טד בנדי: הזר המקסים שרצח ברחבי אמריקה, ואיך נתפס לבסוף
בחורף של 1974 התחילו להיעלם נשים צעירות בצפון-מערב ארצות הברית.
הן לא ברחו. הן השאירו מאחור את החדר, את התיק, את המכונית ואת החברים. חלקן נעלמו מהמיטה בלילה. אחרות נעלמו לאור יום, באמצע קהל.
בהתחלה אף אחד לא חיבר בין המקרים. הם קרו בעיירות שונות, אצל משטרות שונות. כל משטרה ראתה רק את הנעדרת שלה.
ב-4 השנים הבאות אותו דפוס עבר דרך 6 מדינות לפחות: וושינגטון, אורגון, יוטה, קולורדו, איידהו, ובסוף פלורידה.
האיש שעמד מאחורי זה היה טד בנדי. הוא היה סטודנט למשפטים. מנומס, לבוש יפה, נאה. מי שפגש אותו אמר שהוא מקסים. בדיוק בגלל זה היה כל כך קשה לתפוס אותו.
זה הסיפור של פרשת טד בנדי: הפשעים, החקירה הארוכה שפספסה אותו שוב ושוב, והרגעים הקטנים, כמעט מקריים, שעצרו אותו בסוף.
החורף הראשון
ההתקפה הראשונה הידועה הייתה ב-4 בינואר 1974, בסיאטל, עיר גדולה במדינת וושינגטון שבצפון-מערב ארצות הברית.
אישה צעירה הוכתה במיטה שלה, בדירת מרתף. היא שרדה, אבל עם נזק מוחי קבוע.
4 שבועות אחר כך, ב-1 בפברואר, נעלמה מהחדר שלה בבית משותף בסיאטל סטודנטית בת 21 בשם לינדה אן הילי. איש לא ראה אותה שוב בחיים.
מאז, ההיעלמויות באו בערך פעם בחודש.
ב-12 במרץ נעלמה סטודנטית בת 19 באולימפיה, בירת מדינת וושינגטון. ב-17 באפריל נעלמה צעירה בת 18 באלנסבורג, במרכז המדינה. ב-6 במאי נעלמה צעירה בת 20 בקורבליס, במדינה השכנה אורגון. ב-1 ביוני נעלמה צעירה בת 22 ליד ברייאן, ממש דרומית לסיאטל. ב-11 ביוני נעלמה צעירה בת 18 מסמטה ליד אוניברסיטת וושינגטון.
כולן היו נשים צעירות. רובן היו סטודנטיות.
למשטרה לא היו גופות, לא זירת פשע ולא חשוד. הייתה לה רק רשימת שמות שהלכה וגדלה.
יום שמש באגם
ביום ראשון, 14 ביולי 1974, התיק נפתח בדרך הגרועה ביותר.
זה היה יום קיץ חם בפארק של אגם סממיש, אגם ממש מזרחית לסיאטל. הפארק היה מלא משפחות ושחיינים.
באמצע הקהל ניגש בחור צעיר לכמה נשים. היד שלו הייתה במתלה. הוא אמר שקוראים לו טד. הוא ביקש עזרה להעמיס סירת מפרש על המכונית שלו, פולקסווגן חיפושית.
חלק מהנשים סירבו. 2 נשים לא חזרו הביתה. ג'ניס אוט, בת 23, ודניס נאסלונד, בת 19, נעלמו מהפארק באותו יום, בהפרש של כמה שעות.
אף אחד לא ראה מאבק. אף אחד לא שמע צעקה. הן פשוט לא חזרו למגבות שלהן.
בפעם הראשונה היו למשטרה עדות. כמה נשים תיארו את אותו אדם: צעיר, נאה, מנומס, יד במתלה, קורא לעצמו טד, נוהג בפולקסווגן. המשטרה פרסמה ציור של הפנים שלו.
ב-6 בספטמבר מצאו ציידים את השרידים של 2 הנשים ביער ליד העיירה איסקווה, לא רחוק מהאגם.
חצי שנה אחר כך, במרץ 1975, מצאו סטודנטים לייעור שרידים נוספים על הר טיילור, גם הוא מזרחית לסיאטל. הם היו של 4 מהנעדרות, וביניהן לינדה אן הילי.
עכשיו כבר לא היה ספק. אדם אחד לוקח את הנשים האלה.
שם אחד מתוך אלפים
הבלשים הקימו צוות מיוחד. ביניהם הם קראו לו "צוות טד".
הציבור נענה בהמוניו. בשיא הגיעו לצוות עד 200 טיפים ביום. כל טיפ היה שם. כל שם היה צריך לבדוק.
בסך הכול בדקו החוקרים יותר מ-2,800 אנשים.
אחד השמות היה טד בנדי.
דיווחו עליו יותר מפעם אחת. החברה שלו בסיאטל התקשרה למשטרה ואמרה שהוא דומה לציור ונוהג בפולקסווגן. סופרת פשע שהכירה אותו אישית מסרה את שמו. כך עשו גם עובד של המדינה ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה.
הבלשים כן בדקו אותו. אבל על הנייר הוא לא התאים. סטודנט למשפטים מסודר, בלי עבר פלילי, עם עתיד מבטיח. הבלשים פקפקו שאדם כזה יכול להיות הרוצח. השם שלו נשאר ברשימה, בין אלפי שמות אחרים.
אז ניסה הצוות משהו חדש לזמנו. הוא הכניס את הרשימות השונות שלו, כל אחת בנויה מסוג אחר של מידע, למחשב השכר של המחוז, ושאל אילו שמות מופיעים ביותר מרשימה אחת.
מתוך אלפי שמות, רק 26 הופיעו ב-4 רשימות. טד בנדי היה אחד מה-26.
מתוכם הכינו הבלשים רשימה של 100 החשודים הטובים ביותר. כשהגיעה שיחת טלפון מיוטה, השם של בנדי היה בראש הרשימה.
אבל אז הוא כבר היה רחוק מסיאטל שנה שלמה.
יוטה
בסוף הקיץ של 1974 עבר בנדי לסולט לייק סיטי, בירת מדינת יוטה, כדי ללמוד שם משפטים.
תוך כמה שבועות הדפוס התחיל מחדש.
ב-2 באוקטובר נעלמה נערה בת 16 בהולידיי, פרבר של סולט לייק סיטי. היא לא נמצאה מעולם. ב-18 באוקטובר נעלמה נערה בת 17 במידוויל. הגופה שלה נמצאה 9 ימים אחר כך. ב-31 באוקטובר נעלמה נערה נוספת בת 17 בליהיי. הגופה שלה נמצאה בחג ההודיה, בסוף נובמבר.
ואז, בערב של 8 בנובמבר 1974, קרה משהו אחר. קורבן הצליחה לברוח.
קרול דארונץ', בת 18, הייתה בקניון בעיר מארי, ליד סולט לייק סיטי. גבר ניגש אליה. הוא אמר שהוא שוטר בשם רוזלנד. הוא סיפר לה שמישהו ניסה לפרוץ למכונית שלה, וביקש שתבוא איתו.
היא נכנסה לפולקסווגן שלו. הוא לא נסע לתחנת משטרה. הוא עצר את המכונית ונעל אזיק על אחד מפרקי הידיים שלה.
היא נאבקה. היא זרקה את עצמה מהמכונית, רצה לכביש, ועצרה מכונית חולפת שבה ישבו בני זוג. הם לקחו אותה משם.
היא נשארה בחיים. היא ראתה את הפנים שלו. היא זכרה את המכונית.
באותו ערב נעלמה נערה בת 17 בשם דברה קנט, אחרי שיצאה מהצגה בבית ספר בבאונטיפול, צפונית לסולט לייק סיטי. מחוץ לאולם בית הספר מצאו החוקרים מאוחר יותר מפתח קטן של אזיקים. דברה קנט לא נמצאה מעולם.
בדצמבר 1974 התקשרה החברה של בנדי שוב למשטרה, הפעם למשרד השריף של מחוז סולט לייק. גם שם נכנס השם שלו לרשימה. אבל לא הייתה שום ראיה שקשרה אותו למשהו ביוטה. עדיין לא.
קולורדו
בתחילת 1975 עברו ההיעלמויות מזרחה, למדינת קולורדו.
