עקבות השטן: הלילה שבו משהו חצה את דבון
בבוקר ה-9 בפברואר 1855 התעוררו כפריים ברחבי מזרח ודרום דבון אל שלג טרי ואל קו עקבות שהפחיד אותם עד מאוד. במהלך הלילה, בקור העז שבא בעקבות מפולת שלג כבדה סביב שפך נהר האֶקְס, הופיע שובל של סימנים דמויי פרסה - כל אחד כארבעה אינץ' אורך ושלושה רוחב, במרווחים של שמונה עד שישה-עשר אינץ', ונמתחים, והמטריד מכול, בטור עורפי יחיד. זו לא הייתה הערבוביה המפוזרת בת ארבע הרגליים שחיה מותירה בשלג. זה היה הקו היציב והמכוון של משהו שצעד זקוף בחשכה, מניח עקבה אחת לפני חברתה, כפי שאדם עושה. הצורה עצמה הייתה מוזרה בדייקנותה: העדים אמרו שכל סימן דומה לטביעת פרסת חמור קטנה, חתוכה למשעי, כאילו השלג נצרב ולא נדרך.
מה שהפך את אי-הנוחות לאימה היה לאן, כך נמסר, הובילו הסימנים. דיווחים הגיעו מיותר משלושים מקומות ברחבי דבון - אקסמות', טופשם, לימפסטון, דוליש, טיינמות', ואם להאמין לדיווחים המאוחרים, דרומה עד טוטנס וטורקי, ועוד שניים בדורסט. אורכו הכולל של השובל הוערך, בפראות, בין ארבעים למאה מייל. העקבות חצו גינות פתוחות, ואז - לפי הדיווחים - טיפסו היישר מעל חומות גבוהות, עברו מעל גגות וערמות חציר, וחזרו ונמשכו בצד הרחוק כאילו המכשול לא היה כלום. דיווח אחד סיפר עליהן עוצרות מכה מול חומה ומתחילות מחדש בתוך מכלאה נעולה. מוזר עוד יותר, נמסר שאותו קו מופיע על שתי גדותיו של שפך האֶקְס, שני מייל של מי גאות פתוחים ששום יצור הולך לא היה יכול לחצות ברגל יבשה. עבור אנשים שגדלו על דרשות על פרסה שסועה, התבנית לא נקראה כחיה. היא נקראה כמשהו ההולך פשוט לאן שהוא חפץ, ואינו נותן לחומה או לנהר לומר לו אחרת.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם