תעלומות בחדשות

טלסקופ הרדיו הסיני FAST, בעל צלחת בקוטר 500 מטר, איתר שני ענני מימן ניטרלי גדולים בפאתי גלקסיית המערבולת M51. העננים, שסומנו Cloud N ו-Cloud S, נמצאו בתצפיות באורך גל רדיו של 21 סנטימטרים. בכל אחד מהם יש מימן במסה של כשלושה מיליון מסות שמש, ובכל זאת אין בהם שום אור כוכבים.

הצוות, בהובלת צ'ינגזה צ'ן מהמצפים האסטרונומיים הלאומיים של האקדמיה הסינית למדעים, ממקם את העננים במרחק של כ-228 אלף עד 293 אלף שנות אור ממרכז M51. מסת ההילה הכוללת המשוערת שלהם מגיעה למיליארדי מסות שמש. הממצאים פורסמו בכתב העת Astronomy and Astrophysics.

מה הם העננים האלה באמת, זו עדיין שאלה פתוחה. הסבר אחד גורס שמדובר בהילות אפלות שמעולם לא הצליחו ליצור כוכבים, ואם כך אלה שרידים נדירים מהיקום הצעיר. ההסבר החלופי פרוזאי יותר: גז שנתלש מ-M51 במפגשים קודמים עם שכנותיה. המחברים אינם יכולים לשלול אף אחת משתי האפשרויות, ולדבריהם נדרשות מפות רדיו חדות יותר.

אסטרונומים דיווחו בכתב העת Nature ב-12 באוגוסט 2026 על זיהוי עצם שאין לו מקבילה בקטלוגים הקיימים, והם קוראים לו כוכב חור שחור. העצם, שסומן MoM-BH*-1, נמצא בעזרת טלסקופ החלל ג'יימס ווב באור שיצא ממקורו כמה מאות מיליוני שנים בלבד אחרי המפץ הגדול.

הספקטרום שלו חריג. האור נחתך בחדות מתחת לאורך גל מסוים, מה שנקרא שבר בלמר עמוק, והעצם כמעט אינו מכיל דבר מלבד מימן והליום. הצוות, בהובלת רוהאן ניידו ממכון MIT, מתאר חור שחור במסה של כמאה אלף שמשות הקבור בתוך פקעת צפופה של גז מימן. הפקעת זוהרת כמו כוכב ענק אחד ברוחב מערכת השמש שלנו.

המשמעות עדיין פתוחה. ווב תיעד מאות עצמים אדומים וחלשים במרחקים דומים, והחוקרים חלוקים בשאלה אם בכולם מסתתר אותו מבנה. גם השאלה איך התגבש חור שחור במסה כזאת כה מוקדם נותרה בלי תשובה מוסכמת.

חוקרים שניתחו רישומי רעידות מהנחתת InSight של נאס"א מדווחים על גבול בהרכב הסלעים בעומק של כ-24 קילומטרים מתחת לפני מאדים. הסלע שמעליו עשיר יותר בצורן, ואילו הסלע שמתחתיו נשלט על ידי ברזל ומגנזיום. את המחקר הובילו מאוניברסיטת אוקספורד יחד עם עמיתים מבריסטול, והוא פורסם בכתב העת Nature Astronomy.

זהו בדיוק הדפוס שגיאולוגים מצפים לו כאשר סלע מותך מצטבר מתחת לפני השטח, מתקרר לאט ומתפצל לשכבות. על כדור הארץ התהליך הזה קשור לתנועת הלוחות הטקטוניים. למאדים אין לוחות נעים, והשכבות עשויות להשתרע מאות ואף אלפי קילומטרים מתחת לחצי הכדור הצפוני שלו.

מה הניע את המערכת נותר פתוח. מאדים נחשב שנים רבות לכוכב בעל קליפה נייחת אחת, שבו ההתפרצויות ניזונו ממאגרים רדודים בלבד. אם גוף כזה מסוגל לבנות רשת מקושרת בסדר גודל כזה, ההסבר המקובל לאופן שבו נוצר קרום סלעי אינו שלם. האם חלק מהמערכת עדיין שומר על חום היום, לא ידוע.

פיזיקאים ביפן השתמשו בכדור הארץ עצמו כגלאי לחומר אפל. צוותים מאוניברסיטת קיוטו, מאוניברסיטת הירושימה ומאוניברסיטת ניהון ניתחו כעשר שנים של מדידות מגנטיות שנרשמו בין 2012 ל-2022 במצפה אסקדלמיור שבסקוטלנד, המופעל בידי המכון הגיאולוגי הבריטי. ההנחה היא שחלקיקים קלים במיוחד, כמו אקסיונים או פוטונים אפלים, יותירו עקבה חשמלית חלשה וסדירה בשדה המגנטי של כדור הארץ.

הניתוח הניב הגבלות על האקסיונים הדוקות פי מאה בערך מניסויים קרקעיים קודמים. הוא גם הניב משהו שהצוות כלל לא חיפש: כמה אותות מועמדים בתחום הפוטונים האפלים, שאינם מתאימים לשום מקור מוכר.

החוקרים נזהרים מאוד במסקנות. המועמדים אינם מאושרים כחומר אפל, ולא נשללו הסברים גיאופיזיים רגילים או תקלות של המכשור. העבודה, שאטסושי טארויה חתום עליה ככותב המכותב, פורסמה בכתבי העת Progress of Theoretical and Experimental Physics ו-Physical Review D, והובאה לידיעת הציבור ב-5 בספטמבר 2026.

סקר חדש שילב את טלסקופ הרדיו הענק FAST שבסין עם מיקומי גלקסיות ממיזם DESI, ומדד כמה מימן אטומי ניטרלי היה ביקום ב-4.5 מיליארד השנים האחרונות. הצוות, בהובלת חוקרים מהאקדמיה הסינית למדעים, ערם יחד קרינת רדיו חלשה באורך גל של 21 סנטימטר מכ-2.5 מיליון גלקסיות, על פני כשליש מכיפת השמיים.

המספרים לא מסתדרים. לפני 4.5 מיליארד שנה קצב לידת הכוכבים היה מהיר פי 2.5 בערך מהיום, אבל מאגר המימן היה גדול רק פי 1.4 בערך. כלומר מחסור בחומר גלם לא יכול להסביר את הצניחה בייצור הכוכבים.

מה בעצם השתנה נשאר פתוח. החוקרים מציעים שהגלקסיות נעשו פחות יעילות בהמרת המימן האטומי למימן מולקולרי, הצורה שממנה נולדים כוכבים, אבל הסיבה לירידה הזאת ביעילות אינה ידועה. המחקר פורסם בכתב העת Nature Astronomy ב-1 בספטמבר 2026.

לשבתאי צמחה צורה קוטבית שנייה, ואיש אינו יודע מדוע. אסטרונומים מדווחים על גל אטמוספרי בעל עשר צלעות, מעין מעושר, המקיף את הקוטב הדרומי של כוכב הלכת. הצופים החובבים טרבור בארי וז'אן-פול אוז'ה הבחינו לראשונה בדפוס עמום בתמונות משנת 2024. המשך המעקב בעזרת טלסקופ החלל האבל אישר את קיום המבנה והראה שהוא חוצה כמה שכבות של האטמוספרה.

הצוות, בהובלת אגוסטין סאנצ'ס-לאבגה מאוניברסיטת ארץ הבאסקים בספרד, פרסם את הממצא בכתב העת סיינס אדוונסס. את המשושה שבקוטב הצפוני של שבתאי עוקבים כבר יותר מארבעים שנה, והוא נותר יציב. הצורה הדרומית שונה. היא חדשה, ונראה שהיא הולכת ומתחזקת במקום להיחלש.

מה גרם להיווצרותה נותר פתוח. החוקרים אינם יודעים מה מניע את הגל, מדוע נוצר דווקא עכשיו ולא בשנות משימת קאסיני, ואם בכלל ישרוד. מתוכננות תצפיות בטלסקופ ג'יימס וב כדי לבחון את ההסברים המתחרים.

ניסוי LUX-ZEPLIN, מיכל של עשרה טונות קסנון נוזלי טהור במיוחד הקבור כמעט קילומטר וחצי מתחת לאדמה במתקן המחקר התת קרקעי סנפורד בדרום דקוטה, רשם אירוע בודד של חלקיק שהצוות עצמו אינו מצליח לייחס לשום מקור מוכר. התוצאה הוצגה ב-1 בספטמבר 2026 בכנס לאסטרופיזיקת חלקיקים ביפן.

שכבת הסלע מעל הגלאי חוסמת קרינה קוסמית, והאירוע נפל בדיוק בתחום שבו צפוי להותיר סימן חלקיק כבד בעל אינטראקציה חלשה, המכונה WIMP. הקבוצה מעריכה שהסיכוי שרעש רקע רגיל יצר אותו הוא כאחד למאתיים, עוצמה סטטיסטית של 2.6 סיגמא. הפיזיקה דורשת 5 סיגמא לפני שמותר לקרוא לדבר תגלית.

אם האות אמיתי, החלקיק שמאחוריו כבד לפחות פי 200 מפרוטון. ריק גייטסקל מאוניברסיטת בראון, דובר הניסוי, אומר שהקבוצה סקרנית אך מציגה חריגה ולא קובעת ממצא. הגלאי ממשיך לפעול, ורק נתונים נוספים יכריעו.

שני ננסים אדומים חיוורים, שסקר קודם סימן כמקומות אפשריים למבנה ענק מלאכותי, נבדקו בטלסקופ החלל ג'יימס וב. התברר שהתופעה החריגה שבגללה נבחרו כלל לא נמצאת בהם, אלא הרבה מאחוריהם. המועמדים הגיעו מפרויקט הפייסטוס, שסרק כמיליון כוכבים במרחק של עד כאלף שנות אור וחיפש עצמים כהים באור נראה אך בהירים באופן חריג בתחום האינפרה אדום. שילוב כזה הוא בדיוק מה שהיו מצפים לראות אילו מעטפת של קולטים היתה מקיפה כוכב וקוצרת את האנרגיה שלו.

כושר ההפרדה הגבוה של וב הפריד בין מקורות האור. בשני המקרים עודף הקרינה האינפרה אדומה שייך לגלקסיות רקע, שנתוני הסקר הישנים והגסים יותר מיזגו יחד עם הכוכבים שבחזית. אחת מהן מתאימה לגלקסיה חמה מוסתרת אבק, והשנייה נראית כגלקסיית התפרצות כוכבים מאובקת.

התוצאה אינה סוגרת את החיפוש. החוקרים אומרים שחלק גדול מהמועמדים שנותרו עלול להיות מזוהם באותה דרך, ורק סקרי אינפרה אדום חדים יותר, המתוכננים לשנות השלושים של המאה, יוכלו להראות אילו חריגות שורדות.

כוכב מת שמספרו 1E 1547.0-5408 אולי חשף משהו מוזר על החלל הריק עצמו. מדובר במגנטר, הליבה הקורסת של כוכב גדול, העטופה בשדה מגנטי חזק פי טריליונים מכל שדה שנבנה על פני כדור הארץ. צוות בהובלת רייצ'ל סטיוארט מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון שילב נתוני רדיו מהטלסקופ מוריאנג שבאוסטרליה עם מדידות קרני רנטגן ממכשירי נאס"א IXPE ו-NICER, ואז הריץ מודל על מחשב־על באוניברסיטת סווינברן.

קרני הרנטגן הגיעו מקוטבות מאוד, כלומר הגלים שלהן היו מסודרים בכיוון אחד, והכיוון הזה נשאר נעול על השדה המגנטי בזמן שהכוכב הסתובב. גלי הרדיו התנהגו באותה צורה. לפי המאמר שפורסם בכתב העת Nature, זו בדיוק ההתנהגות הצפויה אם הריק סביב הכוכב מכופף אור, אפקט שוורנר הייזנברג חזה לפני כתשעים שנה ומעולם לא נצפה.

החוקרים נזהרים מלקבוע. תהליכים אחרים באטמוספרה של מגנטר עלולים להשאיר חתימה דומה, ודרושות עוד תצפיות וסימולציות לפני שאפשר לסגור את העניין.

בועת ברבור היא ענן עצום של קרני גמא באנרגיה גבוהה במיוחד, ברוחב אלפי שנות אור. שנים רבות הניחו האסטרונומים שהיא נוצרת באזור יצירת הכוכבים Cygnus X, במרחק כ-4,600 שנות אור מאיתנו. אלא שדווקא את החלק האנרגטי ביותר של הקרינה איש לא הצליח להסביר.

צוות בהובלת ג'אודונג שי מציע עכשיו מקור אחר לגמרי, ורחוק הרבה יותר: Cygnus X-3, מיקרו-קוואזר במרחק של כ-31,600 שנות אור, שבו גוף דחוס מקיף כוכב רגיל. המערכת תוארה כסופר-פוואטרון הראשון שאומת בגלקסיה שלנו, כלומר מאיץ חלקיקים לאנרגיה של 30 פטה-אלקטרון-וולט לפחות. הסימולציות של הצוות שחזרו גם את בהירות הבועה וגם את הדעיכה שלה כלפי חוץ, ודרשו רק אחוזים בודדים מהספק המערכת.

התעלומה עדיין לא נסגרה. הטלסקופים הקיימים אינם מסוגלים להפריד בין Cygnus X-3 לבין צבירי הכוכבים באותו אזור בשמיים. החוקרים אומרים שרק מערך הטלסקופים Cherenkov Telescope Array יוכל להכריע. המחקר פורסם בכתב העת The Astrophysical Journal Letters.

צוות מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון מדד כוכב לכת שאינו מתיישב עם המודלים הקיימים של האופן שבו נוצרים עולמות. כוכב הלכת, שמספרו GJ 523b, כבד פי 23 בערך מכדור הארץ, אך רוחבו גדול רק פי 2.5. השילוב הזה הופך אותו לצפוף במידה יוצאת דופן: כדור של סלע ומתכת דחוס בגוף קטן מנפטון.

הלוויין TESS של נאס"א איתר אותו לראשונה. הלוויין עוקב אחרי הנפילה הקטנה בעוצמת האור של כוכב כאשר כוכב לכת עובר לפניו. מדידות המשך בטלסקופ WIYN באריזונה ובטלסקופ החלל ג'יימס ווב קבעו במדויק את המסה ואת הקוטר. המערכת צעירה במונחים אסטרונומיים, כ-170 מיליון שנה.

התעלומה היא האטמוספרה החסרה. גוף כה כבד היה אמור למשוך אליו מעטפת מימן עבה בזמן היווצרותו, ולכוכב הזה כמעט אין כזו. החוקרים מציעים שתי אפשרויות: הקרינה מהכוכב הסמוך פשטה את הגז, או שהתנגשות בין שני כוכבי לכת צעירים העיפה אותו. אף אחת מהן לא הוכחה. המאמר עדיין בשלב טרום-פרסום וממתין לביקורת עמיתים.

אסטרונומים מתוכנית MeerTRAP, שפועלת על טלסקופ הרדיו MeerKAT בדרום אפריקה, דיווחו על 27 מקורות רדיו שלא היו מוכרים עד כה בתוך שביל החלב. המאמר שמתאר אותם הוגש ב-12 באוגוסט 2026.

העצמים שייכים למשפחה שנקראת מקורות רדיו חולפים מסתובבים, בקיצור RRAT. במקום הפעימה הסדירה של פולסר רגיל, הם משגרים פולסים בודדים שביניהם שתיקות ארוכות, לפעמים דקות ולפעמים שעות, ולכן קל לסקרים רגילים לפספס אותם. מחזורי הסיבוב שנמדדו נעים בין 0.78 שניות לארבע שניות בקירוב. את המיקום של ארבעה עשר מהם הצליחו לקבע ברמת דיוק של שנייה קשתית, בעזרת נתונים שנשמרו במאגר החולף של הטלסקופ, ורק לארבעה יש עד כה פתרון תזמון מלא.

מדוע כוכבי נייטרונים מסוימים משדרים באופן מקוטע בעוד אחרים פועמים ברציפות עדיין לא ברור. בתצפיות המשך התברר שארבעה מהמקורות החדשים מתנהגים כמו פולסרים רגילים, וזה מטשטש עוד יותר את הגבול בין שתי הקטגוריות.

אסטרונומים שעקבו אחרי עצם רחוק אחד במשך שני עשורים קיבלו תוצאה שלא מסתדרת עם הספרים. מושא המחקר הוא PKS 2155-304, בלייזר במרחק כ-1.5 מיליארד שנות אור בקבוצת הכוכבים הדג הדרומי. בלייזר הוא גלקסיה שהחור השחור במרכזה יורה סילון חלקיקים כמעט הישר לכיוון כדור הארץ, והמודלים המקובלים חוזים שהאור הנראה וקרינת הרנטגן שלו יתחזקו ויחלשו יחד.

אליציה ויירצ'ולסקה מהמכון לפיזיקה גרעינית בקרקוב ומיכאל צכריאס מאוניברסיטת היידלברג צירפו קרוב לעשרים שנות מדידות. בכתב העת Journal of High Energy Astrophysics הם מדווחים שהקשר הצפוי בין האור הנראה לקרינת הרנטגן פשוט לא נמצא. נוסף על כך, כל התפרצות התנהגה לפי דפוס משלה ולא לפי דפוס משותף, ובשנת 2012 נרשמה ירידה בעוצמה בלי שום התפרצות שנלוותה אליה.

הסבר אפשרי אחד הוא שגם פרוטונים, ולא רק אלקטרונים, מזינים את הקרינה. בינתיים אין לפער הזה הסבר מוסכם.

אסטרונומים שעבדו עם טלסקופ החלל ג'יימס ווב דיווחו ב-12 באוגוסט 2026 בכתב העת Nature על עצם שאין דומה לו בשום קטלוג. העצם, שסומן MoM-BH*-1, נראה כענן ענק של מימן בגודל מערכת השמש שלנו, והוא זוהר פי 100 מיליארד מכוכב רגיל. האור שלו אינו נובע מהיתוך גרעיני. החוקרים טוענים שמה שמניע אותו הוא חור שחור במסה של כ-100 אלף שמשות, קבור בתוך הגז. הם קראו לסוג הזה כוכב חור שחור.

העצם נמצא ביקום הצעיר, כמה מאות מיליוני שנים בלבד אחרי המפץ הגדול. ייתכן שהוא מסביר את הכתמים האדומים הקטנים שווב ממשיך לאתר באותה תקופה, נקודות אדמדמות חיוורות שאיש לא הצליח לפרש מאז שהטלסקופ החל לפעול.

מה שאין לו הסבר הוא מדוע עצמים כאלה נראים נפוצים ביקום הצעיר ואחר כך נעלמים לגמרי. איך הם נוצרים, כמה זמן הם בוערים ומה נשאר מהם בסוף, כל אלה נותרו שאלות פתוחות.

קבוצה בהובלת תומאס זיגרט עברה על נתונים של יותר מעשרים שנה מהספקטרומטר SPI שעל לוויין INTEGRAL, והגיעה לתוצאה לא נוחה. קו הגמא ב-511 קילו-אלקטרון-וולט, טביעת האצבע הברורה של פוזיטרונים המתאיינים עם אלקטרונים, מופיע במקבצים הרחוקים היטב ממישור שביל החלב. חלקם בכיוון זרם מגלן, אחד בכיוון מבנה הגז המכונה Complex C, ואחרים בכיוון ריכוזים של גלקסיות סמוכות.

פוזיטרונים הם אנטי-חומר. אסטרונומים יודעים מזמן שהגלקסיה מייצרת אותם, אך ההיצע הצפוי אינו מתאים למה שהמקבצים האלה מחייבים. חישוב מחדש לפי המדידות החדשות מעלה את תפוקת הפוזיטרונים של שביל החלב פי שניים עד שלושה בהשוואה להערכות קודמות. המחקר פורסם בכתב העת Astronomy and Astrophysics ביולי 2026.

הכותבים נזהרים. הם מודים שחלק מהמאפיינים עשויים להיות ארטיפקטים של הדמיה, אך טוענים שיהיה מוזר אם כל המקבצים אינם אלא רעש. תשובה מוצקה יותר עשויה להמתין לשיגור משימת COSI של נאס"א, המתוכנן ל-2027.

התלקחות שקוטלגה בשם TDE 2025abcr העמידה בפני האסטרונומים אחד המקרים המוזרים ביותר שתועדו סביב חור שחור. האות נוצר מכוכב שנקרע בכוח הכבידה של חור שחור מסיבי, תהליך המכונה אירוע הרס גאותי. החריג הוא המקום: כ-30 אלף שנות אור ממרכז הגלקסיה WISEA J014656.04-152214.7.

חורים שחורים מסיביים אמורים לשבת במרכזי גלקסיות, מעוגנים במסה שסביבם. אחד שיושב כה רחוק הוא נווד. ההתלקחות זוהתה תחילה בידי מסווג בינה מלאכותית בשם tdescore, ולאחר מכן אומתה בטלסקופ SOAR בקוטר 4.1 מטר בצ'ילה, בידי צוות מאוניברסיטת נורת' קרולינה בצ'אפל היל. התוצאות פורסמו בכתב העת The Astrophysical Journal Letters ב-27 ביולי 2026, והצוות מתאר את המקרה כהיסט הגדול ביותר שנמדד עד כה באירוע הרס גאותי שאותר באור נראה.

איך הגיע החור השחור לשם נותר לא פתור. ייתכן שהוא הליבה שנותרה מגלקסיה שהתמזגה לפני זמן רב, וייתכן שהושלך החוצה במפגשי כבידה עם חורים שחורים אחרים.

אסטרונומים שעקבו אחר הגוף הקרוב לכדור הארץ 1998 SH2 נתקלו בסטייה שכבידה לבדה אינה מסבירה. במהלך התקרבות לכדור הארץ באוגוסט 2025 נמצא הגוף במרחק של כ-19 סטיות תקן מהמקום שחישובי המסלול חזו. פער בסדר גודל כזה מעיד בדרך כלל על טעות בנתונים, ולא על התנהגות חריגה של הגוף עצמו.

צילומים עמוקים יותר גילו תמונה אחרת. טלסקופים בברזיל, בצ'ילה ובהוואי זיהו הילה חיוורת וזנב צר שאורכו יותר מ-20 שניות קשת. גז ואבק נפלטים מפני השטח ודוחפים את הגוף בשקט מחוץ למסלולו. המחקר, שפורסם בכתב העת Nature Astronomy ביולי 2026, מציג אחד האישורים הברורים ביותר לקיומו של שביט אפל: גוף שנראה כמו סלע אך מתנהג כמו שביט.

מה שנשאר פתוח הוא כמה גופים מחופשים כאלה מקיפים את מערכת השמש הפנימית. אם פליטת גזים יכולה להזיז מסלול במידה כזאת בלי שמישהו ישים לב, ייתכן שתחזיות פגיעה ארוכות טווח דורשות בדיקה מחדש.

שרידי אדם שנמצאו במרפסת הכניסה של בית נטוש בבירמינגהם שבאלבמה ביולי 2020 זוהו כשל וילי וורן טנסיל הבן, בן 58 מגרנד ראפידס שבמישיגן. משרד חוקר המוות של מחוז ג'פרסון הודיע על הזיהוי ב-8 בספטמבר 2026, יותר משש שנים אחרי מציאת הגופה.

השוואת DNA רגילה לא העלתה התאמה, והתיק נסגר ללא פתרון. ב-2025 נשלחה דגימה למעבדה הפרטית Othram לצורך גנאלוגיה גנטית פורנזית. הגנאלוגים התקדמו החוצה דרך קרובי משפחה רחוקים במשך כעשרה חודשים עד שהגיעו למשפחתו הקרובה, שסיפקה דגימת השוואה ואישרה את ההתאמה. טנסיל דווח כנעדר למשטרת גרנד ראפידס עוד ב-2017.

חוקר המוות קבע כמוות ממחלת לב על רקע יתר לחץ דם, כלומר מוות טבעי. מה שאיש אינו יודע להסביר הוא איך בכלל הגיע לאלבמה. לא היו לו קשרים ידועים לבירמינגהם, ואין שום תיעוד של הדרך שבה עשה את המסע דרומה או של הסיבה שבגללה נמצא באותה מרפסת.

שרה מיי ריינולדס, בת 26, נראתה לאחרונה ב-2 ביולי 2026 על כביש 492 ליד המחלף עם כביש 81 בטאונשיפ ניו מילפורד שבמחוז סאסקווהאנה, פנסילבניה. לא היה לה רכב. החוקרים העריכו שהיא הלכה ברגל, או שנסעה עם מישהו שזהותו מעולם לא נקבעה.

ב-21 באוגוסט נמצאו שרידי גופה בשטח מיוער באותו טאונשיפ. ב-28 באוגוסט אישר חוקר מקרי המוות של המחוז שמדובר בה. משטרת המדינה מוסרת שסיבת המוות ונסיבותיו טרם נקבעו, ולפי הדיווחים מצב השרידים אינו מאפשר נתיחה שלאחר המוות כרגיל.

המשטרה לא מסרה מי מצא את השרידים, מה המיקום המדויק, ואם יש חשד לפלילים. החקירה פתוחה והוצע פרס תמורת מידע. השאלה המרכזית נשארת ללא מענה. אשה צעירה נעלמה בכביש כפרי לאור יום ומתה במרחק קילומטרים ספורים משם, ושום פרט שפורסם עד כה אינו מסביר כיצד.

ננסי גאת'רי, בת 84, נחטפה מביתה בקטלינה פותהילס שליד טוסון באריזונה ב-1 בפברואר 2026. כמעט שבעה חודשים אחר כך היא לא נמצאה ואיש לא הוגדר חשוד. מכתבי כופר הגיעו אל משפחתה ואל תחנת טלוויזיה מקומית, וחוקרים קבעו מאוחר יותר שחלק מהם היו ניסיונות סחיטה חסרי בסיס.

בסוף אוגוסט הוזעקו שוטרים אל שרידי אדם שנמצאו בשטח מדברי ממערב לעיר. שריף מחוז פימה אמר שאין שום סימן לקשר לפרשה. הפתולוג הראשי של המחוז מסר שבכל פעם שמגיע דיווח כזה, משרדו מצליח לשלול התאמה במהירות.

החזרתיות הזאת היא חלק מהסיפור. במחוז פימה מאוחסנים כ-600 סטים של שרידי אדם לא מזוהים, יותר מבכל מחוז אחר בארצות הברית, ורבים מהם של מהגרים שמתו בחציית מדבר סונורה. היכן נמצאת גאת'רי, ומי נכנס לביתה, נותר לא ידוע.

ב-11 במאי 2023 מצא עובד במשתלה שרידי שלד בחלקה מיוערת סמוך לגוש 8000 ברחוב סאות' מיליטרי טרייל, באזור בוינטון ביץ' שבפלורידה. שום דבר שנמצא עם הגופה לא הצביע על זהות, ומשרד השריף של מחוז פאלם ביץ' רשם את התיק כאישה בלתי מזוהה.

ב-2025 שלחה יחידת התיקים הקרים של השריף חומר למעבדה אותרם שבטקסס, שם הופק פרופיל גנטי ואותרו קרובי משפחה אפשריים. בדיקת קרבה מאשרת שנערכה בקיץ האחרון התאימה לאח שנפטר. ב-4 בספטמבר 2026 פרסם המשרד את השם: רג'ינה הס, ילידת 22 באוגוסט 1948, כבת 74 בעת שנמצאו השרידים.

בני המשפחה מסרו לחוקרים שהיא הייתה מנותקת מהם עשרות שנים ולא נראתה יותר מחמישים שנה. שם נגמרות התשובות. איך מתה, מתי מתה, וכיצד הגיעה לאותה חלקה, הכול עדיין לא ידוע, וסיבת המוות לא פורסמה. התיק נשאר פתוח.

ב-25 בנובמבר 1983 נמשתה גופתו של גבר ממקווה מים ברחוב השדרה העשירית צפון בעיירה לייק וורת' שבפלורידה. בנתיחה נקבע שהמוות נגרם מטביעה בתאונה. איש לא בא לזהות אותו, והוא נשאר אלמוני כמעט 43 שנה.

משרד השריף של מחוז פאלם ביץ' פתח מחדש את התיק ושלח דגימה לחברת הגנומיקה הפלילית Othram. באפריל 2026 הפיקה המעבדה כיווני חקירה גנאלוגיים שהצביעו על קרובי משפחה בחיים. באוגוסט 2026 נסעו חוקרים לקליפורניה, תשאלו אדם שנחשב לבנו ולקחו ממנו דגימת השוואה. ההשוואה אישרה את ההתאמה.

האיש היה ארצ'י פטרסון הבן, יליד 15 באוגוסט 1940, בן 43 במותו. איך הגיע למים לא הוסבר, ועדיין לא ברור מדוע במשך ארבעה עשורים לא נקשרה אליו שום הודעה על נעדר.

בשנת 1964 נמצאו שרידי אדם לצד דרך כפרית ליד ריצ'מונד שבטקסס. הראש, כפות הידיים וכפות הרגליים מעולם לא אותרו. המוות נקבע כרצח, האיש לא זוהה, והחוקרים כינו אותו סטאבי. הוא נקבר בבית קברות בריצ'מונד בשנת 1984, והתיק שקע לעשרות שנים.

בשנת 2024 הוציא משרד השריף של מחוז פורט בנד את השרידים מהקבר כדי לחפש חומר גנטי שמיש. בשיתוף חברת החקירות הפורנזיות מוקסי הופק פרופיל שמספיק לגנאלוגיה גנטית חקירתית. התוצאה סותרת את הרישום המקורי. השוטרים ב-1964 תיעדו גבר לבן בן ארבעים עד שישים בערך. ה-DNA מצביע דווקא על מוצא מזרח אסייתי, עם קווי משפחה הקשורים לשמות פלאקאט, אאונה ונאפיאהי.

לאיש עדיין אין שם. החוקרים מבקשים מכל מי שגר באזור פורט בנד והיוסטון או עבר בו סביב שנת 1964, וזוכר גבר בוגר שנעלם, לפנות אליהם.

ביוני 1982 נכנס פועל בניין לבניין בנק אטלנטיק שטרם הושלם ברחוב אורנג' צפון 20 באורלנדו שבפלורידה, כדי לאסוף ציוד, ומצא גבר מת בתחתית פיר מעלית. לא נמצאו סימני אלימות ברורים. הרופא המשפטי רשם שסיבת המוות בלתי ידועה, ולאיש לא היה דבר שיזהה אותו.

המשטרה עצרה אותו לבדיקה פעמיים, באוקטובר 1981 ושוב ביוני 1982. בשתי הפעמים אמר שהוא חסר בית, שהגיע לאחרונה ממלבורן ביץ', ושקוראים לו אדם קדמון. זה לא היה שמו. הצירוף לקוח מהמסורת המיסטית היהודית, שם הוא מציין את האדם הראשוני.

יחידת התיקים הקרים של משטרת אורלנדו שלחה את הראיות למעבדת אותרם בטקסס, שבנתה פרופיל גנטי מלא ואיתרה קרובי משפחה אפשריים. הזיהוי, שפורסם באוגוסט 2026, קובע שזהו וינסנט טוד פיטרסון. משפחתו איבדה איתו קשר וחיפשה אותו. מדוע היה בבניין, ומדוע בחר דווקא בשם הזה, עדיין לא ידוע.

העיר ניו יורק זיהתה קורבן נוסף של הפיגועים במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001, בפעם הראשונה באמצעות גנאלוגיה גנטית. ההודעה נמסרה ב-24 באוגוסט 2026, שבועות אחדים לפני יום השנה העשרים וחמישה. הקורבן היא אישה בוגרת, ומשפחתה ביקשה שלא לפרסם את שמה. היא האדם ה-1,651 שזוהה רשמית מבין ההרוגים באתר.

גנאלוגיה גנטית משלבת בדיקת DNA עם מחקר של עצי משפחה. במקום להזדקק להתאמה ישירה לקרוב משפחה שכבר מסר דגימת השוואה, השיטה מתקדמת החוצה דרך קרובים רחוקים יותר ורשומות ציבוריות, עד שאפשר לצמצם את מעגל האפשרויות לשם אחד. את העבודה ביצע המשרד לרפואה משפטית של העיר יחד עם בלשים ממשטרת ניו יורק.

כ-1,100 קורבנות עדיין לא זוהו. לדברי הגורמים הרשמיים, 47 פרופילי DNA נחשבים כרגע מתאימים לשיטה החדשה, חלק קטן מכלל השרידים שנאספו. שברים רבים ניזוקו מדי מהאש ומחלוף הזמן מכדי להפיק מהם DNA שמיש, ואיש לא העריך כמה שמות נוספים תוכל השיטה לספק.

ב-7 ביולי 1994 נתקלו כורתי עצים בגולגולת אנושית חלקית ליד אתר מחנאות באגם פאט שבהרי הסיירה נבאדה, מחוז פלייסר בקליפורניה. המקום נמצא סמוך לכביש הבין-מדינתי 80, ליד דרך נייאק. החוקרים אספו כמה פריטים כראיות והעריכו אז שהשרידים שכבו שם כשנה. איש לא זוהה, והתיק נסגר כתיק פתוח ללא פתרון.

ב-27 באוגוסט 2026 הודיע משרד השריף של מחוז פלייסר על שם. השרידים שייכים לג'ורג' קרוסלי, יליד 1929. פרופיל DNA שהופק מהגולגולת הועבר למרכז לגנאלוגיה גנטית חוקרת במכללת ראמאפו בניו ג'רזי, ושם בנו החוקרים את עץ המשפחה עד שהגיעו לצאצא חי. החוקרים ציינו שמוצאו הקרואטי והיוגוסלבי של קרוסלי כמעט אינו מיוצג במאגרי ה-DNA המסחריים, וזה עיכב את העבודה.

השאלות הבסיסיות נותרו פתוחות. הפעם האחרונה שידוע כי קרוסלי שהה בקליפורניה הייתה ב-1963, שלושים ואחת שנים לפני שנמצאה הגולגולת. מה עלה בגורלו בשנים האלה אינו מתועד, ובגלל מיעוט הממצאים סיבת המוות מעולם לא נקבעה.

ביולי 1990 יצאו ארבעה ילדים לקטוף פירות יער ליד גשר רכבת במונרו טאונשיפ שבמחוז קלריון, פנסילבניה, ומצאו שלד אנושי בתוך נחל. לפי ההערכה הגופה שכבה שם שישה עד שמונה שבועות. בגולגולת נמצאה חבלה קהה בצד ימין. מכיוון שבכיסי הג'ינס שלה נמצאו מטבעות פני, החוקרים כינו אותה פני דו, והתיק נרשם במאגר הארצי כמספר UP6580.

במשך 36 שנה לא היה לה שם. ב-2022 העבירה משטרת פנסילבניה, יחד עם המחלקה למדעי הפורנזיקה באוניברסיטת מרסיהרסט, ראיות למעבדת Othram שבטקסס. שם הופק פרופיל DNA בריצוף גנום, ובעזרתו אותרו קרובי משפחה חיים. ב-24 באוגוסט 2026 הודיעה פרקליטות מחוז קלריון על התוצאה: זוהי ווינדי ביוקנן, בת 19 בזמן היעלמותה.

הזיהוי עונה על השאלה מי היא, לא על השאלה מה קרה לה. חקירת הרצח עדיין פתוחה, והמשטרה קוראת לכל מי שיודע משהו לפנות אליה.

המשטרה באי הדרום-קוריאני ג'ג'ו פתחה בחיפוש רחב היקף אחר ג'אנג מי-ראן, אישה שנראתה לאחרונה ב-12 במאי. אות הטלפון הנייד שלה נקלט בפעם האחרונה ב-16 במאי. החוקרים איתרו את תנועותיה הידועות האחרונות בבית ההארחה שבו שהתה ובאזור נמל האלים.

התיק קיבל תפנית חריגה כבר בהתחלה. דיווח ראשון על היעדרות נסגר ב-15 במאי, לאחר שחוקר רשם כי נוצר עמה קשר. בהמשך לא נמצא שום תיעוד לשיחה כזו. דיווח שני, חודשים מאוחר יותר, החזיר את התיק לטיפול, אבל עד אז כבר נמחקו רוב צילומי המצלמות ברחוב ובחנויות, מפני שמערכות כאלה נוהגות לדרוס את עצמן אחרי כשלושים יום.

כעת הוקצו לחיפוש כ-140 שוטרים, פי חמישה בערך מהמאמץ הקודם, לצד כלבי גישוש וסריקה של מצלמות פרטיות. יותר משלושה חודשים אחרי שנראתה לאחרונה, מקום הימצאה אינו ידוע ולא נקבעה סיבה להיעלמותה.

משרד השריף של מחוז סנטה קרוז באריזונה הודיע ב-6 באוגוסט 2026 שזיהה גבר שטבע באגם פטגוניה בשנת 1978 ונשאר בלי שם קרוב לחמישה עשורים.

לדברי החוקרים, ההתקדמות בבדיקות DNA היא שאפשרה את הזיהוי. פרופיל גנטי שהופק מהשרידים הושווה למאגרי גנאלוגיה, וההשוואה הצביעה על קרוב משפחה רחוק שחי בקנדה. הרשויות הקנדיות יצרו קשר עם המשפחה, ואחיו של הנפטר מסר דגימה שאישרה את ההתאמה. הוא זוהה כדייוויד אלן מקינרוי, אזרח קנדי.

הזיהוי סוגר את שאלת הזהות, אבל לא את השאלה איך הגיע לאגם בדרום אריזונה, ולא מדוע חלפו כמעט חמישים שנה בלי שחיפוש משפחתי הגיע לתיק. משרד השריף לא הציג את הטביעה עצמה כחשודה, ונסיבות המקרה לא פורטו בהודעה לציבור.

בלשים בקליפורניה חידשו פנייה לציבור בתיק שנשאר ללא זיהוי במשך חצי מאה. ב-19 בינואר 1974 נמצאו ליד דזרט הוט ספרינגס שבמחוז ריברסייד שרידי אדם קבורים למחצה. במשך עשורים לא היה להם שם.

הגנאלוגיה הגנטית סגרה את הפער. דגימות עצם עובדו במעבדה הפורנזית Othram, נבנה פרופיל DNA, וב-2024 זוהו השרידים כרבקה ג'ין מקמהן, המכונה גם בקי סוליס, בת תשע עשרה. משפחתה ראתה אותה בפעם האחרונה ב-3 ביולי 1973. בין 1969 ל-1973 היא התגוררה בבלינגהם שבמדינת וושינגטון, וגם שהתה בבל גארדנס, בל, קודהיי וקומרס שבקליפורניה.

החוקרים אומרים שכמעט כל מה שחשוב עדיין חסר: כיצד מתה, מי אחראי לכך, ומה קרה בשבועות שבין הפעם האחרונה שנראתה בפומבי ביוני 1973 לבין מציאת הגופה. הם מבקשים מכל מי שהכיר אותה לפנות אליהם.

ב-24 בפברואר 1986 נמצאה בפורט וורת' שבטקסס גופה של אישה שנחנקה למוות. איש לא ידע מי היא. היא נקברה כקורבן ללא זהות, והתיק נשאר סגור במגירה ארבעה עשורים.

המשטרה הודיעה ב-18 באוגוסט 2026 שזוהתה סוף סוף: ברנדה דארנל מקלרן. ראיות ביולוגיות שנשמרו מאז נשלחו ב-2025 למעבדה הפורנזית Othram לצורך גנאלוגיה גנטית, והתוצאה הפנתה את החוקרים למשפחה מסוימת. אחיה, פלויד ריי מקלרן, מסר דגימת DNA, ובסוף יולי 2026 אישר המרכז לזיהוי אנושי של אוניברסיטת צפון טקסס התאמה של אח ואחות.

החזרת השם אינה סוגרת את התיק. מי הרג אותה עדיין לא ידוע, וחקירת הרצח פתוחה ופעילה. הבלשים מבקשים מכל מי שהכיר אותה, או שזוכר משהו מפורט וורת' בתחילת 1986, לפנות ליחידת הרצח של המשטרה.

אסטריד ברידג'ס, בת 45, נמצאה מתה בביתה בגרשם שבאורגון ב-2 ביולי 1993. על גופה נמצאו חבלות, אך חוקר מקרי המוות רשם את המוות כתאונה והתיק נסגר.

שלושים ושלוש שנה אחר כך הקביעה הזאת התהפכה. לאחר בדיקה חוזרת של החבלות ושל הראיות שנשמרו, סיווג מחדש משרד חוקר מקרי המוות את המוות כרצח. משטרת גרשם פתחה מחדש את החקירה בסיוע פרקליטות מחוז מולטנומה, ובלשים חקרו מאז את בעלה, ג'ון ברידג'ס, במיזורי.

התיק גרר גם חוקרים ממדינה אחרת. בלשים בקנטקי בודקים שוב את מותה בשנת 1972 של ג'ויס ברידג'ס, המכונה מייבל, אשתו הראשונה של ג'ון ברידג'ס. גם מוות זה נרשם תחילה כתאונה וסווג מחדש לאחר מכן כרצח. בשני המקרים לא הוגשו כתבי אישום ולא נמסר שם של חשוד. הרשויות לא הסבירו בפירוט מה השתנה בקריאת החבלות של 1993 אחרי שלושה עשורים.

אליזבת ואדל, בת 44, המכונה ליז, נסעה מקארי שבקרוליינה הצפונית לגרנדה. היא נראתה לאחרונה ב-22 ביולי 2026 יוצאת לשחות בחוף גראנד אנס, אחד החופים העמוסים ביותר באי. היא לא חזרה.

הרשויות בגרנדה סרקו את המים ואת קו החוף. ממלא מקום מפקד המשטרה, רנדי קונוט, אמר לעיתונאים שהמקרה ממשיך להיות מטופל כחקירת נעדרת, נוסח שמשאיר פתוחות גם אפשרות של תאונה בים וגם אפשרויות אחרות. לא הודע על מעצר ולא נקבעה סיבה להיעלמות.

גראנד אנס הוא חוף עמוס בקהל, וזה חלק ממה שמקשה להסביר את ההיעלמות. הרשויות לא דיווחו בפומבי על מציאת גופה, בגדים או חפצים אישיים, ולא אמרו אם עד ראייה כלשהו ראה אותה נכנסת למים או יוצאת מהם. מקרים מסוג זה נפתרים לרוב בידי הים עצמו בתוך ימים. המקרה הזה לא נפתר, והוא נותר פתוח באופן רשמי.

כמעט 26 שנה נשא התיק שם זמני בלבד: צ'לסי ג'יין דו. שרידיה של אישה צעירה נמצאו בשנת 2000 במגרש חנייה בעיר צ'לסי שבמסצ'וסטס, מעבר לנהר מבוסטון. איש לא ידע מי היא.

המצב השתנה בעזרת גנאלוגיה גנטית חוקרת, שיטה שמשלבת ניתוח DNA עם עבודת ארכיון איטית של אילנות יוחסין. מעבדת הזיהוי הפרטית Othram הפיקה מהשרידים פרופיל DNA שמיש. לאחר מכן פעל ה-FBI כלפי חוץ דרך עצי משפחה, עד שהשביל הגיע אל אח של הנערה וההתאמה עמדה במקומה. משטרת צ'לסי, ה-FBI ופרקליטות המחוז הודיעו ב-3 ביוני 2026 שהקורבן היא טיפאני בראדלי, בת 16 במועד מותה. מפקד משטרת צ'לסי אמר שדבר אינו יכול לבטל את מה שהמשפחה עברה, אך שסוף סוף יש בידה סגירת מעגל.

השיטה נבנתה כדי לאתר חשודים. כיום היא מופנית גם לכיוון ההפוך, אל מאות גופות לא מזוהות שנמצאות עדיין באחזקת חוקרי מקרי מוות בארצות הברית, רבות מהן בנות עשרות שנים.

סקר שנערך בקסטיליונה די פאלודי, יישוב מבוצר על גבעה בקלבריה שבדרום איטליה, מיפה מבנים שעדיין קבורים באתר בלי לחפור אפילו תעלה אחת. צוותים מאוניברסיטת קטניה שילבו טומוגרפיית התנגדות חשמלית, שמעבירה זרם חלש באדמה, עם מגנטומטריה, שמודדת עיוותים זעירים בשדה המגנטי של כדור הארץ. כל מדידה מוקמה בעזרת GPS.

החריגה הברורה ביותר יושבת בדיוק לרוחב הרחוב המרכזי של היישוב. משהו גדול עמד שם פעם וחסם ציר תנועה שהיה אמור להישאר פתוח. השרידים נראים פגועים מאוד, והסקר אינו יכול לומר למה שימש המבנה. החוקרים נוטים לייחס לו תפקיד דתי, אבל זו פרשנות ולא ממצא.

השאלה הרחבה יותר עתיקה מהסקר עצמו. חוקרים עדיין חלוקים בשאלה אם את העיירה ייסדו מתיישבים יוונים ממגנה גרקיה או האוכלוסייה הברוטית המקומית. הנתונים החדשים מתארים כיצד אורגן היישוב בין המאה הרביעית לפני הספירה לתקופה ההלניסטית, אך אינם מכריעים מי תכנן אותו.

בחפירות באתר קרהאן טפה שבדרום מזרח טורקיה נחשף פסל בגובה כ-70 סנטימטרים ובו דמות אדם יושבת על גבו של נמר. שר התרבות והתיירות של טורקיה הודיע על התגלית ב-27 באוגוסט 2026. האתר שייך לאותו עולם ניאוליתי שאליו משתייך גובקלי טפה הסמוך, וגילו כאחת עשרה אלף שנים.

הפסל נמצא מונח על ספסל לאורך קיר של מבנה עגול בקוטר כשלושה מטרים, שרצפתו מרוצפת באבנים שטוחות. המיקום מעיד שהוא הוצג לראווה ולא הושלך או נקבר, אך שום דבר אחר בחדר אינו מלמד לשם מה הוצג.

חיות טרף מופיעות לא מעט באמנות של התקופה, בדרך כלל כתבליטים מגולפים או כפסלים עומדים בפני עצמם. דמות הרוכבת על חיה כזאת היא נדירה. יוצרי הפסל לא הותירו כתב, ואין באזור קבר או ממצא מקביל שיאמר לארכיאולוגים אם הסצנה מתעדת טקס, מיתוס, אדם מסוים או משהו אחר לגמרי.

ארכיאולוגים שעובדים בווילה הרומית קולט, מעל מפרץ פלמוס שבקטלוניה, זיהו שברים של כלי חרס חריג. אחת הידיות ששרדו עוצבה כנחש בעל שני ראשים. את המחקר הוביל מארק בוזאס סבטר מאוניברסיטת ז'ירונה, והוא פורסם בכתב העת Antiquity.

העיטור תואם לחפצים המיוחסים לסבזיוס, אל ממוצא תראקי ופריגי שפולחנו הותיר מעט מאוד עדויות כתובות. בדיקת החומר מלמדת שהכלי כנראה לא יוצר במקום, ואולי הגיע מצפון אפריקה. הוא נשבר ונטמן בימי הקיסר אוגוסטוס, בין שנת 27 לפני הספירה לשנת 14 לספירה, ולכן הוא מן המוקדמים מסוגו שנמצאו באזור כפרי בחצי האי האיברי.

כיצד הגיע הפולחן אל אחוזה חקלאית בקצה המערבי של האימפריה נותר לא פתור. הצעה אחת גורסת שכוהן של סבזיוס הגיע מן המזרח אל נמל אמפוריאה הסמוך. מדוע נופץ הכלי ונקבר, והאם היה בכך מעשה פולחני, אינו ידוע.

סקר באזור אוונברנה שבמערב ארנהם לנד, בצפון אוסטרליה, תיעד יותר מ-160 אתרי אמנות סלע. בתוכם תיעד הצוות 29 דמויות של נחש הקשת ב-21 מקומות שונים, אחדות מהן באורך של כשישה מטרים, לצד תנינים, קנגורואים ופיתונים בגודל טבעי.

את העבודה הוביל פול טאסון מאוניברסיטת גריפית' יחד עם בעל האדמות המסורתי צ'ארלי מונגולדה, והיא פורסמה בכתב העת Australian Archaeology. רוב הדמויות משתייכות ככל הנראה למאה התשע-עשרה ולמאה העשרים. רבות מהן צוירו בחומר לבן, ישירות מעל ציורים ישנים יותר שכבר היו על הסלע.

מדוע נוצרו בגודל כזה, ודווקא באותה תקופה, טרם הוכרע. החוקרים משערים שהציורים היו תגובה לקולוניזציה האירופית, ושהישויות הקדמוניות נקראו לשמש עוגן של יציבות בתקופת טלטלה. זו פרשנות ולא עובדה מוכחת. החומר הלבן נוטה להימחק בתוך כמה מאות שנים, ולכן גם התיארוך של לוחות בודדים נותר פתוח.

בחפירות בדאולטום, מושבה רומית בדרום מזרח בולגריה הידועה גם בשם דבלט, נמצא שלד של גבר בתוך דוליום, אחד מכדי החרס העצומים שבהם אחסנו הרומאים תבואה ויין. הכד עמד בתוך מגדל שער. השרידים מתוארכים למאה הרביעית או החמישית לספירה.

במגדל ניכרת שריפה קשה: אפר, פחמים, קירות מפוחמים, זכוכית מותכת, מטבעות ברונזה חרוכים ועצמות בעלי חיים שרופות. מתחת לשלד נמצאה שכבת אפר, כלומר האיש נכנס לכד אחרי שהאש כבר פרצה. עדיין היו עליו שני סכיני ברזל, אחת בחגורה והשנייה מונחת בין רגליו. לודמיל וגלינסקי מהאקדמיה הבולגרית למדעים סבור שמדובר במי שהסתתר מפני התקפה, בתקופה שבה לחם חיל המצב בשבטים גרמאניים מזרחיים ובהונים.

מי היה האיש, והאם האש או התוקפים הרגו אותו, אינו ידוע. הניצולים בנו לימים את המגדל מחדש על רצפה מוגבהת מעל ההריסות.

בחפירות בפאשאטפה, יישוב ניאוליתי במחוז ג'ליל אבאד שבדרום אזרבייג'ן, נחשף כדור אבן שאין לו מקבילה ברורה בכל דרום הקווקז. היישוב מתוארך לאלף השישי לפני הספירה. הכדור שוקל כ-1.87 קילוגרם, וקוטרו קרוב לעשרה סנטימטרים.

החפירה מתנהלת בהובלת ואפה מחמודובה ממכון הארכיאולוגיה והאנתרופולוגיה של האקדמיה הלאומית למדעים של אזרבייג'ן. כפרי חקלאות קדומים אכן עיצבו אבנים עגולות, אבל אותם חפצים שימשו בדרך כלל כפטישי אבן או ככלי טחינה, ונושאים את סימני השחיקה המתאימים. הכדור הזה נקי מהם לחלוטין. אין בו ניקוב, אין שברים ואין סימני הקשה. פני השטח לוטשו בכוונה.

על השולחן שתי קריאות. ייתכן שמדובר בחפץ פולחני, וייתכן שזו הייתה יחידת משקל סטנדרטית ששימשה במסחר. אף אחת מהן אינה ניתנת לבדיקה מול הממצאים שנחשפו עד כה, ובינתיים החפץ נותר בלתי מוסבר.

צוות בראשות פטר קרישטוף מאוניברסיטת מערב בוהמיה חשף מבנה עפר מעגלי ענק ליד הכפר חלבי במרכז בוהמיה שבצ'כיה. קוטר המעגל עולה על 230 מטר, והוא הוקף בתעלה שעומקה יותר משניים וחצי מטר. תיארוכים ראשונים של חומר אורגני קובעים את גילו בכ-6,500 שנה, כאלף שנה לפני שהוצבו האבנים הראשונות בסטונהנג'.

שנים עשר פתחים קוטעים את המעגל, והחופרים מדווחים שמיקומם אינו מקרי. שניים מהם מכוונים לזריחה ביום הארוך ולשקיעה ביום הקצר בשנה, ואחרים כנראה מסמנים את נקודות הקצה של מחזור הירח בן 18.6 השנים. קרישטוף מתאר את המתחם כלוח שנה מונומנטלי הקשור לטקסים ולמחזור החקלאי.

ליד הפתחים נמצאו גולגולות וקרניים של בקר, והצוות משער שהן קישטו בעבר שערי כניסה. מה כללו הטקסים, ומי ארגן את העבודה העצומה של חפירת התעלה, האתר אינו מגלה.

חופרים בגבעת גדיקקאיה שבמחוז ביליג'יק, בצפון מערב טורקיה, חשפו על רצפת מערה 25 פסלוני אבן גיר בצורת צבים. הצוות, בהובלת הארכיאולוגית דניז סארי, מתארך את הממצא לתקופה שבין כ-14,500 לכ-11,200 שנה לפני זמננו, בשלהי עידן הקרח האחרון.

הפסלונים קטנים, קצרים משלושים סנטימטרים, ורבים מהם מגולפים בגסות ולא בפירוט. אחדים צופו בחומר. מה שמושך את תשומת הלב הוא הסידור: הפריטים נתקעו באדמה במעגלים, בתבנית מכוונת ולא כפיזור של חפצים שהושלכו. סארי העלתה את ההשערה שצורת הפסלונים מהדהדת את קו המתאר של גבעת גדיקקאיה עצמה, המתרוממת ככיפה נמוכה הדומה לשריון צב.

המטרה נותרה פתוחה. צבים נתפסים לא פעם כסמל לאריכות ימים ולעמידות, והאתר נראה טקסי, אך סארי מזהירה שהגדרת הממצא כפולחן חורגת מהראיות הקיימות. לא ידוע על סידור דומה באזור מאותה תקופה, ולכן אין למה להשוות.

בית הקברות בכפר פיין שבצפון-מרכז פולין הניב אחת הקבורות המוזרות באירופה. ב-2022 פתחו ארכיאולוגים מאוניברסיטת ניקולאוס קופרניקוס את קבר מספר 75 ומצאו בו אישה צעירה, כשחרמש ברזל מעוקל מונח על גרונה ומנעול ברזל משולש נעול על בוהן רגל שמאל. הקבר נפתח מחדש עוד לפני שהגופה סיימה להתפרק.

ניתוח חדש שפרסמו דריוש פולינסקי ועמיתיו בכתב העת Journal of Archaeological Science: Reports מוסיף פרטים אך לא פותר את החידה. היא מתה בגיל 17 עד 19 בערך, אי-שם בין 1620 ל-1674. כיסוי הראש שלה היה עשוי משי שזור בחוטי זהב וכסף, סימן לעושר, ואילו בדיקות איזוטופים מראות תקופות ארוכות כמעט בלי חלבון מן החי. שושלת ה-DNA האימהי שלה נדירה ומצביעה על סקנדינביה, אף שגדלה במקום. כתם ירוק בחיך ובעצמות הצוואר מעיד על חפץ או תכשיר נחושת שהוחדר לפיה.

מדוע נהגו בה כך עדיין לא ידוע.

ארכיאולוגים באתר טפצ'יק-צ'יפטליק, יישוב ניאוליתי במישור מלנדיז שבקפדוקיה, טורקיה, זיהו אחד עשר ראשי חצים נוספים מאובסידיאן שנחרטו בהם סימנים מכוונים. בכך עולה מספרם הידוע לחמישים וארבעה. האתר היה מיושב בערך בין 7100 ל-5800 לפני הספירה, כך שהממצאים בני כתשעת אלפים שנה.

כל סימן נחרט בזכוכית הגעשית השחורה, ואין שניים זהים. המחקר, של אליס וינה מאוניברסיטת אקס-מרסיי ודניס גילבו ממשרד התרבות הצרפתי, פורסם בכתב העת PLOS One ב-21 באוגוסט 2026.

ההסבר המקובל אינו מחזיק מעמד מול הממצאים. במשך שנים הניחו החוקרים שהסימנים הם סימני בעלות, דרך של צייד לתבוע לעצמו את החיה שחצו הפיל. אלא שראשי החצים המסומנים נדירים לעומת החלקים, והדגמים אינם חוזרים על עצמם אף פעם. אין הקשר קבור או ביתי עקבי, אין מערכת סמלים מוכרת, ואין דפוס שקושר את הסימנים לקבוצות מסוימות. בשלב זה המחברים אומרים במפורש שהמטרה אינה ידועה.

עונת הצלילות של 2026 בגראן קארו, יישוב פרהיסטורי שטבוע מתחת לאגם בולסנה שבמרכז איטליה, העלתה כלי חרס, שיבולים שמורות של כוסמין ורכיבי עץ גדולים. הדיווחים פורסמו ב-10 באוגוסט 2026.

חלק מהכלים מתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת ומשתייכים לשלב הפרוטו-וילנובי, וכך הם מקדימים את היישוב לתקופה מוקדמת יותר מכפר תקופת הברזל שמזוהה איתו בדרך כלל. רמות חמצן נמוכות ושכבת סחף שומרות על חומר אורגני שהיה נרקב על היבשה. באותו אתר נמצא לאחרונה גם שריד האריג הראשון מתקופת הברזל, אחרי יותר משישים שנות מחקר.

המרכיב המוזר ביותר נשאר האיולה: תל חרוטי של אבנים בלי חומר מליטה מעל גרעין של אדמה. נמצאו שם מצבורי דגן וחפצים שדומים למנחות קבורה, ומתחת לאבנים מונחות קורות עץ כבדות. אם היה זה מבנה, רציף או אנדרטה פולחנית, השאלה עדיין פתוחה.

חופרים באתר A Sondum שבכפר סנדור, באי סנדוי שבאיי פארו, הוציאו אבן מגולפת מתוך רצפה שנראית כשייכת לקפלה מימי הביניים. אבני רונות הן ממצא כמעט לא מוכר באיי פארו, והצוות של Tjodsavnid, המוזיאון הלאומי, יחד עם אוניברסיטת אורהוס ומוזיאון מוסגור שבדנמרק, הבין מיד מה מונח לפניו.

הכתובת קריאה רק בחלקה. מומחים סבורים שחלק מהאותיות ששרדו מרכיבות צירוף בנורדית עתיקה שמשמעותו בערך 'כאן שוכב' או 'כאן נח', ואם כך מדובר בסימון קבר. שאר הטקסט לא שוחזר, וגם מקומה המקורי של האבן אינו ברור, משום שהיא נמצאה בשימוש חוזר בתוך הרצפה ולא ניצבת.

בין הממצאים הנוספים באתר יש שבר של פסלון המתאר את מריה עם הילד, וכן kola, מנורת שמן פשוטה. האבן הועברה למוזיאון הלאומי, ושם היא תיסרק בתלת ממד לפני שפני השטח שלה יתפוררו עוד.

משרד התרבות של פרו הציג ב-18 באוגוסט 2026 שלד של גבר בוגר שנחפר בהואקה פוקיאנה, פירמידת הלבנים העתיקה שעדיין ניצבת בתוך לימה של ימינו. השרידים משויכים לתרבות לימה ומתוארכים לשנת 650 לספירה בערך, כלומר גילם כ-1,400 שנה.

מה שמייחד את הממצא הוא המקום שבו הונח. הגוף שכב על צדו השמאלי בתוך תעלה, כשהגולגולת פונה אל הפירמידה ואל האוקיינוס השקט שמאחוריה. בסמוך נמצא ראש נחש מקרמיקה. גלדיס פאס, שהובילה את החפירה, אמרה שייתכן שהגבר הונח שם כמנחה ברגע שבו נאטמה תעלה שהזינה בריכה טקסית.

זו השערת עבודה, לא מסקנה. גילו, סיבת מותו והשאלה אם בכלל מת בטקס ימתינו לבדיקות מעבדה. מדוע תרבות לימה סגרה תעלה בדרך הזאת עדיין לא ברור.

במכלול הקבורה בָּיְדָלָה שליד פאבלודאר שבמזרח קזחסטן חילצו החופרים עגלת עץ הנושאת מחסה דמוי אוהל, בצורה הדומה מאוד ליורט המסורתי. המכלול מתוארך לתקופה הקימאקית-קיפצ'אקית, סוף המאה התשיעית עד תחילת המאה העשירית, כשהחגנות הקימאקית שלטה באזור נהר האירטיש.

מבני מחיה נעים מסוג זה היו מוכרים מתיאורים כתובים ומאיורים עתיקים. דוגמה ממשית שנשמרה בפועל לא הייתה. רשויות מחוז פאבלודאר אומרות שלמבנה אין מקבילה ארכאולוגית ידועה בקזחסטן או בכל מקום אחר בערבות. עמו נקברו אוכף, ארכובות רכיבה, מתגי סוסים, נשק, תכשיטים ובדי משי, מכלול שמצביע על אדם בדרגה גבוהה. את החפירות באתר מנהל למעלה משני עשורים הארכאולוג הקזחי טימור סמאגולוב.

מדוע הונח בית מתגלגל בתוך קבר אינו מיושב. תפקידו הפולחני דורש מחקר נוסף, וההשערה שביידלה היא אימאקיה, בירת הקימאקים המוזכרת במקורות מימי הביניים, נותרת השערת עבודה ולא מסקנה.

כשנחשפו בשנת 2024 שישה שלדים מתחת להריסות ביתו של הרמן גרינג ב"מאורת הזאב", מפקדת המלחמה של היטלר בשטח שהוא כיום מזרח פולין, הזמינו כפות הידיים והרגליים החסרות וסימני שריפה השערות קודרות. חפירה שנמשכה שלושה שבועות הוסיפה כעת חמישה שלדים נוספים ושני ריכוזים של עצמות אדם, אחד מהם ישירות מתחת ליסודות המבנה.

המסקנה של הצוות מהאקדמיה הפולנית למדעים, שעבד עם קרן לאטברה מגדנסק, שגרתית יותר ובמובן מסוים מטרידה יותר. הבית הוקם על גבי בית קברות קודם. פני הקרקע הונמכו בכמטר וחצי לפני הבנייה, וזה מסביר את העומק הרדוד של הקבורות. היסודות ותעלות התשתית חתכו דרך קברים קיימים, והשרידים שהוזזו הושלכו בסביבה. הארכאולוג יאקוב מ' ניבילסקי סיכם זאת בפשטות: הבית נבנה על בית קברות.

גיל בית הקברות עדיין אינו ידוע. מתוכננות בדיקות פחמן 14 ותיארוך לפי טבעות עץ. לא נמצאו מנחות קבורה, ולכן זהות הקבורים נותרה בלתי ידועה.

בתוך תת-המבנה II C בקלקמול, במדינת קמפצ'ה שבמקסיקו, הוחזר לקריאות ציור פחם שנשחק כמעט לחלוטין. הדמיה דיגיטלית, פוטוגרמטריה ושחזור גרפי חילצו מתוכו את הגיבור המיתולוגי חוּן אחָ'או צד יצור במים, ולצד הסצנה סימן לוח שנה השייך ללוח הפולחני המאיה של 260 ימים.

הציור מתוארך לכ-400 עד 200 לפני הספירה, ובכך הוא הכתב הקדום ביותר הידוע בקלקמול בפער גדול. הכתובות שנשמרו באתר יוחסו עד כה כמעט כולן לתקופה הקלאסית, בין 250 ל-900 לספירה בקירוב. התגלית מציבה את קלקמול לצד סן ברטולו, אל מירדור וטיקאל, בקבוצה הקטנה של מרכזים מהתקופה הפרה-קלאסית המאוחרת שבהם נמצא כתב מוקדם. העבודה נעשתה במסגרת המשלחת הארכאולוגית של קלקמול בהובלת רמון קרסקו ורגס, והשחזור נוהל בידי דניאל סלזאר לאמה.

כמה דברים נותרו לא מיושבים: לשם מה שימש תת-המבנה II C, מה התאריך המדויק, שדורש עדיין דגימה מעבדתית, והאם סימן הלוח מציין מיתוס או אירוע פולחני ממשי.

עשרים וחמש שנים אחרי הפיגועים, חלק מרכזי מהחומרים של ועדת החקירה ל-11 בספטמבר עדיין לא שוחרר. הוועדה לביטול סיווג לטובת הציבור, גוף מייעץ שמדווח לבית הלבן, פרסה את התמונה ברשומה שפרסם הארכיון הלאומי של ארצות הברית ב-1 בספטמבר 2026.

מדובר בשתי קבוצות מסמכים. האחת היא תקציר של תדריך יומי לנשיא. השנייה היא סדרת מזכרים לתיק, כלומר הרישומים שנערכו כשאנשי הוועדה ראיינו בכירים מממשלי קלינטון ובוש, ביניהם קונדוליזה רייס, סמואל ברגר, ריצ'רד קלארק, מייקל שוייר וג'ורג' טנט. תיעוד הראיונות עם הנשיא בוש וסגן הנשיא צ'ייני שוחרר כבר ב-2022.

הוועדה פנתה לנשיא במכתב ב-30 ביוני 2026 והמליצה לשחרר את החומר, שנמצא כעת בידי ועדת הערר הבין-משרדית לענייני סיווג ביטחוני. הוועדה בחרה שלא לדרוש את כלל התדריכים היומיים עצמם, בנימוק שהיקף החומר הרגיש גדול מדי. מועד שחרור לא נמסר.

מסמכים שהתקבלו מכוח חוק חופש המידע, ושדווחו ב-12 ביולי 2026, מלמדים שהגוף בפנטגון החוקר את תסמונת הוואנה נעזר בחברת Anomaly 6 מווירג'יניה, הרוכשת נתוני מיקום בכמויות גדולות שנאספים ממיליוני טלפונים חכמים ברחבי העולם.

העבודה נעשית במסגרת חוזה של חיל האוויר בשם פרויקט ילוופין, בהיקף של כשישה מיליון דולר. לפי נוסח החוזה, החברה תספק מודיעין מיקום ותבנה מוצרי נתונים הממפים את הפריסה הגאוגרפית, העיתוי והקשרים בין אירועים ובין גורמים, עבור צוות המשימה לאירועי בריאות חריגים. ב-2022 הדגימה אותה חברה את יכולתה במצגת מכירות, כשעקבה אחרי טלפונים של עובדי ה-CIA וה-NSA בדרכם מהבית למשרד.

המסמכים אינם מגלים מה חיפש צוות המשימה בנתונים האלה ומה מצא. לא החברה ולא חיל האוויר השיבו לשאלות. סיבת הפגיעות שעליהן מדווחים אנשי סגל אמריקאים בחו"ל מאז 2016 נותרה רשמית בלתי מוסברת.

הודעת התקשרות של משרד ההגנה האמריקני, שדווחה ב-2 בספטמבר 2026, מלמדת שהמשרד לפענוח תופעות חריגות בכל התחומים מתכוון להעניק מנוי ללא מכרז, לגישה דיגיטלית לארכיון פרטי של תיעוד תופעות אוויריות בלתי מזוהות. הארכיון מוחזק בידי מרכז התיעוד ההיסטורי הלאומי לעב"מים, עמותה בניו מקסיקו שבראשה עומד החוקר דיוויד מארלר.

האוסף מתואר כגדול מסוגו בידיים פרטיות, ובו מאות אלפי תיקי מקרים שנאספו במשך יותר משבעים וחמש שנים. הוא כולל את הארכיונים של קבוצות מחקר אזרחיות שפעלו מראשית שנות החמישים, ואת מסמכיו האישיים של ג'יי אלן היינק, היועץ המדעי של פרויקט בלו בוק. עיקר העניין של המשרד הוא בחומר שקדם ל-1990.

הקונגרס הטיל על המשרד להרכיב תיעוד מלא של מעורבות ממשלת ארצות הברית בתופעות האלה מאז 1945. חלק ניכר מהתיקים הצבאיים מאמצע המאה היה מפוזר או לא נשמר במרוכז, ואחדים שרדו רק משום שחוקרים פרטיים שמרו עליהם. העלות לא נמסרה, והארכיון סירב להגיב.

משרד המלחמה של ארצות הברית פרסם את המנה החמישית של מסמכים שהוסרה מהם הסיווג, במסגרת תוכנית החשיפה המתגלגלת לתופעות אוויריות בלתי מזוהות שנפתחה ב-8 במאי 2026. שון פארנל, עוזר שר המלחמה לענייני ציבור, הודיע על הפרסום ב-7 באוגוסט 2026.

המנה כוללת דוחות תשאול עדים של ה-FBI, שחזורים ממוחשבים שנעשו על פי אותן עדויות, וסרטון תרמי שבו נראים שני גופים איטיים כהים על רקע חם יותר. בין העדים שני סוכנים פדרליים מיוחדים. אזרח אחד תיאר שלוש תצפיות נפרדות בתוך חמש שעות באזור מערב ארצות הברית.

התאריכים והמיקומים מושחרים, ולכן קשה לאמת את החומר באופן עצמאי. שום דבר בפרסום אינו מזהה מה היו העצמים, כיצד הונעו או מהיכן הגיעו. הטענה שהתוכנית מסתירה הסבר משמעותי יותר נותרת טענה פתוחה ולא ממצא מתועד. גורמים רשמיים אומרים שיפורסמו מנות נוספות.

משרד מנהל המודיעין הלאומי בארצות הברית פרסם הנחיה מקדמית שמתחילה להסיר מחסום ותיק. המזכר, שמספרו ES 2026-00818 ותאריכו 31 ביולי 2026, מורה למשרד המלחמה ולסוכנויות המודיעין לבנות מסלול שדרכו עובדים בהווה ובעבר יוכלו לתאר תופעות אוויר בלתי מזוהות בפני נציגי ממשל שיוגדרו לכך, גם כאשר הסכם סודיות או שבועת סודיות היו אוסרים זאת בדרך כלל.

לסוכנויות ניתנו שלושים יום כדי למנות איש קשר לצוות המשימה וליידע את עובדיהן שהוויתור קיים. הצעד משתלב בתוכנית החשיפה הרחבה יותר המכונה PURSUE, שבמסגרתה כבר פורסמו השנה כמה מנות של קבצים.

נותרו פערים משמעותיים. ההנחיה חלה על עובדים ואינה אומרת דבר ברור על קבלנים, שבידיהם חלק גדול מהעבודה הרלוונטית. היא גם חלה רק על הסכמים ושבועות, קבוצת מגבלות צרה מזו שהחוק עצמו מתאר. נהלים מפורטים טרם פורסמו, ולכן מי ששוקל להעיד עדיין חסר תהליך ברור.

ארכיון הביטחון הלאומי באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון פרסם ב-31 באוגוסט 2026 אוסף מסמכים חדש. האוסף, המסומן כחוברת תדריך 928 ונערך בידי ווקר גרגליאנו, מרכז תעודות על פרשה שהיסטוריונים עדיין חלוקים עליה: הניסיון בתקופת המזכיר הכללי מיכאיל גורבצ'וב להסיט את הדוקטרינה הצבאית הסובייטית באירופה מהתקפה להגנה.

החומר נשען על מסמכים אמריקניים שהוסר מהם הסיווג, על הערכות של הסי-איי-אי לגבי פריסת הכוחות הסובייטית, ועל רשימות שכתבו יועציו של גורבצ'וב בדיוני הפוליטביורו. בין המסמכים גם התיעוד של ביקור שר ההגנה הסובייטי דמיטרי יאזוב בארצות הברית ב-1989. המרשל ויקטור קוליקוב מצוטט כשהוא מתאר את המהלך כמעבר מהתמקדות התקפית בלבד להגנה חזקה ופעילה.

המסמכים גם מראים עד כמה התנגדו לשינוי בתוך הצבא, בתעשייה הביטחונית ובשירותי המודיעין. כמה מהמפנה היה אסטרטגיה אמיתית וכמה היה מצג שכוון לממשלות המערב, השאלה נשארת פתוחה.

בית משפט פדרלי לערעורים קבע כי ה-CIA אינו חייב לחפש בתיקיו המבצעיים מסמכים על שבויי מלחמה אמריקנים ועל חיילים הרשומים כנעדרים. פסק הדין בתיק דריגס נגד CIA ניתן בבית המשפט לערעורים של המחוז הרביעי ב-4 באוגוסט 2026, ומאשרר את החלטת הערכאה שמתחתיו.

במוקד עומד חוק המידע של ה-CIA, המאפשר לסוכנות להגדיר תיקים מבצעיים מסוימים כפטורים מהחיפוש שנדרש בדרך כלל בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע. הרכב השופטים קיבל את העמדה שהחומר המבוקש נכלל באותו פטור. כמו כן אושרו ההשחרות בדוח משותף שנכתב עם משרד ההגנה, שנמנע מפרסום לפי חריג 1 שבחוק, החל על מידע ביטחוני מסווג כדין, ולפי חריג 3, החל על חומר שחוק אחר מגן עליו.

התוצאה המעשית היא שגוף מסמכים הנוגע לאחת השאלות הפתוחות והעיקשות ביותר של תקופת וייטנאם נשאר מחוץ לעין הציבור. פסק הדין אינו מתאר מה מכילים החלקים החסויים, והסוכנות אינה מחויבת לומר זאת.

המועצה לפיקוח על הסרת סיווג לטובת הציבור, גוף מייעץ הפועל מול הארכיון הלאומי של ארצות הברית, פרסמה ב-13 באוגוסט 2026 הודעה התומכת במכתב דו-מפלגתי מוועדת המשפט של הסנאט. במכתב, ששלח יושב הראש צ'אק גראסלי, נדרשת פעולה נשיאותית לבחינה ולשחרור של המסמכים שעדיין חסויים לפי חוק גילוי פשעי המלחמה הנאציים משנת 1998.

מכוח אותו חוק פעלה בין 1999 ל-2007 ועדה בין-משרדית בראשות הארכיון הלאומי, ובמסגרתה שוחררו יותר מ-8.5 מיליון עמודים על פשעי המלחמה של גרמניה הנאצית ושל האימפריה היפנית. חלק מהחומר מעולם לא שוחרר. הרשויות נימקו זאת בביטחון לאומי, ובכלל זה הגנה על מקורות מודיעין, יחסי חוץ ופיתוח נשק, ובמקרים מסוימים בחקירות פתוחות של משרד המשפטים.

המועצה כותבת שהמכשול העמוק יותר הוא מבני: אמות המידה לסיווג שונות ממשרד למשרד, ותהליך הבדיקה עדיין נשען על נהלים וטכנולוגיה מיושנים. מה שאינו מופיע בשום מסמך פומבי הוא כמה עמודים נותרו חסויים ואצל אילו גופים. עשרים ושמונה שנים אחרי חקיקת החוק, המספר הזה מעולם לא פורסם.

המשרד בפנטגון שחוקר תופעות אוויריות בלתי מזוהות פרסם את הדוח השנתי שלו לשנת התקציב 2025, כתשעה חודשים אחרי המועד שקבע הקונגרס. הדוח מכסה 319 מקרים חדשים שדווחו בין 2 ביוני 2024 ל-30 במאי 2025, ומביא את סך המקרים שבידי המשרד ל-1,870 מאז הקמתו.

מתוך המקרים החדשים, 274 היו באוויר, 44 בחלל ואחד בים. האנליסטים סגרו 114 מהם ושייכו אותם לבלונים, ציפורים, לוויינים, מטוסים, רחפנים, שיגור רקטה, ובמקרה אחד אדם שטס עם מנוע גב. עוד 191 מקרים הועברו לארכיון פעיל מפני שלא היו די נתונים כדי להגיע למסקנה, ותשעה הועברו למומחי מודיעין ולמומחים טכניים.

המשרד חוזר ומצהיר שלא נמצאה שום ראיה מאומתת לטכנולוגיה חוץ-ארצית, לחומרים שנאספו או לפגיעה בבריאות. עם זאת הוא מציין שחלק מהדיווחים בקרבת מתקנים צבאיים מתארים ביצועים מעבר ליכולת המוכרת, ומזהיר שאם הדיווחים האלה יאומתו, מדובר באיום שאיש עדיין לא מטפל בו.

אוסף מסמכים של הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית, שהתקבל בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע, פורסם ב-18 באוגוסט 2026 על ידי ארכיון הביטחון הלאומי, מכון מחקר באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.

המסמכים עוסקים בתוכנית הפדרלית לדיווח על גזי חממה, מסד הנתונים שעוקב אחרי פליטות ממקורות תעשייתיים גדולים. כשהוכרזו תוכניות לבטל את התוכנית, חברות נפט וגז רבות ביקשו בפומבי להשאיר אותה על כנה. המסמכים שפורסמו מתארים מסלול שני: במשך יותר משנה פעלו נציגי התעשייה מאחורי דלתיים סגורות כדי לרכך חלק אחד ממנה, כלל חישוב המתאן המכונה Subpart W, שעודכן בתקופת הממשל הקודם ומחייב את המפעילים לדווח על פליטות גבוהות מהנתונים שמתפרסמים היום.

איזה חלק מההתכתבות עדיין חסוי לא נמסר, והחלטה סופית לגבי הכלל עצמו טרם פורסמה.

סוכנות הביון המרכזית האמריקנית פרסמה את הגרסה המלאה ביותר עד כה של KUBARK, מדריך חקירות הנגד שכתבה ביולי 1963. המסמך, בן 132 עמודים, עוסק בהפעלת לחץ נפשי ולא בכוח פיזי, והוא הסתובב שנים בגרסאות מצונזרות בכבדות.

הגרסה החדשה היא תוצאה של בקשה לבחינה מחדש של הסיווג, שהגיש במאי 2021 אתר המחקר The Black Vault, תיק EOM-2021-00117. תשובה ראשונה בפברואר 2024 שחררה מעט מאוד. בעקבות ערר שהוגש במרץ 2024, פורסמה התוצאה ביולי 2026.

בין הקטעים שנחשפו כעת: הפניות להנחיה פנימית שמסדירה חקירות חשאיות מחוץ לארצות הברית, ציטוטים משוחזרים ממדריך סוכנים כפולים משנת 1960, ונתון שהסוכנות הסתירה קודם לכן - הערכה שלפיה עד שבעים אחוזים מהעריקים הסובייטים בשנים שאחרי 1955 היו למעשה סוכנים מופעלים. משפטים שלמים, שמות גופים ונהלים מבצעיים עדיין מושחרים מכוח הצו הנשיאותי 13526.

משרד המלחמה האמריקאי פרסם ב-7 באוגוסט 2026 מנה חמישית של מסמכים שהוסרה מהם הסיווג, בנושא תופעות אוויריות בלתי מזוהות, במסגרת התוכנית הידועה בשם PURSUE. המנה הזאת כוללת ניירת של ה-FBI שמתעדת תצפיות שדווחו במהלך 2026 במערב ארצות הברית.

מסמך אחד מתאר אור אדום בודד מעל הראש, שאליו הצטרפו זמן קצר אחר כך שישה עד עשרה אורות נוספים. מסמך אחר מתאר מפגש שנמשך כחמש שעות בשלושה אירועים נפרדים: הראשון בערך בין 20:00 ל-20:30 בערב, השני בין 22:00 ל-23:00. עדים דיווחו על שתי צורות איטיות שנראו שחורות-חמות בצילום תרמי במשך חמש עד עשר דקות, על אור אחד שריחף בגובה של כ-150 מטרים מעל רכב, על אור אחר שעצר כשני מטרים מעל הקרקע, ועל עצם שהוערך כמחצית מגודלו של מסוק בלאק הוק.

תאריכים ומיקומים מדויקים הושחרו כדי להגן על העדים ועל המתקנים. המסמכים מתעדים מה אנשים אמרו שראו. הסבר רשמי לא ניתן לאף אחד מהמקרים.

שתי תוכניות אמיתיות של חיל האוויר האמריקאי מימי המלחמה הקרה חזרו לבדיקה. פרויקט Moondust הוטל עליו לאתר, לאסוף ולהעביר כלי חלל זרים שנפלו. מבצע Bluefly טיפל בהעברה מהירה של פריטים שנאספו ונחשבו כבעלי ערך מודיעיני טכני. היסטוריונים מציבים את שתיהן בעיקר בעיסוק באיסוף שברי לוויינים סובייטיים וחומרה אווירית זרה.

מסמכים שהוסרה מהם הסיווג ושהופצו לאחרונה נקראים אחרת בעיני חלק מהחוקרים. מסמך של חיל האוויר משנת 1961 מציב את Moondust, את Bluefly ומאמץ לחקירת עב"מים תחת מבנה מודיעיני אחד. דוח משנת 1965 מקונגו מתאר רסיסי מתכת שמקורם נרשם כמשוער כעצם מעופף בלתי מזוהה. תיקים אחרים מזכירים איסופים בנפאל בתיאום עם ממשלות זרות.

מה שהמסמכים מבססים הוא חפיפה ארגונית ואיסוף של עצמים שאיש לא הצליח לזהות מיד. מה שהם אינם מבססים הוא מהיכן הגיע החומר. אף מסמך שפורסם אינו מציג חומרה לא אנושית, והטענה בדבר צינור איסוף סמוי לכלים כאלה נותרת פרשנות ולא עובדה מתועדת.

המשרד לפתרון אנומליות בכל התחומים שבפנטגון פרסם ביולי 2026 את דוחו לשנת התקציב 2025 בנושא תופעות אנומליות בלתי מזוהות, חודשים אחרי המועד שקבע הקונגרס לדיווח השנתי. הנתונים שבו נעצרים במאי 2025.

המשרד רשם 319 דיווחים חדשים, 284 מתוך חלון הדיווח ועוד 35 אירועים ותיקים שלא דווחו מעולם. הוא סגר 114 מהמקרים החדשים ועוד 256 משנים קודמות, וקובע שכל מקרה שנפתר התברר כבעל הסבר רגיל. כ-205 מהדיווחים החדשים נותרים לא פתורים, ותשעה מהם סומנו כראויים לעבודה נוספת של שותפי מודיעין. הנפח הכולל צנח לעומת 757 הדיווחים של השנה שלפני כן. חלק מהירידה נובע מטיפול טוב יותר בהבהקי לוויינים: 44 תצפיות בתחום החלל יוחסו לאור שמש המוחזר מלוויינים, בעזרת מודלים תלת-ממדיים.

בנפרד מונה הדוח 50 התראות על כלי טיס בלתי מאוישים בקרבת מתקנים גרעיניים אמריקאיים, לעומת 18 בשנה שקדמה, ואף אחת מהן אינה מסווגת כ-UAP. הוא גם חוזר וקובע שלא נמצאו כלי טיס או חומר חריג שנאספו.

ב-10 ביולי 2026 העלה משרד המלחמה של ארצות הברית את המקבץ הרביעי של מסמכים שהוסרה מהם הסיווג בנושא תופעות אנומליות בלתי מזוהות, בכתובת war.gov/UFO. הפרסומים מתנהלים תחת תוכנית בשם PURSUE, מערכת נשיאותית לחשיפה ולדיווח על מפגשי UAP, ובאים אחרי מקבצים קודמים שפורסמו ב-8 במאי, ב-22 במאי וב-12 ביוני.

המקבץ הזה כולל 40 פריטים: 14 מסמכים, 19 סרטונים, ארבעה קבצי שמע ושלוש תמונות. החומר משתרע על מסמכי מודיעין מתחילת המלחמה הקרה, רשומות הקשורות למתקנים גרעיניים, דיווחי Range Fouler של הצי, תיקי פיקוח מפרויקט Blue Book הוותיק, צילומי חיישנים צבאיים עכשוויים שאסף המשרד לפתרון אנומליות בכל התחומים, וחומר חלל של נאס"א ובכללו תיעוד ממשימת המעבורת STS-80 משנת 1996. עוד נכללים תצפית משנת 2019 מעל מזרח ארצות הברית וכמה דיווחים בלתי פתורים מ-2020.

כל מקרה בארכיון נושא אותו מצב רשמי: בלתי פתור. כלומר החוקרים בדקו ולא הצליחו לזהות את מה שתועד. אין בכך יותר מזה, והממשל אינו מסיק מסקנה חוץ-ארצית. הובטחו מקבצים נוספים באופן מתגלגל.