הפורץ שנשאר: עשרים וחמש שנה לרצח משפחת מיאזאווה
בעשרים דקות לאחת עשרה בבוקר ה-31 בדצמבר 2000 נכנסה אישה מבוגרת אל הבית השכן, ברובע סטגאיה שבטוקיו. שני הבתים עמדו זה לצד זה במגרש שהעירייה כבר רכשה לצורך הרחבת פארק סושיגאיה, ורוב השכנים כבר עברו דירה. היא שמעה רעש בלילה ולא ייחסה לו חשיבות. בפנים היא מצאה את משפחת בתה.
מיקיו מיאזאווה היה בן ארבעים וארבע. אשתו יאסוקו היתה בת ארבעים ואחת. בתם ניינה היתה בת שמונה ובנם ריי בן שש. כל הארבעה נהרגו בין השעה אחת עשרה וחצי בערך בלילה הקודם לבין חמש דקות אחרי חצות. שלושה נדקרו. הילד הקטן נחנק במיטתו.
מה שקיבלה משטרת טוקיו בשעות שלאחר מכן היה, על הנייר, חקירת הרצח הקלה ביותר שתנהל אי פעם. התיק פתוח כבר עשרים וחמש שנה.
הפורץ נכנס דרך חלון קטן בקומה השנייה, שנשאר לא נעול. הוא הביא איתו סכין, להב סשימי, והלהב נשבר בתוך ראשו של מיקיו מיאזאווה במהלך התקיפה. אז לקח סכין סנטוקו מן המטבח של המשפחה עצמה והשתמש בה. שתי הסכינים, כפי שקבעו החוקרים מאוחר יותר, נמכרו במחוז קנגאווה.
ואז, במקום לברוח, הוא נשאר.
הוא נשאר בין שעתיים לעשר שעות. הוא פתח את המקרר ואכל ארבע גלידות ומלון ושתה ארבעה בקבוקי תה שעורה. הוא חיטט בערכות העזרה הראשונה ובמוצרי ההיגיינה של המשפחה והשתמש בהם כדי לחבוש את ידיו שלו, שנחתכו בלהב שלו. הוא השתמש בשירותים ולא הוריד את המים. הוא פתח מגירות ופיזר ניירות, וחלקם השליך לאמבטיה ולאסלה. הוא לקח קצת יותר ממאה אלף ין במזומן והשאיר סכום גדול יותר ללא נגיעה, במרחק קצר משם. בשלב מסוים נראה שנשכב על הספה בסלון שבקומה השנייה. ובשמונה עשרה דקות אחרי אחת בלילה, עם ארבע גופות בבית, הוא הדליק את מחשב המשפחה והתחבר לאינטרנט. הוא נשאר מחובר חמש דקות. מה עשה באותן חמש דקות מעולם לא פורסם בפירוט.
אחר כך הוא פשט חלק מבגדיו, השאיר אותם במקום שנפלו, ויצא אל החושך.
הראיות שהשאיר גובלות באבסורד בכמותן. בסופו של דבר תועדו יותר מ-12,500 פריטים נפרדים. הוא השאיר דם, זיעה, טביעות אצבע וטביעות כף יד בכל רחבי הבית. הוא השאיר מעיל, כובע, כפפות, צעיף וחולצה. הוא השאיר תיק מותן. הוא השאיר את נעליו, שיוצרו בדרום קוריאה ושווקו על ידי מותג ספורט בריטי. הוא השאיר שתי ממחטות, שאחת מהן קופלה סביב ידית הסכין באופן שלטענת חוקר אחד לפחות הוא הרגל המוכר בקהילות מסוימות בצפון הפיליפינים.
החולצה היתה מסוג הקצוות שבלשים חולמים עליהם. יוצרו ממנה בסך הכול כ-130 יחידות. המשטרה איתרה שנים עשר קונים. איש מהם לא היה האיש שחיפשו.
תיק המותן נבדק לחומרי עקבות והחזיר חול. הדיווחים על הממצא השתנו מגלגול לגלגול, אך הובן שהניתוח מצביע על קרקע מדברית מסביבתו של בסיס חיל אוויר אמריקאי, ובנפרד על חול ממגרש סקייטבורד יפני. אף אחד מן הכיוונים לא הוביל לשום מקום.
הדם נתן להם את האיש עצמו, או את הקירוב הטוב ביותר שהמדע הפורנזי של אותה תקופה יכול היה להגיע אליו. הוא היה גבר, סוג דם A, וה-DNA שלו לא התאים לאיש בשום מאגר פלילי יפני. כרומוזום ה-Y שלו השתייך להפלוגרופה O-M122, אחד המוצאים האבהיים הנפוצים ביותר במזרח אסיה, שנושא אותו בערך קוריאני אחד מכל ארבעה או חמישה, סיני אחד מכל עשרה ויפני אחד מכל שלושה עשר. השושלת האימהית שלו היתה ההפתעה: המנתחים מיקמו אותה באירופה, ככל הנראה באזור הים התיכון או הים האדריאטי, ודיווחים משנת 2025 העלו את הקווקז כאפשרות. מבחינה גופנית תיארה המשטרה גבר בגובה כ-170 סנטימטרים, רזה, ימני, ופצוע.
גילו הוא העובדה הפחות יציבה בכל התיק. ההערכה המקורית היתה טווח רחב עד כדי חוסר תועלת, חמש עשרה עד ארבעים. ב-2018 צמצמו החוקרים את הטווח בחדות לחמש עשרה עד עשרים ושתיים. עד 2025 התהפכה ההערכה המדווחת לכיוון השני, אל גבר שהיה לפחות בשנות השלושים לחייו בעת הרציחות.
קשה להעביר את היקף המצוד. שוטרים הוצבו לתיק ביותר מ-246,000 הזדמנויות נפרדות. מבצע לאיסוף טביעות אצבע בשכונה, שכונה בפנים המערכת מבצע רולר, אסף טביעות מתושבים ברחבי הרובע. צוותים במשרה מלאה נשארו צמודים לתיק במשך עשורים, ארבעים שוטרים ב-2015 ושלושים וחמישה ב-2019. פרס בסך עשרים מיליון ין, כמאתיים אלף דולר, עמד על כנו נכון לדצמבר 2021. באותו חודש עצמו איתרה סוף סוף המשטרה את מי שרכש סכין זהה לכלי הרצח, בדקה את ה-DNA שלו, ופסלה אותו.
הבית עדיין עומד. הוא נשמר כראיה וכמעט לא השתנה מאז 2000. פרחים עדיין מופיעים ליד הגדר. תוכנית להרוס אותו נתקלה בהתנגדות המשפחה. במאי 2026 נעצרו שני גברים בחשד לפריצה לנכס הריק; המשטרה הודיעה שאין קשר בין האירוע לרציחות.
מסקנות ושאלות פתוחות
פרשת סטגאיה שברה משהו בחוק היפני. על פי הכללים שהיו בתוקף אז, כתב אישום ברצח פג אחרי מספר שנים קבוע, והאפשרות שדווקא התיק הזה יתיישן פשוט כך הפכה לוויכוח לאומי. ב-2010 ביטלה יפן את ההתיישנות על עבירות שדינן מוות. תיק מיאזאווה יכול להישאר פתוח לנצח, וזה גם הניצחון שאליו חתרו הפעילים וגם תיאור מדויק של הבעיה.
ארבעה הסברים מסתובבים מאז 2001, ואף אחד מהם אינו שורד מפגש עם מלוא הראיות.
הראשון הוא שמדובר בפריצה שהשתבשה באופן קטסטרופלי. חוזקו ברור: מגירות רוקנו, ניירות פוזרו, מזומן נלקח. חולשתו היא כל השאר. פורץ שנתפס בהפתעה ומגיב באלימות בורח. האיש הזה אכל, ישן, טיפל בפצעיו וגלש באינטרנט בזמן שהמשפחה שכבה מתה סביבו, והשאיר מאחוריו יותר כסף ממה שלקח.
