הבלופ: התעלומה הרועמת של האוקיינוס והקרח שפתר אותה
הוא הגיע אל המסכים כצורה עוד לפני שהיה צליל. בקיץ 1997 צפו מנתחים במעבדה לחקר הסביבה הימית של השקט (PMEL), השייכת למנהל האוקיינוסים והאטמוספירה האמריקאי NOAA, בעיר ניופורט שבאורגון, בגלילה האיטית של הספקטרוגרמות - טביעות האצבע החזותיות של רעש במעמקי האוקיינוס - כאשר אות אחד פרח על פני התצוגה, שונה מכל דבר שבקטלוגים שלהם. זה היה רעם בתדר נמוך במיוחד שגובהו טיפס במשך כדקה, והוא היה חזק כמעט עד לבלתי אפשרי. הידרופונים המרוחקים זה מזה יותר מ-5,000 קילומטרים, אוקיינוס שלם ביניהם, שמעו את אותו הדבר באותו הרגע. כשהאיצו הטכנאים את ההקלטה פי שישה-עשר כדי להעלותה אל טווח השמיעה האנושי, היא הפכה למעין בעבוע רטוב, מוזר ועולה. מישהו קרא לו הבלופ, והשם נצמד אליו כמו קוץ.
כדי להבין מדוע הטריד הבלופ מדענים רציניים, צריך להבין את האוזניים שקלטו אותו. במהלך המלחמה הקרה פרש הצי האמריקאי רשת סתרים של הידרופונים על קרקעית הים בשם SOSUS, מערכת המעקב האקוסטי, שנבנתה כדי לעקוב אחר מדחפי הצוללות הסובייטיות לרוחב אגני אוקיינוס שלמים. כשהפשירה המלחמה הקרה קיבלה NOAA גישה לירושה הזו והוסיפה לה הידרופונים עצמאיים משלה, ובהם מערך השקט המשווני, כדי להאזין הפעם לרעידות אדמה תת-ימיות, לאנקת הרי געש מתחת למים ולשירים הארוכים של לווייתנים. האנשים שקראו את המסכים ההם היו מומחי העולם לקולו של האוקיינוס. הם ידעו כיצד נראית רעידת ים, כיצד נשמעת אונייה, מה משרטט לווייתן כחול על ספקטרוגרמה. הבלופ לא התאים לאף אחד מהם.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם