מקרה אמיתי
פוענח

דניס נילסן: הביוב הסתום שחשף רוצח סדרתי בלונדון

2026-11-16 · · פיענוח הפשעים החמורים ביותר · 8 דקות קריאה

לונדון, סוף שנות ה-70.

בפאבים במרכז העיר ישבו כל ערב צעירים שלא היה להם איפה לישון. חלק ברחו מהבית. חלק הגיעו מסקוטלנד או מאירלנד לחפש עבודה.

רבים מהם עברו מחדר לחדר. המשפחות לא תמיד ידעו איפה הם. כשאחד מהם הפסיק להופיע, לא פעם אף אחד לא שאל למה.

קראו את התיק החדש ביותר עכשיו, בחינם. רק השאירו מייל.
מייל אחד בשבוע. בלי ספאם, הסרה בלחיצה אחת.

פקיד ממשלתי שקט, בשנות ה-30 לחייו, הבין את זה טוב מאוד. קראו לו דניס נילסן.

בין דצמבר 1978 לינואר 1983 רצח נילסן לפחות 12 צעירים ונערים, ב-2 דירות בצפון לונדון. הוא ניסה לרצוח לפחות 7 נוספים. יותר מ-4 שנים לא חיפשה אותו שום חקירה משטרתית, כי אף אחד לא ידע שיש בכלל רוצח.

**את התיק לא פיצח בלש. את התיק פיצח ביוב סתום.**

זה הסיפור של איך זה קרה. וגם של איך המשטרה הייתה צריכה אחר כך לבנות, כמעט מאפס, רשימה של קורבנות שאפילו הרוצח עצמו לא ידע את שמותיהם.

מי הוא היה

דניס נילסן נולד ב-23 בנובמבר 1945, בעיירת דייגים קטנה בחוף הצפון-מזרחי של סקוטלנד.

ב-1961, בגיל 15, הוא התגייס לצבא הבריטי. הוא שירת 11 שנה כטבח. הוא הוצב במערב גרמניה, בעדן שבמזרח התיכון, בקפריסין ובברלין. הוא השתחרר באוקטובר 1972 בדרגת רב-טוראי.

בדצמבר 1972 הוא הצטרף למשטרת לונדון. הוא עבר הכשרה, ובאפריל 1973 הוצב כשוטר זוטר בתחנה בצפון-מערב לונדון. אחרי שנה, בדצמבר 1973, הוא התפטר.

במאי 1974 הוא נהיה פקיד ממשלתי. הוא עבד בלשכת תעסוקה, המשרד הממשלתי שאליו באים מובטלים לחפש עבודה. הוא היה טוב בעבודה. ב-1979 מינו אותו לממלא מקום של מנהל, וב-1982 הוא קודם רשמית ועבר ללשכה אחרת בצפון לונדון.

הוא גר לבד, בדירת קרקע עם גינה, בשכונת קריקלווד שבצפון-מערב לונדון. במשך תקופה הוא חלק אותה עם גבר אחר. ב-1977 הגבר הזה עזב.

מבחוץ, שום דבר בו לא נראה חריג.

הראשון: דצמבר 1978

ב-30 בדצמבר 1978 פגש נילסן נער בפאב בקריקלווד.

הנער היה סטיבן הולמס. הוא היה בן 14. הוא חזר מהופעת רוק והיה בדרך הביתה.

נילסן הזמין אותו לדירה. הנער נרדם שם. נילסן חנק אותו.

הוא החביא את הגופה מתחת לרצפת העץ. היא נשארה שם כ-8 חודשים. באוגוסט 1979 הוא שרף אותה במדורה בגינה האחורית.

אף אחד לא קישר בין ההיעלמות של הנער לבין האיש מדירת הקרקע. יעברו 27 שנה עד שמישהו יצמיד שם לקורבן הראשון של נילסן. עוד נחזור לזה.

השיטה

מה שקרה לסטיבן הולמס הפך לדפוס.

נילסן הלך לפאבים במרכז לונדון ובשכונה שלו. הוא חיפש צעירים שהיו לבד. רבים מהם היו חסרי בית, או בין עבודות, או חדשים בעיר.

הוא הציע להם משקה, ארוחה, מקום לישון בו לילה אחד. בדירה הם שתו יחד. כשהאורח נרדם, או שהיה שיכור מכדי להתנגד, נילסן חנק אותו. לפעמים הוא גם הטביע אותו באמבטיה או בדלי.

