המנוע עדיין פעל: הקטמרן הריק של קאז 2
בבוקר ה-15 באפריל 2007 יצאו שלושה גברים מפרת' מאיירלי ביץ' בקטמרן באורך 9.8 מטרים בשם קאז 2. הם היו בתחילתו של מסע ארוך. התוכנית הייתה לעלות צפונה לאורך חופי קווינסלנד עד טאונסוויל, ומשם להמשיך, מסביב לקצה הצפוני של אוסטרליה ומטה לאורך הצד המערבי, עד הביתה.
דרק באטן היה בן 56 והיה בעל הסירה. הוא עשה קורס שיט ולקח פעמיים כלי שיט סביב איי ויטסנדיי, מה שבקנה המידה של ים האלמוגים הוא ניסיון צנוע אבל לא אפסי. איתו היו שני אחים, פיטר טנסטד בן 69 וג'יימס טנסטד בן 63. הם היו חברים של באטן ולשניהם לא היה הרבה זמן על המים. זה היה, כדרכם של דברים כאלה, מסע ששלושה גברים בגיל העמידה המאוחר דיברו עליו הרבה זמן.
בסביבות הצהריים הם עשו קריאת קשר ליד ג'ורג' פוינט, בשפך נהר פרוסרפיין. זו הייתה קריאה שגרתית. איש לא שמע מהם שוב.
שלושה ימים אחר כך, ב-18 באפריל, מסוק חילוץ שהיה במשימה אחרת הבחין בקטמרן שנסחף מול שונית המחסום הגדולה בלי איש על הסיפון. מזג הים מנע עלייה לסירה במשך יומיים נוספים. כשצוותים הצליחו סוף סוף לעלות ב-20 באפריל, קאז 2 היה 88 מיילים ימיים מחופי צפון קווינסלנד, הרחק מחוץ לשונית, ונסחף.
מה שהם מצאו על הסיפון הוא הסיבה שעדיין מדברים על התיק הזה.
מנוע הדיזל פעל, בהילוך סרק. אורות התא היו דולקים. מחשב נייד היה פועל ותוכנת הניווט עדיין רצה. היה אוכל מונח, וסכו"ם, כאילו נקטעה ארוחה. הפגושים, הכריות המתנפחות שסירה תולה על דפנותיה כשהיא ניגשת למזח, היו פרושים מעל המעקה בעוד הסירה בלב ים. חגורות ההצלה של שלושת הגברים היו עדיין באחסון. כך גם חפציהם האישיים, הארנקים, הציוד. מפרש אחד היה פרוש וקרוע קשות, מרוסק מימים של הצלפה ברוח בלי שאיש יאסוף אותו.
לא היה שום סימן לשלושת הגברים, ושום סימן לכך שמשהו השתבש. אין דם, אין נזק לתא, אין פתק, אין קריאת מצוקה. שום דבר לא חסר ממה שאדם שעוזב מרצונו היה לוקח.
החיפוש שבא אחר כך היה מהגדולים בתולדותיה הקרובות של קווינסלנד: מטוסים וכלי שיט שסרקו אלפי קילומטרים רבועים של ים האלמוגים במשך חמישה ימים. לא נמצא דבר. שום גופה לא אותרה מעולם.
כמעט מיד קיבל התיק את אוצר המילים של מרי סלסט, ואת כל מה שנלווה לו. הסיקור האוסטרלי והבינלאומי הושיט יד לפיראטיות, לעסקת סמים, להיעלמות מבוימת, לרעיון שכלי שיט אחר ניגש לצד הסירה, ושם נכנסו הפגושים הפרושים. משטרת קווינסלנד אמרה מוקדם שהיא מתייחסת להיעלמות כחשודה, מה שבשפה משטרתית פירושו רק ששום דבר עדיין לא נשלל, והסיקור קרא בזה רמז.
ואז מצאו החוקרים את המצלמה.
מצלמת וידאו שהייתה על הסירה הקליטה צילומים מאותו בוקר. נראו בהם שלושת הגברים על הסיפון, חיים, רגועים, דגים. המנוע היה כבוי. מאחורי הסירה נגרר במים חבל לבן. הצילום היה רגיל בכל מובן, וזה בדיוק מה שהפך אותו ליקר ערך: הוא קיבע את השעות האחרונות, קבע שאיש אחר לא היה על הסיפון, והראה חבל במים מאחור.
חקירת מותם נפתחה בטאונסוויל ב-4 באוגוסט 2008 בפני חוקר מקרי המוות של מדינת קווינסלנד, מייקל בארנס. היא נמשכה ימים ושמעה 27 עדים: שוטרים, אנשי זיהוי פלילי, מומחי ים, בני משפחות הגברים, ומלחים שהבינו בדיוק מה עושה קטמרן כשעוזבים את ההגה ברוח.
בארנס שלל מעשה פלילי. הוא שלל היעלמות מבוימת. ואז הציג, בלשון זהירה, רצף שמסביר את מה שהיה על הסירה.
אחד האחים טנסטד, כך קבע, ככל הנראה נכנס למים כדי לשחרר חכה שהסתבכה בהגה או במדחף, או נכנס בעקבות משהו שנפל מהדופן. האח השני נכנס אחריו. באטן, לבדו על הסיפון, עזב את ההגה כדי להוריד את המפרש ולחזור אליהם. תוך כדי כך הסירה עשתה פניית גב. הבום התנדנד לרוחב תא ההגה והפיל אותו לים.
