סטאר טייגר: המטוס שדיווח שהכול בסדר, ונעלם
ב-3:15 לפנות בוקר, ב-30 בינואר 1948, שמע מפעיל קשר באי ברמודה קריאה שגרתית ממטוס נוסעים, איפשהו מעל האוקיינוס האטלנטי החשוך.
הצוות ביקש כיוון, כלומר לאן לנווט. המפעיל חישב ושלח בחזרה: 72 מעלות.
ב-3:17 אישר המטוס שקיבל את הכיוון. הצוות העריך שינחת בסביבות 5:00.
שום דבר בהודעות לא רמז על בעיה.
ב-3:50 קרא המפעיל למטוס שוב. לא הייתה תשובה.
למטוס קראו "סטאר טייגר". היו עליו 31 אנשים. אף אחד מהם לא נמצא, וגם לא חתיכה אחת מהמטוס.
זו התעלומה במשפט אחד: מטוס נוסעים מודרני, עם צוות מנוסה, שלח הודעה רגועה כשעתיים לפני היעד, ואז נעלם בלי קריאת מצוקה ובלי להשאיר שום עקבות.
הטיסה
הסטאר טייגר היה מטוס נוסעים בריטי חדש, עם 4 מנועי מדחף. הוא היה שייך לחברת תעופה בריטית שטסה בין לונדון לדרום אמריקה.
באותו חורף, הדרך לאיים הקריביים עברה מלונדון לליסבון, ומשם לאיים האזוריים. אלה איים של פורטוגל באמצע האטלנטי, כ-1,500 ק"מ מערבית לפורטוגל. משם יצא הקטע הארוך והקשה ביותר: יותר מ-3,000 ק"מ של אוקיינוס פתוח עד ברמודה. ברמודה היא אי בריטי קטן, כ-1,000 ק"מ מהחוף המזרחי של ארצות הברית.
על המטוס היו 6 אנשי צוות ו-25 נוסעים. כמה עיתונים של אותה תקופה כתבו מספרים אחרים, אבל ועדת החקירה הרשמית ספרה 31.
אחד הנוסעים היה מפורסם: מרשל אוויר בכיר בחיל האוויר הבריטי, שפיקד על הכוח האווירי הבריטי בצפון אפריקה ובפלישה לצרפת במלחמה. כשדווח על מותו, הידיעה הופיעה בעמוד הראשון של עיתון אמריקאי גדול, באותו יום שבו דווח על רצח מנהיג העצמאות של הודו.
למסע היו בעיות מההתחלה. ב-28 בינואר התעכבה ההמראה מליסבון בכשעתיים וחצי, כי מכונאים טיפלו באחד המנועים.
כשהמטוס הגיע לאיים האזוריים, מזג האוויר מעל האוקיינוס היה גרוע. הצוות נשאר ללילה.
אחר הצהריים של 29 בינואר, ב-15:34, המריא הסטאר טייגר מהאיים האזוריים לכיוון ברמודה.
לילה נמוך וסוער
מטוס נוסף של אותה חברה טס באותו לילה באותו מסלול, עם מטען. הוא יצא קצת קודם. 2 הצוותים יכלו להחליף מידע ברדיו.
הקברניט של הסטאר טייגר בחר לטוס נמוך מאוד, בגובה של כ-600 מטר מעל הים.
המקורות לא מסכימים למה. לפי תיעוד החקירה, זה היה כדי לברוח מרוחות הנגד החזקות שבגובה. לפי תיאור מאוחר יותר, זה היה בגלל בעיה במערכת הלחץ בתא הנוסעים. אולי שניהם נכונים. כך או כך, המטוס עבר את הלילה קרוב לגלים.
מזג האוויר היה סוער. גשם כבד ורוח חזקה, ותחזיות הרוח התבררו כשגויות, במיוחד בגובה נמוך.
ב-1:26 היה הסטאר טייגר כ-240 ק"מ מאחורי מטוס המטען. בשלב הזה הוא כבר עבר את מה שהטייסים קוראים לו "נקודת אין חלופה". מכאן והלאה הוא כבר לא יכול לחזור לאיים האזוריים או לסטות לניופאונדלנד. הוא חייב להגיע לברמודה.
בסביבות 2:00 קבע הנווט את המיקום לפי הכוכבים. הרוח דחפה את המטוס כ-100 ק"מ מהמסלול. הוא תיקן, ושעת הנחיתה נדחתה.
ב-3:04 ביקש מפעיל הקשר שעל המטוס כיוון מברמודה. האות היה חלש מדי.
ב-3:15 הוא ביקש שוב. הפעם זה עבד. ברמודה שלחה 72 מעלות, בדיוק של כ-2 מעלות.
ב-3:17 אישר הסטאר טייגר שקיבל את ההודעה.
זו הפעם האחרונה שמישהו שמע ממנו.
השקט
ב-3:50 קרא מפעיל הקשר בברמודה לסטאר טייגר. אין תשובה.
ב-4:05 הוא ניסה שוב. ב-4:11 נחת מטוס המטען בשלום בברמודה. הצוות שלו דיווח שבחלק האחרון של הטיסה לא היו מערבולות, לא קרח, לא ערפל ולא סופות ברקים.
ב-4:40 ניסתה ברמודה פעם שלישית. ואז הוכרז מצב חירום.
**כאן נגמר מה שמתועד על הסטאר טייגר: הודעה אחת שהתקבלה ב-3:17, כ-550 ק"מ מברמודה. כל מה שאחרי זה הוא ניחוש.**
החיפוש
עוד באותו בוקר התחיל חיפוש גדול.
במשך 5 ימים, למרות שמזג האוויר החמיר, טסו 26 מטוסים בסך הכול 882 שעות מעל האוקיינוס סביב ברמודה. גם ספינות הצטרפו.
לא מצאו ניצולים. לא מצאו גופות, לא שברים, לא סירות הצלה ולא כתם דלק על המים.
ב-1 בפברואר דיווח צוות של מפציץ אמריקאי על ארגזים וחבית שמן שצפו כ-520 ק"מ צפון-מערבית לברמודה. אף אחד לא הצליח לקשר אותם לסטאר טייגר.
היה עוד דיווח אחד. צוות של ספינת סוחר סיפר שבלילה ראו מטוס טס נמוך עם אורות מהבהבים, בערך באמצע הדרך בין ברמודה לחוף של ארצות הברית. אם זה היה הסטאר טייגר, הוא היה רחוק מאוד צפונה מהמסלול. אף אחד לא הצליח לאמת את זה.
חברת התעופה קירקעה מיד את כל המטוסים שלה מאותו דגם.
החקירה
באפריל 1948 נפתחה בלונדון חקירה ציבורית. היא ישבה 11 ימים. בראשה עמד שופט בכיר, ובין יועציו היה מהנדס מטוסים ממרכז המחקר האווירי של הממשלה.
הדוח פורסם ב-21 באוגוסט 1948.
הוא מצא חוסר זהירות ותשומת לב לפרטים בתכנון הטיסה. אבל הוא לא מצא שום דבר חמור מספיק כדי להסביר את האסון. הוא הדגיש שהצוות היה מנוסה מאוד.
המסקנה הייתה חדה. הדוח כתב שמעולם לא הוצגה לחקירה בעיה מבלבלת יותר, ושגורלו של הסטאר טייגר יישאר תעלומה בלתי פתורה.
ראש חברת התעופה התנגד בחריפות לאופן שבו נוהלה החקירה. זמן קצר אחר כך החברה פיטרה אותו.
ואז זה קרה שוב
ב-17 בינואר 1949, כמעט שנה אחר כך, המריא מברמודה לג'מייקה מטוס נוסף, מאותו דגם בדיוק ומאותה חברה. קראו לו "סטאר אריאל". היו עליו 20 אנשים.
מזג האוויר היה מצוין. זמן קצר אחרי ההמראה שלח הקברניט הודעה שגרתית, שהוא עובר לתדר רדיו אחר.
ממנו לא שמעו יותר. ספינות ומטוסים חיפשו בשטח עצום של אוקיינוס. לא מצאו כלום.
גם החקירה השנייה קבעה שהסיבה לא ידועה.
אחרי אובדן הסטאר אריאל, הגרסה הזאת של המטוס לא הטיסה נוסעים יותר אף פעם.
אז הסיפור נגמר במה שידוע, ולא יותר. הסטאר טייגר טס נמוך, ברוח חזקה, קצת באיחור וקצת מחוץ למסלול, עם דלק לכשלוש שעות וחצי. הוא שלח הודעה רגילה. ואז הוא נעלם, יחד עם 31 האנשים שעליו.
מסקנות ושאלות פתוחות
ועדת החקירה עצמה אמרה שהיא יכולה רק להציע אפשרויות, ושאף אחת מהן לא מגיעה לרמה של סבירות. אלה העיקריות, כל אחת עם הכוח שלה והחולשה שלה.
**הדלק נגמר.** הראיה: המטוס נשא מטען כבד ביחס לרזרבת הדלק. ב-2 טיסות קודמות במסלולים דומים, המטוס הזה בדיוק נאלץ לסטות כדי לתדלק. חודשיים קודם נחת מטוס אחר מאותו דגם עם פחות מ-450 ליטר בטנקים. רוח הנגד החזקה יכלה לשרוף יותר דלק ממה שהצוות חישב. והברזים של טנקי הרזרבה היו בתא הנוסעים, כך שאיש צוות היה צריך ללכת אחורה כדי להפעיל אותם. הבעיה: ב-3:15 הצוות נשמע רגוע, ולפי הערכות מאוחרות היה צריך להישאר להם מספיק דלק לקטע האחרון.
**טעות בגובה.** הראיה: בכל דיווחי המיקום שהצוות שלח, הגובה היה כ-6,000 מטר, פי 10 מ-600 המטר שבהם הם טסו באמת. לפי אחת התיאוריות, צוות עייף איבד את תחושת הגובה האמיתי, ובזמן ההנמכה לקראת ברמודה טס לתוך הים. מדי הגובה של אותה תקופה היו ידועים כקלים לקריאה שגויה בדיוק בצורה הזאת. הבעיה: במטוס היה גם מד גובה רדיו, שמדד את הגובה האמיתי מעל המים. והצוות היה מנוסה.
**תקלה פתאומית, נמוך מדי בשביל להתאושש.** הראיה: בגובה של 600 מטר בלבד, שריפה, כשל במנוע או בעיה בהגאים משאירים לצוות שניות, לא דקות. זה היה מסביר למה לא נשלחה קריאת מצוקה. הבעיה: אין שום ראיה פיזית לתקלה מסוימת.
**חבלה.** הראיה: ראש החברה המפוטר טען שגם הסטאר טייגר וגם הסטאר אריאל עברו חבלה, ושחבלן מוכר נראה ליד המטוס לפני ההמראה האחרונה. הבעיה: הוא אף פעם לא הציג הוכחה, ושום חקירה לא מצאה כזאת.
**משהו בלתי מוסבר ב"משולש ברמודה".** אובדן הסטאר טייגר והסטאר אריאל הפך מאוחר יותר ל-2 מהסיפורים הידועים ביותר שעליהם נבנתה האגדה על משולש ברמודה. הבעיה: האגדה נוצרה שנים אחרי זה. המטוס טס מעל אוקיינוס ענק וסוער, במזג אוויר קשה, קרוב לגבול הטווח שלו. אף אחת מהחקירות לא ראתה צורך בהסבר יוצא דופן.
מה שנשאר פתוח:
למה צוות שהיה רגוע ב-3:17 לא שלח אף מילה אחרי זה?
איפה המטוס פגע במים, ולמה אף חתיכה ממנו לא צפה אף פעם על פני המים?
והאם ההיעלמות השנייה, שנה אחר כך במזג אוויר מושלם, הייתה צירוף מקרים, או סימן לתקלה נסתרת במטוס עצמו, תקלה שאף אחד לא מצא?