ב-12 בינואר 1975 הייתה קרין קמפבל, אחות בת 23, בחופשת סקי במלון בכפר סנומאס, ליד עיירת הנופש אספן. היא הלכה במסדרון המלון כדי להביא מגזין מהחדר, ולא הגיעה. הגופה שלה נמצאה כחודש אחר כך.
ב-15 במרץ נעלמה אישה בת 26 בווייל, עוד עיירת סקי. ב-6 באפריל נעלמה אישה בת 25 בגרנד ג'נקשן, במערב קולורדו. שתיהן לא נמצאו מעולם.
במאי נחטפה ילדה בת 12 בפוקטלו, במדינת איידהו. ביוני נעלמה נערה בת 15 מקמפוס של אוניברסיטה בפרובו, ביוטה.
עד עכשיו היו כ-20 נשים צעירות מתות או נעדרות, ב-5 מדינות. ועדיין אף משטרה לא ידעה שכל המקרים האלה שייכים לאדם אחד.
עצירת התנועה
הפריצה, כשהגיעה, לא הייתה קשורה בכלל לרציחות.
בשעות הקטנות של הלילה, ב-16 באוגוסט 1975, עצר שוטר תנועה של יוטה פולקסווגן חיפושית בגריינג'ר, פרבר של סולט לייק סיטי.
הוא הציץ פנימה. המושב הקדמי שליד הנהג הוצא מהמכונית. בפנים הוא מצא מסכת סקי, מסכה שנייה עשויה מגרבונים, מוט ברזל, אזיקים, שקיות זבל, חבל ומקדח קרח.
בנדי אמר שאלה סתם חפצים של הבית. הוא נעצר בחשד שהחזיק כלי פריצה.
בלש ממשרד השריף של מחוז סולט לייק קרא את הדוח. הוא זיהה את השם. זה היה השם שהחברה של בנדי מסרה בדצמבר. ובנדי נהג בפולקסווגן, כמו האיש שניסה לחטוף את קרול דארונץ'.
הבלשים ביוטה התקשרו לסיאטל. צוות טד בדק את הרשימה שלו. בנדי היה בראשה.
בפעם הראשונה, שתי משטרות, בהפרש של יותר משנה, הסתכלו על אותו אדם.
השערות במכונית
בספטמבר 1975 החרימה המשטרה את הפולקסווגן. בנדי כבר מכר אותה, ודאג שתנוקה היטב.
זה לא עזר לו. מומחים במעבדה של ה-FBI מצאו שערות בתוך המכונית. הן התאימו לשיער של 3 נשים שונות: קרין קמפבל, האחות מקולורדו. הנערה בת ה-17 ממידוויל. וקרול דארונץ'.
מומחה של ה-FBI אמר שהסיכוי לצירוף מקרים כזה "מטורף".
ב-2 באוקטובר 1975 זיהתה קרול דארונץ' את בנדי במסדר זיהוי.
בנדי בחר להישפט בפני שופט, בלי חבר מושבעים. בפברואר 1976 הרשיע אותו השופט בחטיפה ובתקיפה. ביוני 1976 נגזרו עליו בין שנה ל-15 שנות מאסר בכלא של מדינת יוטה.
בינתיים, בנובמבר 1975, נפגשו כ-30 בלשים ותובעים מ-5 מדינות באספן שבקולורדו, כדי להשוות את התיקים שלהם. בפעם הראשונה הונחו כל החלקים הנפרדים על שולחן אחד.
באוקטובר 1976 מצאו הסוהרים את בנדי בחצר הכלא עם ערכת בריחה. באותו חודש האשימה אותו קולורדו ברצח של קרין קמפבל.
שתי בריחות
בינואר 1977 הועבר בנדי לאספן כדי לעמוד לדין. הוא החליט לייצג את עצמו. זה נתן לו זכות לעבוד בספריית המשפטים של בית המשפט, בלי שלשלאות ברגליים.
ב-7 ביוני 1977, בהפסקה של דיון, הוא קפץ מחלון בקומה השנייה של בית המשפט. הוא נפצע בקרסול בנחיתה. הוא ברח להרים שמעל העיירה, פרץ לבקתה כדי לקחת אוכל ובגדים, ושוטט שם כמה ימים.
