חמישים דקות אל תוך הערפל: היעלמותו של גלן מילר
הערפל בטווינווד פארם ב־15 בדצמבר 1944 היה סמיך דיו כדי ששום דבר הגיוני לא יטוס. שדה התעופה שכן במישור שמצפון לבדפורד, אוסף צריפים ומגדל פיקוח בקצה מסלול שנעלם באפור אחרי מאתיים מטר. מי שעמד שם בשעות הצהריים המוקדמות היה שומע מטוס לפני שהיה רואה אותו.
המטוס היה נורדין UC-64A נורסמן, מספר סידורי 44-70285, מטוס עזר חד־מנועי בעל כנף עליונה שנבנה בקנדה לטיסות שדה. הוא נשא שלושה אנשים. הטייס היה קצין הטיסה ג'ון מורגן. בתא הנוסעים ישב סגן אלוף נורמן בייסל, קצין אספקה שיצא לו שם של אדם שמגיע ליעדו יהיו התנאים אשר יהיו. השלישי היה רב סרן אלטון גלן מילר.
מילר היה בן ארבעים, ולפי רוב אמות המידה המוזיקאי המצליח ביותר מסחרית בעולם. ב־1939 וב־1940 התזמורת האזרחית שלו הייתה בכל מקום: "אין דה מוד", "מונלייט סרנדה", "צ'טנוגה צ'ו צ'ו", "פנסילבניה 6-5000". הוא הרוויח סכומי עתק. ב־1942 פירק את התזמורת, ויתר על ההכנסה, ודחק את עצמו לתוך המדים בגיל שבו איש לא ביקש ממנו לשרת.
מה שבנה בחיל האוויר של הצבא לא היה גימיק. התזמורת שלו הייתה הרכב מלא ומורחב בכלי קשת של מוזיקאים מקצועיים, והיא עבדה ללא הפוגה, ניגנה לחיילים ברחבי בריטניה ושידרה לקהל מלחמה שמנה מיליונים. בסוף 1944 הייתה התוכנית להעביר את כל המערך לפריז המשוחררת ולהעלות תוכנית חג מולד לחיילים שנלחמו את דרכם על פני צרפת. מילר טס לפני המוזיקאים שלו כדי לסדר את העניינים.
הוא ניסה לחצות כמה ימים ומזג האוויר סירב לשתף פעולה. בייסל היה בדרך, והציע לו את המושב.
יש סיפור, שחוזרים עליו אנשים שהיו בשדה, שלפיו מילר הביט סביב בתא הקטן ושאל היכן המצנחים, ובייסל השיב לו בבדיחה על הרצון לחיות לנצח. ייתכן שזה מדויק לחלוטין וייתכן שזו שורה מן הסוג שנדבק לסיפור בדיעבד. מה שמתועד הוא ההמראה. הנורסמן התרומם בערך ב־13:55 ופנה דרומה.
שלושה ימים איש לא שם לב
הנורסמן מעולם לא הגיע לצרפת.
החלק יוצא הדופן הוא כמה זמן לקח למישהו להגיב. מילר נסע לפני היחידה שלו, בטיסה לא מתוכננת, בלב זירת מלחמה. לא חיכתה לו ועדת קבלה קבועה שתרשום את הגעתו. ב־16 בדצמבר, יום אחרי שהמריא, פתח הצבא הגרמני במתקפה דרך יערות הארדנים, ובשבועות הבאים היה לכל קצין מטה בצפון־מערב אירופה משהו דחוף יותר לחשוב עליו מנוסע אחד נעדר.
כשהתזמורת נחתה בפריז ב־18 בדצמבר, גילו חבריה שהמפקד שלהם אינו שם ולא היה שם. רק אז התברר שהמטוס נעלם.
ההודעה הפומבית ניתנה בערב חג המולד, והקיפה את העולם בתוך שעות. מילר נרשם כנעדר. מאוחר יותר הוכרז רשמית כמת.
דבר לא הועלה מעולם. לא זוהו הריסות, לא נמצאו גופות, ומעולם לא נקבע מיקום התרסקות. לא נשלחה קריאת מצוקה. מעל תעלת למאנש בדצמבר, מטוס קל שנכנס למים אינו מותיר כמעט דבר, ולא נערך אז חיפוש מאורגן משום שאיש לא ידע היכן או מתי לחפש. שמונים שנה אחר כך, הראיות הפיזיות בתיק הזה הן שעת המראה, שלושה שמות ומרחב ים ריק.
התיאוריות, ואיך הן עמדו במבחן
היעדר ההריסות מולא בוויכוח.
ההסבר העתיק והפחות מרתק, שהוא גם זה שרוב ההיסטוריונים מחזיקים בו היום, הוא שהטיסה פשוט השתבשה. הנורסמן לא היה מצויד לתנאים האלה. היה ידוע שהמאייד שלו נוטה לצבור קרח בדיוק באוויר הקר והלח שדרכו טס המטוס, ולא הייתה לו יכולת מנע קרח של ממש. מורגן טס נמוך, מתחת לעננות, בראות ירודה. אם מאייד קפוא מרעיב את המנוע במאה מטרים מעל מים חורפיים, לטייס יש כמה שניות ואין לאן ללכת.
ההסבר הדרמטי ביותר צף ארבעה עשורים אחר כך. באמצע שנות השמונים הגיע נווט לשעבר של חיל האוויר המלכותי בשם פרד שו עם עדות על משימה ב־15 בדצמבר 1944. הלנקסטר שלו, חלק מכוח גדול, נשלח לתקוף את זיגן שבגרמניה והפשיטה בוטלה. מפציצים אינם נוחתים עם פצצות חיות אם אפשר להימנע מכך, ולכן פרקו המטוסים את מטענם באזור השלכה ייעודי מעל התעלה בדרך הביתה. שו אמר שהביט מטה דרך המטוס וראה מטוס קטן בעל כנף עליונה נופל לים.
חוקר התעופה הבריטי רוי נסביט התייחס לעדות ברצינות, עבר על המסמכים, ופרסם שחזור שלפיו הנורסמן של מילר טס מתחת לאזור ההשלכה ברגע הלא נכון ונהרס מפגיעת תחמושת נופלת או מהדף. במשך שנים זו הייתה התשובה המקובלת בבריטניה. היה בה הכול: עד ראייה, פשיטה מתועדת, וסימטריה מקרית נוראה.
מאז היא עומדת בפני ערעור מפורט. דניס ספראג מארכיון גלן מילר באוניברסיטת קולורדו בבולדר חזר אל תיעוד המבצעים האמריקאי והבריטי לצורך מחקרו מ־2017, "גלן מילר: חומר מסווג", וטען שהתזמונים אינם מסתדרים. הנקודה המרכזית שלו טכנית, ואם היא נכונה היא מכריעה: חילות האוויר של בעלות הברית בחורף 1944 ו־1945 פעלו לפי תקן זמן אחד, שעון הקיץ הבריטי, לפי הנחיות המפקדה העליונה, ואילו השחזור הקודם הזיז את שעות חיל האוויר המלכותי בשעה. ברגע שמיישרים את השעונים, לדברי ספראג, המפציצים כבר חזרו לבסיסיהם עד שהנורסמן היה מעל המים, אי שם בין 14:45 ל־15:00, ומטוסו של מילר לא נכנס כלל לאזור ההשלכה.
סיפור שלישי מסתובב עשרות שנים ומסרב למות: שמילר הגיע לפריז בשלום ומת שם, מהתקף לב או באלימות, בנסיבות שהצבא העדיף להסתיר, ושהטיסה הומצאה ככיסוי. זו שמועה טובה ואין לה שום תימוכין במסמכים. יש עדים להמראה בטווינווד, יש מסלול נייר של המטוס ואנשי הצוות, ושני גברים נוספים, מורגן ובייסל, נעלמו לצידו ולהם משפחות שנאמר להן אותו דבר עצמו.
מסקנות ושאלות פתוחות
מה שאינו שנוי במחלוקת הוא מועט. שלושה גברים המריאו מטווינווד פארם בערך בשעה שתיים בצהרי ה־15 בדצמבר 1944, במזג אוויר שרוב האנשים לא היו טסים בו. הם לא הגיעו. דבר מהם או מן המטוס לא הועלה מעולם.
ההסבר המכני הוא כיום העמדה המרכזית, וחוזקו הוא שאינו דורש שום דבר חריג. דגם בעל חולשת קרח ידועה, ללא ציוד מנע קרח, טיסת שיוט נמוכה מתחת לעננות ואוויר קפוא ולח הם צירוף מוכר ומספיק, ומטוסים קלים אבדו בזירה ההיא במזג אוויר ההוא בלי שאיש כתב עליהם ספרים. חולשתו היא שהוא כולו הסקה. אין הריסות לבחון, אין מנוע לפרק, ואין דרך להוכיח שזה מה שקרה ולא רק מה שקורה בדרך כלל.
לתיאוריית השלכת הפצצות יש עד הראייה היחיד בתיק, ונראה שפרד שו תיאר משהו שהאמין בכנות שראה. זה חוזקה, והשחזור של רוי נסביט היה עבודה רצינית שנשענה על מסמכים אמיתיים ולא על ספקולציה. חולשתה היא ניתוח התזמונים שפרסם דניס ספראג, שאם מקבלים אותו הוא מוציא את המטוס מן האזור לחלוטין. גרסתו של ספראג מקובלת היום על היסטוריונים ועל ארכיונים צבאיים, אף שראוי לציין שהפרכת עדות ראייה בטיעון על כיוון שעונים, מתועד ככל שיהיה, היא תיקון שקשה לבחון באופן עצמאי ארבעים שנה אחרי המעשה.
לסיפור הכיסוי הפריזאי אין למעשה דבר מאחוריו מלבד קסמו שלו, והוא נסתר מן הניירת הרגילה של טיסה בזמן מלחמה ומן העובדה ששתי משפחות נוספות איבדו אנשים באותו מטוס.
השאלות הפתוחות הן מעשיות. שום חיפוש בתעלה לא העלה מעולם נורסמן שניתן לזהות. צוותי דיג דיווחו לאורך העשורים על כמה תצפיות וגרירות של הריסות, אף אחת לא אושרה. בלי מספר גוף שיועלה מקרקעית הים, אין דרך להבחין בין כשל מנוע, הצטברות קרח על גוף המטוס, איבוד התמצאות של הטייס בענן, או משהו אחר לגמרי.
ויש שאלה שאין לה קשר לתעופה. מילר היה בשיא קריירה שעשתה אותו עשיר, והוא נטש אותה בגיל שלושים ושמונה כדי לארגן מוזיקה לחיילים. הוא לא נדרש להיות במטוס ההוא, במזג האוויר ההוא, ביום ההוא. הוא טס לפני התזמורת שלו כדי לוודא ששידור חג המולד יתקיים. הסיבה הסבירה ביותר לכך שהעולם איבד אותו היא שהוא מיהר להגיע לעבודה.