רציחות הטיילנול בשיקגו: 7 מתים, רעל על המדף, ואף אחד לא הועמד לדין
ביום רביעי, 29 בספטמבר 1982, מוקדם בבוקר, התעוררה ילדה בת 12 בשם מרי קלרמן והרגישה לא טוב.
היא גרה עם ההורים שלה באלק גרוב וילג', פרבר שקט בקצה הצפון-מערבי של שיקגו. שיקגו היא העיר השלישית בגודלה בארצות הברית. למרי היו הצטננות וכאב גרון. היא נכנסה לחדר של ההורים. הם נתנו לה כמוסה אחת של "טיילנול אקסטרה סטרנגת'", כדור כאב הראש הנפוץ ביותר באמריקה.
זמן קצר אחר כך היא התמוטטה. חובשים לקחו אותה לבית החולים. היא מתה שם באותו יום.
אף אחד עוד לא ידע למה. ילדה בריאה בלעה כדור אחד ומתה.
תוך 3 ימים מתו באותה דרך עוד 6 אנשים בפרברים של שיקגו. כולם לקחו כמוסות טיילנול. מישהו פתח את הכמוסות, מילא אותן בציאניד, רעל מהיר וקטלני, והחזיר את הבקבוקונים למדפים של חנויות רגילות.
הפרשה הזאת נקראת רציחות הטיילנול בשיקגו. היא שינתה את הדרך שבה אורזים תרופות בכל העולם. יותר מ-40 שנה אחר כך, אף אחד עוד לא הועמד לדין על הרציחות.
יום של מוות
באותו יום רביעי, כמה קילומטרים משם, בפרבר ארלינגטון הייטס, לקח טיילנול דוור בן 27 בשם אדם יאנוס.
הוא התמוטט. לקחו אותו לבית החולים, והוא מת שם. הרופאים חשבו בהתחלה שזה התקף לב. הוא היה צעיר, אבל זה קורה.
בערב התאספה המשפחה בבית שלו, בהלם. אחיו הצעיר סטנלי, בן 25, ואשתו תרזה הגיעו מהפרבר ליסל. לפי רוב המקורות תרזה הייתה בת 19. יש שכותבים 20.
על השיש במטבח עמד בקבוקון של טיילנול אקסטרה סטרנגת'. סטנלי לקח כמוסה מהבקבוקון, ונתן עוד אחת לאשתו.
תוך דקות שניהם התמוטטו. סטנלי מת באותו לילה. תרזה הגיעה לבית החולים מחוסרת הכרה. היא לא התעוררה, ומתה כעבור יומיים.
3 אנשים ממשפחה אחת מתו, כולם בתוך כמה שעות.
באותו יום, בפרבר וינפילד שממערב לשיקגו, לקחה טיילנול אישה בת 27 בשם מרי ריינר. שבוע קודם לכן היא ילדה את הילד הרביעי שלה. את הבקבוקון היא קנתה בסופרמרקט השכונתי. היא התמוטטה בבית ומתה בבית החולים.
בפרבר לומברד הייתה בעבודה אישה בת 31 בשם מרי מקפרלנד. היא עבדה בחנות של חברת הטלפונים. היא אמרה לחברים לעבודה שכואב לה הראש מאוד. היא לקחה 2 כמוסות בחדר האוכל והתמוטטה תוך דקות. היא מתה כמה שעות אחר כך.
בשיקגו עצמה נחתה דיילת בת 35 בשם פולה פרינס, אחרי טיסה מלאס וגאס. בדרך הביתה היא עצרה בבית מרקחת וקנתה בקבוקון טיילנול. מצלמת אבטחה ליד הקופה צילמה אותה.
היא לא הגיעה לטיסה הבאה שלה. יומיים אחר כך מצאו אותה מתה בדירה. הבקבוקון שלה היה פתוח.
הקשר
בהתחלה שום דבר לא חיבר בין המקרים. הם קרו בערים שונות, בבתי חולים שונים, אצל משטרות שונות.
את הקשר הראשון עשו כבאים.
כבאים מארלינגטון הייטס הגיעו לקריאות בבית של משפחת יאנוס. באותו ערב אחד מהם התקשר למפקד שלו. הוא סיפר שראה את אותו הדבר בדיוק באותו יום, פחות מ-16 ק"מ משם, וגם שם זה נגמר במוות: מרי קלרמן באלק גרוב וילג'.
השניים השוו מה שהם יודעים. בשני הבתים לקחו טיילנול.
באותו זמן הגיעה לבית של משפחת יאנוס האחות שהייתה פקידת הבריאות היחידה של ארלינגטון הייטס. היא מצאה את הבקבוקון במטבח. לידו הייתה קבלה מאותו יום. היא ספרה את הכמוסות. חסרו 6. בבית הזה מתו 3 אנשים.
היא מסרה את הבקבוקון לחוקר מהמכון לרפואה משפטית של המחוז. הוא פתח אותו והריח ריח של שקדים מרים. זה סימן מוכר של ציאניד, אף שהרבה אנשים לא מסוגלים להריח אותו.
הטוקסיקולוג הראשי של המחוז בדק את הכמוסות באותו לילה. מתוך 44 הכמוסות שנשארו בבקבוקון, ב-4 היה ציאניד. בכל אחת מהן הייתה כמות שמספיקה כדי להרוג בערך 3 אנשים.
החובשים שטיפלו במרי קלרמן רשמו מה היה בבית שלה. הבקבוקון שלה הגיע מאותה סדרת ייצור כמו הבקבוקון של משפחת יאנוס. על שניהם היה מודפס אותו מספר סדרה: MC2880.
האזהרה
הרשויות כינסו מסיבת עיתונאים והזהירו את הציבור: לא לקחת כמוסות טיילנול.
הפחד התפשט בכל ארצות הברית.
ב-5 באוקטובר הורתה היצרנית, ג'ונסון אנד ג'ונסון, להחזיר את המוצר מכל ארצות הברית. כ-31 מיליון בקבוקונים ירדו מהמדפים. השווי שלהם בחנויות היה יותר מ-100 מיליון דולר. החברה הפסיקה לייצר ולפרסם את הכמוסות, והציעה פרס של 100,000 דולר על מידע שיוביל למעצר.
הפחד הביא גם חקיינים. בחודש שאחרי הרציחות ספר מינהל התרופות האמריקאי, ה-FDA, 270 דיווחים על מוצרים שמישהו חיבל בהם. רובם התבררו כמתיחות או כאזעקות שווא. באותה שנה, בליל כל הקדושים, כמה ערים אמריקאיות ביקשו מהילדים לא לצאת לאסוף ממתקים, מפחד שהממתקים מורעלים.
מאיפה הגיע הרעל
השאלה הראשונה של החוקרים הייתה פשוטה: הרעל הוכנס במפעל, או אחר כך?
אם במפעל, הרוצח יכול להיות עובד, ובקבוקונים מורעלים יכולים להיות בכל מקום בארצות הברית.
התשובה הגיעה מהר. הבקבוקונים המורעלים הגיעו מ-2 מפעלים שונים, אחד במדינת פנסילבניה ואחד בטקסס. הם יוצרו במקומות שונים ועברו בדרכים שונות. אדם אחד לא יכול היה להגיע לשני פסי הייצור.
גם הציאניד בכמוסות לא התפרק. זה רמז שמילאו אותן זמן קצר לפני שנמכרו, ולא חודשים קודם במפעל.
המסקנה של המשטרה: מישהו קנה או לקח בקבוקונים מחנויות באזור, פתח את הכמוסות, מילא חלק מהן בציאניד, סגר את הבקבוקונים, והחזיר אותם למדפים. ואז חיכה שאנשים זרים יקנו אותם.
החוקרים איתרו את הבקבוקונים המורעלים לפחות ב-6 חנויות: 2 סניפים של רשת סופרמרקטים, בארלינגטון הייטס ובאלק גרוב וילג', בית מרקחת בפרבר שאומבורג, בית מרקחת וסופרמרקט בשיקגו, והסופרמרקט בווינפילד שבו קנתה מרי ריינר. עוד בקבוקונים מורעלים נמצאו על המדפים, והורדו.
זה היה פשע מסוג חדש. הקורבנות נבחרו במקרה. לרוצח לא היה שום קשר לאף אחד מהם. לא היה מניע שאפשר לעקוב אחריו. לא בעל קנאי, לא שותף עסקי, לא חוב. כל אחד באזור שיקגו יכול היה להיות הקורבן הבא.
הוקם צוות חקירה גדול. לפי תיאור מאוחר יותר, השתתפו בו כ-15 גופים, ובהם 26 סוכנים של ה-FBI, המשטרה הפדרלית האמריקאית. הם בדקו עובדי חנויות, נהגי משלוחים, אנשים שהיה להם סכסוך עם החברה, ואנשים שהייתה להם גישה לציאניד.
את התמונה של פולה פרינס ליד הקופה בבית המרקחת בדקו מקרוב. ממש מאחוריה בתור עמד גבר עם זקן. המשטרה אמרה שהוא יכול להיות הרוצח, או עד. הוא לא זוהה מעולם.
המכתב
בתחילת אוקטובר 1982 קיבלה ג'ונסון אנד ג'ונסון מכתב. הכותב דרש מיליון דולר "כדי לעצור את ההרג". על המכתב הייתה חותמת דואר משיקגו מ-1 באוקטובר, והוא היה חתום בשם בדוי: "רוברט ריצ'רדסון".
ה-FBI עקב אחרי המכתב. חשבון הבנק שהופיע בו היה קשור לסוכנות נסיעות בשיקגו, שבה עבדה פעם אשתו של אדם בשם ג'יימס לואיס. כתב היד וטביעות האצבעות הובילו אליו.
ג'יימס לואיס לא היה זר למשטרה. ב-1978 הוא הואשם בקנזס סיטי, עיר כ-800 ק"מ דרומית-מערבית לשיקגו, ברצח של איש בן 72 שהוא הכין לו את הדוחות למס. התיק נסגר לפני המשפט, מחוסר ראיות ובגלל בעיות משפטיות עם חומר שנמצא בבית שלו. ב-1981 הוא הודה בהונאה בכרטיסי אשראי על שם אדם מת.
בסתיו 1982 גרו לואיס ואשתו בניו יורק בשמות בדויים. התחיל מצוד בכל המדינה. ב-13 בדצמבר 1982 זיהתה אותו ספרנית בספרייה הציבורית של ניו יורק, לפי התמונה שלו בעיתונים. סוכני FBI עצרו אותו שם.
לואיס הודה שכתב את המכתב. הוא אמר שלא התכוון לגבות את הכסף, ושרצה להביך את המקום שבו עבדה אשתו. הוא הכחיש כל קשר להרעלות.
וזו הייתה הבעיה של החוקרים. את המכתב הם יכלו להוכיח. את הרציחות לא. לואיס אמר שהוא ואשתו היו בניו יורק בזמן ההרעלות, והמשטרה לא הצליחה למקם אותו בשיקגו בשבוע האחרון של ספטמבר.
הוא הורשע בניסיון סחיטה ונידון ל-10 שנות מאסר. הוא ישב כמעט 12 שנה, כולל המעצר לפני המשפט, ושוחרר באוקטובר 1995. הוא לא הואשם מעולם בהרעלות.
האיש מהבר
לואיס היה החשוד המפורסם, אבל החוקרים עקבו גם אחרי אדם שני.
קראו לו רוג'ר ארנולד. הוא עבד ברציף הטעינה של מחסן של אחת מרשתות הסופרמרקטים, בפרבר מלרוז פארק. בעל בר הלך למשטרה וסיפר שארנולד דיבר על להרוג אנשים, ואמר שיש לו ציאניד. לפי אחד המקורות, ארנולד גם עבד פעם עם אבא של מרי ריינר.
המשטרה חיפשה בבית שלו. נמצא שם ספר שהיו בו הוראות להכנת רעל מציאניד. ארנולד נחקר ונעצר כמה פעמים. הוא לא הואשם מעולם בהרעלות.
בקיץ 1983 יצא ארנולד לחפש את בעל הבר שלדעתו הלשין עליו. הוא ירה בבר והרג אדם, יועץ מחשבים ואב ל-3 ילדים. ההרוג לא היה בעל הבר. ארנולד פשוט טעה בזהות.
הוא הורשע ברצח הזה בינואר 1984 ונידון ל-30 שנה. הוא ישב 15. הוא מת ב-2008, ולא הואשם מעולם ברציחות הטיילנול.
ניסיון לפתות את הרוצח
ב-1983 ניסה ה-FBI דרך אחרת.
פרופיילר בכיר ב-FBI האמין שהרוצח אולי ירצה לראות את תוצאות הפשע שלו. לבקשת ה-FBI פרסם בעל טור בעיתון בשיקגו כתבה, ובה הכתובת של הבית של מרי קלרמן והמקום של הקבר שלה.
שני המקומות היו תחת מעקב משטרתי 24 שעות ביממה, במשך חודשים.
הרוצח לא בא.
שנים של בדיקות חוזרות
לאורך השנים נפתח התיק שוב ושוב, בכל פעם שהופיעה שיטה חדשה במעבדה.
ב-2007, בערך ביום השנה ה-25, הגיעו מידעים חדשים, וה-FBI בדק שוב את הראיות. ממצא אחד פגע בגרסה של לואיס: חותמת הדואר מ-1 באוקטובר על המכתב לא התאימה לטענה שלו שכתב אותו במשך 3 ימים. אחרי זה הוא שינה את ציר הזמן שלו.
באמצע שנות ה-2000 התחזה סוכן FBI לעיתונאי וראיין את לואיס שעות ארוכות.
בפברואר 2009 ערכו סוכנים פדרליים חיפוש בבית של לואיס בקיימברידג', ליד בוסטון, ולקחו מחשבים וניירות. לפי דיווחים, חוקרי משרד המשפטים הגיעו באותה שנה למסקנה שהוא האחראי, אבל שאין מספיק ראיות כדי להאשים אותו.
בינואר 2010 מסרו לואיס ואשתו דגימות DNA וטביעות אצבע. ה-DNA שלו לא התאים לחומר הגנטי שנמצא על הבקבוקונים.
באותה שנה הוציאו את הגופה של רוג'ר ארנולד מהקבר ובדקו את ה-DNA שלו. גם הוא לא התאים.
במאי 2011 ביקש ה-FBI את ה-DNA של המחבל טד קז'ינסקי, שנודע בכינוי "האונבומבר". ההורים שלו גרו בלומברד, והוא שהה שם מדי פעם ב-1982. הוא אמר שמעולם לא היה ברשותו אשלגן ציאניד, הרעל שהשתמשו בו בשיקגו. שום דבר לא קשר אותו לתיק. הוא מת ב-2023.
ב-2023 דיווחה רשת טלוויזיה שהחוקרים הזמינו בדיקות DNA חדשות לראיות המרכזיות.
לואיס מת בבית שלו בקיימברידג' ביולי 2023, בגיל 76. הפתולוג קבע שהוא מת ממחלת לב ומחלת כבד. עד הסוף הוא הכחיש את ההרעלות. בסדרה של נטפליקס שיצאה ב-2025, "Cold Case: The Tylenol Murders" ("תיק קר: רציחות הטיילנול"), הוא אומר מול המצלמה שהוא לא היה פוגע באף אחד.
שם חדש מאיידהו
ב-23 בספטמבר 2026, כמעט בדיוק 44 שנה אחרי הרציחות, קיבל התיק תפנית חדשה, יותר מ-2,000 ק"מ משיקגו.
בדצמבר 1982 מת אדם בכנסייה קתולית בעיר בויסי שבמדינת איידהו, אחרי שבלע כמוסה עם ציאניד. לא היו עליו מסמכים. עשרות שנים אף אחד לא ידע מי הוא. הוא נקבר בלי שם.
בלשים של מחוז אדה, שבו נמצאת בויסי, פתחו את התיק מחדש ב-2019. בעזרת DNA הם זיהו אותו סוף סוף. הוא היה כימאי. אנשים שעבדו איתו סיפרו לבלשים שהוא דיבר על ציאניד, על רעל ועל "הפשע המושלם". תמונות הראו שהוא ביקר באזור שיקגו שנה לפני הרציחות.
הבלשים הגיעו למסקנה שהוא חשוד אפשרי ברציחות הטיילנול, והעבירו את הממצאים למשטרת שיקגו.
אבל הם גם פירטו מה לא מתאים. הם לא הצליחו למקם אותו בשיקגו בשבוע האחרון של ספטמבר 1982. הוא גר ב-5 מדינות, ואף אחת מהן לא הייתה אילינוי. והציאניד שנמצא אצלו היה נתרן ציאניד, שנראה תוצרת בית. בכמוסות בשיקגו היה אשלגן ציאניד, תרכובת אחרת.