השני הוא שהמשפחה היתה יעד מכוון. תיאוריה אחת גורסת שהרוצח הגיע עם טינה, מה שיסביר גם את עוצמת התקיפה וגם את השעות שבילה אחריה בבית שלא מיהר לעזוב. חולשתה היא שרבע מאה של חקירה בקשריה של המשפחה, בעבודתה ובכספיה לא הניבה אדם כזה. הרעיון גם עדין מבחינה משפטית: כאשר סרט תיעודי בטלוויזיה ב-2015 בנה פרופיל סביב מניע של טינה, הוגשה נגדו תלונה רשמית על הצגה מסולפת של הפרשה. איש מעולם לא הואשם, ואין להתייחס לשום אדם חי כאל חשוד על סמך תיאוריה.
השלישי הוא שהרוצח היה אזרח זר שעזב את יפן זמן קצר אחר כך. חוקרים הצביעו על המוצא המעורב שב-DNA, על הביגוד המיובא, על הממחטה שקופלה בדרך לא מוכרת, ומעל הכול על העובדה הפשוטה שאחת מסריקות טביעות האצבע היסודיות ביותר בתולדות יפן לא מצאה התאמה. החולשה היא שכל חוט בנפרד הוא נסיבתי. את O-M122 נושאים מיליוני גברים יפנים. ביגוד ממותגים זרים נמכר בטוקיו. ממחטה מקופלת אינה דרכון.
הרביעי הוא הפחות מספק והקשה ביותר לדחייה: שהפורץ היה מופרע קשות, פעל בלי תוכנית, והתנהג אחר כך באופן שלעולם לא יתקבל על הדעת מפני שמעולם לא היה הגיוני מלכתחילה. הוא מתאים לראיות טוב יותר מכל האחרים. הוא גם לא חוזה דבר, לא מצביע על איש, ואי אפשר לבחון אותו.
התקווה שנותרה לחוקרים היא טכנית. פנוטיפינג פורנזי של DNA, שבו משתמשות מעבדות כמו פרבון ננולאבס בארצות הברית מאז 2015 ושנזקף לזכותו סיוע ביותר ממאתיים תיקים, מנסה לשחזר פנים מתוך חומר גנטי. ליפן אין מסגרת חוקית לשימוש כזה ב-DNA, אלא רק להשוואת דגימה לחשוד ידוע, והמדע עצמו עדיין אינו במקום שבו הוא צריך להיות. פרופסור נורי אימנישי מאוניברסיטת טוקאי, העוסק בשיטה, מחזיק בנתוני ייחוס של כשלוש מאות אנשים ומעריך את הדיוק הנוכחי בכעשרה אחוזים. יידרשו אלפים עד עשרות אלפים של פרופילי ייחוס לשחזור אמין.
ססוקו מיאזאווה, אמו של אחד הקורבנות, אמרה לעיתונאים שידיעה על תיק ישן שנפתר עשרות שנים באיחור החזירה לה תקווה להגיע אל האמת. המפקח יושימאסה קוג'יראי ממשטרת טוקיו אמר שהמשטרה תמשיך לחקור כדי לפרוץ את החומות שהשנים בנו.
מה שנותר בלתי מוסבר אינו זהות הרוצח, שהיא פשוט בלתי ידועה. זו התנהגותו. מדוע אדם שזה עתה הרג ארבעה אנשים, ושדימם מכפות ידיו, בחר לבלות את הלילה בביתם. מדוע התיישב מול המחשב שלהם באחת בלילה. מדוע התפשט לפני שיצא. ומדוע, כשדמו וטביעות אצבעותיו ובגדיו ונעליו נמצאים בידי אחד מכוחות המשטרה השיטתיים בעולם, עשרים וחמש שנה לא הניבו ולו שם אחד.