תעלומות בחדשות

תמונות חדשות מטלסקופ ג'מיני צפון בהוואי מראות שהערפילית המוזרה Pa 30, במרחק של כ-7,500 שנות אור, חצויה בשרשראות של גושי גז שנראים כמו פנינים על חוט. החוקרים סבורים ש-Pa 30 היא שרידי כוכב שהתפוצץ בשנת 1181 ונרשם בידי צופים ביפן, בסין ובעולם הערבי. זו השארית היחידה הידועה של סוג נדיר וחלש של פיצוץ המכונה Iax, והליבה הפגועה שלה, שזכתה לכינוי "כוכב זומבי", עדיין זורחת במרכז.

הצוות, בהובלת אילריה קאיאצו וטים קנינגהם, מדווח בכתב העת The Astrophysical Journal שהגושים דומים זה לזה בגודלם באופן מפתיע. עוד נמצא שהכוכב ששרד כמעט לא זז מהמרכז, כלומר הפיצוץ כמעט לא נתן לו דחיפה.

מה שנשאר פתוח: למה הגושים אחידים כל כך, למה הפיצוץ נראה סימטרי כל כך, ואיך העצם הזה נוצר בכלל. הוצעה התמזגות של שני ננסים לבנים, אבל היא לא אושרה. החוקרים מתכננים הדמיות מחשב כדי לבדוק את האפשרויות.

בכל בוקר באביב ובקיץ של חצי הכדור הדרומי, פס דק של ענן קרח צומח מהר הגעש ארסיה מונס במאדים, מתמתח לאורך כ-1,800 קילומטר ונעלם עד הצהריים. החללית מארס אקספרס של סוכנות החלל האירופית עוקבת אחריו מאז 2018, אבל אף מודל ממוחשב לא הצליח לשחזר אותו.

מחקר חדש בכתב העת Nature Geoscience, בהובלת חורחה הרננדס-ברנל, שחזר סוף-סוף את הענן, ורק כשאיפשר לאדי המים לקפוא ישירות לקרח, בלי גרגרי אבק שישמשו גרעין לגבישים. התהליך הזה, המכונה גרעון הומוגני, הוצע בעבר לאטמוספרה העליונה של כדור הארץ ושל נוגה, אך מעולם לא אושר באטמוספרה של כוכב לכת כלשהו. לפי המודל, אוויר שנדחף כלפי מעלה על ידי הר הגעש, שגובהו כ-20 קילומטר, מתקרר בכ-30 מעלות בתוך עשר דקות.

הבעיה: הדבר מחייב לחות גבוהה בהרבה מכל מה שנמדד אי פעם על כדור הארץ, ותנאים כאלה במאדים הוסקו מהמודל ולא נצפו בפועל. החוקרים מודים גם שחלק מתכונות הענן המדומה עדיין אינן תואמות את מה שהמצלמות רואות.

הבזק רדיו מהיר שכונה FRB 20240304B אותר בגלקסיה שהאור שלה יצא לדרכו כשהיקום היה בן כשלושה מיליארד שנים בלבד. את ההבזק קלט טלסקופ הרדיו MeerKAT שבדרום אפריקה, והתוצאות פורסמו בכתב העת Science ב-8 באוקטובר. מדובר בהכפלה בערך של המרחק שבו הצליחו עד כה לזהות את גלקסיית המוצא של הבזקים כאלה.

טלסקופים קרקעיים לא מצאו דבר במיקום הזה, ולכן הצוות פנה לטלסקופ החלל ג'יימס וב. וב חשף גלקסיה ננסית חלשה ומגובשת, שמסת הכוכבים שלה היא כאחוז אחד מזו של שביל החלב, ושיוצרת כוכבים בקצב מהיר. מכיוון שרוב הכוכבים בה צעירים מאוד, החוקרים טוענים שהתמזגות איטית של שני כוכבי נייטרונים אינה מקור סביר כאן, ושכוכב נייטרונים צעיר בעל שדה מגנטי עז, מגנטר, מתאים יותר.

מה בדיוק מייצר את הבזקי הרדיו המהירים עדיין לא הוכרע. החוקרים מדגישים שהבזק אחד אינו מוכיח שלכל ההבזקים יש אותו מקור.

התפרצות קרינת גמא שזוהתה לראשונה ב-6 ביולי 2022, המכונה GRB 220706A, נשענה ככל הנראה על מנוע מרכזי שהמשיך לפעול כ-27 יום, כשהזמן נמדד לפי השעון של ההתפרצות עצמה. זה ארוך בכ-20 יום מבעלת השיא הקודמת. הממצא מגיע מצוות בראשות בנג'מין גומפרץ מאוניברסיטת ברמינגהאם, ופורסם כטיוטה מדעית בספטמבר 2026. הוא עדיין לא עבר ביקורת עמיתים.

הצוות שילב נתוני רנטגן מהטלסקופים Swift, NICER וצ'נדרה עם תצפיות באור נראה, באינפרה-אדום, בגלי מילימטר ובגלי רדיו. התלקחויות רנטגן המשיכו להופיע כ-51 יום כפי שנראו מכדור הארץ, ואילו האור הנראה היה חלש בהרבה מהצפוי, כנראה בגלל אבק בגלקסיה המארחת.

עדיין לא ברור מה הזין את ההתפרצות זמן רב כל כך. ההסבר המועדף על הצוות הוא כוכב מסיבי שקרס והזין חור שחור, אבל הוא מותח את המודלים המקובלים עד הקצה. נבחנו גם מגנטר שזה עתה נולד וכוכב שנקרע בידי חור שחור, ואף תרחיש אינו מסביר את כל הפרטים. אור נוסף שהופיע אחרי 17 יום אולי מקורו בסופרנובה בהירה במיוחד, אך הדבר טרם אושר.

ב-4 ביולי 2025 קלטו כמה מכשירים בחלל התפרצות קצרה של קרני גמא - הבזק של פחות מחצי שנייה, שבדרך כלל מעיד על התנגשות בין שני כוכבי נייטרונים. האירוע, שסומן EP250704a, היה אמור לדעוך מיד. אבל המצלמה רחבת השדה של הגשושית הסינית Einstein Probe המשיכה לקלוט קרני רנטגן רכות מאותה נקודה במשך כמעט עשר דקות.

צוות בינלאומי שפרסם את הממצאים בכתב העת Science Bulletin איתר את הגלקסיה המארחת, מדד את המרחק אליה ולא מצא סופרנובה - מה שמחזק את ההסבר של מיזוג ולא של כוכב שקורס. ההבהובים המהירים והספקטרום המשתנה מרמזים שהאור הנוסף הגיע מהגוף שנותר אחרי המיזוג, ולא מגל ההדף המתפשט.

מהו הגוף הזה - עדיין לא ידוע. כוכב נייטרונים צעיר, מסתובב במהירות ובעל שדה מגנטי עצום, הוא מועמד סביר, אבל לא מאושר. החוקרים גם חושדים שמשימות קודמות, שלא ראו אור באנרגיה נמוכה כזאת, החמיצו את השלב הזה בהתפרצויות רבות אחרות.

בשנת 1999 צילם טלסקופ החלל האבל את הספקטרום של ננס לבן בשם HS 0209+0832 ומצא בו כמאה סימנים כימיים שאיש לא הצליח לזהות. במשך יותר מעשרים שנה נשארו הנתונים בארכיון כתעלומה פתוחה.

צוות בראשות ג'יימי ויליאמס מאוניברסיטת וורוויק הצליח עכשיו לשייך רבים מהקווים האלה לניוביום, יסוד כבד שמעולם לא דווח קודם בשום ננס לבן. נתונים ישנים של משימת FUSE של נאס"א מראים את אותה חתימה, וארבעה חודשי תצפית של הטלסקופ TESS גילו הבהוב קבוע בבהירות הכוכב. במאמר ב-Nature Astronomy מציעים החוקרים כוכב לכת בגודל צדק, שנוצר מהחומר שהכוכב פלט כשמת, מקיף אותו ממרחק קצר מאוד ומאבד את האטמוספרה שלו אל פני הכוכב.

איש לא ראה את כוכב הלכת ישירות. קיומו מוסק מהכימיה ומשינויי הבהירות בלבד, והשאלה איך נוצרים עולמות מ"דור שני" כאלה, וכמה הם נפוצים, עדיין פתוחה.

טלסקופ החלל ג'יימס ווב מצא ראיות חזקות לכך שלכוכב הלכת HD 3167 b, עולם סלעי במרחק כ-154 שנות אור בקבוצת דגים, יש עדיין אטמוספרה. הכוכב משלים הקפה סביב השמש שלו בתוך יום אחד בערך, וקרוב אליה כל כך שפני השטח שלו כנראה מותכים בחלקם.

הממצא הזה מפתיע. כוכבי לכת שנמצאים קרוב כל כך לכוכב שלהם חשופים לרוח כוכבית עזה ולקרינה חזקה, שאמורות לקלף מהם כל גז עם הזמן. הצוות בראשות ברנדון פארק קוי ואדווין קייט מאוניברסיטת שיקגו פרסם את התוצאה ב-7 באוקטובר בכתב העת The Astrophysical Journal Letters.

ממה עשויה האטמוספרה - עדיין לא ברור. החוקרים ציפו לאדים דלילים של סלע מאודה, אבל הנתונים מרמזים דווקא על גזים כבדים יותר, כמו פחמן דו-חמצני, פחמן חד-חמצני או מים. איך הכוכב מצליח לשמור על המעטפת הזו ומאיפה מגיע הגז - שאלה פתוחה. זהו עולם הלבה הקר ביותר שנמצאו בו סימנים לאטמוספרה, והוא עשוי לעזור לקבוע באיזו טמפרטורה כוכבי לכת סלעיים מפסיקים לאבד את האוויר שלהם.

אות רדיו צר-פס שקלט הטלסקופ הסיני FAST מכיוון K2-155 d, כוכב לכת מסוג "ארץ-על" במרחק של כ-238 שנות אור, תואר במאמר שפורסם ב-27 באוגוסט בכתב העת The Astronomical Journal. האות נמצא סביב תדר של 1148.4 מגה-הרץ. הוא נקלט כבר ב-2021, אבל זוהה רק השנה, כשחיפוש חדש מבוסס למידת מכונה עבר שוב על הנתונים השמורים.

על הנייר הוא עבר כמה מהבדיקות הראשונות שמשמשות בחיפוש אחר סימנים טכנולוגיים. הוא היה צר מאוד בתדר, דבר שמקורות טבעיים כמעט לא יוצרים, התדר שלו נסחף באופן שמתאים לתנועה של כוכב לכת, והוא נראה כאילו הגיע מנקודה אחת בשמיים.

החוקרים עצמם נוטים להסביר אותו בהפרעה מעשה ידי אדם. האות הופיע רק בערוץ קיטוב אחד, ואותות דומים נמצאו ליד שלושה כוכבים אחרים בתדרים קרובים. גם מומחים חיצוניים שבחנו את הנתונים מעריכים שמקורו בכדור הארץ. אבל מה בדיוק יצר אותו עדיין לא זוהה, והתיק נשאר פתוח.

בשנת 2020 דיווחו חוקרים כי הקיטוב של קרינת הרקע הקוסמית, האור העתיק ביותר ביקום, נראה מסובב בזווית זעירה. המודל המקובל של הקוסמולוגיה צופה שלא יהיה שום סיבוב כזה. האפקט, שנקרא דו-שבירה קוסמית, היה חלש, ורבים חשדו שמדובר בבעיית כיול במכשירים.

מחקר חדש של אנטו לונאפן, בריאן קיטינג וקאם ארנולד, שפורסם בכתב העת The Astrophysical Journal Letters, בחן מחדש שמונה מפות קיטוב נפרדות של החללית פלאנק. ההיגיון פשוט: אפקט קוסמי אמיתי אמור להופיע באותו גודל בכל מערך נתונים, ואילו הטיה של מכשיר תשתנה ממפה למפה. הצוות מצא שההסטה מתנהגת כמו אות אמיתי שמגיע מהשמיים.

התוצאה עדיין אינה חד-משמעית מבחינה סטטיסטית, והחוקרים אומרים שנדרשות תצפיות נוספות. אם היא תאושש, משהו לא ידוע מסובב את האור לאורך כל היקום, אולי חלקיקים שטרם התגלו הקשורים לחומר האפל. כרגע איש אינו יודע מה גורם לכך.

הבולען באתר הממותות בהוט ספרינגס שבדקוטה הדרומית, שממנו הוצאו מאז 1974 יותר מ-60 ממותות קולומביאניות, נחשב שנים רבות לבן כ-26 אלף שנה. מחקר חדש בכתב העת Quaternary Research מציב עכשיו את מות החיות בין כ-160 אלף ל-232 אלף שנה לפני זמננו.

הגיל הישן התבסס על תיארוך פחמן של המינרל שבעצמות. אבל הצוות, בראשות שאנון מהן מהמכון הגאולוגי האמריקאי, מצא שמי תהום יכולים להחליף את הפחמן בעצם ולאפס את השעון. לכן החוקרים עברו לתיארוך באמצעות לומינסנציה של גרגרי פלדספר בחול שמסביב, ושתי מעבדות נפרדות קיבלו תוצאות זהות.

דגימה אחת ממרכז הבולען יצאה בעקביות צעירה בכ-40 אלף שנה משאר הדגימות, ולדברי החוקרים עדיין אין לכך הסבר אחד שמתאים. הם רוצים לבצע גם תיארוך אורניום-תוריום לפני שישרטטו מחדש את תמונת החיים בגבעות השחורות בתקופת הקרח.

צוות חוקרים שניתח נתונים מלוויינים גילה גוף סלעי צפוף וממוגנט מאוד, החבוי מתחת לאזור דיוואר שבצד הרחוק של הירח. רוחבו כ-60 קילומטרים, והוא מגיע לעומק של כ-9 קילומטרים מתחת לפני השטח. המחקר, שפורסם ב-23 בספטמבר בכתב העת Science Advances, שילב מפות כבידה ממשימת GRAIL של נאס"א עם מדידות מגנטיות מהגשושית היפנית קאגויה ומ-Lunar Prospector.

לפי החוקרים, מדובר במתחם געשי עתיק שהמאגמה שלו התקררה מתחת לפני הקרקע לפני כ-4.2 מיליארד שנה, ו"הקפיאה" בתוכה את השדה המגנטי ששרר אז. לפי הערכתם, עוצמת השדה הייתה בין חמישית לשליש מזו של השדה המגנטי של כדור הארץ כיום.

מה שעדיין לא ברור הוא איך גוף קטן כמו הירח הצליח לייצר שדה כזה בכלל. השאלה פתוחה מאז שנות ה-70, כשסלעי אפולו הראו לראשונה עקבות מגנטיות, וכמה ניתוחים מהשנים האחרונות אף הטילו ספק בכך שהיה לירח אי פעם דינמו פנימי. הממצא החדש תומך בקיומו, אבל המנגנון עצמו נשאר בגדר תעלומה.

תמונות מטלסקופ החלל אוקלידס חשפו מערכת כוכבים חיוורת במיוחד, שקיבלה את השם Fornax-7. היא נמצאת במרחק של כ-9,100 שנות אור ממרכז גלקסיית הננס Fornax, מכילה כוכבים במסה כוללת של כ-170 שמשות בלבד, וגילם של הכוכבים מוערך בכעשרה מיליארד שנה.

אם Fornax-7 אכן מקיפה את Fornax, מדובר בלוויין של לוויין, שכן Fornax עצמה סובבת סביב שביל החלב. במקרה כזה, הגבול הידוע שבו גלקסיות בונות לעצמן מלוויים קטנים יירד הרבה מתחת לכל מה שתועד עד היום.

הבעיה היא שאיש עוד לא יודע מה העצם הזה. החוקרים מציגים שלוש אפשרויות: צביר כוכבים בלי חומר אפל, גלקסיה זעירה שרובה חומר אפל, או עצם שאין לו קשר ל-Fornax ונמצא בהילה של שביל החלב, וההתאמה במיקום מקרית. כדי להכריע יש למדוד בספקטרוסקופיה את מהירות הכוכבים, ולדברי המחברים ייתכן שיידרש לשם כך דור הטלסקופים הבא. המחקר פורסם ב-arXiv וטרם עבר ביקורת עמיתים.

אסטרונומים מאוניברסיטת ז'נבה מדווחים כי GJ 3090 b, כוכב לכת מסוג תת-נפטון במרחק של כ-73 שנות אור בקבוצת עוף החול, מקיף את הננס האדום שלו בכיוון הפוך לכיוון הסיבוב של הכוכב עצמו. כוכב הלכת רחב פי 2.2 בערך מכדור הארץ, כבד ממנו פי 4.5 בערך, ומשלים הקפה בפחות משלושה ימים.

הצוות עקב אחר חמישה מעברים של כוכב הלכת בעזרת טלסקופ של 3.6 מטר של ESO בצ'ילה, ומדד כיצד הוא מסתיר חלקים שונים של הכוכב המסתובב. התוצאה מצביעה על הטיה של כ-136 מעלות, כלומר מסלול הפוך מובהק. המחקר פורסם בכתב העת Astronomy & Astrophysics.

מה שנותר בלי הסבר הוא איך זה קרה. בדרך כלל מסלול הפוך מיוחס לכוכב לכת כבד נוסף או לכוכב שני שהסיטו את העולם הקטן ממסלולו, אבל כאן לא ידוע על גורם כזה. החוקרים מעלים אפשרות אחרת: דיסקה שנייה של גז שנלכדה מהחלל הבין-כוכבי וסבבה בכיוון ההפוך, ובה אולי נוצר כוכב הלכת. זו השערה בלבד, לא מנגנון מוכח.

אסטרונומים שעבדו עם מכשיר MUSE בטלסקופ VLT של ESO מיפו חזית הלם מעוקלת של מימן, חנקן וחמצן זוהרים סביב RXJ0528+2838, ננס לבן במרחק של כ-730 שנות אור, שמקיף כוכב בן-זוג הדומה לשמש. המחקר, בהובלת סימונה סקרינג'י מאוניברסיטת דרהאם וקריסטיאן אילקייביץ' מוורשה, פורסם בכתב העת Nature Astronomy.

גל הלם כזה נוצר כשחומר נפלט מכוכב ומתנגש בגז שסביבו. במערכות כפולות צפופות מקור הפליטה הוא בדרך כלל דיסקה של חומר שמסתחררת סביב הננס הלבן, אבל במערכת הזאת אין דיסקה כלל. החוקרים מציעים שהשדה המגנטי החזק של הכוכב מנתב גז ישירות אל פני השטח שלו, ואולי גם דוחף חלק ממנו החוצה.

אלא שהחשבון לא מסתדר. לפי הערכתם, מגנטיות לבדה יכולה להזין את המבנה רק כמה מאות שנים, ואילו גל ההלם קיים לפחות אלף שנה. את מקור האנרגיה החסר הם מכנים מנוע לא ידוע, שעדיין צריך לזהות.

צוות שעבד עם טלסקופ החלל ג'יימס ווב מדד את האטמוספרה של HATS-6 b, כוכב לכת בגודל צדק בערך, שמקיף כוכב ננס אדום קטן וקריר. לפי התוצאות, שפורסמו בכתב העת The Astronomical Journal, יש באטמוספרה מים, מתאן, פחמן דו-חמצני ואמוניה. זו רק הפעם השנייה שאמוניה מתגלה בכוכב לכת מחוץ למערכת השמש.

ההפתעה הגדולה יותר היא הטמפרטורה. המודלים חזו כ-425 מעלות צלזיוס, אבל המדידות מצביעות על כ-120 מעלות בלבד. הצוות, בהובלת דוקטורנטית מאוניברסיטת מרילנד במסגרת תוכנית של ווב שחוקרת ענקי גז סביב ננסים אדומים, משער שעננים גבוהים או אובך מחזירים חלק גדול מאור הכוכב.

ההסבר הזה עדיין לא אושש. הפער מעורר גם שאלה רחבה יותר: אם אפשר לטעות כל כך בטמפרטורה, ייתכן שגם מדידות האטמוספרה של כוכבי לכת אחרים סביב כוכבים קטנים ופעילים פחות אמינות ממה שחשבו. ונשארת פתוחה שאלה נוספת: איך נוצר בכלל כוכב לכת גדול כל כך סביב כוכב שאמור היה להחזיק מעט מדי חומר כדי לבנות אותו.

טלסקופי החלל האבל וג'יימס ווב, בעבודה משותפת, גילו 27 גופים שלא היו מוכרים קודם, המקיפים את השמש מעבר לנפטון. כולם קטנים מכ-40 קילומטר בקוטר, והקטן שבהם ברוחב של כ-10 קילומטרים בלבד. הממצאים פורסמו בתחילת ספטמבר בשני מאמרים בכתב העת The Astronomical Journal.

לפי המודלים, גופים קטנים כאלה היו אמורים לספוג התנגשויות במשך מיליארדי שנים, כך שפני השטח שלהם יתערבלו וצבעם ישתנה לעומת גופים גדולים יותר. הצוות, בהובלת דוקטורנטיות מאוניברסיטת צפון אריזונה ומאוניברסיטת ויקטוריה, מצא את ההפך. לגופים הקטנים יש אותם צבעים כמו לקרובים הגדולים שלהם, ונראה שהם שומרים על ההרכב הכימי של המקום שבו נוצרו. גם גופים שהועפו מזמן למסלולים מוארכים ונטויים עדיין נושאים את החותם הזה.

למה זה לא מוסבר: או שבשולי מערכת השמש מתרחשות הרבה פחות התנגשויות ממה שהערכות האוכלוסייה הנוכחיות מרמזות, או שההתנגשויות קורות אך משום מה אינן משנות את פני השטח. שתי האפשרויות אינן מתיישבות היטב עם המודלים הקיימים, והחוקרים אומרים שנדרשות תצפיות נוספות.

ב-23 בנובמבר 2023 קלטו שני גלאי LIGO בארצות הברית גלי כבידה מהתנגשות של שני חורים שחורים, במרחק של כשני מיליארד שנות אור. האירוע, שכונה GW231123, בלט מיד: לפי הניתוחים המקובלים המסות של שני החורים השחורים הן כ-137 וכ-101 מסות שמש, ושניהם מסתובבים כמעט במהירות המרבית האפשרית. לפי מודלים של התפתחות כוכבים, כוכבים רגילים לא אמורים לקרוס לחורים שחורים בטווח המסות הזה, ולכן האירוע כונה בלתי אפשרי.

מחקרים חדשים מציעים פירוש אחר. אם הגלים עברו ליד עצם כבד שעומד בינינו לבין המקור, שהטה והגביר אותם, ייתכן שהמיזוג עצמו היה קטן ושגרתי בהרבה. החישוב מצביע על 'עדשה' דחוסה במסה של כאלף מסות שמש.

כך תעלומה אחת מתחלפת באחרת. איש אינו יודע מה יכולה להיות עדשה כזאת: חור שחור נדיר בגודל בינוני, או גוש של חומר אפל דחוס יותר ממה שהתיאוריה המקובלת מאפשרת. בינתיים הראיות הסטטיסטיות לעדשה עדיין לא חזקות מספיק כדי לקבוע שזה מה שקרה.

ענן מימן סמוך לגלקסיה הספירלית M94, במרחק של כ-15 מיליון שנות אור, עמד במבחן הקשה ביותר שלו עד כה כמועמד לגלקסיה שמעולם לא יצרה כוכבים. העצם, המכונה Cloud-9, מכיל גז במסה של כמיליון שמשות.

צוות בראשות איגנסיו טרוחיו מהמכון לאסטרופיזיקה של האיים הקנריים צילם אותו במשך שני לילות ביוני 2026 במצלמת HiPERCAM שעל הטלסקופ הגדול של האיים הקנריים, מהטלסקופים האופטיים הגדולים בעולם, בחמישה מסננים בו-זמנית. במרכז הענן לא נמצא אור כוכבים כלל. אם יש שם כוכבים, המסה הכוללת שלהם קטנה מכ-16 אלף מסות שמש, כך שהגז כבד מהם פי שישים לפחות. התוצאות פורסמו כטיוטה מדעית באוגוסט.

מודלים של היקום הקדום צופים קיום של גלקסיות חשוכות כאלה, בלי כוכבים, אבל אף אחת עוד לא אושרה. החוקרים עדיין לא יכולים לשלול ש-Cloud-9 הוא שארית שנתלשה מגלקסיה אחרת או ענן גז חולף ולא גלקסיה של ממש, והשאלה מדוע מעולם לא נדלקו בו כוכבים נותרה פתוחה.

אסטרונומים שהשתמשו בטלסקופ החלל האבל אישרו קיומה של תבנית אטמוספרית בעלת עשר צלעות המקיפה את הקוטב הדרומי של שבתאי. הממצא פורסם בכתב העת Science Advances ב-4 בספטמבר 2026 על ידי צוות בראשות אגוסטין סנצ'ס-לאבגה מאוניברסיטת ארץ הבאסקים, בשיתוף חוקרים ממרכז גודארד של נאסא ומאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

שבתאי מוכר שנים רבות בזכות המשושה שבקוטב הצפוני שלו, שצולם על ידי וויאג'ר בשנות השמונים ולא השתנה מאז. התבנית הדרומית מתנהגת אחרת. בתמונות האבל משנת 2023 נראים רק רמזים קלושים, וצופים חובבים קלטו סימנים ב-2024. עד 2025 הצטיירו עשר הצלעות בבירור, והמבנה נראה מתחזק ולא נחלש.

החוקרים מתארים אותו כגל הנע בתוך זרם סילון קוטבי וחוצה כמה שכבות אטמוספריות. מה שאין ביכולתם להסביר הוא מדוע הופיע דווקא עכשיו, מה מזין אותו, והאם יתייצב לצורה קבועה כמו זו שבצפון.

מחקר חדש שפורסם ב-Nature Astronomy, מאת חוקרי הפלנטות פאולו סוסי ודן באואר מ-ETH ציריך, קובע שכדור הארץ הורכב כמעט כולו מחומר שנוצר בתוך מסלולו של צדק. לפי ההערכות הקודמות, בין 6 ל-40 אחוז מהחומר של כוכב הלכת הגיע מאזורי החוץ הקרים של מערכת השמש.

החוקרים השוו את ההרכב של כדור הארץ למטאוריטים, כולל דגימות ממאדים ומהאסטרואיד וסטה, ובדקו עשר מערכות איזוטופים שונות, במקום שתיים שנבדקו ברוב המחקרים הקודמים. לפי התוצאה, החלק שהגיע מעבר לצדק קטן מ-2 אחוז ממסת כדור הארץ, ואולי אינו קיים בכלל. ההסבר הסביר הוא שכוח המשיכה של צדק הצעיר יצר מחסום שהפריד בין שני חלקי הדיסקה.

אבל הממצא פותח שאלה חדשה: אם חומר עשיר במים כמעט לא הגיע לכדור הארץ, לא ברור מאין באו האוקיינוסים. מערכת השמש הפנימית הייתה חמה ויבשה, ולדברי החוקרים, מקור המים של כדור הארץ דורש כעת הסבר חדש.

פיזיקאים במכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה של ארה"ב (NIST) פרסמו את תוצאות המאמץ שנמשך עשור למדוד את קבוע הכבידה של ניוטון, המכונה G הגדול. כדי למנוע הטיה, חוקר אחד הסתיר סטייה סודית בנתוני המסות ואטם את התיקון במעטפה, כך שהחוקר שניתח את הנתונים לא ידע את התשובה האמיתית לאורך כל העבודה.

כשהמעטפה נפתחה לבסוף, הצוות הגיע לערך של כ-6.67387 כפול 10 בחזקת מינוס 11 ביחידות התקניות. זה נמוך בכ-0.0235 אחוז ממדידה שנערכה ב-2007 בלשכה הבינלאומית למידות ומשקלות בצרפת, בשיטה דומה מאוד. המחקר פורסם בכתב העת Metrologia.

G הגדול הוא הקבוע היסודי הידוע בדיוק הנמוך ביותר, ומעבדות מובילות חלוקות כבר עשרות שנים בפערים גדולים בהרבה מטווחי השגיאה שהן מצהירות עליהם. איש עדיין לא יודע אם הפער נובע משגיאות נסתרות ועדינות בניסויים או שהוא מצביע על משהו שחסר בהבנת הפיזיקה. התוצאה החדשה לא מכריעה בשאלה, אבל מאשרת שהמחלוקת אמיתית ועקשנית.

אסטרונומים שהשתמשו במערך ALMA שבצ'ילה מדדו את הגז הנפלט מ-3I/ATLAS, הגוף הבין-כוכבי השלישי שאושר כמי שחולף במערכת השמש. צוות בהובלת נתן רות' מהאוניברסיטה האמריקנית דיווח בכתב העת The Astrophysical Journal Letters ב-9 בספטמבר שהילת הגז של השביט עשירה במתנול בצורה חריגה. ביחס למימן ציאניד הגיעו הערכים שנמדדו לכ-70 ולכ-120, ומציבים את האורח בין השביטים העשירים במתנול שנרשמו אי פעם.

שביטים הם שאריות קפואות של המערכת שיצרה אותם, ולכן הרכב הקרח שלהם נחשב לטביעת אצבע של מקום ההיווצרות. עבודה קודמת עם טלסקופ ג'יימס ווב כבר סימנה חתימה חריגה של פחמן דו-חמצני ומים שאינם דומים לשום דבר שנמדד בשביטים מקומיים.

מה יצר את חוסר האיזון עדיין לא ברור. ייתכן שמדובר בקרח שקפא בטמפרטורות נמוכות יותר, וייתכן שבאזור כוכב אם שהוצף בקרינה אחרת. הגוף כבר דועך ומתרחק, ולכן ייתכן שהמדידות שנאספו עד כה הן כל מה שיהיה.

כבר כמאה שנה אסטרונומים מבחינים בפסים כהים שנעים על פני נוגה כשמצלמים אותו באור אולטרה-סגול. משהו שמעורב בענני החומצה הגופרתית של כוכב הלכת בולע את האור הזה, אבל איש עדיין לא הצליח לזהות אותו. המדענים מכנים אותו פשוט "הבולע הלא-ידוע", והוא סופג חלק ניכר מאור השמש שמגיע לנוגה.

מחקר שפורסם החודש בכתב העת Astrobiology, בהובלת יאן שפצ'ק מהקרן לאבולוציה מולקולרית יישומית ובשיתוף חוקרים מדרום קוריאה, מבריטניה ומפולין, ניגש לשאלה מכיוון אחר. במקום לנחש מהו החומר, הצוות שילב תצפיות קיימות בנוגה עם מודלים של פיזור אור וחישב עד כמה כהות צריכות להיות טיפות הענן. התשובה: כהות מאוד. החומר חייב לבלוע אור ביעילות יוצאת דופן, להימצא בריכוז גבוה, או גם וגם.

לרוב המועמדים האנאורגניים קשה לעמוד ברף הזה. לדברי החוקרים, מולקולות מבוססות פחמן שבולעות אור בחוזקה יכולות לעמוד בו, אבל הם מדגישים ש"אורגני" אין פירושו ביולוגי. זהות החומר עדיין לא ידועה, וייתכן שרק גשושיות עתידיות כמו DAVINCI של נאס"א יכריעו בשאלה.

כריקלו הוא גוף קפוא קטן, ברוחב של כ-250 קילומטרים, שמקיף את השמש במרחק גדול פי 17 בערך מזה של כדור הארץ. הוא היה הגוף הקטן הראשון שהתגלו סביבו טבעות. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science Advances, בהובלת פבלו סנטוס-סאנס מהמכון לאסטרופיזיקה של אנדלוסיה (IAA-CSIC), מדווח שהטבעות האלה השתנו בתוך שנים ספורות בלבד.

החוקרים עקבו בעזרת טלסקופ החלל ג'יימס ווב אחרי כריקלו כשחלף מול כוכב ב-18 באוקטובר 2022, ומדדו כמה מאור הכוכב חוסמת כל טבעת. בהשוואה לתצפיות מהעשור הקודם, הטבעת הפנימית נראית כעת אטומה יותר באופן ניכר, והחיצונית דלילה יותר.

לדברי החוקרים, הסיבה עדיין לא ברורה. ייתכן שמדובר בשינוי אמיתי בחומר הטבעות, ייתכן שההבדל נובע מהמסננים השונים ששימשו בתצפיות הקודמות, וייתכן ששניהם יחד. אם השינוי אמיתי, פירוש הדבר שטבעות סביב גופים קטנים ורחוקים דינמיות הרבה יותר ממה שחשבו, ועד כה לא אושר שום מנגנון שמסביר אותו.

מקור רדיו קומפקטי בתוך הגלקסיה שלנו מתנהג באופן שאף מחלקה מוכרת של עצמים אינה מסבירה. העצם, המסומן VT J1906+0849, אותר בסקר השמיים של מערך הטלסקופים VLA באוקטובר 2017, ונתוני ארכיון מסקר משנת 2005 הראו שהוא כבר היה שם. במהלך כ-21 שנה הוא התבהר פי שישה לפחות, הגיע לשיא של כ-200 מיליג'נסקי סביב 2014, ואז דעך והתבהר שוב בסוף 2025.

צוות בהובלת ג'סי מ. מילר ממכון קלטק שילב את נתוני הסקר עם תצפיות של מערך VLBA משנים 2010, 2022 ו-2025, ועם מדידות של טלסקופ הרנטגן סוויפט. טלסקופ הרנטגן לא ראה דבר, וזו בדיוק הנקודה שאינה מסתדרת: רוב העצמים שמסוגלים לפלוט רדיו בעוצמה כזו רועשים גם בתחום הרנטגן.

ההסבר המועדף הוא עצם קומפקטי, חור שחור או כוכב נויטרונים, שמושך אליו חומר ויורה סילונים, בעוד רוח צפופה מדיסקת הצבירה מסתירה את קרינת הרנטגן. אם כך, מדובר בבן דוד של המערכת הקיצונית SS 433. ההתבהרות החוזרת נותרה בלי הסבר.

מאז 2009 קולט טלסקופ החלל פרמי, של סוכנות החלל האמריקנית, יותר קרינת גמא ממרכז שביל החלב ממה שהמקורות המוכרים יכולים להסביר. האסטרונומים מכנים את התופעה עודף מרכז הגלקסיה. במשך שנים ההסבר המוביל היה אוכלוסייה נסתרת של פולסרים של אלפיות שנייה: כוכבים מתים שמסתובבים במהירות עצומה וחלשים מכדי להבחין בכל אחד מהם בנפרד.

צוות בראשות פלוריאן ליסט מאוניברסיטת וינה בחן את האות מחדש במאמר שפורסם בכתב העת Physical Review Letters. החוקרים אימנו מערכת למידת מכונה על יותר ממיליון פוטונים מדומים, וניתחו בבת אחת את מיקום הקרינה ואת האנרגיה שלה. התוצאה מקשה על הסבר הפולסרים: כדי ליצור את הזוהר היו נדרשים יותר מ-35 אלף מקורות נקודתיים, הרבה מעבר למאות או לאלפים הבודדים שהמודלים צופים.

החוקרים מדגישים שלא מצאו חומר אפל. המסקנה שלהם צנועה יותר: עדיין אי אפשר לפסול את האפשרות שחלקיקי חומר אפל משמידים זה את זה ופולטים את הקרינה. הצפיפות במרכז הגלקסיה, החור השחור העל-מסיבי קשת A* ואוכלוסיות כוכבים צפופות עדיין נחשבים לגורמים אפשריים, והמקור האמיתי של העודף נותר לא ידוע.

פולסר שנראה שקט במשך עשור שלם ייצר שלוש קפיצות סיבוב פתאומיות, כך לפי צוות בהובלת ג'אואי ואנג מאוניברסיטת שיאמן. הגוף, PSR J1637-4642, נוטר באמצעות טלסקופ הרדיו מוריאנג שבאוסטרליה לאורך 15.5 שנים, מפברואר 2009 ועד אוקטובר 2024.

פולסרים הם שרידי כוכבים צפופים שמסתובבים בסדירות של שעון, ולכן כל קפיצה חדה בקצב הסיבוב בולטת מיד. האירוע הראשון, סביב 2018, העלה את תדירות הסיבוב בכ-17.54 מיקרו-הרץ, שינוי יחסי של 2.7 חלקי מיליון. השני הגיע כשלוש שנים אחריו בסדר גודל של כ-14 ננו-הרץ, והשלישי 2.7 שנים לאחר מכן בכ-179 ננו-הרץ.

איש אינו יודע מה מחולל את הקפיצות האלה. ההסבר המקובל מדבר על העברה פתאומית של תנע זוויתי מנוזל-על שבתוך הכוכב אל הקרום המוצק שלו, אך החוקרים אומרים במפורש שהסיבה המדויקת עדיין לא ידועה. המאמר התקבל לפרסום בכתב העת Astrophysical Journal Letters, וטיוטה מוקדמת שלו הועלתה לרשת באוגוסט.

הפיזיקאים של הניסוי LUX-ZEPLIN, גלאי קסנון שיושב כמעט קילומטר וחצי מתחת לפני הקרקע במתקן המחקר התת-קרקעי סנפורד שבדרום דקוטה, דיווחו על אינטראקציה בודדת של חלקיק שאין להם הסבר עבורה. האירוע שחרר הרבה יותר אנרגיה ממה שהתנגשות רגילה של חומר אפל עם אטום קסנון אמורה לייצר. לפי הערכת הצוות, הסיכוי שהאירוע הגיע ממקור מוכר עומד על כ-0.5 אחוז בלבד.

הפיזיקאי אריק דאל מאוניברסיטת נורת'ווסטרן אמר שזה האירוע הבודד המעניין ביותר שראה בעשרים שנות עבודה בתחום. פירוש אחד הוא חלקיק מסיבי בעל אינטראקציה חלשה, שמסתו גדולה פי 200 לפחות ממסת הפרוטון. פירוש שני פרוזאי בהרבה: התפרקות רדיואקטיבית בתוך חומרי הגלאי עצמו, או שרשרת דעיכה של ראדון שלא מודלה כראוי.

שום דבר עדיין לא הוכרע. הממצא מבוסס על כרבע מכמות הנתונים שהניסוי מתכנן לאסוף, ואירוע אחד כשלעצמו אינו מוכיח הרבה. המאמר הוגש לכתב העת Physical Review Letters. עד שיצטברו אירועים נוספים, בידי החוקרים קריאה אחת שאין לה הסבר.

אסטרונומים שסרקו נתוני ארכיון פתוחים של מצפה הרנטגן צ'נדרה של נאסא איתרו 84 עצמים שאינם מתאימים לשום קטגוריה מוכרת. הצוות, בהובלת מוסטפא מוחיבאללה מאוניברסיטת אלבמה, מכנה אותם מקורות רנטגן היפר-רכים. הממצאים התפרסמו בכתב העת Nature Astronomy ב-9 בספטמבר 2026.

העצמים נמצאו בשש גלקסיות, ביניהן גלקסיית אנדרומדה, גלקסיית טחנת הרוח וארבע גלקסיות אליפטיות. הייחוד שלהם הוא באופי הקרינה שהם פולטים. אנרגיית הרנטגן שלהם נמוכה כל כך, עד שתוכנות הסריקה הסטנדרטיות, שכמעט אינן מחפשות מתחת לחצי קילו-אלקטרון-וולט, פשוט דילגו עליהם במשך רבע מאה. לצד אותו זוהר רנטגן חלש הם משחררים, ככל הנראה, קרינה על-סגולה עזה במיוחד.

החוקרים סבורים שהעצמים עשויים לגעת בשתי שאלות פתוחות: אילו מערכות כוכבים מולידות סופרנובות מסוג Ia, ומה מפשיט אלקטרונים מן הגז שבין הכוכבים. מהם המקורות האלה בפועל, עדיין לא ידוע.

טלסקופ הרדיו הסיני FAST, בעל צלחת בקוטר 500 מטר, איתר שני ענני מימן ניטרלי גדולים בפאתי גלקסיית המערבולת M51. העננים, שסומנו Cloud N ו-Cloud S, נמצאו בתצפיות באורך גל רדיו של 21 סנטימטרים. בכל אחד מהם יש מימן במסה של כשלושה מיליון מסות שמש, ובכל זאת אין בהם שום אור כוכבים.

הצוות, בהובלת צ'ינגזה צ'ן מהמצפים האסטרונומיים הלאומיים של האקדמיה הסינית למדעים, ממקם את העננים במרחק של כ-228 אלף עד 293 אלף שנות אור ממרכז M51. מסת ההילה הכוללת המשוערת שלהם מגיעה למיליארדי מסות שמש. הממצאים פורסמו בכתב העת Astronomy and Astrophysics.

מה הם העננים האלה באמת, זו עדיין שאלה פתוחה. הסבר אחד גורס שמדובר בהילות אפלות שמעולם לא הצליחו ליצור כוכבים, ואם כך אלה שרידים נדירים מהיקום הצעיר. ההסבר החלופי פרוזאי יותר: גז שנתלש מ-M51 במפגשים קודמים עם שכנותיה. המחברים אינם יכולים לשלול אף אחת משתי האפשרויות, ולדבריהם נדרשות מפות רדיו חדות יותר.

אסטרונומים דיווחו בכתב העת Nature ב-12 באוגוסט 2026 על זיהוי עצם שאין לו מקבילה בקטלוגים הקיימים, והם קוראים לו כוכב חור שחור. העצם, שסומן MoM-BH*-1, נמצא בעזרת טלסקופ החלל ג'יימס ווב באור שיצא ממקורו כמה מאות מיליוני שנים בלבד אחרי המפץ הגדול.

הספקטרום שלו חריג. האור נחתך בחדות מתחת לאורך גל מסוים, מה שנקרא שבר בלמר עמוק, והעצם כמעט אינו מכיל דבר מלבד מימן והליום. הצוות, בהובלת רוהאן ניידו ממכון MIT, מתאר חור שחור במסה של כמאה אלף שמשות הקבור בתוך פקעת צפופה של גז מימן. הפקעת זוהרת כמו כוכב ענק אחד ברוחב מערכת השמש שלנו.

המשמעות עדיין פתוחה. ווב תיעד מאות עצמים אדומים וחלשים במרחקים דומים, והחוקרים חלוקים בשאלה אם בכולם מסתתר אותו מבנה. גם השאלה איך התגבש חור שחור במסה כזאת כה מוקדם נותרה בלי תשובה מוסכמת.

חוקרים שניתחו רישומי רעידות מהנחתת InSight של נאס"א מדווחים על גבול בהרכב הסלעים בעומק של כ-24 קילומטרים מתחת לפני מאדים. הסלע שמעליו עשיר יותר בצורן, ואילו הסלע שמתחתיו נשלט על ידי ברזל ומגנזיום. את המחקר הובילו מאוניברסיטת אוקספורד יחד עם עמיתים מבריסטול, והוא פורסם בכתב העת Nature Astronomy.

זהו בדיוק הדפוס שגיאולוגים מצפים לו כאשר סלע מותך מצטבר מתחת לפני השטח, מתקרר לאט ומתפצל לשכבות. על כדור הארץ התהליך הזה קשור לתנועת הלוחות הטקטוניים. למאדים אין לוחות נעים, והשכבות עשויות להשתרע מאות ואף אלפי קילומטרים מתחת לחצי הכדור הצפוני שלו.

מה הניע את המערכת נותר פתוח. מאדים נחשב שנים רבות לכוכב בעל קליפה נייחת אחת, שבו ההתפרצויות ניזונו ממאגרים רדודים בלבד. אם גוף כזה מסוגל לבנות רשת מקושרת בסדר גודל כזה, ההסבר המקובל לאופן שבו נוצר קרום סלעי אינו שלם. האם חלק מהמערכת עדיין שומר על חום היום, לא ידוע.

פיזיקאים ביפן השתמשו בכדור הארץ עצמו כגלאי לחומר אפל. צוותים מאוניברסיטת קיוטו, מאוניברסיטת הירושימה ומאוניברסיטת ניהון ניתחו כעשר שנים של מדידות מגנטיות שנרשמו בין 2012 ל-2022 במצפה אסקדלמיור שבסקוטלנד, המופעל בידי המכון הגיאולוגי הבריטי. ההנחה היא שחלקיקים קלים במיוחד, כמו אקסיונים או פוטונים אפלים, יותירו עקבה חשמלית חלשה וסדירה בשדה המגנטי של כדור הארץ.

הניתוח הניב הגבלות על האקסיונים הדוקות פי מאה בערך מניסויים קרקעיים קודמים. הוא גם הניב משהו שהצוות כלל לא חיפש: כמה אותות מועמדים בתחום הפוטונים האפלים, שאינם מתאימים לשום מקור מוכר.

החוקרים נזהרים מאוד במסקנות. המועמדים אינם מאושרים כחומר אפל, ולא נשללו הסברים גיאופיזיים רגילים או תקלות של המכשור. העבודה, שאטסושי טארויה חתום עליה ככותב המכותב, פורסמה בכתבי העת Progress of Theoretical and Experimental Physics ו-Physical Review D, והובאה לידיעת הציבור ב-5 בספטמבר 2026.

סקר חדש שילב את טלסקופ הרדיו הענק FAST שבסין עם מיקומי גלקסיות ממיזם DESI, ומדד כמה מימן אטומי ניטרלי היה ביקום ב-4.5 מיליארד השנים האחרונות. הצוות, בהובלת חוקרים מהאקדמיה הסינית למדעים, ערם יחד קרינת רדיו חלשה באורך גל של 21 סנטימטר מכ-2.5 מיליון גלקסיות, על פני כשליש מכיפת השמיים.

המספרים לא מסתדרים. לפני 4.5 מיליארד שנה קצב לידת הכוכבים היה מהיר פי 2.5 בערך מהיום, אבל מאגר המימן היה גדול רק פי 1.4 בערך. כלומר מחסור בחומר גלם לא יכול להסביר את הצניחה בייצור הכוכבים.

מה בעצם השתנה נשאר פתוח. החוקרים מציעים שהגלקסיות נעשו פחות יעילות בהמרת המימן האטומי למימן מולקולרי, הצורה שממנה נולדים כוכבים, אבל הסיבה לירידה הזאת ביעילות אינה ידועה. המחקר פורסם בכתב העת Nature Astronomy ב-1 בספטמבר 2026.

לשבתאי צמחה צורה קוטבית שנייה, ואיש אינו יודע מדוע. אסטרונומים מדווחים על גל אטמוספרי בעל עשר צלעות, מעין מעושר, המקיף את הקוטב הדרומי של כוכב הלכת. הצופים החובבים טרבור בארי וז'אן-פול אוז'ה הבחינו לראשונה בדפוס עמום בתמונות משנת 2024. המשך המעקב בעזרת טלסקופ החלל האבל אישר את קיום המבנה והראה שהוא חוצה כמה שכבות של האטמוספרה.

הצוות, בהובלת אגוסטין סאנצ'ס-לאבגה מאוניברסיטת ארץ הבאסקים בספרד, פרסם את הממצא בכתב העת סיינס אדוונסס. את המשושה שבקוטב הצפוני של שבתאי עוקבים כבר יותר מארבעים שנה, והוא נותר יציב. הצורה הדרומית שונה. היא חדשה, ונראה שהיא הולכת ומתחזקת במקום להיחלש.

מה גרם להיווצרותה נותר פתוח. החוקרים אינם יודעים מה מניע את הגל, מדוע נוצר דווקא עכשיו ולא בשנות משימת קאסיני, ואם בכלל ישרוד. מתוכננות תצפיות בטלסקופ ג'יימס וב כדי לבחון את ההסברים המתחרים.

שני ננסים אדומים חיוורים, שסקר קודם סימן כמקומות אפשריים למבנה ענק מלאכותי, נבדקו בטלסקופ החלל ג'יימס וב. התברר שהתופעה החריגה שבגללה נבחרו כלל לא נמצאת בהם, אלא הרבה מאחוריהם. המועמדים הגיעו מפרויקט הפייסטוס, שסרק כמיליון כוכבים במרחק של עד כאלף שנות אור וחיפש עצמים כהים באור נראה אך בהירים באופן חריג בתחום האינפרה אדום. שילוב כזה הוא בדיוק מה שהיו מצפים לראות אילו מעטפת של קולטים היתה מקיפה כוכב וקוצרת את האנרגיה שלו.

כושר ההפרדה הגבוה של וב הפריד בין מקורות האור. בשני המקרים עודף הקרינה האינפרה אדומה שייך לגלקסיות רקע, שנתוני הסקר הישנים והגסים יותר מיזגו יחד עם הכוכבים שבחזית. אחת מהן מתאימה לגלקסיה חמה מוסתרת אבק, והשנייה נראית כגלקסיית התפרצות כוכבים מאובקת.

התוצאה אינה סוגרת את החיפוש. החוקרים אומרים שחלק גדול מהמועמדים שנותרו עלול להיות מזוהם באותה דרך, ורק סקרי אינפרה אדום חדים יותר, המתוכננים לשנות השלושים של המאה, יוכלו להראות אילו חריגות שורדות.

כוכב מת שמספרו 1E 1547.0-5408 אולי חשף משהו מוזר על החלל הריק עצמו. מדובר במגנטר, הליבה הקורסת של כוכב גדול, העטופה בשדה מגנטי חזק פי טריליונים מכל שדה שנבנה על פני כדור הארץ. צוות בהובלת רייצ'ל סטיוארט מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון שילב נתוני רדיו מהטלסקופ מוריאנג שבאוסטרליה עם מדידות קרני רנטגן ממכשירי נאס"א IXPE ו-NICER, ואז הריץ מודל על מחשב־על באוניברסיטת סווינברן.

קרני הרנטגן הגיעו מקוטבות מאוד, כלומר הגלים שלהן היו מסודרים בכיוון אחד, והכיוון הזה נשאר נעול על השדה המגנטי בזמן שהכוכב הסתובב. גלי הרדיו התנהגו באותה צורה. לפי המאמר שפורסם בכתב העת Nature, זו בדיוק ההתנהגות הצפויה אם הריק סביב הכוכב מכופף אור, אפקט שוורנר הייזנברג חזה לפני כתשעים שנה ומעולם לא נצפה.

החוקרים נזהרים מלקבוע. תהליכים אחרים באטמוספרה של מגנטר עלולים להשאיר חתימה דומה, ודרושות עוד תצפיות וסימולציות לפני שאפשר לסגור את העניין.

בועת ברבור היא ענן עצום של קרני גמא באנרגיה גבוהה במיוחד, ברוחב אלפי שנות אור. שנים רבות הניחו האסטרונומים שהיא נוצרת באזור יצירת הכוכבים Cygnus X, במרחק כ-4,600 שנות אור מאיתנו. אלא שדווקא את החלק האנרגטי ביותר של הקרינה איש לא הצליח להסביר.

צוות בהובלת ג'אודונג שי מציע עכשיו מקור אחר לגמרי, ורחוק הרבה יותר: Cygnus X-3, מיקרו-קוואזר במרחק של כ-31,600 שנות אור, שבו גוף דחוס מקיף כוכב רגיל. המערכת תוארה כסופר-פוואטרון הראשון שאומת בגלקסיה שלנו, כלומר מאיץ חלקיקים לאנרגיה של 30 פטה-אלקטרון-וולט לפחות. הסימולציות של הצוות שחזרו גם את בהירות הבועה וגם את הדעיכה שלה כלפי חוץ, ודרשו רק אחוזים בודדים מהספק המערכת.

התעלומה עדיין לא נסגרה. הטלסקופים הקיימים אינם מסוגלים להפריד בין Cygnus X-3 לבין צבירי הכוכבים באותו אזור בשמיים. החוקרים אומרים שרק מערך הטלסקופים Cherenkov Telescope Array יוכל להכריע. המחקר פורסם בכתב העת The Astrophysical Journal Letters.

צוות מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון מדד כוכב לכת שאינו מתיישב עם המודלים הקיימים של האופן שבו נוצרים עולמות. כוכב הלכת, שמספרו GJ 523b, כבד פי 23 בערך מכדור הארץ, אך רוחבו גדול רק פי 2.5. השילוב הזה הופך אותו לצפוף במידה יוצאת דופן: כדור של סלע ומתכת דחוס בגוף קטן מנפטון.

הלוויין TESS של נאס"א איתר אותו לראשונה. הלוויין עוקב אחרי הנפילה הקטנה בעוצמת האור של כוכב כאשר כוכב לכת עובר לפניו. מדידות המשך בטלסקופ WIYN באריזונה ובטלסקופ החלל ג'יימס ווב קבעו במדויק את המסה ואת הקוטר. המערכת צעירה במונחים אסטרונומיים, כ-170 מיליון שנה.

התעלומה היא האטמוספרה החסרה. גוף כה כבד היה אמור למשוך אליו מעטפת מימן עבה בזמן היווצרותו, ולכוכב הזה כמעט אין כזו. החוקרים מציעים שתי אפשרויות: הקרינה מהכוכב הסמוך פשטה את הגז, או שהתנגשות בין שני כוכבי לכת צעירים העיפה אותו. אף אחת מהן לא הוכחה. המאמר עדיין בשלב טרום-פרסום וממתין לביקורת עמיתים.

אסטרונומים מתוכנית MeerTRAP, שפועלת על טלסקופ הרדיו MeerKAT בדרום אפריקה, דיווחו על 27 מקורות רדיו שלא היו מוכרים עד כה בתוך שביל החלב. המאמר שמתאר אותם הוגש ב-12 באוגוסט 2026.

העצמים שייכים למשפחה שנקראת מקורות רדיו חולפים מסתובבים, בקיצור RRAT. במקום הפעימה הסדירה של פולסר רגיל, הם משגרים פולסים בודדים שביניהם שתיקות ארוכות, לפעמים דקות ולפעמים שעות, ולכן קל לסקרים רגילים לפספס אותם. מחזורי הסיבוב שנמדדו נעים בין 0.78 שניות לארבע שניות בקירוב. את המיקום של ארבעה עשר מהם הצליחו לקבע ברמת דיוק של שנייה קשתית, בעזרת נתונים שנשמרו במאגר החולף של הטלסקופ, ורק לארבעה יש עד כה פתרון תזמון מלא.

מדוע כוכבי נייטרונים מסוימים משדרים באופן מקוטע בעוד אחרים פועמים ברציפות עדיין לא ברור. בתצפיות המשך התברר שארבעה מהמקורות החדשים מתנהגים כמו פולסרים רגילים, וזה מטשטש עוד יותר את הגבול בין שתי הקטגוריות.

אסטרונומים שעקבו אחרי עצם רחוק אחד במשך שני עשורים קיבלו תוצאה שלא מסתדרת עם הספרים. מושא המחקר הוא PKS 2155-304, בלייזר במרחק כ-1.5 מיליארד שנות אור בקבוצת הכוכבים הדג הדרומי. בלייזר הוא גלקסיה שהחור השחור במרכזה יורה סילון חלקיקים כמעט הישר לכיוון כדור הארץ, והמודלים המקובלים חוזים שהאור הנראה וקרינת הרנטגן שלו יתחזקו ויחלשו יחד.

אליציה ויירצ'ולסקה מהמכון לפיזיקה גרעינית בקרקוב ומיכאל צכריאס מאוניברסיטת היידלברג צירפו קרוב לעשרים שנות מדידות. בכתב העת Journal of High Energy Astrophysics הם מדווחים שהקשר הצפוי בין האור הנראה לקרינת הרנטגן פשוט לא נמצא. נוסף על כך, כל התפרצות התנהגה לפי דפוס משלה ולא לפי דפוס משותף, ובשנת 2012 נרשמה ירידה בעוצמה בלי שום התפרצות שנלוותה אליה.

הסבר אפשרי אחד הוא שגם פרוטונים, ולא רק אלקטרונים, מזינים את הקרינה. בינתיים אין לפער הזה הסבר מוסכם.

אסטרונומים שעבדו עם טלסקופ החלל ג'יימס ווב דיווחו ב-12 באוגוסט 2026 בכתב העת Nature על עצם שאין דומה לו בשום קטלוג. העצם, שסומן MoM-BH*-1, נראה כענן ענק של מימן בגודל מערכת השמש שלנו, והוא זוהר פי 100 מיליארד מכוכב רגיל. האור שלו אינו נובע מהיתוך גרעיני. החוקרים טוענים שמה שמניע אותו הוא חור שחור במסה של כ-100 אלף שמשות, קבור בתוך הגז. הם קראו לסוג הזה כוכב חור שחור.

העצם נמצא ביקום הצעיר, כמה מאות מיליוני שנים בלבד אחרי המפץ הגדול. ייתכן שהוא מסביר את הכתמים האדומים הקטנים שווב ממשיך לאתר באותה תקופה, נקודות אדמדמות חיוורות שאיש לא הצליח לפרש מאז שהטלסקופ החל לפעול.

מה שאין לו הסבר הוא מדוע עצמים כאלה נראים נפוצים ביקום הצעיר ואחר כך נעלמים לגמרי. איך הם נוצרים, כמה זמן הם בוערים ומה נשאר מהם בסוף, כל אלה נותרו שאלות פתוחות.

קבוצה בהובלת תומאס זיגרט עברה על נתונים של יותר מעשרים שנה מהספקטרומטר SPI שעל לוויין INTEGRAL, והגיעה לתוצאה לא נוחה. קו הגמא ב-511 קילו-אלקטרון-וולט, טביעת האצבע הברורה של פוזיטרונים המתאיינים עם אלקטרונים, מופיע במקבצים הרחוקים היטב ממישור שביל החלב. חלקם בכיוון זרם מגלן, אחד בכיוון מבנה הגז המכונה Complex C, ואחרים בכיוון ריכוזים של גלקסיות סמוכות.

פוזיטרונים הם אנטי-חומר. אסטרונומים יודעים מזמן שהגלקסיה מייצרת אותם, אך ההיצע הצפוי אינו מתאים למה שהמקבצים האלה מחייבים. חישוב מחדש לפי המדידות החדשות מעלה את תפוקת הפוזיטרונים של שביל החלב פי שניים עד שלושה בהשוואה להערכות קודמות. המחקר פורסם בכתב העת Astronomy and Astrophysics ביולי 2026.

הכותבים נזהרים. הם מודים שחלק מהמאפיינים עשויים להיות ארטיפקטים של הדמיה, אך טוענים שיהיה מוזר אם כל המקבצים אינם אלא רעש. תשובה מוצקה יותר עשויה להמתין לשיגור משימת COSI של נאס"א, המתוכנן ל-2027.

התלקחות שקוטלגה בשם TDE 2025abcr העמידה בפני האסטרונומים אחד המקרים המוזרים ביותר שתועדו סביב חור שחור. האות נוצר מכוכב שנקרע בכוח הכבידה של חור שחור מסיבי, תהליך המכונה אירוע הרס גאותי. החריג הוא המקום: כ-30 אלף שנות אור ממרכז הגלקסיה WISEA J014656.04-152214.7.

חורים שחורים מסיביים אמורים לשבת במרכזי גלקסיות, מעוגנים במסה שסביבם. אחד שיושב כה רחוק הוא נווד. ההתלקחות זוהתה תחילה בידי מסווג בינה מלאכותית בשם tdescore, ולאחר מכן אומתה בטלסקופ SOAR בקוטר 4.1 מטר בצ'ילה, בידי צוות מאוניברסיטת נורת' קרולינה בצ'אפל היל. התוצאות פורסמו בכתב העת The Astrophysical Journal Letters ב-27 ביולי 2026, והצוות מתאר את המקרה כהיסט הגדול ביותר שנמדד עד כה באירוע הרס גאותי שאותר באור נראה.

איך הגיע החור השחור לשם נותר לא פתור. ייתכן שהוא הליבה שנותרה מגלקסיה שהתמזגה לפני זמן רב, וייתכן שהושלך החוצה במפגשי כבידה עם חורים שחורים אחרים.

אסטרונומים שעקבו אחר הגוף הקרוב לכדור הארץ 1998 SH2 נתקלו בסטייה שכבידה לבדה אינה מסבירה. במהלך התקרבות לכדור הארץ באוגוסט 2025 נמצא הגוף במרחק של כ-19 סטיות תקן מהמקום שחישובי המסלול חזו. פער בסדר גודל כזה מעיד בדרך כלל על טעות בנתונים, ולא על התנהגות חריגה של הגוף עצמו.

צילומים עמוקים יותר גילו תמונה אחרת. טלסקופים בברזיל, בצ'ילה ובהוואי זיהו הילה חיוורת וזנב צר שאורכו יותר מ-20 שניות קשת. גז ואבק נפלטים מפני השטח ודוחפים את הגוף בשקט מחוץ למסלולו. המחקר, שפורסם בכתב העת Nature Astronomy ביולי 2026, מציג אחד האישורים הברורים ביותר לקיומו של שביט אפל: גוף שנראה כמו סלע אך מתנהג כמו שביט.

מה שנשאר פתוח הוא כמה גופים מחופשים כאלה מקיפים את מערכת השמש הפנימית. אם פליטת גזים יכולה להזיז מסלול במידה כזאת בלי שמישהו ישים לב, ייתכן שתחזיות פגיעה ארוכות טווח דורשות בדיקה מחדש.

ב-2 באוקטובר 1982 מצאו שני דייגים, באגם ללא שם מצפון לכביש 301 ליד כביש 4 בטמפה שבפלורידה, גופה של גבר צפה עם הפנים למטה. הוא היה ללא בגדים ולא נשא שום מסמך מזהה. סיבת המוות נרשמה כטביעה, והתיק נשאר פתוח יותר מארבעה עשורים במאגר הלאומי תחת המספר UP214. בדיקות מוקדמות הראו כמה שברים שהתאחו וחלקי מתכת מניתוחים, אבל שם לא נמצא.

בהמשך הוצאו השרידים מהקבר במאמץ משותף של משרד השריף של מחוז הילסבורו, הפתולוג המחוזי ואוניברסיטת דרום פלורידה. ב-2024 נשלחו הראיות למעבדת אותרם בטקסס, שבנתה פרופיל גנטי וערכה חיפוש גנאלוגי. הממצאים הובילו לקרובי משפחה, והאיש זוהה כרוברט ויליאם הארט. ההודעה פורסמה ב-6 באוקטובר 2026.

בהודעה לא נאמר בן כמה היה הארט, איפה נראה לאחרונה ואיך הגיע לאגם. השאלות האלה עדיין פתוחות.

ב-29 בספטמבר 1999 נמצאה גופת אישה, במצב ריקבון מתקדם, על סיפון סירת מגורים נטושה שנסחפה במפרץ סיגסבי, ליד האי ראט קי שמול קי וסט בפלורידה. את החוקרים הוביל לשם מתקשר אנונימי, שהציג את עצמו כבן זוגה ואמר שהיו לה מחשבות אובדניות. טביעות האצבעות לא העלו התאמה, ובמשך 27 שנה היא נודעה רק בכינוי "סינמון".

החודש הודיעה חברת אותרם כי משרד השריף של מחוז מונרו והמשטרה הפלילית של פלורידה זיהו אותה: קומי דוילין מקצ'און. אותרם הפיקה פרופיל DNA באמצעות ריצוף גנום, וגנאלוגים של המדינה איתרו דרכו קרובי משפחה.

לפי ההערכה, מותה קשור לאפשרות של מנת יתר של אמפטמינים ואלכוהול, והתאבדות נבחנה כאחת האפשרויות. מה שעדיין לא נאמר בפומבי: מי היה המתקשר האנונימי, האם גרסתו אומתה אי פעם, ואיך היא הגיעה לבדה לסירה נטושה.

באפריל 1982 נמצאה אישה מתה על גדת נהר בלאק וריור, באזור פוסטרס שבמחוז טוסקלוסה באלבמה. מותה היה אלים, וכעבור 44 שנים איש עדיין לא יודע מי היא. ב-7 באוקטובר דיווחו החוקרים שפריטים חדשים מהתיק נשלחו כעת לבדיקה.

המקרה חריג, כי היו בו ראיות רבות כבר מההתחלה. הגופה נמצאה זמן קצר אחרי המוות, ולמשטרה היו תמונות צבע, טביעות אצבע, רישומי שיניים והבגדים שלבשה. ובכל זאת, איש לא פנה. הנתיחה הראתה שהיא ילדה בעבר, כך שייתכן שיש לה קרובים בחיים. החוקרים סבורים שכנראה לא הייתה מאזור טוסקלוסה. שרידיה הוצאו מהקבר לחיפוש רמזים נוספים, ושחזור פנים שהכינה ב-2023 מעבדת FACES באוניברסיטת לואיזיאנה הביא פניות, אבל לא פריצת דרך.

יחידת הפשעים האלימים בטוסקלוסה מקווה שגנאלוגיה גנטית תעניק לה סוף סוף שם. הבלשים מזהירים שהראיות מ-1982 לא נשמרו מתוך מחשבה על DNA, ולכן אין הבטחה להצלחה.

משטרת מדינת פנסילבניה זיהתה צעירה שגופתה נמצאה ב-8 באפריל 1986 ביער שליד כביש 81, בעיירה קליין שבמחוז סקוילקיל. מדובר בגלדיס ט. ג'ונסון מוושינגטון הבירה, שבני משפחתה כינו אותה "טינקר". היא הייתה בת 18 כשיצאה מהבית במרץ 1986 לחגוג את יום הולדתה, ולא חזרה.

רוכב אופניים שנסע לאורך מסילת רכבת סמוכה מצא את הגופה. היא ענדה רק טבעת חברות מכסף. בנתיחה לא נמצאו סימני אלימות, וסיבת המוות נרשמה כתוצאה מהשפעות קוקאין, אך נסיבות המוות נותרו בלתי מוכרעות. באותה שנה היא נקברה בלי שם.

ב-2024 הוצאו השרידים מהקבר לבדיקות חדשות, וב-2025 החל מחקר גנאלוגי גנטי. שחזור פנים שפרסם המרכז הלאומי לילדים נעדרים ומנוצלים הביא בן משפחה לפנות למשטרה ביוני 2026, והזהות אושרה באוקטובר.

עדיין לא ידוע איך הגיעה ג'ונסון למחוז סקוילקיל ועם מי הייתה בשבועות האחרונים לחייה. המשטרה מבקשת מכל מי שהכיר אותה לפנות לתחנת פרקוויל.

ב-14 בפברואר 2008 נמצאה גופת גבר צפה בנהר אלאפיה בריברוויו שבפלורידה. פניו היו ניתנות לזיהוי, ובכל זאת המכון לרפואה משפטית של מחוז הילסבורו לא הצליח לברר מי הוא. במשך 18 שנה הוא הופיע במאגר הלאומי של נעדרים ואלמונים בשם אחד בלבד: "האלמוני מריברוויו".

המכון שלח דגימות למעבדת Othram בטקסס, שבנתה פרופיל DNA מפורט וחיפשה התאמות במאגרי גנאלוגיה. העקבות הובילו את החוקרים לקרובי משפחה אפשריים, ובדיקה נוספת אישרה את זהותו: ג'ורג' הייוורד קוי הבן, יליד פברואר 1962. הבדיקות מומנו מכוח חוק של מדינת פלורידה שמממן בדיקות גנטיות בתיקים לא פתורים, וזהו הזיהוי ה-70 בפלורידה שהוכרז בסיוע המעבדה.

ההודעה מ-6 באוקטובר 2026 משאירה שאלות פתוחות. לא נמסר איך הגיע קוי לנהר, מה גרם למותו, ולמה איש לא קישר אותו לדיווח על נעדר במשך זמן רב כל כך.

ב-3 בינואר 2005 נמשתה גופת גבר מתעלת אילינוי-מישיגן בסאמיט, פרבר מדרום-מערב לשיקגו. הפתולוג של מחוז קוק קבע שהוא טבע, אבל יותר מעשרים שנה אחר כך עדיין לא ידוע מי הוא ואיך הגיע למים.

לפי החוקרים הוא היה בן 50 עד 65, גובהו כ-1.75 מטר, שיערו מאפיר והיה לו שפם. חברת Moxxy Forensic Investigations פתחה עכשיו את התיק מחדש בעזרת גנאלוגיה גנטית חקירתית, כלומר השוואת ה-DNA שלו למאגרי אילן יוחסין. התוצאות הראשונות מצביעות על מוצא ממערב אסיה או ממזרח הים התיכון, ואולי על קשר לצפון שיקגו או לצפון-מערב העיר, אך הצוות מדגיש שמדובר בממצאים ראשוניים בלבד.

אחד המכשולים הוא שקהילות מסוימות כמעט אינן מיוצגות במאגרים הגנטיים, ולכן קשה יותר לאתר קרובי משפחה. החוקרים מבקשים מכל מי שזוכר גבר שנעלם בתקופה ההיא, אפילו כינוי, מקום עבודה או כתובת ישנה, לפנות אליהם.

שרידי שלד שנמצאו ב-1 בספטמבר 1983 לצד כביש 36 באזור כפרי של מחוז המילטון בטקסס זוהו כשל בטי ג'ו נוריס, שהייתה אז בת 44. היא נהרגה מירייה אחת בראש. במשך 43 שנה האישה הזו נשארה בלי שם.

הזיהוי הושג בבדיקת DNA מתקדמת, במימון תוכנית פדרלית לבדיקת ערכות ראיות. חברת BODE Technologies ערכה מחקר גנאלוגי גנטי שהוביל לקרובי משפחה במחוזות בראזוס ובל. משם הגיעו החוקרים לבנה, שגר בעיר בלטון, ודגימת ה-DNA שלו אישרה את ההתאמה באוגוסט 2026. הריינג'רס של טקסס ומשרד השריף של המחוז הודיעו על כך ב-5 באוקטובר.

השם עונה רק על השאלה הראשונה. מי ירה בה - עדיין לא ידוע, והחוקרים אומרים שעוד צריך לשחזר איך ומתי נעלמה בתחילת שנות ה-80. התיק נשאר חקירת רצח פתוחה, והמחוז מבקש מכל מי שהכיר את נוריס באותן שנים לפנות למשטרה.

משטרת מדינת ניו ג'רזי זיהתה את האיש שהיה מוכר במשך עשרות שנים כ"ג'ון דו מאטלנטיק סיטי". מדובר בגלן נפוליאון בורבג', קצין בדרגת נגד בכיר בדימוס ממשמר החופים האמריקאי, יליד 1921. במרץ 1981 הוא טס לאטלנטיק סיטי, אסף את המזוודות שלו, ומאז איש לא ראה אותו בחיים. משפחתו דיווחה על היעלמותו ב-23 במרץ 1981.

ב-22 במאי 1981 הבחין צוות של סירת דייג בגופה שצפה כקילומטר וחצי מהחוף. במשך 45 שנה היו בידי החוקרים רק הבגדים, שעון טיימקס וסיכות כירורגיות בזרועותיו משברים ישנים. חיפוש במאגרי DNA רגילים לא העלה התאמה. גנאלוגים במרכז לגנאלוגיה גנטית חקירתית של מכללת ראמאפו פיתחו כיוון, קרוב משפחה בדרום קרוליינה מסר דגימה, ומעבדת המשטרה אישרה את הזיהוי ביולי 2026.

השם הוא רק חצי תשובה. המשטרה עדיין לא קבעה איך בורבג' מת ואיך הגיע לים, והחקירה נמשכת. יחידת הנעדרים של משטרת המדינה מבקשת מידע מהציבור.

ננסי פרי ביירד עבדה בתחנת דלק של פינה על כביש 89 באיסט לייטון שביוטה, ב-4 ביולי 1975, כשנעלמה. היא מעולם לא נמצאה, והתיק פתוח כבר 51 שנה.

משרד השריף של מחוז דייוויס חשף כעת כי במאי 2025 חפרו סוכניו בחצר האחורית של בית בלייטון. בבית גר בעבר אדם ששירת כשוטר באיסט לייטון בתקופה שבה נעלמה. מכ"ם חודר קרקע זיהה חלל תת-קרקעי, אך החפירה הראתה שזו הייתה התרעת שווא. לא נמצאו שרידי אדם.

הבלש הראשי בתיק אמר שהחוקרים יצאו לדרך כמעט רק על סמך תחושת בטן, ושיש להם עדיין כמה השערות. הבלשים מגדירים את השוטר לשעבר כאדם מעניין לחקירה, הגדרה שאינה קביעה של אשמה. לדבריהם התיק פעיל מאוד, ומידע שהגיע לאחרונה הפנה אותם לאתרים נוספים. היכן נמצאת ננסי ביירד ומה קרה באותו לילה, עדיין אינו ידוע.

צעירה שנמצאה חנוקה בחדר מלון במרכז אוקלנד ב-2 באוקטובר 1969 קיבלה סוף סוף את שמה בחזרה. משטרת אוקלנד וה-FBI הודיעו ב-1 באוקטובר כי מדובר בג'ואן איבון בורדיק, שבני משפחתה קראו לה ג'ואני. היא הייתה רק בת 16 כשנרצחה.

הפריצה הגיעה בזכות בדיקות DNA מודרניות. משרד ה-FBI בסן פרנסיסקו הצטרף לחקירה ב-2020, והניתוח הגנטי קשר בסופו של דבר את השרידים לאחיה. המשפחה דיווחה על היעלמותה לפני עשרות שנים, אבל מעולם לא ידעה מה עלה בגורלה.

הרצח עצמו עדיין לא פוענח. לפי המשטרה, יש חשוד כבר שנים רבות, נמלט שמעולם לא נתפס, וכעת החוקרים מנסים לברר אם הוא עדיין בחיים. אם כן, הוא בן תשעים ומשהו. השאלה איך נערה שמשפחתה חיפשה אותה נשארה בלי שם יותר מחצי מאה עדיין פתוחה.

שרידי אדם שנמצאו ב-2020 בתוך מכלים שאוחסנו בחלל הזחילה שמתחת לבית ברחוב פורסט דרייב בביג בר לייק שבקליפורניה זוהו כשרידיה של ג'יל מאיורקה. היא הייתה בת 29 כשדווחה כנעדרת ב-2007, אף שהחוקרים סבורים כיום שנרצחה כבר ב-2006.

במשך שנים לא ידעו של מי השרידים. צוות התיקים הקרים של משרד השריף במחוז סן ברנרדינו חזר לתיק ב-2023, והתקדמות בניתוחי DNA אפשרה לבסוף התאמה. השריף שאנון דיקוס זקף את ההצלחה לזכות יחידת התיקים הקרים, שהוקמה ב-2008.

בעקבות הזיהוי נעצר בעלה לשעבר והואשם ברצח, בתוספת סעיף של שימוש בנשק קטלני. הוא לא הורשע, והקראת כתב האישום נדחתה ל-12 באוקטובר 2026. החוקרים לא חשפו מניע, ושאלות רבות נותרו פתוחות, בהן כיצד הגיעו השרידים לבית, ומדוע נדרשו כמעט עשרים שנה כדי להחזיר לה את שמה.

בלשי משרד השריף של מחוז סנטה ברברה פתחו מחדש את התיק של מיטשל "באסטר" גרסיה, צעיר בן 23 מסנטה ברברה שנראה לאחרונה בחיים באוגוסט 1987. כחצי שנה אחר כך, ב-10 בפברואר 1988, נמצאו שרידי אדם באזור מעיינות קליינטה שביער הלאומי לוס פדרס, בהרים שמעל העיר.

השרידים זוהו כגרסיה באמצעות רישומי שיניים, אחרי בדיקה אנתרופולוגית ושחזור פנים מהגולגולת. החוקרים קבעו שהוא מת מפצעי ירי, אבל התיק נתקע.

בעדכון שפורסם בשבוע שעבר מסר משרד השריף שהבלשים עוקבים אחר אדם שעשוי להיות קשור לפרשה, ולפי ההערכה הוא נמצא במקסיקו. שמו לא פורסם ולא הודע על מעצר. איך הגיע גרסיה ליער ומה קרה בחודשים שאחרי היעלמותו עדיין לא ידוע. הבלשים מבקשים מכל מי שהכיר אותו בקיץ 1987 לפנות למשרד השריף של סנטה ברברה, גם בקו אנונימי.

חצי שנה אחרי שאיימי הילארד יצאה מביתה בשכונת קליבלנד הייטס באוקלנד ב-25 במרץ ולא חזרה, מתנדבים עדיין מחפשים אותה. הילארד, אם לשניים, עובדת כחוקרת פרטית ושותפה בבית הקפה Farley's East. לדברי משפחתה היא אהבה מאוד טיולים רגליים, השתמשה בשבילים כדי להתמודד עם חרדה, ועברה תקופה קשה מבחינה נפשית.

הכיוון החדש הגיע מניתוח מחודש של הנתונים בטלפון הנייד שלה, שביצעה חברת חקירות פרטית. מהניתוח עלה שלפני היעלמותה חיפשה הילארד מידע על שמונה שבילי הליכה באוקלנד ובברקלי, וחמישה מהם מעולם לא נסרקו. בסוף השבוע יצאו מתנדבים לעבור בשבילים האלה.

עד כה נערכו כ-20 עד 25 חיפושים של מתנדבים, חלקם עם כלבי גישוש, ובנוסף שלושה מבצעים גדולים יחד עם המשטרה, הכבאים ורשות הפארקים של מזרח המפרץ. המשפחה מציעה פרס של 25 אלף דולר. לאן הלכה אחרי שיצאה מהבית, והאם היא נמצאת באחד השבילים, עדיין לא ידוע.

יותר משנה אחרי שדניאל בל נראתה לאחרונה, בני משפחתה ממשיכים לחפש אותה בעצמם. ביום שבת התכנסה המשפחה בכנסייה הבפטיסטית השנייה בקנזס סיטי שבמיזורי, התחלקה לצוותים ועברה ברחובות סביב הצומת של רחוב 26 ושדרת פרוספקט, האזור שבו נראתה בל, בת 43, בפעם האחרונה ב-2025. הם חילקו את התמונה שלה ודיברו עם תושבים ועם דרי רחוב. אחיה, רונל בל, מוביל את החיפושים.

משטרת קנזס סיטי מסרה שחוקרים מטפלים בתיק. המשטרה מציינת גם שלפי החוק במיזורי שוטרים אינם יכולים לחייב אדם בוגר וכשיר לחזור הביתה, אלא אם יש ראיות לפשע, לחטיפה או לחוסר כשירות נפשית.

עד כה לא פורסמו תצפית מאומתת או כיוון חקירה ממשי. לא ידוע אם עזבה מרצונה או שקרה לה משהו. מי שיש לו מידע מתבקש לפנות למחלק הנעדרים של המשטרה בטלפון 816-234-5043.

שרידי אדם שנמצאו בשטח שיחים בפלתהם שבדרום-מערב לונדון זוהו רשמית כג'ואן שין, אם לשלושה מאזור סאות'המפטון, שנעלמה לפני כמעט שבע שנים. היא הייתה בת 44 כשנראתה לאחרונה, ב-5 בדצמבר 2019, אחרי שנסעה מפרהאם לסאות'המפטון. משפחתה דיווחה על היעלמותה בפברואר 2020.

העצמות התגלו ב-12 באוגוסט 2026, כשעובר אורח הבחין בהן בסבך ליד הפארק של אגמי בדפונט, אזור שנשרף בשריפת קוצים שבוע קודם לכן. בדיקה פורנזית, כולל בדיקת DNA, אישרה את זהותה בספטמבר.

משטרת המפשייר, שמובילה את החקירה, מתייחסת למותה כרצח ומסרה שבדקה יותר מ-4,000 כיווני חקירה וגבתה יותר מ-300 הודעות. בפרשה בוצעו מעצרים, אך איש לא הועמד לדין. איך ומתי היא מתה, ואיך הגיעו שרידיה למערב לונדון, עדיין לא ידוע. פרס של 20,000 ליש"ט על מידע עדיין עומד בתוקף.

ג'קובי הייל, בן 21 מסיאטל, יצא ב-16 במאי מבית סבו וסבתו ליד דרינגטון שבמדינת וושינגטון, למה שתיאר כטיול יום קצר לכיוון אזור גולד היל. הוא לקח מעיל גשם, מצ'טה וכמה חטיפים, אך השאיר את הטלפון בבית ואמר שיחזור לפני החשכה. הוא לא חזר.

יחידת החיפוש וההצלה של מחוז סנוהומיש ערכה חיפוש שנמשך שבוע. כלבי גישוש קלטו שובל ריח קצר מצפון לנכס, ליד כביש מאונטן לופ הישן, והסימן הפיזי היחיד שנמצא עד כה הוא מה שעשוי להיות חתך של מצ'טה בצמחייה. מצלמת שביל תיעדה שני אנשים לא מזוהים באזור בסביבות 13:50 באותו יום, והמשפחה מקווה שייצאו ויספרו אם ראו אותו.

אמו ממשיכה לחפש עם מתנדבים, בהם ציידים ולקטי פטריות מקומיים, וגייסה כסף להמשך המאמצים. שאלות פתוחות: מי שני האנשים שבמצלמה, והאם נבדקו פירי המכרות הישנים ביער שמסביב. אין עדות לפשע, וגורלו עדיין לא ידוע.

ב-4 בדצמבר 1982 מצאו מתפללים בכנסיית סקרד הארט בבויסי שבאיידהו אדם מת על אחד הספסלים. הוא בלע ציאניד, לא נשא שום מסמך מזהה שימושי ונקבר בלי שם. במשך 44 שנה נקרא התיק 'הנודד האלמוני'.

ב-23 בספטמבר הודיע משרד השריף של מחוז עדה על זהותו: מתיו פרנסיס בטקובסקי, כימאי אורגני שעבד בחברת לוקהיד על פרויקטים של נאס"א. מפתח שנשא חותמת של חנות לחומרי בניין בג'קסונוויל הוביל את החוקרים לרישומי נכסים ומשם לאחיו, שה-DNA שלו תאם לעקבות שנמצאו על הארנק.

השריף העלה גם אפשרות של קשר להרעלות הטיילנול באזור שיקגו ב-1982, שבהן מתו שבעה בני אדם ושלא פוענחו מעולם. לדבריו בטקובסקי הוא חשוד אפשרי, אך הוא הדגיש שאינו מוגדר רשמית כחשוד. החוקרים מציינים פער חשוב: הציאניד שנקשר אליו היה נתרן ציאניד, ואילו קורבנות הטיילנול מתו מאשלגן ציאניד. משטרת שיקגו מסרה שהתיק שלה עדיין פתוח.

שרידי שלד שנמצאו ב-8 בספטמבר 2026 באזור כפרי במחוז קלדוול שבטקסס זוהו בבדיקת DNA כג'ייסון לנדרי, סטודנט באוניברסיטת טקסס סטייט שנעלם לפני כמעט שש שנים. תושב מקומי נתקל בעצמות מזרחית לכביש סולט פלאט, בין סודה ספרינגס לכביש ביגס. משרד התובע הכללי של טקסס הודיע על הזיהוי ב-23 בספטמבר.

לנדרי, אז בן 21, נעלם ב-13 בדצמבר 2020 כשנסע מדירתו בסן מרקוס לבית משפחתו במיזורי סיטי. מכוניתו נמצאה מרוסקת על כביש סולט פלאט, סמוך למקום שבו התגלו כעת השרידים. בגדיו, תרמיל, מחשב נייד וחפצים אישיים נוספים נמצאו מפוזרים על הכביש, אבל חיפושים חוזרים בשנים שלאחר מכן, כולל סריקה של בריכה סמוכה, לא העלו דבר.

סיבת המוות ונסיבותיו עדיין לא נקבעו. משרד השריף מסר שאין סימן לפלילים. איך לנדרי עזב את זירת התאונה, ומדוע החיפושים פספסו אותו זמן רב כל כך, עדיין לא ברור.

משטרת המדינה של ניו ג'רזי הודיעה ב-22 בספטמבר 2026 כי שרידי אדם שנאספו בטאונשיפ וודלנד שבמחוז ברלינגטון הם של דניס סמית. סמית הייתה בת 51 כשיצאה מביתה באותו יישוב ב-9 באוקטובר 2023 ולא נראתה עוד.

שוטרים ומתנדבים ערכו חיפושים חוזרים ביערות האורנים שמסביב במשך כמעט שלוש שנים, ללא תוצאה. ב-12 באפריל 2026 איתר צוות החיפוש וההצלה המתנדב של מחוז ברלינגטון שרידים באזור לוראל ליין וסידר ליין, לא רחוק מהמקום שבו התגוררה.

הזיהוי ארך חודשים. ההשוואות הפורנזיות נערכו ביחידה לאנתרופולוגיה פורנזית של משטרת המדינה, ואושרו על ידי משרד חוקר מקרי המוות של מחוז ברלינגטון בסוף אוגוסט 2026.

ההודעה סוגרת את שאלת המקום, אך לא את שאלת הסיבה. לא פורסמה סיבת מוות, והחוקרים לא תיארו מה קרה בין דלת ביתה לבין חלקת היער שנמצאת מרחק קצר משם.

גאס למונט, בן ארבע, נעלם ב-27 בספטמבר 2025 מהחצר המגודרת של סבו וסבתו בחוות אוק פארק, נכס מבודד כ-240 קילומטר צפונית לאדלייד שבדרום אוסטרליה. כמעט שנה עברה, הוא לא נמצא ואיש לא הואשם.

החיפוש היה מהגדולים בתולדות המדינה. שוטרים, חיילים ומתנדבים סרקו את השטח ברגל, שלושה מאגרי מים רוקנו ושישה פירי מכרות נבדקו. רחפנים וצילומי אוויר ברזולוציה גבוהה, שנותחו בבינה מלאכותית, כיסו יותר מ-700 קמ"ר. הצוותים חזרו לשטח אחרי הגשמים במאי, וסדרת צילומי אוויר חדשה שצולמה באוגוסט עדיין בניתוח.

כעבור חמישה חודשים הכריזה המשטרה על התיק כפשע חמור, בגלל סתירות בגרסאות של אנשים ששהו בחווה, ומסרה שאחת הדיירות הפסיקה לשתף פעולה. ההורים נשללו כחשודים. חפצים שנתפסו בינואר לא הובילו לשום כיוון חדש. לא נמצאו פריט לבוש, טביעת רגל או כל עקבה פיזית אחרת, והחוקרים מגדירים זאת כתעלומה המרכזית של הפרשה.

משרד השריף של מחוז בנטון בארקנסו מתכנן להוציא מקברו את גופתו של תינוק המוכר רק בכינוי "בייבי בוי דו", בתקווה שבדיקת DNA מודרנית תאפשר סוף סוף לתת לו שם.

ב-16 באפריל 1977 מצאה קבוצת בני נוער ששיחקה ביער, סמוך לצומת הכבישים המחוזיים 201 ו-70, את גופתו של תינוק בן יומו, יחד עם שקית ניילון והשליה. למרות פניות לציבור באותה עת, לא התינוק ולא הוריו זוהו מעולם, והוא נקבר בבית העלמין של בנטונוויל.

לדברי משרד השריף, ההתקדמות במדע ה-DNA פותחת הזדמנות שלא עמדה לרשות החוקרים לפני כמעט חמישים שנה. הם מזכירים הוצאה מקבר ב-2019 באותו מחוז, שהובילה לזיהויו של פרד ג'יימס גרואו. איך מת התינוק ומי השאיר אותו ביער, עדיין לא ידוע. מי שיש בידיו מידע מתבקש לפנות לסגן האנטר פטריי.

ננסי טאקר נעלמה ב-26 בספטמבר 2024, כשהוריקן הלן חצה את מזרח טנסי והציף את נהר הנוליצ'אקי. בעלה, ג'ים, נמצא מת ליד גשר ג'קסון בתוך ימים ספורים. היא לא נמצאה. הסופה הרגה 18 בני אדם במדינה, והמקרה שלה נותר אחד האחרונים שעדיין היו פתוחים.

ב-12 בספטמבר איתרו מחפשים שרידי אדם באי ג'קסון, בתוך יער צ'ירוקי הלאומי, יותר משלושה מיילים במורד הזרם מהמקום שבו הניחו שהייתה. מרכז הזיהוי הפורנזי על שם ויליאם ג'נקינס באוניברסיטת מזרח טנסי אישר את הזהות לפי רישומי שיניים בתוך יום אחד. רשות החירום של מחוז וושינגטון וג'ונסון סיטי הודיעה על הממצא.

כיצד הגיעו השרידים לאי, ומדוע כמעט שנתיים של חיפושים פספסו את הנקודה הזאת, לא הוסבר. סיבת המוות לא פורסמה. בני הזוג גרו כארבעה מיילים וחצי במעלה הזרם מן האי.

באוקטובר 2015, כשהבצורת הורידה את מפלס המים במאגר ניו מלונס, התגלו שרידי אדם מתחת לגשר פארוטס פרי במחוז קלאוורס שבקליפורניה. החוקרים התייחסו למוות כחשוד, אבל במשך יותר מעשור לא היה לאישה שם.

משרד השריף של מחוז קלאוורס זיהה אותה כעת כאניטה קתלין ריינקר, ילידת 1969 ממחוז סנטה קלרה. צוות תיקים קרים שהוקם ב-2021 שלח דגימות למעבדות פרטיות, ביוני 2026 הצליחו לחלץ DNA, וגנאלוגים גנטיים איתרו באמצעותו קרובי משפחה שמסרו דגימת השוואה. הזיהוי אומת גם בעזרת משרד המשפטים של קליפורניה.

הזיהוי פותח לא פחות שאלות משהוא סוגר. החוקרים מעריכים שריינקר נעלמה לפני שנת 2000 ושהתגוררה אז בעיירה מרפיס או בסביבתה, ובכל זאת איש מעולם לא דיווח על היעדרותה. לפי משרד השריף, מותה היה ככל הנראה רצח, והוא מבקש מכל מי שהכיר אותה לפנות לחוקרים.

חוקר מקרי המוות בקווינסלנד שבאוסטרליה מקיים דיון בהיעלמותה של ג'ואן באטרפילד, אם ממוסמן שבצפון המדינה, שנראתה לאחרונה ב-26 ביוני 1998. היא יצאה מבית במוברי, ליד פורט דאגלס, ולפי ההערכה ניסתה לתפוס טרמפ בשעת לילה מאוחרת.

יומיים אחר כך נמצאו חלק מחפציה, בהם בגדים, קורות חיים ומסמכים מזהים, בנקודת תצפית על גבעת פין גין, כ-160 קילומטרים משם. מאוחר יותר קיבלה בתה בבית הספר מעטפה ובה חפצים נוספים של אמה. המעטפה נחתמה בדואר ב-29 ביולי 1998, חודש אחרי ההיעלמות, והכתב עליה היה של ג'ואן. לא נמצאו עליה טביעות אצבע.

בלש בדימוס העיד שבדוח שכתב ב-2002 נותרו שלוש אפשרויות: שהיא שמה קץ לחייה, שנסעה דרומה והיא בחיים, או שנפגעה בדרך. שני גברים שהכירו אותה העידו שלא היה להם כל קשר להיעלמות. נהגי מוניות ומומחי זיהוי פלילי של המשטרה עוד צפויים להעיד. גורלה, ואיך נשלחה המעטפה, עדיין לא ידועים.

עובד של משתלה שניקה חלקה מיוערת סמוך לדרך South Military Trail באזור בוינטון ביץ' שבפלורידה מצא עצמות אדם ב-11 במאי 2023. השרידים היו שלד בלבד, בלי שום פריט שמסגיר שם, והתיק נשאר פתוח יותר משנתיים תחת הכינוי ג'יין דו.

ב-2025 שלח משרד השריף של מחוז פאלם ביץ' את הממצאים למעבדת Othram בטקסס. שם נבנה מהעצם פרופיל DNA צפוף ששימש לחיפוש גנאלוגי, והוביל את החוקרים לענף משפחתי אחד. עבודת המשך של יחידת התיקים הקרים אישרה את ההתאמה, והזיהוי פורסם ב-4 בספטמבר 2026. מדובר ברג'ינה הס, ילידת 22 באוגוסט 1948, שהייתה בת כ-74 בעת שנמצאה גופתה.

כמעט כל השאר עדיין חסר. סיבת המוות לא פורסמה, אין הסבר כיצד הגיעה לאותה חלקה, ואין תשובה לשאלה מדוע לא דווח מעולם על היעלמותה.

לגופה שנמשתה מנהר ימהיל ליד העיירה דייטון שבאורגון ב-2 ביולי 1988 יש סוף סוף שם. מדובר בג'ורג' רניון גריפין, יליד 11 ביוני 1931, כך הודיעו משרד השריף של מחוז ימהיל, מחלקת הבוחן הרפואי של משטרת מדינת אורגון והמעבדה הפרטית אות'רם. בזמן מותו היה כנראה בן 57.

השרידים נמצאו דרומית למעגן הסירות של דייטון, במצב ריקבון מתקדם אחרי ששהו זמן רב במים. החוקרים העריכו אז שמדובר בגבר לבן בן 50 עד 70, בגובה של כ-1.78 מטר ובעל שיער אפור. הוא נמצא קשור בחבלים ומוכבד בחפצים כבדים, ומותו הוגדר כרצח. במשך יותר משלושה עשורים הוא הופיע במאגר הלאומי NamUs כאדם לא מזוהה, תחת תיק UP10882.

ב-2025 נשלחו ראיות למעבדת אות'רם, ושם ריצוף גנום וגנאלוגיה גנטית הובילו את החוקרים אל גריפין. הזיהוי עונה על השאלה מי היה האיש, אבל לא על השאלה מי רצח אותו ולמה. חקירת הרצח עדיין פתוחה.

שרידי שלד שנמצאו בפארק סלרס בעיר וילמינגטון שבמדינת דלאוור ב-5 ביוני 2011 זוהו כהאנה גרהם קלייץ, שנפטרה ממחלה בשנת 1907 בגיל 29. משטרת מחוז ניו קאסל הודיעה על הזיהוי, שנעשה בשיטת הגנאלוגיה הגנטית הפורנזית.

כבר בבדיקה הראשונה נרשמו שיער חום כהה וארוך קלוע לצמה אחת ועבודת שיניים מזהב בשיניים הקדמיות, סימנים שהצביעו על קבורה ישנה ולא על מוות טרי. מעבדת אות'רם הפיקה פרופיל DNA במאי 2021, ומחקר גנאלוגי בהובלת בלש ממשטרת מחוז מונטגומרי אישר את ההתאמה בינואר 2026.

קלייץ נקברה במאוזוליאום בבית העלמין ריברוויו בווילמינגטון. קרוב משפחה מסר לחוקרים שהקבר נפרץ בשנת 2002, והמשטרה מעריכה שהשרידים הוצאו ממנו אז. איך הגיעו העצמות מבית העלמין אל פארק ציבורי, ומי העביר אותן, עדיין לא ידוע. עד היום לא הוגש כתב אישום בגין חילול הקבר.

מתנדבים בעיר וורן שבאוהיו סורקים את הרחובות אחד אחד בחיפוש אחר לאב טיילור, אם לשלושה בת 36 שלא נשמע ממנה דבר מאז אמצע אוגוסט. היא נראתה לאחרונה ב-11 באוגוסט 2026, ומאז הטלפון שלה כבוי.

את קבוצות החיפוש ארגנה חברה שלה, והן הורחבו גם ליישובים סמוכים. במשטרה מוסרים שמצלמות זיהוי לוחיות רישום תיעדו רכב המקושר אליה בדרך לכיוון טולידו, אך החוקרים אומרים שאין בידיהם ראיה לחטיפה, והתיק לא סווג כעבירה פלילית.

בני משפחה אמרו לכלי תקשורת מקומיים שהם היו מודאגים מהנסיבות שבהן חיה לפני ההיעלמות, אף שלא קיימות תלונות משטרה בנושא. משטרת וורן ממשיכה לבקש מכל מי שיודע משהו לפנות אליה, וקו מידע אנונימי פתוח. כחודש לאחר מכן אין דיווח מאומת על ראייתה, ואין הסבר לכך שהקשר איתה נותק בבת אחת.

סינדי מרסל בליזרד היתה בת 15 כשעזבה את ביתה במונקטון שבמרילנד, באביב 1977. ב-29 בדצמבר אותה שנה נמצאו שרידי שלד ופריטי לבוש בשטח מיוער ליד מפעל במחוז וילסון שבצפון קרוליינה, כחמש שעות נסיעה דרומה משם. השרידים נותרו ללא זיהוי כמעט 49 שנה.

ב-8 בספטמבר 2026 הודיעו החוקרים שהשרידים הם שלה. צוות התיקים הקרים של לשכת החקירות של מדינת צפון קרוליינה שלח דגימות עצם לבדיקת DNA מתקדמת ב-2024, והשוואה גנאלוגית הובילה לקרובי משפחה חיים שאישרו את הקשר. בחקירה השתתפו גם ה-FBI, יחידת הרצח של משטרת מרילנד ומשטרת ראלי.

נסיבות המוות לא נקבעו רשמית. לדברי הרשויות, מקום המציאה ומצב השרידים מעלים את הסבירות למעשה פלילי, והתיק מטופל כעת כחקירת רצח. כיצד הגיעה נערה מאזור כפרי במרילנד ליער בצפון קרוליינה, ומי הותיר אותה שם, עדיין לא ידוע.

שרידי אדם שנמצאו במרפסת הכניסה של בית נטוש בבירמינגהם שבאלבמה ביולי 2020 זוהו כשל וילי וורן טנסיל הבן, בן 58 מגרנד ראפידס שבמישיגן. משרד חוקר המוות של מחוז ג'פרסון הודיע על הזיהוי ב-8 בספטמבר 2026, יותר משש שנים אחרי מציאת הגופה.

השוואת DNA רגילה לא העלתה התאמה, והתיק נסגר ללא פתרון. ב-2025 נשלחה דגימה למעבדה הפרטית Othram לצורך גנאלוגיה גנטית פורנזית. הגנאלוגים התקדמו החוצה דרך קרובי משפחה רחוקים במשך כעשרה חודשים עד שהגיעו למשפחתו הקרובה, שסיפקה דגימת השוואה ואישרה את ההתאמה. טנסיל דווח כנעדר למשטרת גרנד ראפידס עוד ב-2017.

חוקר המוות קבע כמוות ממחלת לב על רקע יתר לחץ דם, כלומר מוות טבעי. מה שאיש אינו יודע להסביר הוא איך בכלל הגיע לאלבמה. לא היו לו קשרים ידועים לבירמינגהם, ואין שום תיעוד של הדרך שבה עשה את המסע דרומה או של הסיבה שבגללה נמצא באותה מרפסת.

שרה מיי ריינולדס, בת 26, נראתה לאחרונה ב-2 ביולי 2026 על כביש 492 ליד המחלף עם כביש 81 בטאונשיפ ניו מילפורד שבמחוז סאסקווהאנה, פנסילבניה. לא היה לה רכב. החוקרים העריכו שהיא הלכה ברגל, או שנסעה עם מישהו שזהותו מעולם לא נקבעה.

ב-21 באוגוסט נמצאו שרידי גופה בשטח מיוער באותו טאונשיפ. ב-28 באוגוסט אישר חוקר מקרי המוות של המחוז שמדובר בה. משטרת המדינה מוסרת שסיבת המוות ונסיבותיו טרם נקבעו, ולפי הדיווחים מצב השרידים אינו מאפשר נתיחה שלאחר המוות כרגיל.

המשטרה לא מסרה מי מצא את השרידים, מה המיקום המדויק, ואם יש חשד לפלילים. החקירה פתוחה והוצע פרס תמורת מידע. השאלה המרכזית נשארת ללא מענה. אשה צעירה נעלמה בכביש כפרי לאור יום ומתה במרחק קילומטרים ספורים משם, ושום פרט שפורסם עד כה אינו מסביר כיצד.

ננסי גאת'רי, בת 84, נחטפה מביתה בקטלינה פותהילס שליד טוסון באריזונה ב-1 בפברואר 2026. כמעט שבעה חודשים אחר כך היא לא נמצאה ואיש לא הוגדר חשוד. מכתבי כופר הגיעו אל משפחתה ואל תחנת טלוויזיה מקומית, וחוקרים קבעו מאוחר יותר שחלק מהם היו ניסיונות סחיטה חסרי בסיס.

בסוף אוגוסט הוזעקו שוטרים אל שרידי אדם שנמצאו בשטח מדברי ממערב לעיר. שריף מחוז פימה אמר שאין שום סימן לקשר לפרשה. הפתולוג הראשי של המחוז מסר שבכל פעם שמגיע דיווח כזה, משרדו מצליח לשלול התאמה במהירות.

החזרתיות הזאת היא חלק מהסיפור. במחוז פימה מאוחסנים כ-600 סטים של שרידי אדם לא מזוהים, יותר מבכל מחוז אחר בארצות הברית, ורבים מהם של מהגרים שמתו בחציית מדבר סונורה. היכן נמצאת גאת'רי, ומי נכנס לביתה, נותר לא ידוע.

ב-11 במאי 2023 מצא עובד במשתלה שרידי שלד בחלקה מיוערת סמוך לגוש 8000 ברחוב סאות' מיליטרי טרייל, באזור בוינטון ביץ' שבפלורידה. שום דבר שנמצא עם הגופה לא הצביע על זהות, ומשרד השריף של מחוז פאלם ביץ' רשם את התיק כאישה בלתי מזוהה.

ב-2025 שלחה יחידת התיקים הקרים של השריף חומר למעבדה אותרם שבטקסס, שם הופק פרופיל גנטי ואותרו קרובי משפחה אפשריים. בדיקת קרבה מאשרת שנערכה בקיץ האחרון התאימה לאח שנפטר. ב-4 בספטמבר 2026 פרסם המשרד את השם: רג'ינה הס, ילידת 22 באוגוסט 1948, כבת 74 בעת שנמצאו השרידים.

בני המשפחה מסרו לחוקרים שהיא הייתה מנותקת מהם עשרות שנים ולא נראתה יותר מחמישים שנה. שם נגמרות התשובות. איך מתה, מתי מתה, וכיצד הגיעה לאותה חלקה, הכול עדיין לא ידוע, וסיבת המוות לא פורסמה. התיק נשאר פתוח.

ב-25 בנובמבר 1983 נמשתה גופתו של גבר ממקווה מים ברחוב השדרה העשירית צפון בעיירה לייק וורת' שבפלורידה. בנתיחה נקבע שהמוות נגרם מטביעה בתאונה. איש לא בא לזהות אותו, והוא נשאר אלמוני כמעט 43 שנה.

משרד השריף של מחוז פאלם ביץ' פתח מחדש את התיק ושלח דגימה לחברת הגנומיקה הפלילית Othram. באפריל 2026 הפיקה המעבדה כיווני חקירה גנאלוגיים שהצביעו על קרובי משפחה בחיים. באוגוסט 2026 נסעו חוקרים לקליפורניה, תשאלו אדם שנחשב לבנו ולקחו ממנו דגימת השוואה. ההשוואה אישרה את ההתאמה.

האיש היה ארצ'י פטרסון הבן, יליד 15 באוגוסט 1940, בן 43 במותו. איך הגיע למים לא הוסבר, ועדיין לא ברור מדוע במשך ארבעה עשורים לא נקשרה אליו שום הודעה על נעדר.

בשנת 1964 נמצאו שרידי אדם לצד דרך כפרית ליד ריצ'מונד שבטקסס. הראש, כפות הידיים וכפות הרגליים מעולם לא אותרו. המוות נקבע כרצח, האיש לא זוהה, והחוקרים כינו אותו סטאבי. הוא נקבר בבית קברות בריצ'מונד בשנת 1984, והתיק שקע לעשרות שנים.

בשנת 2024 הוציא משרד השריף של מחוז פורט בנד את השרידים מהקבר כדי לחפש חומר גנטי שמיש. בשיתוף חברת החקירות הפורנזיות מוקסי הופק פרופיל שמספיק לגנאלוגיה גנטית חקירתית. התוצאה סותרת את הרישום המקורי. השוטרים ב-1964 תיעדו גבר לבן בן ארבעים עד שישים בערך. ה-DNA מצביע דווקא על מוצא מזרח אסייתי, עם קווי משפחה הקשורים לשמות פלאקאט, אאונה ונאפיאהי.

לאיש עדיין אין שם. החוקרים מבקשים מכל מי שגר באזור פורט בנד והיוסטון או עבר בו סביב שנת 1964, וזוכר גבר בוגר שנעלם, לפנות אליהם.

ביוני 1982 נכנס פועל בניין לבניין בנק אטלנטיק שטרם הושלם ברחוב אורנג' צפון 20 באורלנדו שבפלורידה, כדי לאסוף ציוד, ומצא גבר מת בתחתית פיר מעלית. לא נמצאו סימני אלימות ברורים. הרופא המשפטי רשם שסיבת המוות בלתי ידועה, ולאיש לא היה דבר שיזהה אותו.

המשטרה עצרה אותו לבדיקה פעמיים, באוקטובר 1981 ושוב ביוני 1982. בשתי הפעמים אמר שהוא חסר בית, שהגיע לאחרונה ממלבורן ביץ', ושקוראים לו אדם קדמון. זה לא היה שמו. הצירוף לקוח מהמסורת המיסטית היהודית, שם הוא מציין את האדם הראשוני.

יחידת התיקים הקרים של משטרת אורלנדו שלחה את הראיות למעבדת אותרם בטקסס, שבנתה פרופיל גנטי מלא ואיתרה קרובי משפחה אפשריים. הזיהוי, שפורסם באוגוסט 2026, קובע שזהו וינסנט טוד פיטרסון. משפחתו איבדה איתו קשר וחיפשה אותו. מדוע היה בבניין, ומדוע בחר דווקא בשם הזה, עדיין לא ידוע.

העיר ניו יורק זיהתה קורבן נוסף של הפיגועים במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001, בפעם הראשונה באמצעות גנאלוגיה גנטית. ההודעה נמסרה ב-24 באוגוסט 2026, שבועות אחדים לפני יום השנה העשרים וחמישה. הקורבן היא אישה בוגרת, ומשפחתה ביקשה שלא לפרסם את שמה. היא האדם ה-1,651 שזוהה רשמית מבין ההרוגים באתר.

גנאלוגיה גנטית משלבת בדיקת DNA עם מחקר של עצי משפחה. במקום להזדקק להתאמה ישירה לקרוב משפחה שכבר מסר דגימת השוואה, השיטה מתקדמת החוצה דרך קרובים רחוקים יותר ורשומות ציבוריות, עד שאפשר לצמצם את מעגל האפשרויות לשם אחד. את העבודה ביצע המשרד לרפואה משפטית של העיר יחד עם בלשים ממשטרת ניו יורק.

כ-1,100 קורבנות עדיין לא זוהו. לדברי הגורמים הרשמיים, 47 פרופילי DNA נחשבים כרגע מתאימים לשיטה החדשה, חלק קטן מכלל השרידים שנאספו. שברים רבים ניזוקו מדי מהאש ומחלוף הזמן מכדי להפיק מהם DNA שמיש, ואיש לא העריך כמה שמות נוספים תוכל השיטה לספק.

ב-7 ביולי 1994 נתקלו כורתי עצים בגולגולת אנושית חלקית ליד אתר מחנאות באגם פאט שבהרי הסיירה נבאדה, מחוז פלייסר בקליפורניה. המקום נמצא סמוך לכביש הבין-מדינתי 80, ליד דרך נייאק. החוקרים אספו כמה פריטים כראיות והעריכו אז שהשרידים שכבו שם כשנה. איש לא זוהה, והתיק נסגר כתיק פתוח ללא פתרון.

ב-27 באוגוסט 2026 הודיע משרד השריף של מחוז פלייסר על שם. השרידים שייכים לג'ורג' קרוסלי, יליד 1929. פרופיל DNA שהופק מהגולגולת הועבר למרכז לגנאלוגיה גנטית חוקרת במכללת ראמאפו בניו ג'רזי, ושם בנו החוקרים את עץ המשפחה עד שהגיעו לצאצא חי. החוקרים ציינו שמוצאו הקרואטי והיוגוסלבי של קרוסלי כמעט אינו מיוצג במאגרי ה-DNA המסחריים, וזה עיכב את העבודה.

השאלות הבסיסיות נותרו פתוחות. הפעם האחרונה שידוע כי קרוסלי שהה בקליפורניה הייתה ב-1963, שלושים ואחת שנים לפני שנמצאה הגולגולת. מה עלה בגורלו בשנים האלה אינו מתועד, ובגלל מיעוט הממצאים סיבת המוות מעולם לא נקבעה.

ביולי 1990 יצאו ארבעה ילדים לקטוף פירות יער ליד גשר רכבת במונרו טאונשיפ שבמחוז קלריון, פנסילבניה, ומצאו שלד אנושי בתוך נחל. לפי ההערכה הגופה שכבה שם שישה עד שמונה שבועות. בגולגולת נמצאה חבלה קהה בצד ימין. מכיוון שבכיסי הג'ינס שלה נמצאו מטבעות פני, החוקרים כינו אותה פני דו, והתיק נרשם במאגר הארצי כמספר UP6580.

במשך 36 שנה לא היה לה שם. ב-2022 העבירה משטרת פנסילבניה, יחד עם המחלקה למדעי הפורנזיקה באוניברסיטת מרסיהרסט, ראיות למעבדת Othram שבטקסס. שם הופק פרופיל DNA בריצוף גנום, ובעזרתו אותרו קרובי משפחה חיים. ב-24 באוגוסט 2026 הודיעה פרקליטות מחוז קלריון על התוצאה: זוהי ווינדי ביוקנן, בת 19 בזמן היעלמותה.

הזיהוי עונה על השאלה מי היא, לא על השאלה מה קרה לה. חקירת הרצח עדיין פתוחה, והמשטרה קוראת לכל מי שיודע משהו לפנות אליה.

המשטרה באי הדרום-קוריאני ג'ג'ו פתחה בחיפוש רחב היקף אחר ג'אנג מי-ראן, אישה שנראתה לאחרונה ב-12 במאי. אות הטלפון הנייד שלה נקלט בפעם האחרונה ב-16 במאי. החוקרים איתרו את תנועותיה הידועות האחרונות בבית ההארחה שבו שהתה ובאזור נמל האלים.

התיק קיבל תפנית חריגה כבר בהתחלה. דיווח ראשון על היעדרות נסגר ב-15 במאי, לאחר שחוקר רשם כי נוצר עמה קשר. בהמשך לא נמצא שום תיעוד לשיחה כזו. דיווח שני, חודשים מאוחר יותר, החזיר את התיק לטיפול, אבל עד אז כבר נמחקו רוב צילומי המצלמות ברחוב ובחנויות, מפני שמערכות כאלה נוהגות לדרוס את עצמן אחרי כשלושים יום.

כעת הוקצו לחיפוש כ-140 שוטרים, פי חמישה בערך מהמאמץ הקודם, לצד כלבי גישוש וסריקה של מצלמות פרטיות. יותר משלושה חודשים אחרי שנראתה לאחרונה, מקום הימצאה אינו ידוע ולא נקבעה סיבה להיעלמותה.

משרד השריף של מחוז סנטה קרוז באריזונה הודיע ב-6 באוגוסט 2026 שזיהה גבר שטבע באגם פטגוניה בשנת 1978 ונשאר בלי שם קרוב לחמישה עשורים.

לדברי החוקרים, ההתקדמות בבדיקות DNA היא שאפשרה את הזיהוי. פרופיל גנטי שהופק מהשרידים הושווה למאגרי גנאלוגיה, וההשוואה הצביעה על קרוב משפחה רחוק שחי בקנדה. הרשויות הקנדיות יצרו קשר עם המשפחה, ואחיו של הנפטר מסר דגימה שאישרה את ההתאמה. הוא זוהה כדייוויד אלן מקינרוי, אזרח קנדי.

הזיהוי סוגר את שאלת הזהות, אבל לא את השאלה איך הגיע לאגם בדרום אריזונה, ולא מדוע חלפו כמעט חמישים שנה בלי שחיפוש משפחתי הגיע לתיק. משרד השריף לא הציג את הטביעה עצמה כחשודה, ונסיבות המקרה לא פורטו בהודעה לציבור.

בלשים בקליפורניה חידשו פנייה לציבור בתיק שנשאר ללא זיהוי במשך חצי מאה. ב-19 בינואר 1974 נמצאו ליד דזרט הוט ספרינגס שבמחוז ריברסייד שרידי אדם קבורים למחצה. במשך עשורים לא היה להם שם.

הגנאלוגיה הגנטית סגרה את הפער. דגימות עצם עובדו במעבדה הפורנזית Othram, נבנה פרופיל DNA, וב-2024 זוהו השרידים כרבקה ג'ין מקמהן, המכונה גם בקי סוליס, בת תשע עשרה. משפחתה ראתה אותה בפעם האחרונה ב-3 ביולי 1973. בין 1969 ל-1973 היא התגוררה בבלינגהם שבמדינת וושינגטון, וגם שהתה בבל גארדנס, בל, קודהיי וקומרס שבקליפורניה.

החוקרים אומרים שכמעט כל מה שחשוב עדיין חסר: כיצד מתה, מי אחראי לכך, ומה קרה בשבועות שבין הפעם האחרונה שנראתה בפומבי ביוני 1973 לבין מציאת הגופה. הם מבקשים מכל מי שהכיר אותה לפנות אליהם.

ב-24 בפברואר 1986 נמצאה בפורט וורת' שבטקסס גופה של אישה שנחנקה למוות. איש לא ידע מי היא. היא נקברה כקורבן ללא זהות, והתיק נשאר סגור במגירה ארבעה עשורים.

המשטרה הודיעה ב-18 באוגוסט 2026 שזוהתה סוף סוף: ברנדה דארנל מקלרן. ראיות ביולוגיות שנשמרו מאז נשלחו ב-2025 למעבדה הפורנזית Othram לצורך גנאלוגיה גנטית, והתוצאה הפנתה את החוקרים למשפחה מסוימת. אחיה, פלויד ריי מקלרן, מסר דגימת DNA, ובסוף יולי 2026 אישר המרכז לזיהוי אנושי של אוניברסיטת צפון טקסס התאמה של אח ואחות.

החזרת השם אינה סוגרת את התיק. מי הרג אותה עדיין לא ידוע, וחקירת הרצח פתוחה ופעילה. הבלשים מבקשים מכל מי שהכיר אותה, או שזוכר משהו מפורט וורת' בתחילת 1986, לפנות ליחידת הרצח של המשטרה.

אסטריד ברידג'ס, בת 45, נמצאה מתה בביתה בגרשם שבאורגון ב-2 ביולי 1993. על גופה נמצאו חבלות, אך חוקר מקרי המוות רשם את המוות כתאונה והתיק נסגר.

שלושים ושלוש שנה אחר כך הקביעה הזאת התהפכה. לאחר בדיקה חוזרת של החבלות ושל הראיות שנשמרו, סיווג מחדש משרד חוקר מקרי המוות את המוות כרצח. משטרת גרשם פתחה מחדש את החקירה בסיוע פרקליטות מחוז מולטנומה, ובלשים חקרו מאז את בעלה, ג'ון ברידג'ס, במיזורי.

התיק גרר גם חוקרים ממדינה אחרת. בלשים בקנטקי בודקים שוב את מותה בשנת 1972 של ג'ויס ברידג'ס, המכונה מייבל, אשתו הראשונה של ג'ון ברידג'ס. גם מוות זה נרשם תחילה כתאונה וסווג מחדש לאחר מכן כרצח. בשני המקרים לא הוגשו כתבי אישום ולא נמסר שם של חשוד. הרשויות לא הסבירו בפירוט מה השתנה בקריאת החבלות של 1993 אחרי שלושה עשורים.

אליזבת ואדל, בת 44, המכונה ליז, נסעה מקארי שבקרוליינה הצפונית לגרנדה. היא נראתה לאחרונה ב-22 ביולי 2026 יוצאת לשחות בחוף גראנד אנס, אחד החופים העמוסים ביותר באי. היא לא חזרה.

הרשויות בגרנדה סרקו את המים ואת קו החוף. ממלא מקום מפקד המשטרה, רנדי קונוט, אמר לעיתונאים שהמקרה ממשיך להיות מטופל כחקירת נעדרת, נוסח שמשאיר פתוחות גם אפשרות של תאונה בים וגם אפשרויות אחרות. לא הודע על מעצר ולא נקבעה סיבה להיעלמות.

גראנד אנס הוא חוף עמוס בקהל, וזה חלק ממה שמקשה להסביר את ההיעלמות. הרשויות לא דיווחו בפומבי על מציאת גופה, בגדים או חפצים אישיים, ולא אמרו אם עד ראייה כלשהו ראה אותה נכנסת למים או יוצאת מהם. מקרים מסוג זה נפתרים לרוב בידי הים עצמו בתוך ימים. המקרה הזה לא נפתר, והוא נותר פתוח באופן רשמי.

כמעט 26 שנה נשא התיק שם זמני בלבד: צ'לסי ג'יין דו. שרידיה של אישה צעירה נמצאו בשנת 2000 במגרש חנייה בעיר צ'לסי שבמסצ'וסטס, מעבר לנהר מבוסטון. איש לא ידע מי היא.

המצב השתנה בעזרת גנאלוגיה גנטית חוקרת, שיטה שמשלבת ניתוח DNA עם עבודת ארכיון איטית של אילנות יוחסין. מעבדת הזיהוי הפרטית Othram הפיקה מהשרידים פרופיל DNA שמיש. לאחר מכן פעל ה-FBI כלפי חוץ דרך עצי משפחה, עד שהשביל הגיע אל אח של הנערה וההתאמה עמדה במקומה. משטרת צ'לסי, ה-FBI ופרקליטות המחוז הודיעו ב-3 ביוני 2026 שהקורבן היא טיפאני בראדלי, בת 16 במועד מותה. מפקד משטרת צ'לסי אמר שדבר אינו יכול לבטל את מה שהמשפחה עברה, אך שסוף סוף יש בידה סגירת מעגל.

השיטה נבנתה כדי לאתר חשודים. כיום היא מופנית גם לכיוון ההפוך, אל מאות גופות לא מזוהות שנמצאות עדיין באחזקת חוקרי מקרי מוות בארצות הברית, רבות מהן בנות עשרות שנים.

מערת גרוטה דלה ונרי ליד פאראביטה שבדרום איטליה ידועה בשרידים הקשורים לניאנדרטלים ולבני אדם מודרניים קדומים, ובשני פסלונים קטנים של נשים הרות שנמצאו בה ב-1966. לקראת שיקום מתוכנן, צוות חוקרים שכלל את ד' פ' ברבולה וג' לאוצ'י סרק את הקרקע סביבה במכ"ם חודר קרקע ובמדידת התנגדות חשמלית, שתי שיטות שמאפשרות להציץ מתחת לפני השטח בלי לחפור.

התוצאות, שפורסמו בכתב העת Digital Applications in Archaeology and Cultural Heritage, מצביעות על כמה חללים קבורים. באזור אחד האותות מרמזים על חללים גדולים ברוחב של כ-8 עד 10 מטרים, בעומק של מטר עד שלושה מטרים בלבד, ואולי מחוברים למערה המוכרת. חללים חשודים קטנים יותר הופיעו בשני אזורים נוספים, וכן סלע סדוק מתחת למערה שעלול לפגוע ביציבותה.

שום דבר עוד לא אושר. לחות, סלע שבור ומילוי רופף יכולים להיראות במכשירים האלה כמו חלל ריק, וצמחייה סבוכה חסמה חלק מהסקר. האם החללים קיימים באמת, האם הם מתחברים לאולם הראשי והאם יש בהם עקבות ארכאולוגיים, את זה תכריע רק חפירה.

רוב בני האדם בסקנדינביה של תקופת הברזל ותקופת הוויקינגים נקברו בתלים או בבתי קברות. מחקר חדש בוחן את היוצאים מן הכלל: יותר מ-190 עצמות אדם שהונחו בתוך בתים או סביבם, בין 500 לפני הספירה לערך ל-1050 לספירה. את המחקר הובילה מריאנה הם אריקסן מהמוזיאון הלאומי של דנמרק, והוא פורסם בכתב העת Journal of Archaeological Method and Theory.

לפחות 12 מהאנשים האלה, ובהם שתי נשים וילד, נפגעו באלימות סמוך למותם. לשישה היו פגיעות ראש, ולארבעה כמה פציעות. נראה ששיעור המקרים האלימים עלה עם השנים.

הממצא המוזר ביותר הגיע מבית באולבורג שבדנמרק: חלק מגולגולת של ילד בן שנתיים עד ארבע, ועליה חתך של חרב, הוטמן ברצפה. התיארוך מראה שהילד מת כ-200 שנה לפני שהבית נבנה, ואנשים המשיכו לגור בו. למה נשמר השריד, והאם האלימות נבעה מסכסוכים, ממלחמה או מענישה, עדיין לא ידוע.

ארכיאולוגים שחופרים באתר הואקאס דה מוצ'ה, ליד העיר טרוחיו שבחוף הצפוני של פרו, פתחו קבר קטן שנראה שייך לילד צעיר. הממצא הוצג ב-6 באוקטובר על ידי האוניברסיטה הלאומית של טרוחיו. הקבר נמצא סמוך למקדש הואקה דה לה לונה, ומתוארך לשלב מאוחר של תרבות המוצ'ה, שפרחה באלף הראשון לספירה.

בקבר נמצאו 32 מנחות, רובן כלי חרס. שתיים בולטות במיוחד: אחת מציגה אל בעל תווי ציפור, והשנייה אסיר שחבל קשור לצווארו. שבויים מופיעים לא מעט באמנות המוצ'ה, בדרך כלל בהקשר של קרבות טקסיים והקרבה, אבל דמות כזו בקבר של ילד היא דבר חריג.

הרבה עדיין לא ברור. זהות הילד אינה ידועה, ולא אושר שהמשפחה הייתה רמת מעמד, וגם לא שמעמד בחברת המוצ'ה עבר לילדים מלידה. החוקרים גם עדיין לא יודעים אם שתי הדמויות מתייחסות לטקס מסוים, למיתוס או לאירוע אמיתי.

ארכאולוגים תת-ימיים שעובדים באנטירודוס, אי שקוע בנמל המזרחי של אלכסנדריה במצרים, משו טבעת חותם מברונזה שחקוקה בה דמותו של המגדלור של אלכסנדריה. המועצה העליונה לעתיקות של מצרים מגדירה אותה כטבעת החותם הראשונה הידועה שמתארת את המגדלור. התגלית, שהוכרזה בתחילת אוקטובר 2026, היא פרי משלחת משותפת של המכון האירופי לארכאולוגיה תת-ימית בראשות פרנק גודיו ושל רשויות העתיקות המצריות.

החריטה דומה לדמות המגדלור שמופיעה על מטבעות של אלכסנדריה מהמאה השנייה לספירה, מה שמרמז על תיארוך דומה. טבעת חותם שימשה להטבעת סימן בשעווה או בחימר על מסמכים או סחורות, ולכן בעליה מילא כנראה תפקיד רשמי או מסחרי כלשהו.

הרבה עדיין לא ידוע. התאריך המדויק ומקום המציאה המדויק לא פורסמו, ואיש אינו יודע מי ענד את הטבעת. החוקרים משערים שארמון באי המשיך לשמש למטרות מנהליות, אולי גם לניהול המגדלור, אבל הקשר הזה הוא עדיין השערה בלבד. המגדלור עצמו, אחד משבעת פלאי תבל העתיקים, נהרס ברעידות אדמה בימי הביניים.

הארכיאולוג מליק מירביי אומרואלו הבחין בתצלומי לוויין בקווים ישרים ליד הכפר מסצ'ידלי שבמחוז מוש במזרח טורקיה - קווים שלא התאימו לנוף הטבעי. בשטח הוא מצא חומות אבן מסיביות שמשתרעות לאורך כ-1.4 קילומטרים ומקיפות כ-120 אלף מ"ר, בערך שטח של 17 מגרשי כדורגל. בתוך המתחם יש שרידי מבנים ומבנה עגול ברדיוס של כ-25 מטרים שתפקידו לא ברור, אולי קשור למים.

הבנייה הכבדה דומה למבצרים מתקופת הברזל הקדומה באזור אגם ואן, ולכן מעריכים את גילו בכ-3,000 שנה. אומרואלו מעלה את האפשרות שזו ארזשקון, עיר המלוכה של ארמה, מלך מוקדם של ממלכת אוררטו. לפי כתבי אשור העיר נחרבה בשנת 856 לפני הספירה, ומקומה לא נמצא מעולם.

הקשר הזה הוא השערה בלבד. אין עדיין תיארוך פחמן, כתובות או תוצאות חפירה, וחוקרים מיקמו את ארזשקון בכל מקום מאגם ואן ועד אגם אורמיה. הוגשה בקשה לרשום את האתר ולהגן עליו.

בביצת דוּבֶנזֶה שבשלזוויג-הולשטיין, בצפון גרמניה, חשפו ארכאולוגים גולגולת של שור בר (אורוכס) שהוצבה על מוט עץ לפני כ-10,500 שנה, זמן קצר אחרי תום עידן הקרח האחרון. היא נמצאה מטרים ספורים בלבד ממה שהחוקרים מחשיבים לקבר העתיק ביותר הידוע בצפון גרמניה, שנחפר ב-2022 וב-2023.

הגולגולת, שהתגלתה בקיץ 2025, שבורה לכמה חלקים אך כמעט שלמה, בזכות הכבול הרווי במים ששימר אותה. מנהל החפירה, הרלד ליבקה ממרכז לייבניץ לארכאולוגיה, משער שהציידים-לקטים שחיו במקום הציבו אותה כדי לשמור על המת. לפי ההערכה, הקהילות האלה שרפו את מתיהן וקברו את האפר יחד עם שרידי המדורה.

עדיין לא ידוע איך ננעץ המוט בגולגולת ואיך נראה החפץ במקור. הצוות מתכנן להפריד את הלסת מהגולגולת כדי לברר זאת. המשמעות הטקסית נשארת השערה, והביצה המתייבשת מאיימת על מה שעוד קבור בה.

לפני יותר ממאה שנה חפר פלינדרס פטרי שורות של קברי משנה סביב קברי המלכים של השושלת הראשונה באום אל-קעאב שבאבידוס, מהשנים 3078 עד 2900 לפנה"ס בערך. הוא חשד שהמשרתים שנקברו שם הומתו כדי ללוות את המלך לעולם הבא, ואולי אף נקברו בחיים - אבל לא הצליח להוכיח זאת מן העצמות.

מחקר חדש של הביו-ארכיאולוגית רוזלין קמפבל מאוניברסיטת פרדו, שפורסם בכתב העת Frontiers in Environmental Archaeology, בחן מחדש 46 מאותן גולגולות, השמורות באוסף דאקוורת' בקיימברידג'. ב-18 מהן, כ-39 אחוז, היא מצאה פגיעות מסביב לרגע המוות שיכלו להיות קטלניות, ובהן שברים קוויים ופצעים חודרים מחפצים חדים.

הממצא לא מכריע את הוויכוח. הגולגולות ששרדו הן רק 5 עד 15 אחוז מהקבורות המקוריות, וחנק או מחנק כמעט אינם משאירים סימן בעצם. ייתכן שחלק מהמשרתים הומתו, ואחרים מתו מוות טבעי וזכו לכבוד להיקבר ליד המלך. איזה מנהג היה הנפוץ - עדיין לא ידוע.

המועצה העליונה לעתיקות של מצרים הודיעה על ממצא נדיר בביר א-שע'אלה, בית הקברות של העיר העתיקה מותיס בנווה המדבר דאחלה: קבר בנוי לבני בוץ שבראשו פירמידה, שנבנה בתקופה הרומית, יותר מאלפיים שנה אחרי תקופת הפירמידות הגדולות. בתוכו נמצא מטבע ברונזה עם דיוקן הקיסר קונסטנטינוס, וכתובת יוונית תוארכה לסוף המאה השלישית או לתחילת המאה הרביעית לספירה.

גרם מדרגות של ארבע עשרה מדרגות מוביל לפתח מאבן חול בסגנון מצרי מסורתי, עם לחשי הגנה, דיסקת שמש מכונפת ושני קוברות, וסצנה מ"ספר אמדואט" - הפעם הראשונה שהטקסט הזה נמצא באתר. מתחת נמצאים אולם מקומר ושני חדרי קבורה, ככל הנראה לגבר ולאשתו. על מצבת אבן חרוט שיר אבל יווני בן 19 שורות, המוקדש לאדם בשם פיסכטס, שלפי ההערכה שימש שופט.

נותרו שאלות פתוחות. לא ברור למה פקיד מהתקופה הרומית בחר בצורת הפירמידה הקדומה, ומקדש מאוחר יותר עם ארבעה עמודים שנבנה מעל הפתח מעיד על שימוש חוזר שמטרתו עדיין לא הוסברה.

צוללים וחוקרים העלו מאגם ארנדזה שבמדינת זקסוניה-אנהלט בגרמניה חלקי עץ מעובדים, שתוארכו לכ-10,500 שנה לפני זמננו. בין הממצאים עמוד באורך של כמטר וחצי, שעדיין נושא את סימני הכריתה, וקרשים מבוקעים באורך של עד כ-1.2 מטר. העבודה נעשתה בידי משרד המורשת של המדינה (LDA) יחד עם מכון פראונהופר IOSB-AST.

הגיל הוא העיקר. עד כה הכירו מבנים מהתקופה המזוליתית במרכז גרמניה רק ככתמים כהים באדמה, ולא כעץ ששרד. הארכאולוג הממלכתי הרלד מלר אומר שהממצאים מציגים את התקופה באור חדש לגמרי. אם העץ הגיע ממבני קבע, פירוש הדבר שציידים-לקטים הקימו מבנים יציבים כ-3,000 שנה לפני שהחקלאות הגיעה למרכז אירופה.

למה בדיוק שימש העץ, לבקתות, למחסות או למשהו אחר, עדיין לא ידוע. הצוות מתכנן סקרים תת-ימיים נוספים בעזרת סונאר ברזולוציה גבוהה.

בחפירות באתר טאגואה טאגואה שבמחוז או'היגינס בצ'ילה נחשפה גולגולת שבורה של גומפותריום בוגר, קרוב משפחה נכחד של הפיל, בשכבות שגילן מוערך בכ-12,500 שנה. את החפירה, שנמשכה מסוף אוגוסט עד אמצע ספטמבר 2026, הוביל רפאל לברקה מהאוניברסיטה הקתולית האפיפיורית של צ'ילה.

לצד הגולגולת נמצאו עצמות סוס, עצמות ציפורים שרופות וכלי אבן, ממצאים שמעידים על נוכחות אנושית במקום. לפי צוות החוקרים, ייתכן שהנזק לגולגולת הוא תוצאה של ניסיון מכוון לשבור אותה כדי להגיע למוח ולאכול אותו.

החוקרים מדגישים שזו פרשנות זמנית בלבד ולא הוכחה לשחיטה, ותוצאות תיארוך הפחמן הסופיות מהעונה הזאת עדיין לא התקבלו. האם הציידים הראשונים בדרום אמריקה באמת עיבדו כך את בעלי החיים הענקיים האלה, ובאיזו תדירות, נשאר שאלה פתוחה.

חוקרים תיארו שלושה גליפים מצוירים בתוך מערה מס' 19 בצ'לקצינגו שבמדינת מורלוס במקסיקו, כ-90 קילומטרים דרומית-מזרחית לבירה. המערה נמצאת במחצית הדרך במעלה המדרון המערבי של הר סרו דלגדו. המחקר של כריסטוף הלמקה, ירספר נילסן, קרולינה מסה רודריגס ומריו קורדובה טייו התפרסם בכתב העת Antiquity, ומתארך את הסימנים למאות הרביעית עד השישית לספירה.

גליף אחד משלב סימני הר עם "מגילות דיבור", וייתכן שהוא שם מקום, "ההר המזמר", שאולי מתייחס לסרו דלגדו עצמו ומהדהד סימן דומה בציורי הקיר של טאוטיוואקן. גליף שני מצרף מחרוזת חרוזים, פיסת בד וחץ של מטיל חניתות, ומפורש כתואר של לוחם. השלישי הוא מסגרת של כוכבים בעלי חמישה קודקודים סביב מדף סלע מפויח מאש.

הרבה עדיין לא ידוע. החוקרים אינם יודעים איזו שפה נכתבה בכתב של טאוטיוואקן, לא כל הסימנים זוהו, ואיש אינו יודע מה נשרף על המדף: קטורת, צרור קבורה או משהו אחר לגמרי.

על גבעת גרניט במיסיידה שבצפון סודן חצובה בסלע דמות אדם בגודל טבעי, שמשקיפה על הסביבה כבר מאות שנים. במאה השביעית לספירה בנו הנוצרים המקומיים כנסייה ישירות סביבה. מחקר שפורסם השבוע בכתב העת Antiquity, בהובלת יואנה צ'שלסקה מאוניברסיטת ורשה, בוחן את שני המונומנטים יחד.

לפי החוקרים, ייתכן שהדמות מציגה שליט של ממלכת כוש העתיקה, ושהיא סימנה גבול טריטוריאלי. המקבילה הקרובה ביותר היא תבליט גדול בגבל קיילי, שבו מופיע המלך הכושי שרקארר.

מה שעדיין לא ידוע הוא את מי מייצגת הדמות במיסיידה ומתי נחצבה. לדברי הצוות, תאריך מדויק טרם נקבע. גם לא ברור מדוע בחרו הבונים להקיף דמות מלכותית עתיקה בכנסייה. בסקר שכלל כמעט 300 אתרים באזור נמצאו גם חריטות של אריות, פילים ובקר, צלבים נוצריים וספינות.

ארכיאולוגים תת-ימיים מטעם רשות העתיקות של דרום אטרוריה משו חרב שלישית מתקופת הברונזה מקרקעית אגם מדזאנו, אגם געשי קטן ממערב לאגם בולסנה שבצפון לאציו. הלהב, עם ידית בעלת זיז, נמצא ליד החוף הדרומי במצב שימור מצוין, לצד כלי חרס, תער ברונזה וגרזן ברונזה.

באגם מסתתר יישוב של בתים על כלונסאות שהיה מאוכלס בערך בין 1700 ל-1150 לפני הספירה, ועמודי העץ שלו נמצאים בעומק של 2.5 עד 10 מטרים. בעונת החפירות של 2025 לבדה נמצאו יותר מ-25 חפצי ברונזה, ובהם גרזנים, ראשי חניתות, סיכות ומגל, וגם שברי מטילי ברונזה שמרמזים על עיבוד מתכת במקום. החרסית הדלה בחמצן שמרה על פני המתכת רעננים באופן חריג.

השאלה הפתוחה היא מדוע כל כך הרבה נשק יקר ערך הגיע למים. הסבר אחד הוא אובדן רגיל, חפצים שנפלו מרציפי עץ במשך שש מאות שנה. ההסבר השני הוא מנחה מכוונת: אחת החרבות הקודמות נראית לא מתאימה ללחימה ופורשה כחפץ פולחני. אף אחת מהגרסאות לא הוכרעה.

מכלול של מבני אבן גדולים תועד ברכס המרוחק קורדיירה דל טיגרה שבמחוז מנדוסה בארגנטינה, בגובה של יותר מ-3,000 מטר. מטפס ההרים קרלוס גובי הבחין לראשונה באתר בתצלומי לוויין במאי 2025, והגיע אליו עם אדריאן רדיץ' וגבריאל אורופינו אחרי מסע של ארבעה ימים. התגלית אושרה בפברואר 2026.

באתר יש מתחמים עגולים שקוטרם 27 עד 35 מטר, ומחברים ביניהם מעברים, חומות, תעלות ושטחים חפורים. חוקרי פרויקט ArqueoAndes, שיתוף פעולה בין המכון הארגנטיני לחקר השלג IANIGLA לבין אוניברסיטת חאאן בספרד, מגדירים אותו חסר תקדים בארכאולוגיה של האזור.

מה שבולט במיוחד הוא מה שחסר. הצוות לא מצא חרסים, שאריות מזון או סימנים אחרים לכך שאנשים גרו שם, וזה מרמז על שימוש פולחני או טקסי, אם כי זו עדיין השערת עבודה. מי בנה את המעגלים, מתי, והאם הם שייכים לתקופת האינקה או לתרבות קדומה יותר, עדיין לא ידוע. בהמשך מתוכננים חפירות, תיארוך של משקעים וסקרים נוספים מרחוק.

ארכאולוגים שחופרים מתחת לחצרות בית החולים הוטל-דיה באיל דה לה סיטה, במרחק הליכה קצר מנוטרדאם, חשפו קטע חומה מאבן ועץ באורך של כ-20 מטרים. שיטת הבנייה תואמת ביצורים גאליים מתקופת הברזל, ועליה סימנים ברורים של שריפה עזה. לפי משרד התרבות הצרפתי, שהודיע על התגלית ב-23 בספטמבר, תיארוך פחמן רדיואקטיבי של החומר השרוף מציב אותו בין 200 ל-10 לפני הספירה.

לטווח הזה יש משמעות. יוליוס קיסר כתב שהגאלים הציתו את עירם לוטטיה לפני הקרב מול הכוחות הרומיים בשנת 52 לפני הספירה. אבל עד היום לא נמצאה על האי שום עדות ודאית לעיר הגאלית הזאת, ויש חוקרים שטוענים, על סמך חפירות, שהיא עמדה בכלל בנאנטר, ממערב לעיר.

שרת התרבות אמרה שייתכן שמדובר באחד הממצאים החשובים ביותר שנמצאו אי פעם להבנת לוטטיה הגאלית, אך הדגישה שעוד צריך לאמת את ייעוד החומה ואת תיארוכה. עד אז, השאלה היכן בדיוק נולדה פריז נשארת פתוחה.

צוות בהובלת הארכאולוג המצרי ממדוח אל-דמאטי מאוניברסיטת עין שמס, לשעבר שר העתיקות, והמהנדס ג'ורג' בלארד דיווח על סימנים גיאופיזיים חדשים לחללים לא מוכרים ליד חדר הקבורה של תות-ענח-אמון בעמק המלכים. באמצעות מכ"ם חודר קרקע ויותר מ-1,200 מדידות מיקרו-כבידה על שטח של כ-35 מ"ר, הם מתארים מה שעשוי להיות מסדרון ברוחב של כשני מטרים, מלא הריסות, המתרחק מהחדר.

אחת המדידות, שכונתה "אנומליה 7", מראה אזור בצפיפות נמוכה ובתוכו שטח מרובע צפוף יותר, שלדברי הצוות עשוי להיות חדר ובו חפצים. ראשי הצוות מדגישים שהתוצאות אינן חד-משמעיות, ובלארד מציין שהאותות קרובים לגבול יכולת השיטה. גיאופיזיקאים חיצוניים כינו את העבודה מעניינת, אך אמרו שהנתונים שפורסמו עדיין אינם מספיקים כדי להכריע.

הממצא מחייה את הרעיון מ-2015 שהקבר מסתיר חדרים נוספים, אולי קשורים למלכה נפרטיטי - רעיון שסקרי מכ"ם קודמים לא הצליחו לאשש. הצוות מקווה לקדוח חורים קטנים ולהחדיר מצלמות, בכפוף לאישור הרשויות במצרים.

במשך שלושה עשורים מצאו החופרים בגבקלי טפה שבדרום-מזרח טורקיה מאות שברי עצמות אדם מפוזרים בתוך מתחמי האבן המונומנטליים, אבל אף קבר שלם. מחקר שפורסם ב-22 בספטמבר בכתב העת PLOS ONE מתאר לראשונה שתי קבורות שלמות מהאתר, מתוארכות לערך ל-8700 עד 8000 לפני הספירה.

הראשונה, שנמצאה מתחת לרצפת טיח של מבנה מלבני, הכילה אישה, גבר ונערה, ואולי אדם רביעי. העצמות סודרו מחדש בכוונה והגולגולות רוכזו בפינה אחת, כאילו הקבורים הקודמים הוזזו כדי לפנות מקום לחדשים. בשנייה נקברה אישה צעירה, שוכבת על צדה השמאלי ופניה מזרחה.

החוקרים מציעים שסחף ומפולות קרקע הובילו עצמות מקברים במעלה הגבעה אל המתחמים שלמטה. זה עשוי להסביר את הפיזור, אבל לא הכול: עדיין לא ברור אם כל השברים הגיעו מקברים כאלה, והסיבה לכך שחלק משברי הגולגולות נחתכו ועובדו נותרה שאלה פתוחה.

ארכיאולוגים שסקרו את ארכיפלג סבאלבארד בצפון הרחוק תיעדו בית קברות שלא היה ידוע, ובו 45 קברים על שטח מוגבה ליד כף פוגלהוקן שבאי פרינס קרלס פורלנד. העבודה נעשתה בעונת 2026 של משלחת שפיצברגן הארכיאולוגית, בהובלת המכון לארכיאולוגיה של האקדמיה הרוסית למדעים.

הקברים מכוסים באבנים, מנהג שהצוות מגדיר כחריג בהשוואה לקבורות המוכרות של הפומורים, ציידים וסוחרים רוסים שפעלו בסבאלבארד מסוף המאה ה-17 ועד המאה ה-19. עם זאת, בחלק הדרומי של האתר נמצאו שרידי צלב עץ, סימן המזוהה דווקא עם קבורות פומוריות. גולגולת אחת שנחשפה בחלקה נסרקה ליצירת מודל תלת-ממדי ושחזור פנים.

הסקר תיעד גם עצים של ספינות, בהם חלקים מארבעה שדרים וקרש משונה שחובר בקליעת נצרים. לדברי החוקרים, בינתיים לא ידוע מי נקבר בבית הקברות ולאיזו תרבות השתייכו הקבורים.

ארכיאולוגים ביקוטיה שבצפון מזרח סיביר פתחו קבר של פרש ובתוכו כלי נשק מברזל שאינו משתייך לשום קטגוריה מוכרת. האתר, ששמו קוחאיי, נמצא ליד הכפר קיי במחוז טאטה. החפירה נערכה השנה על ידי המכון למחקר מדעי הרוח ולימודי עמי הצפון, השייך לסניף הסיבירי של האקדמיה הרוסית למדעים, ודווחה ב-23 בספטמבר 2026.

הלהב ארוך מ-40 סנטימטרים ורחב מעט יותר מ-3 סנטימטרים, והוא מורכב על ידית באורך כ-45 סנטימטרים שעדיין עטופה בקליפת ליבנה. היחסים שלו נמצאים בין רומח יקוטי מסורתי לבין חרב, והצורה מתאימה לדקירה יותר מאשר לחיתוך.

האיש נקבר עם קשת וחצים, סכין, שוט, אוכף, ארכובות עץ, קלחת ברזל ומזון לדרך. הצוות מתארך את הקבורה באופן ראשוני למאות החמש עשרה עד השבע עשרה, בחברת הסאחה הקדומה. בדיקות מעבדה עדיין לא קבעו את התאריך המדויק, לא נתנו שם לסוג הנשק ולא הוכיחו אם האיש אכן לחם.

ארכיאולוגים מהמכון הארכיאולוגי של מחוז שאנשי ומאוניברסיטת שאנדונג פרסמו ממצאים חדשים ממתחם הקבורה שאנגז'אויאו מתקופת צ'ין, סמוך לנמל התעופה של שיאן בסין. המתחם, בן כ-2,250 שנה, נסקר מאז 2018 ונחפר ב-2022. החומה החיצונית שלו משתרעת על כ-600 מטר, והחדר המרכזי נמצא כ-26 מטר מתחת לפני הקרקע.

סביב הקבר המרכזי נמצאו 45 קברים קטנים. מבין השלדים שאפשר היה לקבוע את מינם, כל ה-30 היו של נשים. מחקר שפורסם בכתב העת Antiquity מצא סימנים לתת-תזונה בילדות, בריאות ירודה ועומס חוזר וכבד על עמוד השדרה, הכתפיים והזרועות. כל אלה מצביעים על עבודת כפיים קשה, כמו אריגה או שירות בארמון. בקברים נמצאו 258 חפצים, ובהם כלי ארד, חותמות חרותות וירקן.

אחד החוקרים סבור שהקבר המרכזי שייך להואיאנג, מלכה-אם רבת עוצמה בממלכת צ'ין. אבל השודדים השמידו את הראיות שיכלו להכריע: אין כתובת שמזהה את הקבורה. מי היו הנשים, מדוע נקברו שם וכיצד מתו, עדיין לא ידוע.

בחפירות בבית הקברות המערבי של סלונה העתיקה, ליד העיר סולין בקרואטיה, נחשפה קבורה מהמאה הראשונה לספירה שבה המת הונח עם הפנים כלפי מטה. העבודה, באתר המכונה הורטוס מטרודורי, נעשתה בידי המכון הקרואטי לשימור והמוזיאון הארכיאולוגי בספליט.

הקבר, שמספרו 162, חריג משתי סיבות בבת אחת. קבורה עם הפנים למטה הייתה נדירה בעולם הרומי, וחוקרים קושרים אותה לרוב לזרים, לענישה או לפחד מהמתים. ובכל זאת האדם הזה נקבר עם מערכת נדיבה של חפצים: כמה בקבוקי זכוכית וצלוחיות בושם, אחת מהן בצורת פרי תמר, ארבעה כלי חרס, שתי אבני חן חקוקות ושברי ארד.

עונת החפירות החמישית בדקה 32 קברים, של שריפה ושל קבורה, ובסך הכל נחקרו עד כה 152. ניתוח ביו-ארכיאולוגי נמשך. בינתיים אין הסבר לשאלה מדוע אדם שזכה למנחות כה מוקפדות הונח בקבר בתנוחה שנקשרת בדרך כלל להדרה.

חופרים בבודפשט חשפו מבנה רומי שמשתרע על מאות מטרים ונסגר בקצהו האחד במגדל מצולע. המבנה מתוארך למאה השלישית או הרביעית לספירה, בתקופה שבה שכן האתר בתוך פאנוניה הרומית, על גבול הדנובה.

הממדים מצביעים על מבנה ציבור חשוב הקשור לצבא, אך הקירות דקים מכדי שיהיה מבצר. שום דבר דומה לו אינו מופיע באף מפה רומית ששרדה מן הפרובינציה, והחופרים אומרים שעדיין אין להם תשובה לשאלה מה היה תפקידו.

לעת עתה נרשם הממצא פשוט כמתחם רומי מאוחר גדול מאוד בשימוש לא ידוע. זה חריג בעיר הזאת: את השכבה הרומית שמתחת לבודפשט חופרים יותר ממאה שנה, ותוכניתה נחשבה ידועה ברובה. מבנה באורך כזה, שנעדר מן התיעוד ושאין לו תפקיד ברור, אינו משתלב בתוכנית. העבודה באתר נמשכת.

באתר ואד בהת שבצפון-מערב מרוקו חשפו ארכאולוגים מערכת שנראית כמו מערך הגנה, החוצה שלוחה סלעית: חפיר, סוללת עפר וככל הנראה גם חומה. התיארוך מציב את החומה הקדומה ביותר בין 2010 ל-1747 לפני הספירה בקירוב, ועבודות הבנייה מחדש נמשכו עד סביב 1300 לפני הספירה. אם הפרשנות תחזיק, זה יהיה הביצור העתיק ביותר הידוע בצפון אפריקה מחוץ לעמק הנילוס.

הממצאים, מעונת החפירות של 2023 במסגרת פרויקט ואד בהת, פורסמו החודש בכתב העת Libyan Studies. המבנים המוקדמים נבנו מעפר ומחומרים אורגניים, ונראים בהם סימני שריפה ובנייה חוזרת. הרבה יותר מאוחר, בין המאה ה-11 למאה ה-13 לספירה, חזרו אנשים למקום והקימו בו ביצורי אבן.

שאלות רבות עדיין פתוחות. החוקרים נזהרים מלקבוע בוודאות שמדובר בביצור, ומציינים שייתכן שהמבנה שימש למטרות שונות בתקופות שונות. לא ידוע מי בנה אותו וממי חששו הבונים. לא ברור גם מדוע היישוב עבר מאדמות החקלאות שבצפון אל השלוחה הזו, בין האלף הרביעי לאלף השני לפני הספירה.

קירותיהם של שני מקדשים מתקופת הברונזה בכיתיון, העיר העתיקה שמתחת ללרנקה של היום בקפריסין, ידועים זה מכבר בחריטות של ספינות. בפרסום משנת 1985 תועדו 21 מהן. מחקר חדש בכתב העת International Journal of Nautical Archaeology, של גרהם בראון, קרוליין בארנס וצבטה מנולובה, בחן את האבנים מחדש בסריקת לייזר ובפוטוגרמטריה.

הסריקות חשפו 23 ספינות אפשריות נוספות על אבני מקדש 1: תשע בוודאות גבוהה, שש בוודאות בינונית ושמונה מפוקפקות. החוקרים מחלקים את כלי השיט לשש קבוצות, שצורותיהן תואמות מסורות בנייה לבנטיניות, אגאיות וקפריסאיות, כולן על אותו קיר. חלק מהחריטות נמצאות על אבנים שהוכנסו בתיקונים מאוחרים, כלומר הספינות נוספו לאורך זמן רב, מסוף תקופת הברונזה ועד ראשית תקופת הברזל.

מי חרט אותן, ולמה, נותר פתוח. החוקרים מציעים שלוש אפשרויות: מנחות של ימאים, עזרי ניווט, או פשוט ציורים של ספינות שנראו בנמל. לדבריהם, בשלב זה הממצאים אינם מאפשרים להכריע ביניהן.

ארכיאולוגים מאוניברסיטת נובגורוד חשפו מדליון מסגסוגת נחושת מן המאה האחת עשרה בחורבות אחוזה עירונית ליד סטארַיה, כ-650 קילומטרים דרומית-מזרחית לסנקט פטרבורג. בצד אחד מופיע קדוש לוחם. בצד השני ראש מוקף נחשים שנראה בבירור כמו מדוזה.

חפצים מסוג זה מכונים זמייביקי, כלומר דימויי נחש, והם מצמידים דמות נוצרית מקובלת בחזית לצורת נחש שמקורה באמונה קדומה יותר בגב. סבורים שהקדוש כאן הוא תאודורוס סטרטלטס, שנזכר במסורת האורתודוקסית כמי שהרג נחש. הפריט פשוט למדי, ולכן החופרים מייחסים אותו למשק בית מן המעמד הבינוני ולא לעשירים, וייתכן שנוצק בסדנה באותו אתר עצמו.

מדוע חברה שזה עתה התנצרה המשיכה להזמין חפצים כאלה נתון עדיין בוויכוח. הצוות נוטה לקרוא את הראש נשוא הנחשים כסמל כללי לרוע ולא כמפלצת היוונית. הארכיאולוג סרגיי טורופוב תיאר אותו כדימוי קיבוצי של כוחות אפלים.

ארכיאולוגים שחפרו בבית הקברות ביישנג'יאצ'יאו בשיאן, במחוז שאנשי שבסין, תיארו ממצא יוצא דופן מקבר מתקופת המדינות הלוחמות המכונה M280, בן כ-2,300 שנה. בתוך פיו של הנקבר נמצאה אבן גלילית קטנה עשויה סלע קרבונטי, תקועה בשקע חולה סמוך לטוחנת השנייה הימנית העליונה.

המיקום עורר שאלה מתבקשת: האם מדובר בניסיון קדום להשתלת שן? צוות מאוניברסיטת ג'ילין, ממכון שיאן לשימור עתיקות וארכיאולוגיה ומאוניברסיטת ג'נגג'ואו בדק את האבן ופרסם את ממצאיו ב-10 בספטמבר 2026 בכתב העת npj Heritage Science. החוקרים לא מצאו סימנים לכך שהאבן עוצבה כדי להתאים לפה, לא מצאו שחיקה מלעיסה, לא מצאו תגובה של העצם שמעידה שהאבן הייתה במקומה בחיים, ולא מצאו אמצעי כלשהו שהחזיק אותה.

כך נשללת כמעט לגמרי האפשרות של שתל שתפקד, אבל השאלה מה קרה בפועל נשארת פתוחה. ייתכן שהאבן הונחה בכוונה אחרי המוות כחלק מטקס קבורה, וייתכן שתזוזות קרקע ותהליכי ריקבון הזיזו אותה לתוך החלל. פערים בתיעוד החפירה המקורית מקשים להכריע.

צוות מחקר בינלאומי שפינה הריסות כדי להגן על קברים עתיקים מפני שיטפונות פתאומיים ליד לוקסור נתקל בקבר שאיש לא ידע על קיומו. האתר נמצא באזור שייח' עבד אל-קורנה התחתון שבנקרופוליס התבאני, ומתוארך לתקופה הרעמססית, בערך בין 1292 ל-1069 לפני הספירה.

בקבר יש חצר חיצונית, קפלה חצובה בסלע עם קירות מעוטרים, וחדרי קבורה מתחת. ציורי הקיר מציגים את בעל הקבר, פקיד בשם פאסר, עובד לאלים בתוך מקדשיהם ויושב עם אשתו מול שולחן מנחות עמוס לחם, בירה, פירות, בשר ופרחים. הזיהוי נשען על העיטור המצויר עצמו.

הקירות עדיין מכוסים בשכבת לכלוך, ולכן רוב הקבר טרם נקרא. מי עוד נקבר שם, ומי עשה שימוש חוזר בקפלה במאות מאוחרות יותר, נותר פתוח. המחקר, בהובלת קרינה ואן דן הובן מאוניברסיטת ליידן, מכוון גם לשאלה רחבה יותר: מדוע פקידים בתקופה הרעמססית נהגו כל כך הרבה להשתלט על קברים ישנים במקום לחצוב חדשים.

בדיקה מחודשת של כאלף עצמות ושיניים אנושיות משלוש מערות באזור גרנדה שבדרום ספרד העלתה שהקניבליזם הנאוליתי שם לא היה אירוע חד-פעמי. החומר נחפר לפני עשרות שנים. צוות בין-לאומי בהובלת פלמירה סלאדיה ממכון IPHES-CERCA ביצע תיארוך פחמן ישיר וניתוח מודרני של הסימנים שעל פני העצם, ופרסם את הממצאים בכתב העת Journal of Archaeological Science.

שלושת האתרים מספרים סיפורים שונים. במלאלמוארסו שרידיהם של 36 בני אדם לפחות מתוארכים לשנים 5300 עד 4950 לפני הספירה בקירוב, ונושאים חבלות מכות ועקבות בישול, שהחוקרים מפרשים כאירוע אלים אחד. בקריגואלה כמעט כל עצם שנבדקה נשאה סימני חיתוך, ושתי גולגולות עובדו לכלי שתייה. במחוליקס, המתוארך לשנים 3950 עד 3760 לפני הספירה בקירוב, נמצאו עצמות מסומנות בפיגמנט ציניבר אדום.

מדוע אכלו הקהילות האלה את מתיהן, והאם הניעו אותן רעב, סכסוך או טקס, נותר ללא מענה.

ארכיאולוגים שחופרים בבית קברות עתיק סמוך לוורוצלב שבדרום-מערב פולין פתחו קבר שאין לו מקבילה באתר. בתוכו הונח גבר, ולצדו שני ראשי אדם נוספים. הקבר משויך לתרבות כלי החרס עם קישוט חבל ומתוארך לסביבות שנת 2900 לפני הספירה, על פי סגנון גרזן קרב עשוי סרפנטיניט שהונח לידו.

בקבר נמצאו גם חרוזי ענבר, להב צור ומחרוזת של 42 שיני בעלי חיים מנוקבות. פאבל דומברובסקי מהאוניברסיטה הרפואית של ורוצלב, שמוביל את המחקר, אמר שהשיניים סודרו בדייקנות והן של זאבים, צבאים ודובים, וייתכן שאחדות מהן אנושיות. מכלול הממצאים מצביע על אדם בעל מעמד: אולי לוחם, אולי צייד, ואולי ראש קבוצה משפחתית.

השאלות המרכזיות נותרו פתוחות. עדיין לא ידוע אם שתי הגולגולות הופרדו מגופן או נקברו שלמות, אם שלושת האנשים היו קרובי משפחה, ולאיזו מטרה נוספו הראשים לקבר. הממצא פורסם ב-9 בספטמבר 2026.

סקר שנערך בקסטיליונה די פאלודי, יישוב מבוצר על גבעה בקלבריה שבדרום איטליה, מיפה מבנים שעדיין קבורים באתר בלי לחפור אפילו תעלה אחת. צוותים מאוניברסיטת קטניה שילבו טומוגרפיית התנגדות חשמלית, שמעבירה זרם חלש באדמה, עם מגנטומטריה, שמודדת עיוותים זעירים בשדה המגנטי של כדור הארץ. כל מדידה מוקמה בעזרת GPS.

החריגה הברורה ביותר יושבת בדיוק לרוחב הרחוב המרכזי של היישוב. משהו גדול עמד שם פעם וחסם ציר תנועה שהיה אמור להישאר פתוח. השרידים נראים פגועים מאוד, והסקר אינו יכול לומר למה שימש המבנה. החוקרים נוטים לייחס לו תפקיד דתי, אבל זו פרשנות ולא ממצא.

השאלה הרחבה יותר עתיקה מהסקר עצמו. חוקרים עדיין חלוקים בשאלה אם את העיירה ייסדו מתיישבים יוונים ממגנה גרקיה או האוכלוסייה הברוטית המקומית. הנתונים החדשים מתארים כיצד אורגן היישוב בין המאה הרביעית לפני הספירה לתקופה ההלניסטית, אך אינם מכריעים מי תכנן אותו.

בחפירות באתר קרהאן טפה שבדרום מזרח טורקיה נחשף פסל בגובה כ-70 סנטימטרים ובו דמות אדם יושבת על גבו של נמר. שר התרבות והתיירות של טורקיה הודיע על התגלית ב-27 באוגוסט 2026. האתר שייך לאותו עולם ניאוליתי שאליו משתייך גובקלי טפה הסמוך, וגילו כאחת עשרה אלף שנים.

הפסל נמצא מונח על ספסל לאורך קיר של מבנה עגול בקוטר כשלושה מטרים, שרצפתו מרוצפת באבנים שטוחות. המיקום מעיד שהוא הוצג לראווה ולא הושלך או נקבר, אך שום דבר אחר בחדר אינו מלמד לשם מה הוצג.

חיות טרף מופיעות לא מעט באמנות של התקופה, בדרך כלל כתבליטים מגולפים או כפסלים עומדים בפני עצמם. דמות הרוכבת על חיה כזאת היא נדירה. יוצרי הפסל לא הותירו כתב, ואין באזור קבר או ממצא מקביל שיאמר לארכיאולוגים אם הסצנה מתעדת טקס, מיתוס, אדם מסוים או משהו אחר לגמרי.

ארכיאולוגים שעובדים בווילה הרומית קולט, מעל מפרץ פלמוס שבקטלוניה, זיהו שברים של כלי חרס חריג. אחת הידיות ששרדו עוצבה כנחש בעל שני ראשים. את המחקר הוביל מארק בוזאס סבטר מאוניברסיטת ז'ירונה, והוא פורסם בכתב העת Antiquity.

העיטור תואם לחפצים המיוחסים לסבזיוס, אל ממוצא תראקי ופריגי שפולחנו הותיר מעט מאוד עדויות כתובות. בדיקת החומר מלמדת שהכלי כנראה לא יוצר במקום, ואולי הגיע מצפון אפריקה. הוא נשבר ונטמן בימי הקיסר אוגוסטוס, בין שנת 27 לפני הספירה לשנת 14 לספירה, ולכן הוא מן המוקדמים מסוגו שנמצאו באזור כפרי בחצי האי האיברי.

כיצד הגיע הפולחן אל אחוזה חקלאית בקצה המערבי של האימפריה נותר לא פתור. הצעה אחת גורסת שכוהן של סבזיוס הגיע מן המזרח אל נמל אמפוריאה הסמוך. מדוע נופץ הכלי ונקבר, והאם היה בכך מעשה פולחני, אינו ידוע.

סקר באזור אוונברנה שבמערב ארנהם לנד, בצפון אוסטרליה, תיעד יותר מ-160 אתרי אמנות סלע. בתוכם תיעד הצוות 29 דמויות של נחש הקשת ב-21 מקומות שונים, אחדות מהן באורך של כשישה מטרים, לצד תנינים, קנגורואים ופיתונים בגודל טבעי.

את העבודה הוביל פול טאסון מאוניברסיטת גריפית' יחד עם בעל האדמות המסורתי צ'ארלי מונגולדה, והיא פורסמה בכתב העת Australian Archaeology. רוב הדמויות משתייכות ככל הנראה למאה התשע-עשרה ולמאה העשרים. רבות מהן צוירו בחומר לבן, ישירות מעל ציורים ישנים יותר שכבר היו על הסלע.

מדוע נוצרו בגודל כזה, ודווקא באותה תקופה, טרם הוכרע. החוקרים משערים שהציורים היו תגובה לקולוניזציה האירופית, ושהישויות הקדמוניות נקראו לשמש עוגן של יציבות בתקופת טלטלה. זו פרשנות ולא עובדה מוכחת. החומר הלבן נוטה להימחק בתוך כמה מאות שנים, ולכן גם התיארוך של לוחות בודדים נותר פתוח.

בחפירות בדאולטום, מושבה רומית בדרום מזרח בולגריה הידועה גם בשם דבלט, נמצא שלד של גבר בתוך דוליום, אחד מכדי החרס העצומים שבהם אחסנו הרומאים תבואה ויין. הכד עמד בתוך מגדל שער. השרידים מתוארכים למאה הרביעית או החמישית לספירה.

במגדל ניכרת שריפה קשה: אפר, פחמים, קירות מפוחמים, זכוכית מותכת, מטבעות ברונזה חרוכים ועצמות בעלי חיים שרופות. מתחת לשלד נמצאה שכבת אפר, כלומר האיש נכנס לכד אחרי שהאש כבר פרצה. עדיין היו עליו שני סכיני ברזל, אחת בחגורה והשנייה מונחת בין רגליו. לודמיל וגלינסקי מהאקדמיה הבולגרית למדעים סבור שמדובר במי שהסתתר מפני התקפה, בתקופה שבה לחם חיל המצב בשבטים גרמאניים מזרחיים ובהונים.

מי היה האיש, והאם האש או התוקפים הרגו אותו, אינו ידוע. הניצולים בנו לימים את המגדל מחדש על רצפה מוגבהת מעל ההריסות.

בחפירות בפאשאטפה, יישוב ניאוליתי במחוז ג'ליל אבאד שבדרום אזרבייג'ן, נחשף כדור אבן שאין לו מקבילה ברורה בכל דרום הקווקז. היישוב מתוארך לאלף השישי לפני הספירה. הכדור שוקל כ-1.87 קילוגרם, וקוטרו קרוב לעשרה סנטימטרים.

החפירה מתנהלת בהובלת ואפה מחמודובה ממכון הארכיאולוגיה והאנתרופולוגיה של האקדמיה הלאומית למדעים של אזרבייג'ן. כפרי חקלאות קדומים אכן עיצבו אבנים עגולות, אבל אותם חפצים שימשו בדרך כלל כפטישי אבן או ככלי טחינה, ונושאים את סימני השחיקה המתאימים. הכדור הזה נקי מהם לחלוטין. אין בו ניקוב, אין שברים ואין סימני הקשה. פני השטח לוטשו בכוונה.

על השולחן שתי קריאות. ייתכן שמדובר בחפץ פולחני, וייתכן שזו הייתה יחידת משקל סטנדרטית ששימשה במסחר. אף אחת מהן אינה ניתנת לבדיקה מול הממצאים שנחשפו עד כה, ובינתיים החפץ נותר בלתי מוסבר.

צוות בראשות פטר קרישטוף מאוניברסיטת מערב בוהמיה חשף מבנה עפר מעגלי ענק ליד הכפר חלבי במרכז בוהמיה שבצ'כיה. קוטר המעגל עולה על 230 מטר, והוא הוקף בתעלה שעומקה יותר משניים וחצי מטר. תיארוכים ראשונים של חומר אורגני קובעים את גילו בכ-6,500 שנה, כאלף שנה לפני שהוצבו האבנים הראשונות בסטונהנג'.

שנים עשר פתחים קוטעים את המעגל, והחופרים מדווחים שמיקומם אינו מקרי. שניים מהם מכוונים לזריחה ביום הארוך ולשקיעה ביום הקצר בשנה, ואחרים כנראה מסמנים את נקודות הקצה של מחזור הירח בן 18.6 השנים. קרישטוף מתאר את המתחם כלוח שנה מונומנטלי הקשור לטקסים ולמחזור החקלאי.

ליד הפתחים נמצאו גולגולות וקרניים של בקר, והצוות משער שהן קישטו בעבר שערי כניסה. מה כללו הטקסים, ומי ארגן את העבודה העצומה של חפירת התעלה, האתר אינו מגלה.

חופרים בגבעת גדיקקאיה שבמחוז ביליג'יק, בצפון מערב טורקיה, חשפו על רצפת מערה 25 פסלוני אבן גיר בצורת צבים. הצוות, בהובלת הארכיאולוגית דניז סארי, מתארך את הממצא לתקופה שבין כ-14,500 לכ-11,200 שנה לפני זמננו, בשלהי עידן הקרח האחרון.

הפסלונים קטנים, קצרים משלושים סנטימטרים, ורבים מהם מגולפים בגסות ולא בפירוט. אחדים צופו בחומר. מה שמושך את תשומת הלב הוא הסידור: הפריטים נתקעו באדמה במעגלים, בתבנית מכוונת ולא כפיזור של חפצים שהושלכו. סארי העלתה את ההשערה שצורת הפסלונים מהדהדת את קו המתאר של גבעת גדיקקאיה עצמה, המתרוממת ככיפה נמוכה הדומה לשריון צב.

המטרה נותרה פתוחה. צבים נתפסים לא פעם כסמל לאריכות ימים ולעמידות, והאתר נראה טקסי, אך סארי מזהירה שהגדרת הממצא כפולחן חורגת מהראיות הקיימות. לא ידוע על סידור דומה באזור מאותה תקופה, ולכן אין למה להשוות.

בית הקברות בכפר פיין שבצפון-מרכז פולין הניב אחת הקבורות המוזרות באירופה. ב-2022 פתחו ארכיאולוגים מאוניברסיטת ניקולאוס קופרניקוס את קבר מספר 75 ומצאו בו אישה צעירה, כשחרמש ברזל מעוקל מונח על גרונה ומנעול ברזל משולש נעול על בוהן רגל שמאל. הקבר נפתח מחדש עוד לפני שהגופה סיימה להתפרק.

ניתוח חדש שפרסמו דריוש פולינסקי ועמיתיו בכתב העת Journal of Archaeological Science: Reports מוסיף פרטים אך לא פותר את החידה. היא מתה בגיל 17 עד 19 בערך, אי-שם בין 1620 ל-1674. כיסוי הראש שלה היה עשוי משי שזור בחוטי זהב וכסף, סימן לעושר, ואילו בדיקות איזוטופים מראות תקופות ארוכות כמעט בלי חלבון מן החי. שושלת ה-DNA האימהי שלה נדירה ומצביעה על סקנדינביה, אף שגדלה במקום. כתם ירוק בחיך ובעצמות הצוואר מעיד על חפץ או תכשיר נחושת שהוחדר לפיה.

מדוע נהגו בה כך עדיין לא ידוע.

ארכיאולוגים באתר טפצ'יק-צ'יפטליק, יישוב ניאוליתי במישור מלנדיז שבקפדוקיה, טורקיה, זיהו אחד עשר ראשי חצים נוספים מאובסידיאן שנחרטו בהם סימנים מכוונים. בכך עולה מספרם הידוע לחמישים וארבעה. האתר היה מיושב בערך בין 7100 ל-5800 לפני הספירה, כך שהממצאים בני כתשעת אלפים שנה.

כל סימן נחרט בזכוכית הגעשית השחורה, ואין שניים זהים. המחקר, של אליס וינה מאוניברסיטת אקס-מרסיי ודניס גילבו ממשרד התרבות הצרפתי, פורסם בכתב העת PLOS One ב-21 באוגוסט 2026.

ההסבר המקובל אינו מחזיק מעמד מול הממצאים. במשך שנים הניחו החוקרים שהסימנים הם סימני בעלות, דרך של צייד לתבוע לעצמו את החיה שחצו הפיל. אלא שראשי החצים המסומנים נדירים לעומת החלקים, והדגמים אינם חוזרים על עצמם אף פעם. אין הקשר קבור או ביתי עקבי, אין מערכת סמלים מוכרת, ואין דפוס שקושר את הסימנים לקבוצות מסוימות. בשלב זה המחברים אומרים במפורש שהמטרה אינה ידועה.

עונת הצלילות של 2026 בגראן קארו, יישוב פרהיסטורי שטבוע מתחת לאגם בולסנה שבמרכז איטליה, העלתה כלי חרס, שיבולים שמורות של כוסמין ורכיבי עץ גדולים. הדיווחים פורסמו ב-10 באוגוסט 2026.

חלק מהכלים מתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת ומשתייכים לשלב הפרוטו-וילנובי, וכך הם מקדימים את היישוב לתקופה מוקדמת יותר מכפר תקופת הברזל שמזוהה איתו בדרך כלל. רמות חמצן נמוכות ושכבת סחף שומרות על חומר אורגני שהיה נרקב על היבשה. באותו אתר נמצא לאחרונה גם שריד האריג הראשון מתקופת הברזל, אחרי יותר משישים שנות מחקר.

המרכיב המוזר ביותר נשאר האיולה: תל חרוטי של אבנים בלי חומר מליטה מעל גרעין של אדמה. נמצאו שם מצבורי דגן וחפצים שדומים למנחות קבורה, ומתחת לאבנים מונחות קורות עץ כבדות. אם היה זה מבנה, רציף או אנדרטה פולחנית, השאלה עדיין פתוחה.

חופרים באתר A Sondum שבכפר סנדור, באי סנדוי שבאיי פארו, הוציאו אבן מגולפת מתוך רצפה שנראית כשייכת לקפלה מימי הביניים. אבני רונות הן ממצא כמעט לא מוכר באיי פארו, והצוות של Tjodsavnid, המוזיאון הלאומי, יחד עם אוניברסיטת אורהוס ומוזיאון מוסגור שבדנמרק, הבין מיד מה מונח לפניו.

הכתובת קריאה רק בחלקה. מומחים סבורים שחלק מהאותיות ששרדו מרכיבות צירוף בנורדית עתיקה שמשמעותו בערך 'כאן שוכב' או 'כאן נח', ואם כך מדובר בסימון קבר. שאר הטקסט לא שוחזר, וגם מקומה המקורי של האבן אינו ברור, משום שהיא נמצאה בשימוש חוזר בתוך הרצפה ולא ניצבת.

בין הממצאים הנוספים באתר יש שבר של פסלון המתאר את מריה עם הילד, וכן kola, מנורת שמן פשוטה. האבן הועברה למוזיאון הלאומי, ושם היא תיסרק בתלת ממד לפני שפני השטח שלה יתפוררו עוד.

משרד התרבות של פרו הציג ב-18 באוגוסט 2026 שלד של גבר בוגר שנחפר בהואקה פוקיאנה, פירמידת הלבנים העתיקה שעדיין ניצבת בתוך לימה של ימינו. השרידים משויכים לתרבות לימה ומתוארכים לשנת 650 לספירה בערך, כלומר גילם כ-1,400 שנה.

מה שמייחד את הממצא הוא המקום שבו הונח. הגוף שכב על צדו השמאלי בתוך תעלה, כשהגולגולת פונה אל הפירמידה ואל האוקיינוס השקט שמאחוריה. בסמוך נמצא ראש נחש מקרמיקה. גלדיס פאס, שהובילה את החפירה, אמרה שייתכן שהגבר הונח שם כמנחה ברגע שבו נאטמה תעלה שהזינה בריכה טקסית.

זו השערת עבודה, לא מסקנה. גילו, סיבת מותו והשאלה אם בכלל מת בטקס ימתינו לבדיקות מעבדה. מדוע תרבות לימה סגרה תעלה בדרך הזאת עדיין לא ברור.

במכלול הקבורה בָּיְדָלָה שליד פאבלודאר שבמזרח קזחסטן חילצו החופרים עגלת עץ הנושאת מחסה דמוי אוהל, בצורה הדומה מאוד ליורט המסורתי. המכלול מתוארך לתקופה הקימאקית-קיפצ'אקית, סוף המאה התשיעית עד תחילת המאה העשירית, כשהחגנות הקימאקית שלטה באזור נהר האירטיש.

מבני מחיה נעים מסוג זה היו מוכרים מתיאורים כתובים ומאיורים עתיקים. דוגמה ממשית שנשמרה בפועל לא הייתה. רשויות מחוז פאבלודאר אומרות שלמבנה אין מקבילה ארכאולוגית ידועה בקזחסטן או בכל מקום אחר בערבות. עמו נקברו אוכף, ארכובות רכיבה, מתגי סוסים, נשק, תכשיטים ובדי משי, מכלול שמצביע על אדם בדרגה גבוהה. את החפירות באתר מנהל למעלה משני עשורים הארכאולוג הקזחי טימור סמאגולוב.

מדוע הונח בית מתגלגל בתוך קבר אינו מיושב. תפקידו הפולחני דורש מחקר נוסף, וההשערה שביידלה היא אימאקיה, בירת הקימאקים המוזכרת במקורות מימי הביניים, נותרת השערת עבודה ולא מסקנה.

כשנחשפו בשנת 2024 שישה שלדים מתחת להריסות ביתו של הרמן גרינג ב"מאורת הזאב", מפקדת המלחמה של היטלר בשטח שהוא כיום מזרח פולין, הזמינו כפות הידיים והרגליים החסרות וסימני שריפה השערות קודרות. חפירה שנמשכה שלושה שבועות הוסיפה כעת חמישה שלדים נוספים ושני ריכוזים של עצמות אדם, אחד מהם ישירות מתחת ליסודות המבנה.

המסקנה של הצוות מהאקדמיה הפולנית למדעים, שעבד עם קרן לאטברה מגדנסק, שגרתית יותר ובמובן מסוים מטרידה יותר. הבית הוקם על גבי בית קברות קודם. פני הקרקע הונמכו בכמטר וחצי לפני הבנייה, וזה מסביר את העומק הרדוד של הקבורות. היסודות ותעלות התשתית חתכו דרך קברים קיימים, והשרידים שהוזזו הושלכו בסביבה. הארכאולוג יאקוב מ' ניבילסקי סיכם זאת בפשטות: הבית נבנה על בית קברות.

גיל בית הקברות עדיין אינו ידוע. מתוכננות בדיקות פחמן 14 ותיארוך לפי טבעות עץ. לא נמצאו מנחות קבורה, ולכן זהות הקבורים נותרה בלתי ידועה.

בתוך תת-המבנה II C בקלקמול, במדינת קמפצ'ה שבמקסיקו, הוחזר לקריאות ציור פחם שנשחק כמעט לחלוטין. הדמיה דיגיטלית, פוטוגרמטריה ושחזור גרפי חילצו מתוכו את הגיבור המיתולוגי חוּן אחָ'או צד יצור במים, ולצד הסצנה סימן לוח שנה השייך ללוח הפולחני המאיה של 260 ימים.

הציור מתוארך לכ-400 עד 200 לפני הספירה, ובכך הוא הכתב הקדום ביותר הידוע בקלקמול בפער גדול. הכתובות שנשמרו באתר יוחסו עד כה כמעט כולן לתקופה הקלאסית, בין 250 ל-900 לספירה בקירוב. התגלית מציבה את קלקמול לצד סן ברטולו, אל מירדור וטיקאל, בקבוצה הקטנה של מרכזים מהתקופה הפרה-קלאסית המאוחרת שבהם נמצא כתב מוקדם. העבודה נעשתה במסגרת המשלחת הארכאולוגית של קלקמול בהובלת רמון קרסקו ורגס, והשחזור נוהל בידי דניאל סלזאר לאמה.

כמה דברים נותרו לא מיושבים: לשם מה שימש תת-המבנה II C, מה התאריך המדויק, שדורש עדיין דגימה מעבדתית, והאם סימן הלוח מציין מיתוס או אירוע פולחני ממשי.

לרגל 40 שנה לפסגת רייקיאוויק של 1986, פרסם ב-10 באוקטובר הארכיון לביטחון לאומי באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון 18 מסמכים שמציבים זה לצד זה את הרישום האמריקני והרישום הסובייטי של שיחות רייגן וגורבצ'וב. המסמכים האמריקניים הושגו בבקשות לפי חוק חופש המידע מספריית רייגן וממחלקת המדינה. הרשימות הסובייטיות מגיעות מהארכיון של אנטולי צ'רנייב, יועצו של גורבצ'וב, ומאוסף בספריית הקונגרס. בחבילה גם חומר שפורסם לראשונה על חילופי אסירים פוליטיים.

שתי הגרסאות תואמות ברובן, ובשתיהן נראים המנהיגים דנים בפירוק מוחלט של הנשק הגרעיני. ההבדל הבולט הוא בסוף. בתמליל הרוסי יש דברי סיום שבהם רייגן רומז שגורבצ'וב לא רצה הסכם ומטיל ספק בכך שתהיה פגישה נוספת. בזיכרון הדברים האמריקני רייגן פשוט מתכונן לצאת, ונאמרות מילות נימוס.

הארכיון לא מסביר למה הדברים האלה מופיעים רק ברישום אחד. גם חלקים מתיק התדריך של מחלקת המדינה לפסגה עדיין לא פורסמו.

ב-8 באוקטובר פרסם ה-FBI במאגר המקוון שלו תיק קצר ומושחר בכבדות על מתקן הניסויים דאגווי, אתר הניסויים של צבא ארה"ב במדבר יוטה. המזכר, בן שלושה עמודים, נכתב ב-9 ביוני 2015 בסניף סולט לייק סיטי.

לפי המזכר, באפריל 2015, במסגרת תוכנית ריאגנטים של משרד ההגנה האמריקאי, נשלחו אצוות של דגימות ביולוגיות שהופקו בדאגווי, ואמורות היו להיות מוקרנות ומנוטרלות, דרך מתקן אברדין במרילנד לחברות ביוטכנולוגיה ברחבי ארה"ב. בדיקה של אחת הדגימות במעבדה שהשתתפה בתוכנית הצביעה על חיידק אנתרקס אלים ופעיל. ה-FBI פתח תיק לבחינת שימוש לרעה אפשרי בגורם מסוכן, לפי חוקי נשק להשמדה המונית ונשק ביולוגי.

תקלת המשלוח עצמה נחשפה על ידי הפנטגון כבר ב-2015. מה שהתיק אינו מגלה הוא איך הסתיימה בדיקת ה-FBI: שמות, מספרי תיקים וחלקים מהניתוח עדיין מושחרים.

מסמכים שפרסמה הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) מראים שב-1992 בדק המטה המשולב של הפנטגון אם טייסים אמריקנים שנעלמו בטיסות סיור בתקופת המלחמה הקרה הוחזקו אולי בידי ברית המועצות, סין או צפון קוריאה. החבילה, בת 15 עמודים, הושגה בבקשה לפי חוק חופש המידע על ידי אתר המחקר The Black Vault ופורסמה ב-9 באוקטובר 2026.

תזכיר מיוני 1992 מונה 21 אירועים של אובדן מטוסים בין 1950 ל-1969, שזיהו חיל האוויר והצי, ובהם 131 אנשי צבא שגורלם לא הובהר. בין המטוסים היו דגמי B-29, RB-47, RB-50, C-130 ו-U-2. בתזכיר נכתב גם שההסבר הרשמי לחלק מהאבדות ומה שקרה בפועל עשויים להיות שני סיפורים שונים.

חלקים מרכזיים עדיין מוסתרים. גורמי ביטחון השאירו קטעים מסווגים ברמת "סודי", כולל הטקסט שבא מיד אחרי ההערה הזאת, ושורות נוספות הושחרו מטעמי פרטיות. המסמכים אינם מראים שטייס כלשהו שרד בשבי זר, אינם מציינים לאילו מקרים התייחסה ההערה, ואינם מוכיחים שגרסה רשמית כלשהי הייתה כוזבת.

ב-6 באוקטובר 1976 התפוצצה פצצה במטוס של חברת קובאנה, טיסה 455, זמן קצר אחרי ההמראה מברבדוס. כל 73 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו, ובהם נבחרת הסיף הלאומית של קובה. לציון 50 שנה לאסון פרסם "ארכיון הביטחון הלאומי" בוושינגטון חוברת של עשרה מסמכים שהוסר מהם החיסיון: חמישה של ה-FBI, שלושה של ה-CIA, ניתוח אחד של משרד החוץ האמריקאי ותצהיר משטרתי מטרינידד וטובגו משנת 1976.

המסמכים מראים שסוכנויות ארה"ב קיבלו במהירות מידע מודיעיני שהצביע על גולים אנטי-קסטרואיסטים שפעלו מוונצואלה כמארגנים, ושני אנשים שלפי החשד הטמינו את המטען נעצרו תוך ימים. דו"ח אחד של ה-CIA מתאר אזהרה על פיגוע במטוס קובני שהגיעה לסוכנות רק אחרי ההתרסקות.

הרבה נשאר פתוח. חלק מהמסמכים עדיין מושחרים בחלקם, חלק מהטענות נשענות על מקור יחיד שלא אומת, ואיש מעולם לא הורשע בתכנון הפיגוע. לטענת הארכיון, המסמכים מראים כמה ידעו פקידים אמריקאים כבר אז.

שלוש-עשרה שנה אחרי בקשה לפי חוק חופש המידע שהוגשה באוגוסט 2013, שחרר ה-CIA חבילה של כ-35 עמודים שמראה איך הממשל התכונן להסביר לציבור את הפשיטה על מתחם אוסמה בן לאדן בפקיסטן במאי 2011. הארכיון הפרטי The Black Vault, שאוסף מסמכי ממשל, פרסם אותה השבוע.

בתיק יש מזכר מ-1 במאי 2011 של ראש ה-CIA דאז, ליאון פנטה, שמבקש להסיר בדחיפות את הסיווג מגרפיקה, מנקודות לדוברים ומדף שאלות ותשובות, וגם מזכר שמאשר שימוש פומבי בתצלומי לוויין. נקודות הדוברים ודף השאלות סומנו כמסמכים שנכתבו מלכתחילה כדי שיוסר מהם הסיווג. הם מתארים ביטחון גבוה שיעד מרכזי שוהה במתחם, ואילו דף השאלות נמנע מפרטים על היחידה, מספר הלוחמים ונקודת היציאה.

ה-CIA סירב לחפש רשומות על הטיפול בגופתו של בן לאדן, בטענה שתיקים כאלה, אם ישנם, שמורים ברשומות מבצעיות פטורות, ולא אישר שהם קיימים בכלל. חלק גדול מהחבילה חוזר על מה שכבר פורסם ב-2011.

דוח בדיקה של המפקח הכללי של ה-CIA על המרכז ללוחמה בטרור של הסוכנות, שהושלם באוגוסט 2001 - שבועות ספורים לפני פיגועי 11 בספטמבר - שוחרר עכשיו עם הרבה פחות השחרות. הדוח, בן 82 עמודים, פורסם לראשונה ב-2010 כשהוא מצונזר בכבדות. הגרסה המלאה יותר שוחררה בעקבות בקשה לבדיקת חיסיון שהוגשה ב-2019, והארכיון The Black Vault פרסם אותה ב-6 באוקטובר.

הקטעים שנחשפו מתארים מרכז שקורס תחת העומס. מספר העובדים גדל ב-74 אחוז בחמש שנים והתקציב יותר מהוכפל, אבל האנליסטים הקדישו 30 עד 50 אחוז מזמנם לתמיכה במבצעים במקום למחקר ארוך טווח. מבול של דיווחים, רבים מהם לא אמינים, הקשה על ניתוח מעמיק של בן לאדן, ועיכובים בתרגום יכלו להשאיר חומר רב בהמתנה חודשים. רק 40 אחוז מהעובדים חשבו שביחידה שלהם יש מספיק אנשים.

שמות תוכניות, פעילות בחו"ל, מיקומים ופרטי עובדים עדיין חסויים, ולכן איך הבעיות האלה השפיעו על מבצעים מסוימים עדיין לא ידוע לציבור.

לוויין מודיעין אותות מתקופת המלחמה הקרה, שמשימתו הותרה לפרסום רק לאחרונה, התפרק בגובה של כ-775 קילומטרים מעל כדור הארץ. הלוויין USA-32, שכונה במשרד הסיור הלאומי האמריקאי (NRO) בשם FARRAH III, שוגר על גבי טיל טיטאן 2 ב-5 בספטמבר 1988. מסמכים שה-NRO פרסם באופן חלקי מתארים את תוכנית FARRAH כאיסוף של שידורי מכ"ם סובייטיים בתחום של 2 עד 18 גיגה-הרץ.

ב-13 בספטמבר 2026 רשמה רשת המעקב של כוח החלל האמריקאי אירוע התפרקות, כלומר החללית התפצלה לפתע לחלקים. חברת המעקב הפרטית s2a systems עוקבת מאז אחר שברים המתפזרים ברצועה עמוסה של מסלול נמוך. לפי הדיווחים, הלוויין תוכנן לפעול שלוש שנים, אך נשאר במסלול כ-38 שנה.

מדוע התפרק, אין יודעים. ייתכן שהסיבה היא שאריות דלק במכל בלחץ, תא סוללה שכשל או פגיעה של פסולת חלל. הדיווחים מציינים שאין שום ראיה למעשה מכוון או לנשק נגד לוויינים.

תיק מחקר שפרסם ארכיון הביטחון הלאומי (National Security Archive) ב-1 באוקטובר בוחן את אחד הפריטים האחרונים שעדיין חסויים בחלקם בתיקי רצח קנדי: ההיסטוריה הפנימית של ה-CIA על התחנה שלו במקסיקו סיטי. מדובר בחיבור בשלושה כרכים ו-539 עמודים, שהקונגרס ביקש לראשונה כבר ב-1978.

המסמך עבר כמה סבבי בדיקה להסרת סיווג, ב-2017, 2022, 2023 ושוב בינואר 2025. ובכל זאת, לפי החוקרים, כעשרה עמודים עדיין מושחרים לגמרי. הם עוסקים בפעולות התחנה נגד קבוצות סטודנטים שמאליות בתקופה שלפני טבח טלטלולקו ב-2 באוקטובר 1968, ולצדם יש מחיקות נוספות על פעולות שנגעו לבכירים בשירותי הביטחון של מקסיקו, לארגוני עובדים ולממשלת מקסיקו עצמה.

החלקים שכבר פורסמו מתארים האזנות טלפון וקשרים הדוקים עם בכירים מקסיקנים. מה כתוב בעמודים שנותרו חסויים, ולמה הם נחשבים רגישים מדי גם אחרי יותר מ-55 שנה, לא הוסבר.

הצי האמריקאי שחרר 939 עמודים מתוך "הערכת תפיסות כלי שיט מתקדמים", מחקר שהחל ב-1975 כדי לבדוק אילו כלים חריגים יוכלו לשרת את הצי בין 1980 ל-2000. האתר The Black Vault השיג את החומר בבקשה לפי חוק חופש המידע שהוגשה בספטמבר 2023, והמסמכים שוחררו ב-23 בספטמבר 2026 בארבעה כרכים.

העמודים כוללים יותר מ-200 ניתוחים של תשעה סוגי כלים. ביניהם מטוס גרעיני במשקל 560 טון, שנועד להישאר באוויר כ-15 יום בזכות כור מקורר בהליום, נושאת מטוסים גרעינית על כרית אוויר, ספינות כרית אוויר שתוכננו לעבור 80 קשר, ספינות רחף על כנפיים תת-מימיות, כלים הטסים צמוד לפני המים, ספינות אוויר גדולות, ספינות דו-גוף מסוג SWATH וגופי גלישה.

אף אחד מהתכנונים הגרעיניים לא נבנה, והמחקר עצמו הניח מראש שהנעה גרעינית קלה אפשרית, בלי להוכיח זאת. חלקים עדיין חסויים מטעמי סיווג ופרטיות, והכרך הרביעי המרכזי, שהשווה את התפיסות לאיומים הצפויים סביב שנת 2000, טרם שוחרר.

הסוכנות לביטחון לאומי האמריקנית (NSA) פרסמה מאמר מ-1966 בשם "איסוף קופונים וקריפטולוגיה", שהתבקש לראשונה במסגרת חוק חופש המידע באוגוסט 2017. השחרור הגיע ב-9 בספטמבר 2026, יותר מתשע שנים אחר כך, ופורסם באתר הארכיון The Black Vault. המחקר, 13 עמודים שכתבה מארי קפוצה, הופיע בכתב העת הטכני המסווג של ה-NSA, ועל כל עמודיו מופיע הסיווג "סודי".

המאמר מיישם על פיצוח צפנים את "בעיית אספן הקופונים", שאלה קלאסית בהסתברות: כמה זמן לוקח להשלים סדרה מלאה של פריטים שנשלפים באקראי. הוא עוסק במבחני אקראיות, ביצירת כרטיסי מפתח, בהערכת מספר קבוצות הקוד הקיימות ובדרכים סטטיסטיות לזהות דפוסים שלא אמורים להופיע.

לא הכול נחשף. ה-NSA השמיט פרק גדול בשם "איסוף קופונים ויצירת אלפביתים" וחלקים מהביבליוגרפיה, בנימוק של ביטחון לאומי וחוקים להגנה על מודיעין. שישים שנה אחרי, לא ניתן הסבר מדוע חלק ממאמר בהסתברות עדיין זקוק להגנה.

ה-CIA פרסם חבילה של 50 עמודים שמראה כיצד טיפל בשתי בקשות שהגיש ג'פרי אפשטיין לקבל כל מסמך של הסוכנות שנוגע אליו. את התיקים השיג ארכיון המחקר The Black Vault בבקשת חופש מידע, בעזרת שני מספרי תיק שעלו בפרסומים ממשלתיים קודמים על אפשטיין. מתוך 17 מסמכים, אחד פורסם במלואו ו-16 פורסמו עם השמטות.

הבקשה הראשונה, מאוקטובר 1999, ביקשה את כל הרישומים המתויקים תחת שמו. ה-CIA השיב בפברואר 2002 שלא מצא דבר. בקשה שנייה ב-2011, שנשלחה דרך עורך דינו, שאלה במפורש על כל מעקב או איסוף מידע עליו מאז שנת 2000. הסוכנות השיבה שאין אצלה רישום של קשר גלוי או מוכר, אבל לגבי קשר מסווג כלשהו מסרה תשובת "גלומר" - לא מאשרת ולא מכחישה שרישומים כאלה קיימים.

מה שעדיין לא ידוע הוא מה כתוב בקטעים שהושמטו, והאם קיימים בכלל רישומים מסווגים. תשובת גלומר היא נוהל שגרתי של ה-CIA ואינה ראיה לכאן או לכאן.

משרד המלחמה האמריקאי הודיע ב-14 בספטמבר על פטור ממוקד, שמאפשר לאנשי צבא, לעובדים אזרחיים ולקבלנים, בהווה ובעבר, למסור לכוח המשימה PURSUE מידע מסווג על תופעות אוויר בלתי מזוהות. רק לצורך השיחות האלה, הפטור גובר על הסנקציות האזרחיות והמנהליות שבהסכמי סודיות ובהתחייבויות של תוכניות גישה מיוחדת. הוא לא מתיר לדבר עם עיתונאים או עם הציבור, ומה שיימסר ייבדק לקראת הסרת סיווג אפשרית בלבד.

אתר The Black Vault, שעוקב אחרי התחום באמצעות בקשות לפי חוק חופש המידע, מציין שהגנות דומות היו קיימות כבר קודם. חוק ביטחון משנת 2023 התיר למשרד AARO לקבל מידע על התופעות בלי קשר לסיווג או להסכמי סודיות, ומסמכים ששוחררו ב-2024 וב-2025 מראים ש-AARO אמר לעדים שהסכמי הסודיות שלהם לא חלים במהלך הראיונות.

שאלות מרכזיות נותרו פתוחות. הנוסח המלא של ההנחיה החדשה לא פורסם, ולא ברור איך היא מתייחסת למידע מסווג אחר שחופף לנושא. The Black Vault ביקש את המסמכים ועדיין לא קיבל תשובה.

מסמכים ששוחררו מכוח חוק חופש המידע האמריקאי שופכים אור חדש על סדנה סגורה שארגן משרד הפנטגון לחקר תופעות לא מזוהות (AARO) באוגוסט 2025. האירוע, שנמשך יומיים ונערך בחסות ארגון Associated Universities בווינה שבווירג'יניה, עסק בשאלה איך לאסוף, לשמור ולנתח עדויות של אנשים על תופעות אוויריות לא מזוהות. השתתפו בו כ-40 אנשים מהממשל, מהאקדמיה ומקבוצות מחקר עצמאיות.

משרד ההגנה איתר 89 עמודים בתגובה לבקשה, והארכיון The Black Vault פרסם אותם ב-25 בספטמבר. 70 עמודים שוחררו, רבים מהם עם השחרות, ו-19 נחסמו לגמרי בנימוק של דיונים פנימיים והגנה על פרטיות.

מהמסמכים עולה גם שיום לפני הסדנה אירח AARO בפנטגון את CRIDOVNI, הוועדה של חיל האוויר של אורוגוואי שחוקרת דיווחים כאלה, כדי לדון בשיתוף תדריכים ושיטות עבודה. המשרד גם חיפש קשר עם גופים דומים במדינות נוספות בדרום אמריקה ותכנן סדנת המשך לתחילת 2026. מה נאמר בפועל בסדנה, והאם שיתוף הפעולה עם אורוגוואי הוביל למשהו, לא מופיע בעמודים ששוחררו.

אחרי המתנה של יותר מארבע שנים השיב הצי האמריקאי לבקשת חופש מידע לגבי המיילים של סקוט ברי, לשעבר סגן מנהל המודיעין הימי, שהפך לאחד הפנים הציבוריות של הממשל בנושא תופעות אוויריות לא מזוהות. הבקשה הוגשה במאי 2022 על ידי אתר The Black Vault, וביקשה הודעות שמופיעים בהן מונחים כמו UAP, UFO, UAPTF ו-AATIP.

בתשובה מ-23 בספטמבר מסר הצי שאותרו 1,321 עמודים. 1,019 מהם שוחררו עם השחרות, ו-302 עמודים נחסמו כליל. החומר שפורסם עוסק בתדריכים לקונגרס, בטיפול של הצי בפרסום סרטוני העב"מים שלו באפריל 2020, בעבודת כוח המשימה לתופעות לא מזוהות ובהערכת המודיעין של 2021.

המיילים מראים בעיקר כיצד בכירים תיאמו מסרים ותדריכים, ולא חושפים שום מסקנה לגבי מה היו העצמים. לאורך החומר מופיעות כתבות עיתונאיות וטענות של גורמים חיצוניים שהועברו מיד ליד, ואין בכך אישור של הצי לטענות. מה מכילים 302 העמודים שנחסמו, עדיין לא ידוע.

הסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי (NSA) שחררה שמונה מחקרי תחזית טכנולוגית שהתבקשו לפי חוק חופש המידע במאי 2011. התשובה, מתאריך 29 באוגוסט 2026, הגיעה יותר מחמש עשרה שנה אחר כך, והארכיון The Black Vault פרסם אותה ב-22 בספטמבר.

המחקרים נכתבו בין 2002 ל-2010 ומנסים לצפות את הטכנולוגיות הבאות. אחד מהם, על פרטיות ואנונימיות, נכתב בקבוצת מחקר של הסוכנות עצמה. רוב האחרים הוכנו במעבדות הלאומיות סנדיה ועוסקים בחומרים שיחליפו את חוק מור, באלקטרוניקה בתדרי טרה-הרץ, בקצירת אנרגיה, באנטנות, ובמחקר על הצד האנושי של הרשת שנוגע גם בממשקי מוח-רשת. דוח של המעבדה הלאומית פסיפיק נורת'ווסט בוחן העברת מידע אלחוטית דרך תאורת לדים.

לא הכל שוחרר. מסמך אחד בן 228 עמודים נחסם כולו כמסווג, קטעים אחרים הושחרו, ושני כותרים שהתבקשו, על מחשוב בהשראה ביולוגית ועל איתור מיקום, לא מופיעים בשחרור. מה כתוב בעמודים שנחסמו אינו ידוע.

ארצות הברית הסירה סיווג מקבוצת מסמכים הקשורים לפיגועי 11 בספטמבר, שבקשות לחשיפתם הוגשו במשך שנים. ההודעה פורסמה ב-11 בספטמבר 2026, לאחר שהמועצה לחשיפת מסמכים למען האינטרס הציבורי דחפה לפעולה, והמועצה לביטחון לאומי הורתה לוועדת הערר הבין-משרדית לענייני סיווג לבחון את החומר.

שתי קבוצות מסמכים נפתחו. הראשונה היא סיכום באורך כ-7,000 מילים שהכינה ועדת 11 בספטמבר, ובו נסקרו כל תדרוכי הבוקר של הנשיא שהזכירו את אל-קאעידה, את אוסאמה בן לאדן או את אפגניסטן בשלוש השנים שקדמו לפיגועים. ה-CIA שחרר גם את קטעי התדרוך עצמם ששימשו בסיס לסיכום.

הקבוצה השנייה היא פרוטוקולי הוועדה מראיונות עם שבע דמויות בכירות, ביניהן הנשיא ביל קלינטון, סגן הנשיא אל גור, יועצי הביטחון הלאומי קונדוליסה רייס וסמואל ברגר, מתאם הלוחמה בטרור ריצ'רד קלארק, ראש ה-CIA ג'ורג' טנט ומייקל שוייר, שעמד בראש יחידת בן לאדן בסוכנות.

המועצה עצמה ציינה כי נותרו שאלות פתוחות בנוגע ל-11 בספטמבר, וכי מסמכים נוספים ראויים לבחינה.

ב-21 בספטמבר 2026, 50 שנה בדיוק לפיצוץ המכונית שהרג בוושינגטון את הגולה הצ'יליאני אורלנדו לטלייר ואת עמיתתו האמריקאית רוני קרפן מופיט, פרסם ארכיון הביטחון הלאומי 12 מסמכים ממשלתיים אמריקאיים על הפרשה, שהסיווג שלהם הוסר.

בין המסמכים: תיעוד של ה-FBI מחקירה של משרד המשפטים בשנים 1999-2000 על תפקידו של שליט צ'ילה לשעבר, אאוגוסטו פינושה, תחקירים של משרד החוץ משנת 1987 עם קצין מודיעין צ'יליאני לשעבר, והערכות של ה-CIA. ניתוח של ה-CIA משנת 1987 קבע שפינושה הורה אישית על ההתנקשות, ומברק משנת 1978 מתאר ניסיונות לחסום את החקירה האמריקאית.

חלקים מרכזיים עדיין חסויים. עדות של ראש המשטרה החשאית של צ'ילה שוחררה כשהיא מושחרת כולה, וסיכום החקירה הסופי של משרד המשפטים מדצמבר 2000, שלפי הדיווחים עסק בשאלה אם להגיש כתב אישום, עדיין מסווג. פינושה מעולם לא הועמד לדין בארצות הברית, ומת ב-2006. הארכיון דורש לשחרר את שאר התיקים, ולכן השאלה מדוע נעצרה התביעה נותרת פתוחה.

ארכיון הביטחון הלאומי באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון פרסם 25 מסמכים שהוסר מהם החיסיון, על האופן שבו ממשל קלינטון ניהל משא ומתן על האקלים עם סין בסוף שנות התשעים. המסמכים לקוחים מתיקי הבית הלבן, משרד החוץ והספרייה הנשיאותית של קלינטון, והושגו באמצעות בקשות לפי חוק חופש המידע ומחקר ארכיוני.

מהמסמכים עולה שבשיחות סגורות הביעו מנהיגי ארה"ב וסין דאגות דומות לגבי הסביבה, בעוד שעמדותיהם הפומביות סביב פרוטוקול קיוטו היו נוקשות בהרבה. פקידים סינים הבחינו בין פליטות שמדינות עניות צריכות כדי לשרוד לבין הפליטות העודפות של המדינות העשירות. מנהל משא ומתן אמריקאי בכיר הסיק שכל דרך לאשרור קיוטו עוברת דרך בייג'ינג, אבל ציין שסין דוחה בתוקף כל התחייבות מחייבת.

התיקים מתעדים גם ארגון מחדש ב-1998, שהעביר את הסמכות על האקלים בסין משירות מזג האוויר לוועדת התכנון הלאומית, ומראים שממשלות המחוזות החזיקו בהחלטות מפתח על תשתיות. נשאר פתוח עד כמה המכנה המשותף שבחדרים הסגורים השפיע אי פעם על המדיניות בפועל, בכל אחד מהצדדים.

סוכנות הביטחון הלאומי האמריקנית שחררה מאמר מתוך כתב העת הטכני הפנימי שלה, יותר מתשע שנים אחרי שהוגשה בקשה לקבלו. המאמר נכתב ב-1972 בידי הרברט ס. גאי הבן, תחת הכותרת אולי זה קשור לשלב הירח, והוא מתאר כיצד פענחו יחד מפצחי צפנים, מנתחי תעבורה ובלשנים מערכת של אותות קריאה.

הבקשה הוגשה ב-6 באוגוסט 2017. הסוכנות השיבה ב-25 באוגוסט 2026. מה שהוחזר ריק ברובו: עמודים שלמים כלל לא נמסרו, ורק חלק מן העמוד הראשון ניתן לקריאה. הסוכנות נשענה על פטור בחוק המגן על מידע בדבר תפקידיה ופעילותה.

איזו מערכת נבדקה, ומדוע אי אפשר לתאר אותה גם 54 שנים אחר כך, לא נאמר בטקסט שפורסם. החוקר שהגיש את הבקשה ופרסם את המסמך מוסר שבכוונתו לערער.

ב-18 בספטמבר פרסם הפנטגון את המנה השישית של מסמכים במסגרת PURSUE, התוכנית לחשיפת תיקי ממשל על תופעות אוויריות לא מזוהות, שהחלה במאי 2026. לפי CBS News, המנה כוללת 71 קבצים מהשנים 1952 עד 2025: 55 מסמכים, 15 סרטונים והקלטת שמע אחת, ו-64 מהם מושחרים בחלקם.

החלק הגדול ביותר עוסק ב-AAWSAP, תוכנית של סוכנות המודיעין הביטחוני שפעלה בין 2008 ל-2012. דוח הוצאות מעמיד את עלותה על כמעט 22 מיליון דולר, ו-37 מסמכי מחקר שהפיקה עוסקים בנושאים כמו הנעת עיוות, חורי תולעת ואנטי-כבידה. לדברי הפנטגון, אלה היו סקירות רקע ואין בהן אישור לרעיונות עצמם. מחקר מ-2010 מתאר תסמינים רפואיים בלתי מוסברים אצל שלושה מהנדסי אנטנות.

בין החומרים הישנים נמצא הסרט מטרמונטון שביוטה מ-1952, שבו נראים כתריסר עצמים בוהקים, ושחלק מהמנתחים ייחסו מאוחר יותר לעופות ים. יש גם הקלטה מ-1952 של קצין חיל האוויר אדוארד רופלט, שאמר שכחמישית מהמקרים נותרו בלי הסבר. סרטונים חדשים יותר מקולורדו ומהמזרח התיכון עדיין לא הוסברו.

הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב (NSA) דחתה ערעור שביקש כל מסמך על אימקולט קונסטליישן (Immaculate Constellation), שמה של תוכנית סודית לכאורה שנטען כי היא אוספת צילומים של תופעות אוויריות לא מזוהות. התשובה הושגה במסגרת חוק חופש המידע על ידי ארכיון המסמכים The Black Vault ופורסמה ב-17 בספטמבר 2026.

הטענה על התוכנית עלתה בדיווחים בתקשורת באוקטובר 2024, ומסמך שיוחס לחושף שחיתויות הוכנס לרשומות הקונגרס בדיון של ועדת הפיקוח של בית הנבחרים על עב"מים ב-13 בנובמבר 2024. הפנטגון הצהיר בפומבי שאין בידיו תיעוד, בהווה או בעבר, של תוכנית גישה מיוחדת בשם הזה.

ה-NSA לא טענה שאין לה מסמכים. היא מסרה תשובת "גלומר", כלומר לא אישרה ולא הכחישה שקיימים קבצים, והסתמכה על סעיפי חריגה בחוק שנוגעים למידע מסווג ולמידע שמוגן בחקיקה. גם בערעור דבקה בעמדתה, בטענה שעצם התשובה עלולה לחשוף מידע מסווג. אם התוכנית התקיימה אי פעם, ואם גוף כלשהו מחזיק בחומר עליה, עדיין לא אושר.

הודעת התקשרות של משרד ההגנה האמריקאי, שדווחה ב-2 בספטמבר 2026, מראה כי משרד תיאום התופעות החריגות (AARO) נערך לשלם על מנוי לאוסף פרטי של תיקי עב"מים. הספק הנקוב הוא המרכז הלאומי לתיעוד היסטורי של עצמים מעופפים בלתי מזוהים, עמותה מניו מקסיקו בניהול החוקר דיוויד מרלר, שמחזיקה חומרים מפרויקט בלו בוק ואת ניירותיו האישיים של האסטרונום ג'יי אלן היינק.

המשרד מתעניין בעיקר בתיקים שקדמו ל-1990, שמתוארים בהודעה כמאות אלפי תיקי מקרה שאינם קיימים בשום מקום אחר. ההתקשרות בנויה כשנה אחת עם ארבע אפשרויות הארכה. הפנטגון סירב למסור אומדן עלות, והארכיון לא השיב לפניות עיתונאים.

המניע הוא חקיקתי. חוק ההסמכה הביטחונית של 2023 הורה על הפקת תיעוד היסטורי מלא של מעורבות הממשל האמריקאי בתופעות אלה מאז 1945, וחוק השנה שלאחריו הורה על הקמת אוסף תיקי UAP בארכיון הלאומי. השאלה הפתוחה היא מדוע חלק כה גדול מההיסטוריה הזו צריך כעת להירכש בחזרה מגורם פרטי.

ב-11 בספטמבר 2026, במלאת 25 שנה לפיגועים, פרסם גוף ערעורים ממשלתי בארצות הברית מסמכים של ועדת 11 בספטמבר שנשארו מסווגים יותר משני עשורים. הוועדה הבין-משרדית לערעורים על סיווג ביטחוני, שמכריעה בעתירות נגד החלטות סיווג, הודיעה על כך דרך הארכיון הלאומי האמריקני, וסגרה בכך שני ערעורים שמספרם 2022-008 ו-2023-001.

הפרסום כולל שני חלקים. הראשון הוא סיכום של כ-7,000 מילים שאנשי צוות הוועדה ערכו מכל תדריכי המודיעין היומיים לנשיא שהזכירו את אל-קאעדה, את אוסאמה בן לאדן או את אפגניסטן בשלוש השנים שקדמו לפיגועים. השני הוא אחד-עשר מזכרים שתיעדו ראיונות שקיימה הוועדה בשנים 2003 ו-2004 עם חמישה בכירים: סנדי ברגר, ריצ'רד קלארק, קונדוליזה רייס, מייקל שוייר וג'ורג' טנט.

המועצה הציבורית להסרת סיווג לחצה לפרסום המסמכים האלה במשך כמעט עשרים שנה, ובתחילת החודש עוד ציינה שהם חסויים. כעת שני המסמכים זמינים באתר הארכיון הלאומי. כמה פרטים חדשים מוסיפים סיכומי הראיונות לתמונה הציבורית של האזהרות שקדמו לפיגועים, זו שאלה שההיסטוריונים רק החלו לבחון.

ביום השנה ה-25 לפיגועי 11 בספטמבר הסיר ה-CIA את הסיווג מיותר מ-100 עמודים של תדרוכים יומיים לנשיא, מפברואר 1998 ועד 12 בספטמבר 2001. ראש הסוכנות ג'ון רטקליף הגדיר זאת כשחרור הגדול ביותר אי פעם של ניתוחי הסוכנות הקשורים לפיגועים.

המסמכים עוקבים אחר תנועותיו של אוסאמה בן לאדן, מקורות המימון שלו והרשת שבנה בתוך ארצות הברית ומחוצה לה. דוח מספטמבר 1998 הודיע לנשיא שתומכיו עלולים להטיס מטוס עמוס חומרי נפץ לתוך עיר אמריקאית. בין העמודים שפורסמו נמצא גם התדריך הידוע מ-6 באוגוסט 2001, שבראשו אזהרה שבן לאדן נחוש לתקוף בתוך ארצות הברית.

שוב ושוב כתבו האנליסטים שאין בידיהם מידע חד-משמעי על מועד או שיטה. עמודים רבים מושחרים בכבדות, והפרסום אינו כולל גילוי משמעותי מעבר למה שוועדות החקירה כבר קבעו. הארכיון הלאומי פרסם בנפרד ראיונות עם בכירים בממשלי קלינטון ובוש שנגבו בידי ועדת החקירה. מה מסתתר מאחורי ההשחרות שנותרו אינו ידוע לציבור.

דוח שפורסם ב-3 בספטמבר 2026 על ידי משרד האחריותיות הממשלתית, זרוע הביקורת של הקונגרס האמריקני, מתאר כיצד טיפל השירות החשאי בעשור של אירועי אבטחה בלי לתעד את שיקול הדעת שלו.

בין 2015 ל-2025 טיפל הארגון ב-83 אירועי אבטחה ועדכן את נוהלי ההגנה שלו בעקבות 25 מהם. הנהלים הפנימיים אינם מחייבים לרשום מדוע אירוע נחשב כזה שאינו מצדיק שינוי, ולכן ליתר המקרים אין נימוק כתוב. בין האירועים שלא הובילו לשום שינוי היו מפגשים עם רחפנים, ובהם רחפן שנגע בשיירה נשיאותית בשנת 2015 ורחפן נוסף שחלף מעל עצרת בחירות.

הדוח מציין גם ששמונה מתוך 22 נוהלי הגנה חרגו ממועד הבדיקה המחייב אחת לארבע שנים, ושהסכם בין-ארגוני משנת 1991 אינו כולל שום התייחסות לרחפנים. המשרד לביטחון המולדת קיבל את שלוש ההמלצות.

מסמך של אגף ההגנה בנציבות האירופית, שהגיע לידי ארגון החדשות Euronews ופורסם ב-17 באוגוסט 2026, מלמד שתופעות אוויריות לא מזוהות נדונות בתוך הזרוע המבצעת של האיחוד האירופי ואינן נדחות על הסף. המסמך עוסק בתצפיות שמיים וחלל שדווחו ממלזיה.

לפי הפרסום, הנציבות מסרה שהיכולת שלה לראות עצמים כאלה ולזהות אותם משתפרת ככל שטכנולוגיית הגילוי מתקדמת. היא הציעה למדינות החברות להרחיב את יכולת האיתור של עצמים בסביבת החלל סביב כדור הארץ, צעד שהוצג ככולל גם פסולת מסלולית וגם תופעות לא מזוהות. Euronews עיין גם בהתכתבות מאוקטובר 2022, שבה שלחו אסטרונומים חובבים ממלזיה 37 תמונות לנשיאת הנציבות אורסולה פון דר לאיין ושאלו מה הם העצמים שנראו ליד מטוסים ומתקנים צבאיים.

חלק ניכר מהתמונה נותר סמוי. הנציבות סירבה לפרט אם מתקיים חילופי מידע עם ארצות הברית, ומסרה שתופעות לא מזוהות נותרות באחריות לאומית. אם קיימים תיקים אירופיים נוספים, ומה בדיוק מראות התמונות, לא הוכח.

עשרים וחמש שנים אחרי הפיגועים, חלק מרכזי מהחומרים של ועדת החקירה ל-11 בספטמבר עדיין לא שוחרר. הוועדה לביטול סיווג לטובת הציבור, גוף מייעץ שמדווח לבית הלבן, פרסה את התמונה ברשומה שפרסם הארכיון הלאומי של ארצות הברית ב-1 בספטמבר 2026.

מדובר בשתי קבוצות מסמכים. האחת היא תקציר של תדריך יומי לנשיא. השנייה היא סדרת מזכרים לתיק, כלומר הרישומים שנערכו כשאנשי הוועדה ראיינו בכירים מממשלי קלינטון ובוש, ביניהם קונדוליזה רייס, סמואל ברגר, ריצ'רד קלארק, מייקל שוייר וג'ורג' טנט. תיעוד הראיונות עם הנשיא בוש וסגן הנשיא צ'ייני שוחרר כבר ב-2022.

הוועדה פנתה לנשיא במכתב ב-30 ביוני 2026 והמליצה לשחרר את החומר, שנמצא כעת בידי ועדת הערר הבין-משרדית לענייני סיווג ביטחוני. הוועדה בחרה שלא לדרוש את כלל התדריכים היומיים עצמם, בנימוק שהיקף החומר הרגיש גדול מדי. מועד שחרור לא נמסר.

מסמכים שהתקבלו מכוח חוק חופש המידע, ושדווחו ב-12 ביולי 2026, מלמדים שהגוף בפנטגון החוקר את תסמונת הוואנה נעזר בחברת Anomaly 6 מווירג'יניה, הרוכשת נתוני מיקום בכמויות גדולות שנאספים ממיליוני טלפונים חכמים ברחבי העולם.

העבודה נעשית במסגרת חוזה של חיל האוויר בשם פרויקט ילוופין, בהיקף של כשישה מיליון דולר. לפי נוסח החוזה, החברה תספק מודיעין מיקום ותבנה מוצרי נתונים הממפים את הפריסה הגאוגרפית, העיתוי והקשרים בין אירועים ובין גורמים, עבור צוות המשימה לאירועי בריאות חריגים. ב-2022 הדגימה אותה חברה את יכולתה במצגת מכירות, כשעקבה אחרי טלפונים של עובדי ה-CIA וה-NSA בדרכם מהבית למשרד.

המסמכים אינם מגלים מה חיפש צוות המשימה בנתונים האלה ומה מצא. לא החברה ולא חיל האוויר השיבו לשאלות. סיבת הפגיעות שעליהן מדווחים אנשי סגל אמריקאים בחו"ל מאז 2016 נותרה רשמית בלתי מוסברת.

הודעת התקשרות של משרד ההגנה האמריקני, שדווחה ב-2 בספטמבר 2026, מלמדת שהמשרד לפענוח תופעות חריגות בכל התחומים מתכוון להעניק מנוי ללא מכרז, לגישה דיגיטלית לארכיון פרטי של תיעוד תופעות אוויריות בלתי מזוהות. הארכיון מוחזק בידי מרכז התיעוד ההיסטורי הלאומי לעב"מים, עמותה בניו מקסיקו שבראשה עומד החוקר דיוויד מארלר.

האוסף מתואר כגדול מסוגו בידיים פרטיות, ובו מאות אלפי תיקי מקרים שנאספו במשך יותר משבעים וחמש שנים. הוא כולל את הארכיונים של קבוצות מחקר אזרחיות שפעלו מראשית שנות החמישים, ואת מסמכיו האישיים של ג'יי אלן היינק, היועץ המדעי של פרויקט בלו בוק. עיקר העניין של המשרד הוא בחומר שקדם ל-1990.

הקונגרס הטיל על המשרד להרכיב תיעוד מלא של מעורבות ממשלת ארצות הברית בתופעות האלה מאז 1945. חלק ניכר מהתיקים הצבאיים מאמצע המאה היה מפוזר או לא נשמר במרוכז, ואחדים שרדו רק משום שחוקרים פרטיים שמרו עליהם. העלות לא נמסרה, והארכיון סירב להגיב.

משרד המלחמה של ארצות הברית פרסם את המנה החמישית של מסמכים שהוסרה מהם הסיווג, במסגרת תוכנית החשיפה המתגלגלת לתופעות אוויריות בלתי מזוהות שנפתחה ב-8 במאי 2026. שון פארנל, עוזר שר המלחמה לענייני ציבור, הודיע על הפרסום ב-7 באוגוסט 2026.

המנה כוללת דוחות תשאול עדים של ה-FBI, שחזורים ממוחשבים שנעשו על פי אותן עדויות, וסרטון תרמי שבו נראים שני גופים איטיים כהים על רקע חם יותר. בין העדים שני סוכנים פדרליים מיוחדים. אזרח אחד תיאר שלוש תצפיות נפרדות בתוך חמש שעות באזור מערב ארצות הברית.

התאריכים והמיקומים מושחרים, ולכן קשה לאמת את החומר באופן עצמאי. שום דבר בפרסום אינו מזהה מה היו העצמים, כיצד הונעו או מהיכן הגיעו. הטענה שהתוכנית מסתירה הסבר משמעותי יותר נותרת טענה פתוחה ולא ממצא מתועד. גורמים רשמיים אומרים שיפורסמו מנות נוספות.

משרד מנהל המודיעין הלאומי בארצות הברית פרסם הנחיה מקדמית שמתחילה להסיר מחסום ותיק. המזכר, שמספרו ES 2026-00818 ותאריכו 31 ביולי 2026, מורה למשרד המלחמה ולסוכנויות המודיעין לבנות מסלול שדרכו עובדים בהווה ובעבר יוכלו לתאר תופעות אוויר בלתי מזוהות בפני נציגי ממשל שיוגדרו לכך, גם כאשר הסכם סודיות או שבועת סודיות היו אוסרים זאת בדרך כלל.

לסוכנויות ניתנו שלושים יום כדי למנות איש קשר לצוות המשימה וליידע את עובדיהן שהוויתור קיים. הצעד משתלב בתוכנית החשיפה הרחבה יותר המכונה PURSUE, שבמסגרתה כבר פורסמו השנה כמה מנות של קבצים.

נותרו פערים משמעותיים. ההנחיה חלה על עובדים ואינה אומרת דבר ברור על קבלנים, שבידיהם חלק גדול מהעבודה הרלוונטית. היא גם חלה רק על הסכמים ושבועות, קבוצת מגבלות צרה מזו שהחוק עצמו מתאר. נהלים מפורטים טרם פורסמו, ולכן מי ששוקל להעיד עדיין חסר תהליך ברור.

ארכיון הביטחון הלאומי באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון פרסם ב-31 באוגוסט 2026 אוסף מסמכים חדש. האוסף, המסומן כחוברת תדריך 928 ונערך בידי ווקר גרגליאנו, מרכז תעודות על פרשה שהיסטוריונים עדיין חלוקים עליה: הניסיון בתקופת המזכיר הכללי מיכאיל גורבצ'וב להסיט את הדוקטרינה הצבאית הסובייטית באירופה מהתקפה להגנה.

החומר נשען על מסמכים אמריקניים שהוסר מהם הסיווג, על הערכות של הסי-איי-אי לגבי פריסת הכוחות הסובייטית, ועל רשימות שכתבו יועציו של גורבצ'וב בדיוני הפוליטביורו. בין המסמכים גם התיעוד של ביקור שר ההגנה הסובייטי דמיטרי יאזוב בארצות הברית ב-1989. המרשל ויקטור קוליקוב מצוטט כשהוא מתאר את המהלך כמעבר מהתמקדות התקפית בלבד להגנה חזקה ופעילה.

המסמכים גם מראים עד כמה התנגדו לשינוי בתוך הצבא, בתעשייה הביטחונית ובשירותי המודיעין. כמה מהמפנה היה אסטרטגיה אמיתית וכמה היה מצג שכוון לממשלות המערב, השאלה נשארת פתוחה.

בית משפט פדרלי לערעורים קבע כי ה-CIA אינו חייב לחפש בתיקיו המבצעיים מסמכים על שבויי מלחמה אמריקנים ועל חיילים הרשומים כנעדרים. פסק הדין בתיק דריגס נגד CIA ניתן בבית המשפט לערעורים של המחוז הרביעי ב-4 באוגוסט 2026, ומאשרר את החלטת הערכאה שמתחתיו.

במוקד עומד חוק המידע של ה-CIA, המאפשר לסוכנות להגדיר תיקים מבצעיים מסוימים כפטורים מהחיפוש שנדרש בדרך כלל בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע. הרכב השופטים קיבל את העמדה שהחומר המבוקש נכלל באותו פטור. כמו כן אושרו ההשחרות בדוח משותף שנכתב עם משרד ההגנה, שנמנע מפרסום לפי חריג 1 שבחוק, החל על מידע ביטחוני מסווג כדין, ולפי חריג 3, החל על חומר שחוק אחר מגן עליו.

התוצאה המעשית היא שגוף מסמכים הנוגע לאחת השאלות הפתוחות והעיקשות ביותר של תקופת וייטנאם נשאר מחוץ לעין הציבור. פסק הדין אינו מתאר מה מכילים החלקים החסויים, והסוכנות אינה מחויבת לומר זאת.

המועצה לפיקוח על הסרת סיווג לטובת הציבור, גוף מייעץ הפועל מול הארכיון הלאומי של ארצות הברית, פרסמה ב-13 באוגוסט 2026 הודעה התומכת במכתב דו-מפלגתי מוועדת המשפט של הסנאט. במכתב, ששלח יושב הראש צ'אק גראסלי, נדרשת פעולה נשיאותית לבחינה ולשחרור של המסמכים שעדיין חסויים לפי חוק גילוי פשעי המלחמה הנאציים משנת 1998.

מכוח אותו חוק פעלה בין 1999 ל-2007 ועדה בין-משרדית בראשות הארכיון הלאומי, ובמסגרתה שוחררו יותר מ-8.5 מיליון עמודים על פשעי המלחמה של גרמניה הנאצית ושל האימפריה היפנית. חלק מהחומר מעולם לא שוחרר. הרשויות נימקו זאת בביטחון לאומי, ובכלל זה הגנה על מקורות מודיעין, יחסי חוץ ופיתוח נשק, ובמקרים מסוימים בחקירות פתוחות של משרד המשפטים.

המועצה כותבת שהמכשול העמוק יותר הוא מבני: אמות המידה לסיווג שונות ממשרד למשרד, ותהליך הבדיקה עדיין נשען על נהלים וטכנולוגיה מיושנים. מה שאינו מופיע בשום מסמך פומבי הוא כמה עמודים נותרו חסויים ואצל אילו גופים. עשרים ושמונה שנים אחרי חקיקת החוק, המספר הזה מעולם לא פורסם.

המשרד בפנטגון שחוקר תופעות אוויריות בלתי מזוהות פרסם את הדוח השנתי שלו לשנת התקציב 2025, כתשעה חודשים אחרי המועד שקבע הקונגרס. הדוח מכסה 319 מקרים חדשים שדווחו בין 2 ביוני 2024 ל-30 במאי 2025, ומביא את סך המקרים שבידי המשרד ל-1,870 מאז הקמתו.

מתוך המקרים החדשים, 274 היו באוויר, 44 בחלל ואחד בים. האנליסטים סגרו 114 מהם ושייכו אותם לבלונים, ציפורים, לוויינים, מטוסים, רחפנים, שיגור רקטה, ובמקרה אחד אדם שטס עם מנוע גב. עוד 191 מקרים הועברו לארכיון פעיל מפני שלא היו די נתונים כדי להגיע למסקנה, ותשעה הועברו למומחי מודיעין ולמומחים טכניים.

המשרד חוזר ומצהיר שלא נמצאה שום ראיה מאומתת לטכנולוגיה חוץ-ארצית, לחומרים שנאספו או לפגיעה בבריאות. עם זאת הוא מציין שחלק מהדיווחים בקרבת מתקנים צבאיים מתארים ביצועים מעבר ליכולת המוכרת, ומזהיר שאם הדיווחים האלה יאומתו, מדובר באיום שאיש עדיין לא מטפל בו.

אוסף מסמכים של הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית, שהתקבל בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע, פורסם ב-18 באוגוסט 2026 על ידי ארכיון הביטחון הלאומי, מכון מחקר באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.

המסמכים עוסקים בתוכנית הפדרלית לדיווח על גזי חממה, מסד הנתונים שעוקב אחרי פליטות ממקורות תעשייתיים גדולים. כשהוכרזו תוכניות לבטל את התוכנית, חברות נפט וגז רבות ביקשו בפומבי להשאיר אותה על כנה. המסמכים שפורסמו מתארים מסלול שני: במשך יותר משנה פעלו נציגי התעשייה מאחורי דלתיים סגורות כדי לרכך חלק אחד ממנה, כלל חישוב המתאן המכונה Subpart W, שעודכן בתקופת הממשל הקודם ומחייב את המפעילים לדווח על פליטות גבוהות מהנתונים שמתפרסמים היום.

איזה חלק מההתכתבות עדיין חסוי לא נמסר, והחלטה סופית לגבי הכלל עצמו טרם פורסמה.

סוכנות הביון המרכזית האמריקנית פרסמה את הגרסה המלאה ביותר עד כה של KUBARK, מדריך חקירות הנגד שכתבה ביולי 1963. המסמך, בן 132 עמודים, עוסק בהפעלת לחץ נפשי ולא בכוח פיזי, והוא הסתובב שנים בגרסאות מצונזרות בכבדות.

הגרסה החדשה היא תוצאה של בקשה לבחינה מחדש של הסיווג, שהגיש במאי 2021 אתר המחקר The Black Vault, תיק EOM-2021-00117. תשובה ראשונה בפברואר 2024 שחררה מעט מאוד. בעקבות ערר שהוגש במרץ 2024, פורסמה התוצאה ביולי 2026.

בין הקטעים שנחשפו כעת: הפניות להנחיה פנימית שמסדירה חקירות חשאיות מחוץ לארצות הברית, ציטוטים משוחזרים ממדריך סוכנים כפולים משנת 1960, ונתון שהסוכנות הסתירה קודם לכן - הערכה שלפיה עד שבעים אחוזים מהעריקים הסובייטים בשנים שאחרי 1955 היו למעשה סוכנים מופעלים. משפטים שלמים, שמות גופים ונהלים מבצעיים עדיין מושחרים מכוח הצו הנשיאותי 13526.

משרד המלחמה האמריקאי פרסם ב-7 באוגוסט 2026 מנה חמישית של מסמכים שהוסרה מהם הסיווג, בנושא תופעות אוויריות בלתי מזוהות, במסגרת התוכנית הידועה בשם PURSUE. המנה הזאת כוללת ניירת של ה-FBI שמתעדת תצפיות שדווחו במהלך 2026 במערב ארצות הברית.

מסמך אחד מתאר אור אדום בודד מעל הראש, שאליו הצטרפו זמן קצר אחר כך שישה עד עשרה אורות נוספים. מסמך אחר מתאר מפגש שנמשך כחמש שעות בשלושה אירועים נפרדים: הראשון בערך בין 20:00 ל-20:30 בערב, השני בין 22:00 ל-23:00. עדים דיווחו על שתי צורות איטיות שנראו שחורות-חמות בצילום תרמי במשך חמש עד עשר דקות, על אור אחד שריחף בגובה של כ-150 מטרים מעל רכב, על אור אחר שעצר כשני מטרים מעל הקרקע, ועל עצם שהוערך כמחצית מגודלו של מסוק בלאק הוק.

תאריכים ומיקומים מדויקים הושחרו כדי להגן על העדים ועל המתקנים. המסמכים מתעדים מה אנשים אמרו שראו. הסבר רשמי לא ניתן לאף אחד מהמקרים.

שתי תוכניות אמיתיות של חיל האוויר האמריקאי מימי המלחמה הקרה חזרו לבדיקה. פרויקט Moondust הוטל עליו לאתר, לאסוף ולהעביר כלי חלל זרים שנפלו. מבצע Bluefly טיפל בהעברה מהירה של פריטים שנאספו ונחשבו כבעלי ערך מודיעיני טכני. היסטוריונים מציבים את שתיהן בעיקר בעיסוק באיסוף שברי לוויינים סובייטיים וחומרה אווירית זרה.

מסמכים שהוסרה מהם הסיווג ושהופצו לאחרונה נקראים אחרת בעיני חלק מהחוקרים. מסמך של חיל האוויר משנת 1961 מציב את Moondust, את Bluefly ומאמץ לחקירת עב"מים תחת מבנה מודיעיני אחד. דוח משנת 1965 מקונגו מתאר רסיסי מתכת שמקורם נרשם כמשוער כעצם מעופף בלתי מזוהה. תיקים אחרים מזכירים איסופים בנפאל בתיאום עם ממשלות זרות.

מה שהמסמכים מבססים הוא חפיפה ארגונית ואיסוף של עצמים שאיש לא הצליח לזהות מיד. מה שהם אינם מבססים הוא מהיכן הגיע החומר. אף מסמך שפורסם אינו מציג חומרה לא אנושית, והטענה בדבר צינור איסוף סמוי לכלים כאלה נותרת פרשנות ולא עובדה מתועדת.

המשרד לפתרון אנומליות בכל התחומים שבפנטגון פרסם ביולי 2026 את דוחו לשנת התקציב 2025 בנושא תופעות אנומליות בלתי מזוהות, חודשים אחרי המועד שקבע הקונגרס לדיווח השנתי. הנתונים שבו נעצרים במאי 2025.

המשרד רשם 319 דיווחים חדשים, 284 מתוך חלון הדיווח ועוד 35 אירועים ותיקים שלא דווחו מעולם. הוא סגר 114 מהמקרים החדשים ועוד 256 משנים קודמות, וקובע שכל מקרה שנפתר התברר כבעל הסבר רגיל. כ-205 מהדיווחים החדשים נותרים לא פתורים, ותשעה מהם סומנו כראויים לעבודה נוספת של שותפי מודיעין. הנפח הכולל צנח לעומת 757 הדיווחים של השנה שלפני כן. חלק מהירידה נובע מטיפול טוב יותר בהבהקי לוויינים: 44 תצפיות בתחום החלל יוחסו לאור שמש המוחזר מלוויינים, בעזרת מודלים תלת-ממדיים.

בנפרד מונה הדוח 50 התראות על כלי טיס בלתי מאוישים בקרבת מתקנים גרעיניים אמריקאיים, לעומת 18 בשנה שקדמה, ואף אחת מהן אינה מסווגת כ-UAP. הוא גם חוזר וקובע שלא נמצאו כלי טיס או חומר חריג שנאספו.

ב-10 ביולי 2026 העלה משרד המלחמה של ארצות הברית את המקבץ הרביעי של מסמכים שהוסרה מהם הסיווג בנושא תופעות אנומליות בלתי מזוהות, בכתובת war.gov/UFO. הפרסומים מתנהלים תחת תוכנית בשם PURSUE, מערכת נשיאותית לחשיפה ולדיווח על מפגשי UAP, ובאים אחרי מקבצים קודמים שפורסמו ב-8 במאי, ב-22 במאי וב-12 ביוני.

המקבץ הזה כולל 40 פריטים: 14 מסמכים, 19 סרטונים, ארבעה קבצי שמע ושלוש תמונות. החומר משתרע על מסמכי מודיעין מתחילת המלחמה הקרה, רשומות הקשורות למתקנים גרעיניים, דיווחי Range Fouler של הצי, תיקי פיקוח מפרויקט Blue Book הוותיק, צילומי חיישנים צבאיים עכשוויים שאסף המשרד לפתרון אנומליות בכל התחומים, וחומר חלל של נאס"א ובכללו תיעוד ממשימת המעבורת STS-80 משנת 1996. עוד נכללים תצפית משנת 2019 מעל מזרח ארצות הברית וכמה דיווחים בלתי פתורים מ-2020.

כל מקרה בארכיון נושא אותו מצב רשמי: בלתי פתור. כלומר החוקרים בדקו ולא הצליחו לזהות את מה שתועד. אין בכך יותר מזה, והממשל אינו מסיק מסקנה חוץ-ארצית. הובטחו מקבצים נוספים באופן מתגלגל.