משטרת שיקגו אמרה שהיא בקשר עם איידהו, ושהתיק נשאר תיק קר פתוח. היא לא אמרה אם היא רואה באיש חשוד.
איפה זה עומד היום
רציחות הטיילנול בשיקגו לא פוענחו מעולם.
**אף אחד לא הואשם מעולם בהכנסת רעל לכמוסות. כל מה שמכאן והלאה הוא חשד, לא הוכחה.**
הסיבות פשוטות. אף עד לא ראה מישהו מחזיר בקבוקון למדף. החנויות היו עמוסות, ועשרות אנשים יכלו לגעת בכל בקבוקון. התמונה היחידה של חשוד אפשרי, הגבר עם הזקן מאחורי פולה פרינס, מראה אדם שלא נמצא מעולם. ה-DNA שנמצא על הבקבוקונים לא התאים לאף חשוד שנבדק.
מה שהרציחות כן שינו נמצא עד היום על כל מדף. תוך שבועות חזר הטיילנול לחנויות באריזה עם 3 אטמים. נתח השוק שלו ירד מ-35% ל-8%, וחזר בתוך כשנה. מכסים אטומים, נייר כסף מתחת למכסה, וכדורים מוצקים במקום כמוסות, הפכו לסטנדרט של תרופות בכל העולם. בארצות הברית, חבלה במוצרי צריכה הפכה לפשע פדרלי.
התיק גם נתן השראה לרוצחים. ב-1986 מתה אישה בת 23 ביונקרס, ליד ניו יורק, אחרי שלקחה כמוסות טיילנול מורעלות. באותה שנה הרעילה אישה במדינת וושינגטון כמוסות של תרופה אחרת, אקסדרין, והרגה 2 אנשים, ובהם בעלה. היא הורשעה ונידונה ל-90 שנה.
ב-1991 הגיעה ג'ונסון אנד ג'ונסון להסדר עם משפחות הקורבנות של 1982, על סכום שלא פורסם.
החשודים וההשערות
כל השמות כאן מופיעים ברשומות הציבוריות. אף אחד מהאנשים האלה לא הואשם מעולם בהרעלות, ויש להתייחס לכל אחד מהם כחף מפשע בהן. כולם כבר מתו.
ג'יימס לואיס כתב את המכתב, וגם רצח. הראיות: הוא הודה במכתב הסחיטה; פעם הוא כבר הואשם ברצח שהתיק בו נסגר; לפי דיווחים, חוקרים פדרליים הגיעו ב-2009 למסקנה שהוא האחראי. הבעיה: אף פעם לא מיקמו אותו בשיקגו באותו זמן, ה-DNA שלו לא התאים, והוא הכחיש עד יום מותו.
רוג'ר ארנולד, העובד מרציף הטעינה. הראיות: בעל בר סיפר שהוא דיבר על להרוג אנשים בציאניד, היה לו ספר עם הוראות להכנת רעל, ומאוחר יותר הוא באמת הרג אדם. הבעיה: הוא לא הואשם מעולם, וה-DNA שלו לא התאים.
הכימאי מאיידהו. הראיות: עניין בציאניד וב"פשע המושלם", ביקור באזור שיקגו, ומוות מכמוסת ציאניד בדצמבר 1982. פסיכיאטר משפטי שעבד על החקירה המקורית אמר שמומחים שראו את התיק בלי לדעת במי מדובר, ראו בו חשוד אפשרי. הבעיה: אי אפשר למקם אותו בשיקגו באותו שבוע, והציאניד שלו היה תרכובת אחרת.
מישהו בתוך שרשרת האספקה. הראיות: כמה השערות מצביעות על מישהו שהייתה לו גישה לבקבוקונים לפני שהגיעו למדף. הבעיה: הבקבוקונים המורעלים הגיעו מ-2 מפעלים שונים, והמשטרה הגיעה למסקנה שהחבלה נעשתה בחנויות.
7 אנשים לקחו כדור נגד כאב ראש, ומתו. 44 שנה אחר כך, האדם ששם את הרעל על המדף לא זוהה מעולם.