ביום ה-6 עצרו אותו שוטרים כשנהג במכונית גנובה, והחזירו אותו.
חצי שנה אחר כך הוא ניסה שוב. הפעם זה הצליח.
בכלא של מחוז גארפילד, בגלנווד ספרינגס שבקולורדו, הוא חתך חור בתקרת התא שלו. בלילה של 30 בדצמבר 1977 הוא זחל דרך החור לדירה של מנהל הכלא, החליף לבגדים רגילים, ויצא מהדלת הראשית.
אף אחד לא שם לב שהוא חסר עד בערך הצהריים של היום הבא. אז הוא כבר היה בשיקגו.
פלורידה
ב-8 בינואר 1978 הגיע בנדי לטלהסי, בירת פלורידה, בדרום-מזרח ארצות הברית. הוא שכר חדר בשם בדוי, קרוב לקמפוס של אוניברסיטת מדינת פלורידה.
עכשיו הוא היה ברשימה של ה-FBI של 10 הנמלטים המבוקשים ביותר. אבל אף אחד בטלהסי לא הכיר את הפנים שלו.
שבוע אחר כך, בשעות הקטנות של יום ראשון, 15 בינואר 1978, נכנס גבר לבית האחווה "קאי אומגה", בית מגורים של סטודנטיות באוניברסיטה.
הוא תקף 4 נשים בשנתן באלה מעץ. מרגרט באומן, בת 21, וליסה לוי, בת 20, נרצחו. קתי קליינר וקרן צ'נדלר, שתיהן בנות 21, שרדו עם פציעות קשות. קתי קליינר סיפרה אחר כך שאורות של מכונית, שנכנסו לחדר, קטעו את ההתקפה.
סטודנטית שחזרה מאוחר ראתה גבר יוצא מהבית דרך הדלת הראשית, עם אלה ביד. היא ראתה אותו מספיק טוב כדי לתאר אותו.
באותו לילה, 8 רחובות משם, הוכתה במיטה שלה, בדירת מרתף, סטודנטית למחול בת 21 בשם שריל תומאס. היא שרדה. היא נשארה חירשת באוזן שמאל, עם פגיעה בשיווי המשקל שסיימה את הקריירה שלה כרקדנית.
הקורבן האחרון
ב-9 בפברואר 1978, בלייק סיטי, עיירה קטנה בצפון פלורידה, נחטפה מחטיבת הביניים שלה ילדה בת 12 בשם קימברלי ליץ'.
עד ראה גבר מוביל אותה לעבר טנדר לבן.
היא הייתה נעדרת כמעט חודשיים. השרידים שלה נמצאו ב-7 באפריל 1978, בדיר חזירים ישן ליד הפארק של נהר סוואני, כ-56 ק"מ צפון-מערבית ללייק סיטי.
היא הייתה הצעירה בקורבנות של בנדי בפלורידה, והאחרונה מכל הקורבנות הידועים שלו.
העצירה בפנסקולה
בערך באחת בלילה, ב-15 בפברואר 1978, שוטר בפנסקולה, בקצה הצפון-מערבי של פלורידה ליד הגבול עם אלבמה, הבחין בפולקסווגן חיפושית. הוא עשה בדיקה שגרתית של לוחית הרישוי. המכונית הייתה גנובה.
הוא עצר אותה. הנהג בעט לו ברגליים, הפיל אותו וברח. השוטר ירה 2 יריות אזהרה, רדף אחריו, הפיל אותו, ונאבק איתו על האקדח. בסוף הוא הצליח לשים עליו אזיקים.
במכונית היו תעודות זהות גנובות, 21 כרטיסי אשראי גנובים וטלוויזיה גנובה.
בהתחלה האיש סירב למסור את שמו האמיתי. בדרך לתחנה הוא אמר לשוטר: "הלוואי שהיית הורג אותי".
תוך כמה ימים ידעה משטרת פלורידה מי הוא: טד בנדי, האסיר שברח מקולורדו.
סימני השיניים
עכשיו היה צריך להוכיח מה קרה בבית של "קאי אומגה".
הראיה הפיזית החזקה ביותר הייתה חריגה מאוד לזמנה. הרוצח נשך את אחת הקורבנות, ליסה לוי. המשטרה צילמה את סימני הנשיכה.
החוקרים קיבלו צו של בית משפט ולקחו יציקות של השיניים של בנדי. 2 רופאי שיניים משפטיים השוו את היציקות לתצלומים. השיניים של בנדי היו עקומות ושבורות בצורה מיוחדת, ורופאי השיניים העידו שהן מתאימות לסימנים.
המשפט הועבר למיאמי, בקצה הדרומי של פלורידה, כי הפרסום בטלהסי לא אפשר למצוא שם חבר מושבעים הוגן. הוא התחיל ביוני 1979. זה היה המשפט הראשון ששודר בטלוויזיה בכל ארצות הברית.
הסטודנטית שראתה את הגבר יוצא מהבית זיהתה את בנדי באולם. עדה נוספת מיקמה אותו ליד הבית באותו לילה.
בנדי שוב התעקש לנהל חלק גדול מההגנה שלו בעצמו.
ב-24 ביולי 1979, אחרי פחות מ-7 שעות דיונים, הרשיע אותו חבר המושבעים ברצח של מרגרט באומן וליסה לוי. השופט גזר עליו עונש מוות.
המשפט השני
כחצי שנה אחר כך התחיל משפט שני באורלנדו, במרכז פלורידה, על הרצח של קימברלי ליץ'.
כאן הראיה המרכזית הייתה סיבים. סיבים שנמצאו בטנדר הלבן ועל הגופה של הילדה הגיעו מבגד עם פגם ייצור נדיר. הם התאימו למעיל שבנדי לבש כשנעצר בפנסקולה.
גם עד ראייה סיפר לחבר המושבעים שראה את בנדי מוביל את הילדה לטנדר.
חבר המושבעים דן פחות מ-8 שעות. אשם.
בשלב גזר הדין עשה בנדי משהו שאף אחד לא ציפה לו. הוא חקר חברה שבאה להעיד לטובתו, ושם, באולם, הוא הציע לה נישואים. היא הסכימה. לפי חוק ישן של פלורידה, הצהרה בפני פקיד של בית המשפט הספיקה, והוא הכריז שהם נשואים כחוק.
ב-10 בפברואר 1980 הוא קיבל את עונש המוות השלישי שלו.
הסוף
בנדי ישב יותר מ-9 שנים בתא הנידונים למוות, וערער על כל החלטה.
באוקטובר 1984 הוא הציע את עזרתו לבלשים במדינת וושינגטון, שחיפשו רוצח סדרתי אחר, זה שכונה "רוצח גרין ריבר". 2 בלשים טסו לפלורידה כדי לחקור אותו. הרוצח ההוא נתפס רק כ-17 שנה אחר כך.
בשנים האחרונות שלו התחיל בנדי להודות, קצת בכל פעם. הרבה בלשים ומשפחות ראו בזה ניסיון לקנות זמן. ב-1986 הוא תיאר את הפשעים שלו בפירוט לסוכן של ה-FBI. בימים האחרונים לפני ההוצאה להורג הוא הודה ברציחות בוושינגטון ובאורגון, אלה שצוות טד חקר 15 שנה קודם.
בסך הכול הוא הודה בכ-30 רציחות ב-7 מדינות. המשטרה אישרה 20.
ב-24 בינואר 1989, ב-7:06 בבוקר, הוצא טד בנדי להורג בכיסא החשמלי בכלא של מדינת פלורידה, בראיפורד. הוא היה בן 42. מותו נקבע ב-7:16.
מה שנשאר פתוח
התיק פוענח. אבל לא כל משפחה קיבלה תשובה.
השרידים של כמה מהקורבנות שלו לא נמצאו מעולם. ביניהן הסטודנטית מאולימפיה, הנערה בת ה-16 מהולידיי, דברה קנט מבאונטיפול, ו-2 הנשים הצעירות מווייל ומגרנד ג'נקשן.
והמספר האמיתי של הקורבנות שלו לא ידוע. הוא הודה בכ-30. חלק מהחוקרים מאמינים שהיו יותר. המספר הזה מת איתו.