כל מה שהיה על הסירה מתיישב עם זה. מנוע שמסתובב בהילוך סרק הוא מה שמקבלים כשאדם מוריד את המצערת ועוזב את ההגה בחיפזון. המפרש הקרוע הוא מפרש שהיה בהורדה כשמי שהוריד אותו חדל להתקיים. האוכל על השולחן הוא ארוחה שאיש לא חזר אליה.
על המים עצמם היה חוקר מקרי המוות בוטה. אף אחד מהשלושה לא היה שחיין חזק, הים היה גלי, וקטמרן עם כל שטח מפרש מתרחק מאדם שנמצא במים מהר יותר משהוא יכול לרדוף. הוא כתב שהסוף היה מהיר, ושהגברים היו מגיעים לתשישות במהירות.
הוא גם כתב עוד משהו, וזו הסיבה שזו עדיין תעלומה ולא תאונה סגורה. הוא אמר שאינו יכול להיות נחרץ לגבי הנסיבות שבהן אירע המוות.
מסקנות ושאלות פתוחות
השחזור של חוקר מקרי המוות הוא ההסבר החזק ביותר הקיים, והוא ראוי שיתייחסו אליו ברצינות ולא כאל התחמקות רשמית. כוחו בכך שהוא מסביר כמעט כל דבר פיזי על הסירה ההיא בשרשרת אחת של אירועים רגילים, והוא אינו זקוק לכלי שיט שני, לאלימות או לתוכנית. תאונות נפילה למים מדורגות, שבהן המציל הולך אחרי מי שניסה להציל ואז שלישי הולך אחרי שניהם, הן קטגוריה מתועדת של מוות ימי, לא ספקולציה.
חולשתו היא שזה שחזור, שנבנה לאחור ממצב הסיפון. אף חלק ברצף לא נצפה, וחוקר מקרי המוות אמר זאת. פניית הגב שהסירה את באטן היא החוליה הפחות נתמכת בשרשרת, כי אין שום דבר על הסירה שמתעד אותה. התרחיש גם דורש משני גברים בני 69 ו-63, ששניהם לא בטוחים במים, להיכנס לים מסירה שהייתה בתנועה, ומלחים מנוסים אכן העלו את זה בחקירה.
ההסברים המתחרים שורדים בעיקר בזכות הפער הזה, ולכל אחד מהם יש בעיה משלו.
גל חריג או נד מים היו מסבירים סילוק של שלושה אנשים בבת אחת, וים האלמוגים מייצר את שניהם. אבל גל כבד מספיק כדי לסחוף שלושה גברים מקטמרן מותיר סימנים. הוא מזיז ציוד, מציף את התא, קורע אביזרים. התא היה יבש ומסודר, המחשב הנייד פעל, ואוכל עדיין ישב על השולחן.
עלייה על שרטון חול ליד ג'ורג' פוינט, ובעקבותיה כניסת שלושתם למים כדי לדחוף את הסירה, הוצעה גם היא ומתאימה לגיאוגרפיה של קריאת הקשר האחרונה. היא גם מתאימה לפגושים, שכמה מבני המשפחה טענו שהיו בחוץ כי הסירה עגנה לצד משהו. הטיעון הנגדי, שהעלו קציני ים בחקירה, פרוזאי: כלי שיט קטנים מאוד מרבים להשאיר פגושים בחוץ ימים אחרי היציאה ממרינה, מתוך עצלות רגילה, והמראה שלהם בים אינו מוכיח דבר.
לתיאוריות שמערבות כלי שיט אחר, פיראטיות או פגישה בים אין דבר מאחוריהן. שום דבר לא נלקח. שלושה ארנקים, חפצים אישיים, סירה שכשלעצמה שווה לקיחה, הכול עדיין על הסיפון. מי שבא, לפי אותה גרסה, בא לשווא והשאיר הכול.
ויש עוד דבר אחד שהגרסה המסודרת ביותר של התאונה אינה בולעת עד הסוף. המצלמה הראתה את הגברים דגים כשהמנוע כבוי וחבל נגרר מאחורי הסירה. כשהסירה נמצאה, המנוע פעל. מישהו הניע אותו. זה אינו קטלני לגרסת חוקר מקרי המוות, שכן ייתכן מאוד שבאטן הניע את המנוע אחרי שהראשון נפל למים, אבל זה כן אומר שהרצף התחיל מוקדם יותר ורגוע פחות ממה שהביטוי החלק "שרשרת אירועים אומללה" מרמז.
תשע עשרה שנה אחר כך, קאז 2 נשאר התיק שמלחים אוסטרלים מזכירים בכל פעם שמישהו מזלזל במהירות שבה צוות קטן יכול להצטמצם לאפס. יש שחזור שכמעט בוודאות מתאר מה קרה. אין עד, אין גופה, ואין הוכחה. חוקר מקרי המוות אמר בדיוק את זה, וכדאי לחזור עליו במילותיו שלו: הוא יכול לומר מה הים ככל הנראה עשה לשלושה גברים בבוקר סתיו בהיר, אבל לא יכול לומר זאת בוודאות.