את הגופות הוא החזיק שבועות או חודשים מתחת לרצפה. אחר כך הוא ביתר אותן ושרף אותן במדורות בגינה. על המדורה הוא שם צמיג ישן של מכונית, כדי שריח הגומי השרוף יסתיר את הריח האחר.

לדירה הייתה גינה שאף אחד לא הסתכל עליה מקרוב. הקורבנות היו צעירים שאף אחד לא חיפש באופן פעיל. השילוב הזה הסתיר אותו.

אלה שברחו

לא כולם מתו. וחלק מאלה ששרדו הלכו למשטרה.

באוקטובר 1979 הגיע לדירה עם נילסן סטודנט מהונג קונג. נילסן ניסה לחנוק אותו. הסטודנט נאבק בו, ברח החוצה, והתלונן במשטרה.

המשטרה תשאלה את נילסן. הסטודנט החליט לא להגיש תלונה רשמית. העניין נסגר.

בדצמבר 1979 רצח נילסן תייר בן 23 מקנדה. במאי 1980 הוא רצח סטודנט בן 16 שלמד בישול, מצפון אנגליה. מאוחר יותר באותה שנה הוא רצח גבר בן 26 מסקוטלנד.

בנובמבר 1980 התעורר צעיר אחר בדירה וגילה שנילסן מנסה לחנוק אותו. גם הוא ברח, וגם הוא הלך למשטרה.

המשטרה תשאלה את נילסן שוב. הגרסה שלו והגרסה של הצעיר לא התאימו. השוטרים החליטו שזה ריב בין שני גברים שמכירים זה את זה, ולא עשו שום דבר נוסף.

**כלומר, עד סוף 1980 משטרת לונדון דיברה עם דניס נילסן פעמיים, על ניסיון חנק בדירה שלו. בשתי הפעמים התיק נסגר.**

אף אחד באותה תקופה לא קישר בין 2 התלונות האלה לבין אף אחד מהצעירים שנעלמו. גם לא הייתה לכך סיבה: הנעדרים לא דווחו כקורבנות רצח, ורבים מהם לא דווחו בכלל.

שאר השנים בקריקלווד

ב-1981 הרציחות נמשכו.

בינואר רצח נילסן נער סקוטי בן 18, שאותו פגש בפאב בסוהו, במרכז לונדון. בפברואר הוא רצח צעיר בתחילת שנות ה-20 שלו, מבלפסט. באביב הוא רצח צעיר אנגלי. לאף אחד מ-3 האלה לא יודעים עד היום את השם. נילסן עצמו הכיר אותם רק לפי הפנים ולפי כמה פרטים.

בספטמבר 1981 הוא רצח גבר בן 23 שסבל מאפילפסיה. נילסן חנק אותו בידיים בזמן שישן.

באותו סתיו ביקש בעל הבית מנילסן לעזוב את הדירה. לפני שעבר, הוא שרף את השרידים של 5 הקורבנות האחרונים במדורה אחת אחרונה בגינה.

נילסן אמר אחר כך שרצח 12 או 13 אנשים בדירה הזאת.

דירת עליית הגג

באוקטובר 1981 עבר נילסן לדירת עליית גג קטנה, בקומה העליונה של בית בשכונת מאסוול היל, בצד השני של צפון לונדון.

לדירה החדשה לא הייתה גינה. לא היו קרשי רצפה להרים, ולא היה מקום למדורה.

בנובמבר 1981 הוא ניסה לחנוק צעיר בן 19, והצעיר שרד. הוא לא הלך למשטרה. אחר כך הוא סיפר שפחד שייחשף שהוא הומו.

במרץ 1982 רצח נילסן צעיר שפגש ליד כיכר לסטר, במרכז לונדון.

במאי 1982 הוא ניסה להטביע צעיר בן 21 באמבטיה. הצעיר שרד. ההתקפה הזאת נשארה אחר כך מחוץ לכתב האישום, כי כשהכינו אותו, אף אחד לא ידע איפה הצעיר נמצא.

בספטמבר 1982 הוא רצח גבר בן 27, שאותו פגש ברחוב באזור הבילויים של מרכז לונדון.

בסוף ינואר 1983 הוא רצח צעיר בן 20. הוא היה האחרון.

בדירה החדשה לא הייתה לנילסן גינה לשרוף בה שרידים. אז הוא ביתר את הגופות, בישל חלקים מהן בסיר על הכיריים, והוריד מה שיכול היה באסלה.

לכל הדירות בבית היה צינור ביוב משותף אחד.

ביוב סתום

בתחילת פברואר 1983 התלוננו הדיירים בבית במאסוול היל שהאסלות לא מורידות מים.

בערב של 8 בפברואר 1983, בסביבות 18:15, הגיע לבית טכנאי מחברה לפתיחת סתימות. הוא פתח את פתח הביוב שבחוץ וירד פנימה עם פנס.

הביוב היה מלא בחומר אפור שנראה כמו בשר, ובחתיכות עצם קטנות.

נילסן היה שם. הוא ירד מהדירה שלו והסתכל. הוא אמר שמישהו כנראה הוריד באסלה עוף מטוגן.

היה כבר מאוחר מדי לעבוד. הטכנאי אמר שיחזור בבוקר.

ב-07:30 בבוקר שלמחרת, 9 בפברואר, חזר הטכנאי עם הממונה עליו. הם מצאו עוד מאותו חומר בצינור שיצא מהבית. הפעם הם הזמינו משטרה.

החומר נלקח לחדר מתים בצפון לונדון. פתולוג בדק אותו. הוא אמר למשטרה שזה בשר אדם. על חתיכה אחת מצוואר הוא מצא סימן של חבל או חוט שנמשך חזק.

הביוב היחיד שיכול היה להביא את זה הגיע מהבית. והקו הוביל למעלה, אל עליית הגג.

"15 או 16, מאז 1978"

בערב של 9 בפברואר 1983 חיכו מפקח בלשים ו-2 עמיתים מחוץ לבית במאסוול היל.

נילסן חזר הביתה מהעבודה בלשכת התעסוקה. הוא היה בן 37.

הבלש הציג את עצמו וסיפר לו מה נמצא בביוב. נילסן העמיד פנים שהוא בהלם. הם עלו לדירה. בפנים השוטרים הריחו ריח של בשר נרקב.

לבלש נגמרה הסבלנות. "אל תשחק איתי," הוא אמר. "איפה שאר הגופה?"

נילסן הפסיק להעמיד פנים. הוא אמר ששאר הגופה נמצאת ב-2 שקיות ניילון בארון הבגדים.

הוא אמר שזה סיפור ארוך, שזה התחיל מזמן, ושהוא רוצה לספר הכול בתחנת המשטרה.

בניידת שאל אותו אחד השוטרים אם מדובר בגופה אחת או בשתיים.

נילסן ענה: "15 או 16, מאז 1978."

מה המשטרה מצאה

באותו ערב הוציאו השוטרים את 2 השקיות מהארון. היו בהן שרידים של יותר מאדם אחד.

ב-10 בפברואר הם חיפשו בדירה שוב. הם מצאו עוד שרידים בשקית בחדר האמבטיה ובתוך ארגז עץ. נילסן אמר להם שיש עוד שרידים במגירה בחדר האמבטיה.

באותו יום לקח נילסן את השוטרים לדירה הישנה בקריקלווד. הוא הראה להם 3 מקומות בגינה שבהם שרף גופות.

המשטרה חיפשה בגינה. שברים קטנים של עצמות אדם שרדו את המדורות. בית המשפט שמע אחר כך שבכתובת הישנה נמצאו עצמות של לפחות 8 אנשים.

הקורבן האחרון, הצעיר בן ה-20 שנרצח בינואר 1983, זוהה מהר. טביעות האצבעות שלו התאימו לרישום שכבר היה במשטרה. ב-11 בפברואר 1983 הואשם נילסן ברצח שלו.

30 שעות של וידוי

בימים הבאים חקרה המשטרה את נילסן 16 פעמים. בסך הכול נמשכו החקירות יותר מ-30 שעות.

הוא דיבר ברוגע ובפירוט. הוא תיאר כל רצח שזכר. הוא תיאר פנים, בגדים, מבטא, ואת הפאב שבו פגש כל אחד.

אבל הייתה לו בעיה, שעכשיו הפכה גם לבעיה של המשטרה: ברוב המקרים הוא אף פעם לא ידע את השמות של הקורבנות. או ששמע שם פרטי פעם אחת ושכח אותו.

**וידוי ברצח לא מספיק כדי להרשיע. התביעה צריכה להוכיח שאדם מסוים, עם שם, נרצח.**

אז החקירה הפכה לחיפוש אחרי שמות.

הבלשים ניסו להתאים כל תיאור של נילסן לדיווח על אדם נעדר. כשמצאו התאמה אפשרית, הם פנו למשפחה וביקשו תמונה. חלק מהקורבנות הותאמו לדיווח. חלק לא, כי אף אחד מעולם לא דיווח שהם נעדרים.

בסוף הצליחה התביעה לבנות תיקים מוצקים ל-6 רציחות ול-2 ניסיונות רצח. אלה היו האישומים.

חלק מהשורדים, שאף אחד לא האמין להם או שמעולם לא פנו למשטרה, אותרו עכשיו והתבקשו להעיד. כמה מהצעירים שברחו מהדירה העידו בבית המשפט.

המשפט

המשפט נפתח ב-24 באוקטובר 1983 באולד ביילי, בית המשפט הפלילי המרכזי של לונדון.

נילסן לא הכחיש שהרג. השאלה שעמדה בפני המושבעים הייתה אחרת: האם הוא אחראי מבחינה משפטית?

ההגנה טענה ל"אחריות מופחתת". היא אמרה שהפרעה נפשית הפחיתה מאוד את האחריות שלו, ולכן צריך להרשיע אותו בהריגה, לא ברצח.

התביעה טענה שהוא שפוי, שהוא תכנן את הרציחות, ושהוא ידע בדיוק מה הוא עושה. היא הצביעה על כמה בזהירות הוא הסתיר את הגופות במשך שנים.

השורדים העידו. הם תיארו איך התעוררו עם הידיים של נילסן, או עם חוט, על הצוואר.

ב-3 בנובמבר 1983 יצאו המושבעים להתייעצות. הם התייעצו יותר מ-12 שעות.

ב-4 בנובמבר 1983 הם חזרו. נילסן הורשע בכל 6 הרציחות ובשני ניסיונות הרצח. ברוב הסעיפים ההכרעה הייתה ברוב קולות. באחד מניסיונות הרצח היא הייתה פה אחד.

השופט גזר עליו מאסר עולם, עם המלצה שישב לפחות 25 שנה. בדצמבר 1994 שונתה ההמלצה למאסר עולם ממש: הוא לא ישוחרר לעולם.

השם שלקח 27 שנה

אחרי המשפט נשארו כמה מהקורבנות של נילסן בלי שם. המשטרה המשיכה לנסות.

הקורבן הראשון, הנער שפגש בפאב בקריקלווד בדצמבר 1978, היה אחד מהם. נילסן תיאר אותו כבן 17 בערך. ב-1990 הראתה המשטרה לנילסן תמונה מטושטשת של נער נעדר. הוא לא הצליח לומר אם זה הוא.

בינואר 2006 נתנה המשפחה של הנער למשטרה תמונה ברורה יותר. הבלשים לקחו אותה לנילסן בכלא. הפעם הוא זיהה אותו.

הנער היה סטיבן הולמס, בן 14. המשפחה שלו חיכתה 27 שנה לתשובה. לאחות שלו, שגרה באירלנד, נמסר שאחיה היה הקורבן הראשון.

נילסן מעולם לא הואשם ברצח הזה. במשפט של 1983 הנער עוד לא היה מזוהה, וב-2006 החליטה התביעה שהעמדה חדשה לדין לא תשרת את האינטרס הציבורי.

אחרי זה

דניס נילסן מת ב-12 במאי 2018, בבית חולים ביורק שבצפון אנגליה. הוא היה בן 72. את 35 השנים האחרונות של חייו הוא העביר בכלא.

התיק סגור. אבל הוא לא שלם.

נילסן אמר שהיו 15 או 16 קורבנות. ידועים לפחות 12. כמה מהם לא זוהו מעולם בשם. המשפחות שלהם, אם הן עוד בחיים, אולי לעולם לא ידעו מה קרה להם.

ושאלה אחת נשאלת מאז: האם אפשר היה לעצור את נילסן ב-1979 או ב-1980, כששני צעירים נכנסו לתחנת משטרה וסיפרו שהוא ניסה לחנוק אותם.

אהבתם את התיק? השאירו מייל וקראו עכשיו את התיק החדש ביותר, בחינם. ובכל יום שישי — התיקים החדשים.
מייל אחד בשבוע. בלי ספאם, הסרה בלחיצה אחת.

שתפו את הכתבה:

תגובות הקוראים (0)
רק מנויים פעילים עם תשלום מאומת יכולים לכתוב תגובות. גישה מלאה