שלושים מטר של כלום: החלל בתוך הפירמידה הגדולה שאיש לא נכנס אליו
בחורף 2015 נשא צוות קטן יריעות פלסטיק שטוחות אל תוך לב הפירמידה הגדולה בגיזה שבמצרים, במרחק של כ-20 ק"מ ממרכז קהיר.
הם עלו במסדרון הנמוך כפופים, כמו כל מבקר, והניחו את היריעות על רצפת חדר אבן קטן באמצע המבנה. ואז הלכו והשאירו אותן שם במשך חודשים.
היריעות לא מדדו את החדר. הן חיכו לחלקיקים מהחלל שייפלו דרך 60 מטר של אבן גיר מוצקה ויותירו בהן עקבות.
כשפיתחו את היריעות, הופיעה בנתונים צורה שלא הייתה אמורה להיות שם.
מעל המעבר המשופע הארוך שנקרא הגלריה הגדולה, באזור של הפירמידה שאמור להיות לא יותר מאבנים ערומות זו על זו, משהו העביר יותר מדי חלקיקים.
האורך שלו היה 30 מטר לפחות. הוא מעולם לא תועד, מעולם לא נכנסו אליו, ואף אחד לא ידע מה הוא.
קראו לו "החלל הגדול", כי לקרוא לו חדר הייתה טענה שאי אפשר להוכיח.
מה הפירמידה, ומה התעלומה
הפירמידה הגדולה נבנתה לפני כ-4,500 שנה כקבר למלך מהשושלת הרביעית. אורך צלע הבסיס שלה 230 מטר. גובהה היה 146 מטר כשהושלמה, והיום הוא כ-139 מטר, כי ציפוי האבן החלק החיצוני נעלם. יש בה בערך 2.3 מיליון אבנים.
במשך 4,500 שנה מחפשים בה חדרים. כל מה שידוע עד היום נכנס בשרטוט אחד: מסדרון שיורד אל תוך הסלע, מסדרון שעולה, חדר נמוך במבנה, הגלריה הגדולה, שהיא מסדרון באורך 47 מטר עם תקרה מדורגת בגובה 8.6 מטר, ומעליה חדר הקבורה עם חמישה חללים נמוכים ערומים מעל התקרה שלו.
מאז המאה ה-19 לא נמצא בפנים שום דבר חדש.
את התעלומה אפשר לנסח פשוט. יש חלל מעל הגלריה הגדולה, באורך 30 מטר לפחות, שהחתך שלו בערך בגודל של הגלריה הגדולה עצמה. שלושה מכשירים שונים אומרים שהוא שם. אף אדם לא היה בתוכו, שום מצלמה לא הציצה פנימה, ואף אחד לא יודע לשם מה הוא נבנה.
איך מצלמים פירמידה בלי לגעת בה
קרינה קוסמית פוגעת בשכבה העליונה של האטמוספירה ומתפרקת לחלקיקים אחרים. ביניהם מיואונים, בני דודים כבדים של האלקטרון. בערך 10,000 מהם עוברים דרך כל מטר רבוע של הקרקע בכל דקה, יום ולילה, בכל מקום בעולם.
מיואונים עוברים דרך אבן. לא כולם, וזאת בדיוק הנקודה: ככל שהאבן עבה יותר, כך נבלעים יותר.
שמים גלאי מתחת להר וסופרים מיואונים מכל כיוון. מכיוונים שבהם הסלע דק יותר מגיעים יותר מיואונים. מכיוונים שבהם הוא עבה יותר מגיעים פחות. סופרים מספיק זמן ומקבלים צילום רנטגן של ההר, שעשוי כולו מחלקיקים שממילא נפלו.
בשיטה הזאת השתמשו על הרי געש, על כורים גרעיניים פגועים, ופעם אחת על פירמידה, ב-1970, כשפיזיקאי אמריקאי הניח גלאי מתחת לפירמידה שכנה והסיק שאין חדרים נסתרים בחלק שהוא הצליח לראות.
את הפרויקט שהתחיל באוקטובר 2015 ניהלו אוניברסיטה בקהיר יחד עם מכון צרפתי לשימור מורשת. הוא נבנה על כלל אחד: בלי קידוחים, בלי חיתוך, בלי שום דבר שנוגע באבן.
שלושה מכשירים, שלושה צוותים, צורה אחת
הגלאים הראשונים היו יריעות הפלסטיק, טכנולוגיה יפנית שרושמת מסלול של חלקיק כקו בתוך שכבה כימית. הן הוכנסו לחדר הקטן שבתחתית המבנה.
את הצורה שיצאה מהן בדק צוות יפני שני, עם מכשיר אחר לגמרי: גלאי אלקטרוני שסופר חלקיקים ברגע שהם מגיעים במקום לרשום אותם בכימיה. הוא הוצב באותו חדר.
ואז צוות צרפתי הציב גלאי גז מחוץ לפירמידה לגמרי, על הפאה הצפונית, במבט פנימה ולמעלה מזווית אחרת.
שלוש טכנולוגיות. שלושה ניתוחים בלתי תלויים. שתי נקודות מבט מבפנים ואחת מבחוץ.
כולם ראו את אותו עודף מיואונים באותו מקום, מעל הגלריה הגדולה. התוצאה פורסמה בכתב עת מדעי מוביל בנובמבר 2017.
התגובות התפצלו מיד. פיזיקאי בריטי שלא היה חלק מהפרויקט אמר שהעיקר הוא ששלושה גלאים שונים ראו את זה בשלושה ניסויים נפרדים. ארכיאולוג יפני קרא לזה תגלית המאה ואמר שאיש לא דמיין חלל בסדר גודל כזה מעל הגלריה הגדולה.
הארכיאולוג הידוע ביותר במצרים, שעמד בראש הוועדה שפיקחה על העבודה, אמר בדיוק את ההפך. לדבריו המאמר לא תרם לאגיפטולוגיה כלום, והפיזיקאים מצאו רווח בין אבנים וקראו לזה תגלית.
**הוויכוח הזה מעולם לא הוכרע, כי אף אחד לא נכנס לחלל כדי להכריע אותו.**
המסדרון שהוכיח שהשיטה עובדת
הייתה עוד חריגה, קטנה יותר, והיא הסיבה שמתייחסים היום ברצינות לחלל הגדול.
עוד ב-2016 קלט אותו פרויקט הפרש חום על הפאה הצפונית של הפירמידה, בדיוק מעל הכניסה המקורית, באזור שבו ארבע אבנים ענקיות נשענות זו על זו בצורה של גג. הפנו לשם את גלאי המיואונים, והם דיווחו על חלל מאחורי האבנים.
לקח עוד שבע שנים להסתכל.
במרץ 2023 פרסם הצוות את התוצאה. הם מצאו חיבור בין שתי אבנים שכבר היה פתוח, העבירו דרכו מצלמה ברוחב 6 מילימטר על כבל גמיש, והדליקו את האור.
בצד השני היה מסדרון. באורך כ-9 מטר, ברוחב של כ-2 מטר ובגובה של כ-2 מטר, עם תקרה קמורה של אבנים נשענות זו על זו, שנכנס פנימה לפירמידה בגובה שבין 17 ל-23 מטר מהקרקע.
הוא היה ריק, והוא היה אטום מאז שהפירמידה נבנתה.
הארכיאולוג שביטל את המאמר של 2017 קרא עכשיו למסדרון תגלית גדולה.
המסדרון חשוב מסיבה שאין לה קשר למה שיש בתוכו. המיואונים אמרו שיש חלל בגודל מסוים במקום מסוים. המצלמה נכנסה, והחלל היה שם, בגודל שהמיואונים אמרו, במקום שהמיואונים אמרו. השיטה נבחנה מול המציאות ועברה.
וזה מחזיר הכול אל החלל שמעל הגלריה הגדולה, שבו אותה שיטה אומרת שיש 30 מטר של משהו, ושאליו שום מצלמה לא הגיעה מעולם.
