מקרה אמיתי
מתועד

גלן ובסי הייד: זוג ירח הדבש שנעלם בגרנד קניון

2026-11-19 · · נעלמו ללא עקבות · 6 דקות קריאה

ביום ראשון, 18 בנובמבר 1928, סירת עץ יצאה מחוף חולי בתחתית הגרנד קניון.

על הסיפון היה זוג נשואים טריים. גלן הייד היה בן 29. בסי הייד הייתה בת 22. נוסע שהפליג איתם כמה קילומטרים ירד לחוף והסתכל עליהם מתרחקים. הסירה נכנסה לזרם ונעלמה מאחורי עיקול.

אף אחד לא ראה אותם יותר.

קראו את התיק החדש ביותר עכשיו, בחינם. רק השאירו מייל.
מייל אחד בשבוע. בלי ספאם, הסרה בלחיצה אחת.

חודש אחר כך מטוס חיפוש מצא את הסירה. היא צפה ישרה, בלי נזק, והציוד עוד היה קשור למקומו. היומן של בסי היה על הסיפון. המעילים ונעלי ההליכה שלהם היו על הסיפון.

בני הזוג נעלמו.

זה הסיפור של גלן ובסי הייד, זוג ירח הדבש שנעלם בגרנד קניון. הסירה שלהם נמצאה. הגופות לא נמצאו אף פעם. כמעט 100 שנה אחר כך, אף אחד לא יודע בדיוק איפה, מתי ואיך הם מתו.

ירח דבש על הנהר

הגרנד קניון הוא ערוץ ענק במדינת אריזונה, בדרום-מערב ארצות הברית. בתחתית שלו זורם נהר הקולורדו, דרך עשרות אשדות פראיים.

ב-1928 מעט מאוד אנשים עברו את כל הקניון בסירה. לפי אחד המקורות, רק 45 אנשים עשו את זה. אף אישה לא עשתה את זה אף פעם.

גלן היה חקלאי מאיידהו, בצפון-מערב ארצות הברית. הוא היה איש של טבע, וב-1926 הוא כבר שט ב-2 נהרות פראיים במדינה שלו.

בסי הגיעה ממערב וירג'יניה, במזרח. היא הייתה סטודנטית בקולג', ורצתה ללמוד אמנות. היא אף פעם לא הייתה על נהר כזה.

הם הכירו בפברואר 1927, על אוניית נוסעים שהפליגה לאורך חוף קליפורניה. הם התחתנו באפריל 1928, יום אחרי שהגירושים של בסי מנישואים ראשונים וקצרים נכנסו לתוקף.

לגלן הייתה תוכנית לירח הדבש. הם ישוטו בנהר הגרין ובנהר הקולורדו, לכל אורך הגרנד קניון. הוא רצה לקבוע שיא מהירות. ובסי תהיה האישה הראשונה שידוע שעשתה את המסע.

הסירה

גלן בנה סירה בעצמו, כמו שבנו בנהרות של איידהו. זו הייתה דוברה: תיבת עץ שטוחה, באורך 6 מטרים בערך, שמנווטים אותה במשוטים ארוכים בשני הקצוות. היא שקלה כ-1.8 טונות. היא הייתה יציבה מאוד, וקשה מאוד לסובב אותה.

לא היו להם חגורות הצלה. גלן לא האמין בהן, וגם הרבה שייטי נהרות באותה תקופה לא האמינו בהן.

ב-20 באוקטובר 1928 הם הורידו את הדוברה למים בעיירה גרין ריבר, במדינת יוטה, צפונית לקניון, ויצאו לדרך במורד הזרם.

בכל יום על הנהר, מישהו חרט חריץ בדופן הסירה. חריץ אחד לכל יום.

העצירה האחרונה

כמעט 4 שבועות אחר כך, באמצע נובמבר, הגיעו בני הזוג לאמצע הגרנד קניון.

שם עולה שביל מהנהר אל שפת הקניון, למקום שבו תיירים באים להשקיף למטה. בני הזוג קשרו את הסירה ועלו בשביל כדי לקנות ציוד.

למעלה הם ביקרו אצל צלם שהיה לו סטודיו במקום.

הוא צילם את הזוג על שפת הקניון.

הוא שם לב ל-2 דברים, ואחר כך סיפר על שניהם.

הראשון: לא היו להם חגורות הצלה. הוא הפציר בהם לקחת. גלן צחק וסירב.

השני: בסי לא נראתה כמו מי שרוצה לרדת בחזרה. היא נראתה מפוחדת. לפי התיאורים של הביקור הזה, היא אמרה משפט שמצטטים מאז: "אני תוהה אם אנעל אי פעם שוב נעליים יפות".

ביום ראשון, 18 בנובמבר, הצטרף אליהם נוסע לקטע קצר בנהר, עד אשד גדול כמה קילומטרים במורד הזרם. שם הוא ירד.

הוא האדם האחרון שידוע שראה את גלן ובסי הייד בחיים.

השקט

בני הזוג תכננו לסיים את המסע בעיירה נידלס שבקליפורניה, בקצה השני של הקניון, עד תחילת דצמבר.

ב-6 בדצמבר הם עוד לא הגיעו. אביו של גלן לא חיכה. הוא פתח בחיפוש בעצמו, ולחץ על הרשויות לפתוח בחיפוש גם הן.

הסירה בנהר

ב-19 בדצמבר המטוס הבחין במשהו על הנהר, הרחק במורד הזרם, בחלק התחתון של הקניון.

זו הייתה הדוברה. היא צפה במים שקטים, מוחזקת בחבל שלה.

היא הייתה בערך 225 קילומטרים במורד הזרם מהמקום שבו ראו את בני הזוג בפעם האחרונה.

המחפשים נאלצו לטפס למטה כדי להגיע אליה. הצלם מהשפה ואחיו היו ביניהם.

הציוד עוד היה קשור במקומו. המעילים של בני הזוג היו שם. גם נעלי ההליכה. גם הרובה של גלן.

בתחתית היו כ-30 סנטימטרים של מים. אף אחד לא יכול היה לומר אם הם ניתזו פנימה מהאשדות, או שהיו שם כל הזמן.

חבל הגרירה היה תלוי לתוך הנהר. הקצה השני שלו היה תקוע מתחת למים, במשהו שהמחפשים לא יכלו לראות. הם נאלצו לחתוך אותו כדי לשחרר את הסירה.

ובדופן הדוברה היו החריצים. היו שם 42. אחד לכל יום על הנהר, מ-20 באוקטובר.

מה כתוב ביומן

היומן של בסי היה על הסיפון, והוא היה הדבר החשוב ביותר בסירה.

הרשומה האחרונה נשאה את התאריך 30 בנובמבר. בסי כתבה בה שהם מקדימים את לוח הזמנים. היא כתבה שהם הגיעו למקום שנקרא דיימונד קריק.

דיימונד קריק הוא ערוץ צדדי שנשפך לנהר, כ-20 קילומטרים במעלה הזרם מהמקום שבו נמצאה הסירה.

על הסיפון הייתה גם מצלמה. המחפשים פיתחו את הסרט. התמונה האחרונה צולמה בקניון, כנראה בסביבות 27 בנובמבר.

אז התיעוד ברור עד סוף נובמבר. בני הזוג היו בחיים ב-30 בנובמבר. הם הגיעו לדיימונד קריק, ומצבם היה טוב.

42 החריצים רומזים שהם עוד חרטו סימן בסירה ביום ה-42, כלומר ב-1 בדצמבר.

**אחרי זה אין כלום. אין רשומה, אין תמונה, אין עד. מכאן והלאה, אף אחד לא יודע מה קרה לגלן ובסי הייד.**

המחפשים סרקו את הגדות מתחת לדיימונד קריק. הם חיפשו עקבות, מדורה, גופה שנתקעה בין הסלעים. הם לא מצאו כלום.

החיפוש הופסק. הקניון שמר על הסוד שלו.

האישה על הרפסודה

ב-1971 קבוצת תיירים שטה ברפסודה בגרנד קניון.

אחת מהם הייתה אישה מבוגרת. במהלך הטיול עלה הסיפור של גלן ובסי הייד.

האישה פתחה את הפה. היא אמרה שהיא בסי. היא אמרה שגלן היה בעל אכזר, שהם רבו, ושהיא דקרה אותו ויצאה ברגל מהקניון כדי להתחיל חיים חדשים.

האישה חזרה בה כמעט מיד. בדיקות מאוחרות יותר הראו שהיא לא יכלה להיות בסי. היא נולדה ב-1908 באוהיו, הייתה גבוהה מבסי בכ-10 סנטימטרים, והמסמכים שלה היו תקינים. היא מתה ב-1998.

השלד במוסך

התפנית הכי מוזרה הגיעה אחרי שהצלם מת, בסוף 1976.

הוא גר על שפת הקניון עשרות שנים. אחרי מותו נמצא במוסך שלו שלד של אדם.

בגולגולת היה חור של כדור.

העצמות היו של גבר צעיר בשנות ה-20 לחייו, בערך בגובה ובמבנה של גלן. השמועות התפוצצו. האם הצלם, האיש שהזהיר אותם, הסתיר את הגופה של גלן כל השנים האלה?

מדענים בדקו את העצמות. בדיקות מעבדה ב-1985 קבעו שהשלד אינו של גלן. מחקר באוניברסיטה באריזונה מצא שהוא שייך לאדם שמת לא לפני 1932.

ב-2008 נסגרה סוף סוף תעלומת השלד. מסמכים ותמונות קשרו אותו לאדם לא מזוהה שירה בעצמו ב-1933. הצלם כנראה שמר את העצמות אחרי שישב בחבר מושבעים של חוקר מקרי מוות. למה הוא שמר אותן, אף אחד לא יודע.

מסקנות ושאלות פתוחות

מה מתועד: בני הזוג היו בחיים ב-30 בנובמבר 1928, ליד דיימונד קריק. הסירה שלהם נמצאה שלמה, כ-20 קילומטרים במורד הזרם. אף אחד לא ראה אותם שוב.

**הם נפלו לנהר באשד, וטבעו.** זה מה שרוב ההיסטוריונים חושבים. היסטוריון של הנהר שחקר את המקרה שנים טען שכנראה הם הועפו מהסירה ליד אשד כמה קילומטרים מתחת לדיימונד קריק, שם גושי גרניט מסתתרים מתחת למים. בלי חגורות הצלה, בנהר כל כך קר בחורף, הם לא היו מחזיקים מעמד הרבה זמן. הדוברה, הכבדה והיציבה, יכלה להמשיך לצוף לבדה, עם כל הציוד עדיין קשור. הבעיה: אף גופה לא נמצאה. אבל נהר הקולורדו באותן שנים היה פראי וכבד מבוץ, והוא לא החזיר כל מה שלקח.

**הם יצאו מהנהר וניסו ללכת ברגל אל מחוץ לקניון.** אביו של גלן האמין בזה. הוא חשב שהייתה להם בעיה עם הסירה, שהם טיפסו החוצה ומתו כשהם תועים בערוצים הצדדיים. הבעיה: המעילים ונעלי ההליכה שלהם היו בסירה. בחורף, אף אחד לא היה יוצא לטפס מהגרנד קניון בלעדיהם.

**אחד מהם הרג את השני.** זו התיאוריה שמאחורי הסיפור של 1971, ומאחורי כמה מהספרים והסרטים שבאו אחריו. הבעיה: האישה שסיפרה אותו חזרה בה, הזהות שלה נבדקה, ואין שום ראיה לאלימות בין בני הזוג.

למה חבל הגרירה היה תלוי בנהר, תקוע מתחת למים? האם הסירה הייתה קשורה כשהם עזבו אותה, או שהיא נסחפה מהם?

ולמה, אם הם הגיעו למים שקטים ליד דיימונד קריק, 2 אנשים ששרדו 41 ימים של אשדות נעלמו תוך יום או יומיים מסוף המסע שלהם?

הקניון לא נתן תשובה. שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית רשם מאז שנות ה-50 עשרות היעלמויות לא מפוענחות נוספות בגרנד קניון. גלן ובסי הייד נשארו המפורסמים מכולם.

אהבתם את התיק? השאירו מייל וקראו עכשיו את התיק החדש ביותר, בחינם. ובכל יום שישי — התיקים החדשים.
מייל אחד בשבוע. בלי ספאם, הסרה בלחיצה אחת.

שתפו את הכתבה:

תגובות הקוראים (0)
רק מנויים פעילים עם תשלום מאומת יכולים לכתוב תגובות. גישה מלאה