ביבל ג'ון: הרוצח מאולם הריקודים בגלזגו שאיש לא זיהה
בסוף שנות ה-60, ערב ריקודים בגלזגו היה לרוב מקום אחד: אולם הריקודים "בארולנד".
גלזגו היא העיר הגדולה בסקוטלנד, בבריטניה, כ-75 ק"מ בכביש מערבית לבירה אדינבורו. ה"בארולנד" היה אולם ריקודים גדול במזרח העיר. בימי חמישי ובמוצאי שבת התקיים בו ערב מיוחד לרוקדים מעל גיל 25. באו לשם נשואים, גרושים, ואנשים שנפרדו מבני הזוג שלהם. באו לרקוד, לשתות ולהכיר מישהו.
בין פברואר 1968 לאוקטובר 1969 הלכו 3 נשים לבארולנד, כל אחת בערב כזה. אף אחת מהן לא חזרה הביתה. כל אחת נמצאה מתה זמן קצר אחר כך, מוכה וחנוקה, לא רחוק מהבית שלה.
המשטרה השתכנעה שאדם אחד רצח את שלושתן. עדה שבילתה איתו שעות סיפרה שהוא ציטט מהתנ"ך. העיתונים קראו לו "ביבל ג'ון", כלומר "ג'ון של התנ"ך".
**עברו יותר מ-55 שנה, ואף אחד לא יודע מי הוא היה. התיק מעולם לא פוענח, והוא עדיין פתוח.**
הלילה הראשון: פברואר 1968
פטרישה דוקר הייתה בת 25. היא עבדה כעוזרת אחות. היא הייתה נשואה, אבל חיה בנפרד מבעלה, והיה לה ילד קטן שנולד ב-1964. באפריל 1967 היא חזרה מאנגליה לגלזגו עם הבן, והשניים גרו אצל ההורים שלה.
ביום חמישי, 22 בפברואר 1968, היא יצאה לרקוד. ההורים חשבו שהיא הולכת לאולם ריקודים אחר, במרכז העיר. כשהיא לא חזרה בלילה, הם הניחו שהיא ישנה אצל חברה.
למחרת בבוקר, 23 בפברואר, נמצאה הגופה שלה בפתח של מוסך נעול. זה היה בסמטה אחורית בדרום העיר, כמה רחובות מהבית.
היא הייתה עירומה. היא נחנקה, כנראה בחגורה. הפנים והראש שלה היו מוכים קשה.
הנעליים שלה היו במקום. כמעט כל השאר נעלם: הבגדים, התיק, השעון, התכשיטים. רק טבעת הנישואים נשארה על האצבע.
הרופא שבדק את הגופה לא מצא סימן ברור לתקיפה מינית. הוא רשם שהיא הייתה בווסת. אז זה נראה פרט שולי. אחר כך הוא התברר כחשוב מאוד.
המשטרה העריכה שהיא מתה בסביבות חצות, אולי במקום אחר, ושהגופה הושארה בסמטה אחר כך.
התחלה איטית
בימים הראשונים החקירה הלכה לכיוון הלא נכון. הבלשים שאלו שאלות באולם שההורים הזכירו. רק 3 ימים אחרי הרצח הם גילו שכנראה היא בילתה את הערב בבארולנד, בערב של מעל 25.
אז כבר היה מאוחר מדי. אף אחד בבארולנד לא ידע לומר בוודאות עם מי היא רקדה, או עם מי היא יצאה.
הבלשים ניסו דרך אחרת. אם היא חזרה הביתה עם גבר, אולי הם לקחו מונית. עד מרץ 1968 תשאלה המשטרה כ-700 מתוך 1,300 נהגי המוניות בעיר. אף אחד מהם לא זכר אותה.
כמה מהחפצים שלה נמצאו במים. התיק, התחתונים והשפתון נמשו מנהר קטן שעובר בדרום העיר. בית השעון וצמיד נמצאו במים ליד המקום. הבגדים שלה לא נמצאו אף פעם.
ואז התיק השתתק. במשך 18 חודשים לא קרה כלום.
הלילה השני: אוגוסט 1969
ג'מימה מקדונלד הייתה בת 31 או 32. המקורות נותנים את שני הגילים. היא הייתה אמא ל-3 ילדים. כשהיא יצאה, אחותה מרגרט שמרה על הילדים, כמו שהיה נהוג במשפחה.
במוצאי שבת, 16 באוגוסט 1969, היא הלכה לרקוד בבארולנד. אנשים ראו אותה רוקדת שם. בסביבות 00:30, כבר ב-17 באוגוסט, היא יצאה מהאולם עם גבר. בסביבות 00:40 ראתה אותה שכנה בכניסה לבניין מגורים ישן, ריק וחצי הרוס, לא רחוק מהבית שלה.
זו הפעם האחרונה שמישהו שהכיר אותה ראה אותה בחיים.
היא לא חזרה לילדים. ביום שני עברה בשכונה שמועה: ילדים קטנים נראו יוצאים מהבניין ההרוס, ודיברו על גופה שיש בפנים. האחות נכנסה באותו בוקר לבדוק.
היא מצאה את ג'מימה שוכבת על הבטן. הנעליים והגרביונים היו לידה. היא הוכתה בפנים ונחנקה, אולי בגרביונים שלה עצמה. היא הייתה מתה כבר כ-30 שעות.
התיק שלה לא נמצא אף פעם. וכמו פטרישה דוקר 18 חודשים לפני כן, גם היא הייתה בווסת.
המשטרה מחברת בין שני המקרים
עכשיו הבלשים ראו דפוס. 2 נשים, שתיהן אמהות. שתיהן באותו אולם ריקודים, בערב של מעל 25. שתיהן הוכו ונחנקו קרוב לבית. אצל שתיהן התיק נלקח. שתיהן היו בווסת כשמתו.
הפעם היו עדים. אנשים באולם ראו את ג'מימה עם גבר. הם תיארו אותו: רזה, בן 25 עד 35, גובה 183 עד 188 ס"מ, שיער קצר. חלק אמרו שהשיער בהיר, חלק אמרו ג'ינג'י, וחלק אמרו חום כהה עם פסים בהירים.
צייר שרטט את הפנים שלו לפי העדויות. זה היה הציור הראשון מסוגו שהתביעה הסקוטית התירה למשטרה למסור לעיתונות. העיתונים פרסמו אותו.
בלשים סמויים התחילו ללכת לבארולנד ולאולמות אחרים. הם רקדו בתוך הקהל ועקבו אחרי הגברים. לפעמים היו שם 16 בלשים.
אף אחד לא פנה למשטרה. אף אחד לא נמצא.
הלילה השלישי: אוקטובר 1969
ביום חמישי, 30 באוקטובר 1969, הלכה הלן פוטוק, בת 29, לבארולנד עם אחותה הגדולה, ג'ין לנגפורד.
באולם הכירו שתי האחיות 2 גברים. שניהם אמרו ששמם ג'ון.
בן הזוג של ג'ין סיפר שהוא מגיע משכונה בדרום העיר ושהוא עובד על גגות. בסוף הערב הוא הלך לבד לתפוס אוטובוס. גם הוא לא זוהה אף פעם. שנים רבות אחר כך המשטרה עוד ביקשה ממנו לפנות אליה.
בן הזוג של הלן היה אחר. הוא היה גבוה, רזה, לבוש היטב, מנומס, ודיבר יפה. הוא לא אמר איפה הוא גר.
בשלב מסוים ג'ין ניסתה לקנות סיגריות ממכונה באולם. המכונה בלעה את הכסף ולא נתנה כלום. ההתנהגות של הגבר השתנתה ברגע. הוא דרש לראות את המנהל, התווכח בכעס, שאל מי חבר הפרלמנט של האזור, וקרא לאולם "מאורת חטא".
הוא הראה להלן מין תעודה מזהה. כשג'ין ביקשה לראות גם, הוא סירב. הוא טפח על צד האף שלו, ואמר לה בערך: מי שמכניס את האף לעניינים של אחרים, שייזהר.
במשך הערב הוא סיפר על עצמו. הוא אמר שהוא לא שותה בערב השנה החדשה, כי הוא מתפלל. הוא ציטט מהתנ"ך, כולל פסוק על סקילת נשים שבגדו. כששאלו אותו אם הוא אוהד ריינג'רס או סלטיק, 2 קבוצות הכדורגל הגדולות של העיר, הוא ענה שהוא אגנוסטי. הוא אמר שפעם עבד במעבדה, שלמשפחה שלו יש קרוון ליד הים בעיירת חוף דרום-מערבית לגלזגו, ושבן דוד שלו פגע פעם בגולף בחבטה אחת לגומה.
הוא גם אמר שם משפחה. אחר כך ג'ין לא זכרה אותו בוודאות, והיא נתנה למשטרה 3 גרסאות אפשריות.
המונית
אחרי חצות לקחו השלושה מונית ממרכז העיר למערב העיר. הנסיעה ארכה כ-20 דקות. ג'ין ירדה ראשונה, ליד הבית שלה. היא נפרדה מאחותה בתוך המונית. היא לא ראתה אותה יותר.
המונית המשיכה עם הלן והגבר לכיוון הדירה של הלן. הנהג סיפר אחר כך למשטרה שלגבר לא היה כסף, אז הלן שילמה מהארנק שלה. הנהג טעה בכמה פניות, והלן ביקשה שיעצור ברחוב שלה.
כשהם יצאו, הנהג ראה את הגבר תופס אותה. הוא חשב שזה זוג שרב קצת. הוא נסע משם.
האיש באוטובוס הלילה
בסביבות 02:00 ב-31 באוקטובר ראו נהג, כרטיסן ונוסעים של אוטובוס לילה גבר שהולך מהר לאורך כביש ראשי במערב העיר. הוא עלה לאוטובוס.
הוא התאים לתיאור של ג'ין. הוא נראה מרושל. היה בוץ על הז'קט שלו, וסימן אדום או שריטה מתחת לעין. כל הנסיעה הוא דחף שרוול של חולצה בחזרה לתוך שרוול הז'קט, כאילו הכפתור שלו נפל.
הוא שילם על הנסיעה מארנק אדום. אחר כך התברר שהארנק האדום של הלן חסר.
הוא ירד בצומת קרוב יותר למרכז העיר. אף אחד לא ראה לאן הוא הלך. בהתחלה הבלשים חשבו שהוא חצה את הנהר במעבורת קטנה, אבל אנשי המעבורת לא זכרו אותו.
מאוחר יותר באותו בוקר מצא גבר שטייל עם הכלב שלו את הגופה של הלן. היא שכבה בחצר האחורית של הבניין שלה, ליד צינור ניקוז.
היא הייתה חצי עירומה. היא הוכתה בפנים, נאנסה, ונחנקה באחד הגרביונים שלה. על פרק היד היה סימן נשיכה עמוק. התיק שלה נעלם, והתכולה שלו הייתה מפוזרת בסביבה. כתמי דשא ועשבים על הנעליים הראו שהיא נאבקה.
היא הייתה בווסת. התחבושת שלה הונחה מתחת לבית השחי שלה.
ליד הגופה היה מונח חפת של גבר, הכפתור שסוגר שרוול.
**זה כל מה שיש בתיעוד על הרוצח עצמו: תיאור, סימן נשיכה, חפת, ושרידי זרע שלו על הגרביונים. מהרגע שהוא ירד מהאוטובוס, הוא נעלם מהמסמכים לגמרי.**
המצוד הגדול בתולדות סקוטלנד
עכשיו היה למשטרה מה שחסר לה פעמיים: עדה שבילתה שעות עם הרוצח, דיברה איתו וישבה לידו במונית.
ג'ין תיארה אותו בפרטי פרטים. בן 25 עד 30. גובה 178 עד 183 ס"מ. רזה. עיניים כחולות-אפורות. שיער אדמדם או חולי, קצוץ מאחור, קצר מאוד ביחס ל-1969. חליפה חומה טובה. רצועת שעון מעור בסגנון צבאי. מגפיים קצרים מעור. ו-2 פרטים שנראו אז כמו מציאה: 2 השיניים הקדמיות העליונות שלו עלו זו על זו, ושן אחת מאחור בצד ימין הייתה חסרה.
כמה שעות אחרי שהגופה נמצאה, הכינו ציור חדש לפי התיאור שלה. כשהראו לג'ין את הציור שהוכן אחרי הרצח השני, היא אמרה שהוא "בדיוק כמוהו".
בכיר בבית הספר לאמנות של גלזגו צייר דיוקן של האיש לפי הזיכרון שלה. ביוני 1970 השתמשה המשטרה גם בשיטה חדשה: הרכבת פנים מתמונות של חלקי פנים נפרדים. זו הייתה הפעם הראשונה שהשיטה הזאת שימשה בסקוטלנד לחיפוש חשוד ברצח.
ראש צוות החקירה הופיע שוב ושוב בטלוויזיה ובעיתונים. ב-18 בספטמבר 1970 שידר ה-BBC סרט תיעודי שביקש עזרה מהציבור.
יותר מ-100 בלשים עבדו על התיק במשרה מלאה. הם גבו כ-50,000 עדויות. רק בשנה הראשונה הם תשאלו יותר מ-5,000 חשודים אפשריים.
כל כיוון, אחד אחרי השני
השיניים נראו כמו הכיוון הכי טוב. כל רופא שיניים בגלזגו ובסביבתה התבקש לחפש ברשומות מטופל גבר עם שיניים קדמיות שעולות זו על זו ושן עליונה חסרה בצד ימין. זה לא הוביל לשום דבר.
התספורת הייתה יוצאת דופן לתקופה, אז הראו את הציור ליותר מ-450 ספרים. גם זה לא הוביל לשום דבר.
שכנים, עמיתים לעבודה וזרים דיווחו על גברים שדומים לציור. רבים נחקרו. גבר אחד שנעצר ליד הבארולנד ב-1969 נתן למשטרה שם בדוי. עשרות שנים אחר כך, כשבדיקות DNA כבר היו אפשריות, הדגימה שלו ניקתה אותו.
הבלשים הסמויים באולמות הריקודים לא מצאו חשוד. בעלי הבארולנד התלוננו שהנוכחות של המשטרה מבריחה להם את הלקוחות.
יותר מ-300 מסדרי זיהוי
הנטל הכי כבד נפל על ג'ין לנגפורד.
בכל פעם שהמשטרה מצאה גבר שאולי הוא הרוצח, ביקשו ממנה לבוא למסדר זיהוי. במסדר כזה עומדים כמה גברים בשורה, והעדה מחפשת ביניהם את הפנים שהיא זוכרת.
היא הגיעה ליותר מ-300 מסדרי זיהוי. היא הסתכלה על מאות גברים גבוהים, רזים ובהירי שיער. בכל פעם היא אמרה אותו דבר: זה לא הוא.
כל הגברים האלה נוקו מחשד.
היא מתה בספטמבר 2010, בגיל 74. היא הייתה האדם היחיד שידוע שניהל שיחה ארוכה עם האיש שהעיתונים קראו לו ביבל ג'ון. את הפנים שלו היא לא ראתה שוב אף פעם.
איפה התיק עומד היום
התיק לא פוענח מעולם. באופן רשמי הוא עדיין פתוח.
כמה דברים עבדו נגד הבלשים מההתחלה. ב-1968 וב-1969 לא היו בדיקות DNA. את הרצח הראשון קישרו לבארולנד באיחור של 3 ימים. הרוצח לקח את התיקים של הקורבנות, ואולי היו בהם רמזים. הבגדים של הקורבן הראשונה לא נמצאו אף פעם.
יש גם מומחים שמפקפקים בהנחה הבסיסית. המבקרים אומרים שהמשטרה החליטה מהר מדי שאדם אחד רצח את שלוש הנשים. הם מצביעים על הפער של 18 חודשים בין הרצח הראשון לשני, ואומרים שזה פער ארוך לרוצח סדרתי. קרימינולוג בריטי חלק עליהם ואמר שפער כזה אינו חריג.
המקורות גם חלוקים בנקודה אחת. הרופא לא מצא סימן ברור לתקיפה מינית אצל הקורבן הראשונה, ואילו כמה תיאורים מאוחרים יותר קובעים ששלוש הנשים נאנסו.
ראיה אחת שרדה: הזרע על הגרביונים של הלן פוטוק. עם השנים התאפשר להפיק ממנו DNA. מאז השוו את ה-DNA הזה לכל חשוד רציני. עד היום הוא לא התאים לאף אחד.
ב-2004 הודיעה המשטרה על התאמה חלקית, של כ-80%, בין ה-DNA מזירת הרצח השלישי לבין DNA שנלקח מגבר בעבירה קלה שנתיים קודם. החוקרים האמינו שהגבר הזה אולי קרוב משפחה של הרוצח, והתחילו לבדוק כמה גברים. פתרון לא הוכרז אף פעם.
ב-2023 טען פודקאסט ששוטרים מושחתים אולי הגנו על הרוצח בזמנו. משטרת סקוטלנד אמרה שהיא בודקת את הטענות. תוצאה לא פורסמה.
החשודים והתיאוריות
לאורך השנים אנשים רבים ניסו לתת שם לביבל ג'ון. רק 2 חשודים נבדקו בפומבי על ידי הרשויות. שניהם מתים, ובשני המקרים הראיות הצביעו הרחק מהם.
**תיאוריה 1: חייל לשעבר שמת ב-1980.** ג'ון אירווין מקינס שירת בגדוד משמר סקוטי של הצבא הבריטי. הוא שם קץ לחייו ב-1980, בגיל 41. בזירת הרצח השלישי נמצא כרטיס ביקור של חנות רהיטים שבה עבד. ב-1996 הוציאה המשטרה את גופתו מבית קברות דרום-מזרחית לגלזגו, כדי להשוות את ה-DNA שלו לזרע. הבעיה: ג'ין לנגפורד ראתה אותו במסדרי זיהוי ועמדה על כך שזה לא האיש. תוצאת ה-DNA ב-1996 לא הייתה חד-משמעית, וביולי 1996 התביעה ניקתה אותו רשמית. ב-2005 בדיקת DNA משופרת שללה אותו לגמרי.
**תיאוריה 2: רוצח סדרתי מורשע.** פיטר טובין הורשע בין 2007 ל-2009 ברצח 3 נשים בסקוטלנד ובאנגליה. הוא מת בכלא ב-8 באוקטובר 2022, בגיל 76. בסוף שנות ה-60 הוא גר בגלזגו. קרימינולוג בריטי טען בספר מ-2010 שהוא ביבל ג'ון. הבעיה: הגובה שלו היה 168 ס"מ, הרבה פחות ממה שתיארו כל העדים, והייתה לו צלקת בולטת מתחת לעין שאיש לא הזכיר. חקירה משטרתית שנפתחה ב-2006 מצאה שבזמן 2 הרציחות האחרונות הוא היה בברייטון, בדרום אנגליה. ה-DNA שלו לא התאים לדגימה. ג'ין לנגפורד אמרה שזה לא האיש. השותף לכתיבת הספר מ-2010 חזר בו אחר כך מהטענה.
**תיאוריה 3: לא היה רוצח אחד.** יש חוקרים שחושבים ש-3 הרציחות לא בוצעו בידי אדם אחד, ושהכינוי "ביבל ג'ון" חיבר מקרים שאולי היו להם רוצחים שונים. הראיות: הפער הארוך בין 2 הרציחות הראשונות, ההבדלים בין התיאורים, והספק אם הקורבן הראשונה נאנסה. הבעיה: קשה להסביר את הפרטים המשותפים כצירוף מקרים. אותו אולם, אותו סוג ערב, התיקים שנלקחו, החניקה בבגד, ומעל הכול העובדה ששלוש הנשים היו בווסת.
בספרים ובפודקאסטים הוצעו גם שמות אחרים. אף אחד מהגברים האלה לא הואשם, ואף אחד לא אושר בבדיקת DNA.
מה שנשאר פתוח הוא פשוט. לאיש היו פנים שמאות שוטרים בחנו, קול שעדה אחת הקשיבה לו שעות, ו-DNA ששמור במעבדה כבר יותר מ-50 שנה. ועדיין, אף אחד לא יודע איך קוראים לו.