איפה נגמר מה שיודעים
זה מה שמתועד: קיים חלל באורך 30 מטר לפחות מעל הגלריה הגדולה, שאותר בשלוש טכנולוגיות ואושר בשלושה ניתוחים נפרדים. מסדרון שני, קטן יותר, באורך 9 מטר, אותר באותה דרך, נראה אחר כך במצלמה, והוא אמיתי.
זה הכול.
אף אחד לא יודע את הצורה של החלל הגדול מעבר למתאר גס. מיאוגרפיה מודדת כמה אבן יש בכיוון מסוים, לא איפה הקירות. ה-30 מטר הם מינימום, לא מדידה של האורך. יכול להיות שזה חלל אחד, ויכול להיות שכמה חללים קרובים שמתמזגים בנתונים לאחד. שום דבר לא נראה בתוכו, ונכון להיום לא פורסמו תמונות מתוכו.
מסקנות ושאלות פתוחות
יש ארבעה הסברים, ואף אחד מהם לא ניתן לבדיקה בלי מצלמה.
**זה חלל להקלת משקל.** מעל תקרת חדר הקבורה כבר יש חמישה חללים ערומים זה על זה, שנבנו כדי להסיט את משקל הפירמידה מתקרת אבן שטוחה. לגלריה הגדולה יש תקרה מדורגת גבוהה שנושאת גם היא עומס עצום, וחלל מעליה היה עושה בדיוק את אותה עבודה. הבעיה: חמשת החללים הידועים נמוכים וצפופים, בנויים למבנה ולשום דבר אחר. חלל באורך 30 מטר עם חתך של הגלריה הגדולה גדול בהרבה ממה שהתפקיד הזה דורש.
**זה שריד משיטת הבנייה.** תיאוריה ותיקה אומרת שהבונים השתמשו ברמפה פנימית, שמתפתלת ועולה בתוך הפירמידה, כדי להעלות את האבנים. חלל ריק, ארוך ומשופע מעל הגלריה הגדולה קרוב למה שהתיאוריה הזאת חוזה. הבעיה: רעיון הרמפה הפנימית היה שנוי במחלוקת הרבה לפני 2017, וכך נשאר. חלל אחד במקום אחד לא מוכיח רמפה, ולא דווח על חלל דומה במקום אחר במבנה.
**זה חדר לא ידוע.** הקריאה הפשוטה. חלל בגודל כזה, בפירמידה שנבנתה לקבורה, יכול להיות חדר שנאטם ונשכח. הבעיה: אין לזה שום ראיה מלבד הגודל. לא נמצאה כניסה, לא נמצא מסדרון שמוביל אליו, ולכל החדרים הידועים בפירמידה הגיעו דרך מעברים.
**אלה כמה רווחים קטנים שנראים כמו אחד.** תמונות מיואונים מטושטשות. שורה של חללים נפרדים בתוך הבנייה יכולה להירשם כחלל ארוך אחד. הבעיה: שלושה מכשירים משלוש זוויות הסכימו עליו, וזה קשה יותר להסבר עם פיזור של רווחים קטנים מאשר עם חלל גדול אחד.
שלוש שאלות נשארות פתוחות.
למה לא נראה שם כלום, תשע שנים אחרי האיתור? למסדרון של 2023 הגיעו דרך חיבור שכבר היה פתוח. מעל הגלריה הגדולה לא נמצא פתח כזה, וקידוח בפירמידה הוא לא החלטה של פיזיקאים.
אם זה חלל מבני, למה הוא גדול כל כך לעומת החללים המבניים שכבר מכירים?
ואם 4,500 שנה של מבקרים, חופרי מנהרות, ציידי אוצרות וארכיאולוגים פספסו חלל באורך 30 מטר במבנה הנבדק ביותר בעולם, מה עוד נמצא שם שעדיין לא כיוונו אליו כלום?
המכשירים עשו את שלהם. כל השאר תלוי בהחלטה על חור של 6 מילימטר.