פרשת מסכות העופרת: שני גברים, ראש גבעה ופתק שאיש אינו מצליח לפענח
הנער עלה למורו דו וינטם כדי להעיף עפיפון. היה זה אחר הצהריים של ה-20 באוגוסט 1966, והגבעה המתנשאת מעל העיר הברזילאית ניטרוי, מעברו השני של המפרץ מול ריו דה ז'ניירו, הייתה תלולה וסבוכה בשיחים. אי שם בין הצמחייה מצא הנער שני גברים שרועים זה לצד זה, מוסתרים למחצה בעשב, בלי תנועה. הוא ירד וסיפר את שראה, אך השטח היה קשה כל כך למעבר עד שהשוטרים והכבאים שניסו לטפס אל המקום לא הצליחו להגיע אליו באותו יום. רק למחרת עמד מישהו מעל הגופות. את מה שראו שם לא הצליחה ברזיל להסביר במשך שישים שנה.
המתים היו מיגל ז'וזה ויאנה, בן שלושים וארבע, ומנואל פריירה דה קרוז, בן שלושים ושתיים, טכנאי אלקטרוניקה מהעיירה קמפוס דוס גויטקזס, שכמה שעות נסיעה צפונה משם. שניהם היו לבושים חליפות מהודרות ומעילי גשם חדשים, אף שהיום היה יבש ולא ירד גשם שיצדיק אותם. ועל עיני כל אחד מהם, מונחת על הפנים, שכבה מסכה חתוכה בגסות מעופרת מלאה, מן הסוג של יריעת מתכת אפורה שטכנאי היה מעצב במספריים. לא היו פצעים. לא היו סימני מאבק. כסף עדיין היה בכיסיהם. שני גברים שכבו על ראש גבעה, סידרו את עצמם, ומתו, ושום דבר בגופם לא אמר כיצד.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם