מקרה אמיתי
במחלוקת

הקול ב-52 הרץ: חיה שאנחנו שומעים 35 שנה ומעולם לא ראינו

2026-10-12 · · יצורים חידתיים · 5 דקות קריאה

ב-1989, במעבדה בחוף המזרחי של ארצות הברית, האזינו מדענים להקלטות של הצי האמריקאי.

ההקלטות הגיעו ממיקרופונים שמונחים על קרקעית האוקיינוס השקט. הצי הניח אותם שם בתקופת המלחמה הקרה כדי להאזין לצוללות סובייטיות. המים נושאים צלילים נמוכים למרחקים עצומים, ומיקרופון טוב על קרקעית הים שומע חיה גדולה במרחק מאות קילומטרים.

המדענים לא חיפשו צוללות. הם חיפשו לווייתנים.

התעלומות החדשות, פעם בשבוע במייל
מייל אחד בשבוע. בלי ספאם, הסרה בלחיצה אחת.

ואז נכנס משהו שלא התאים.

זה היה שיר של לווייתן מזיפני גדול. הצורה שלו, הקצב, אורך כל קריאה, כל זה שייך ללווייתן גדול. אבל הגובה של הצליל לא היה נכון. הוא היה גבוה מדי, בהרבה.

הנה כל התעלומה בפסקה אחת. לווייתן כחול, החיה הגדולה ביותר שחיה אי פעם, שר בין 10 ל-39 הרץ בערך. לווייתן אמיתי, השני בגודלו, שר בערך ב-20 הרץ. אלה צלילים מתחת לתו הנמוך ביותר של פסנתר, כאלה שמרגישים יותר משהם נשמעים. הקול הזה שר ב-52 הרץ, שזה עדיין מאוד נמוך לאוזן אנושית, אבל זה בערך כפול מהגובה של החיות שהוא שוחה ביניהן.

שום לווייתן מוכר לא שר ב-52 הרץ. כבר יותר מ-35 שנה אף אחד לא ראה את החיה שכן שרה כך.

להאזין לקרקעית הים

הקליטה הראשונה הזאת הייתה ב-1989. אותו קול חזר ב-1990, ושוב ב-1991.

ב-1992 הסיר הצי חלק מהסיווג הביטחוני מרשת ההאזנה התת ימית שלו ופתח את ההקלטות למדענים. זה הרגע שבו זה הפסיק להיות מוזרות על סרט הקלטה והפך לפרויקט מחקר.

מ-1992 עקבו החוקרים אחרי הקול שנה אחרי שנה. הם השוו את זמני ההגעה של אותה קריאה למיקרופונים שונים, וכך חישבו איפה הוא נמצא.

שלושה דברים התבררו מהר.

זה היה קול אחד, לא מקהלה. הוא אף פעם לא חפף את עצמו, וזה בדיוק מה שמצפים מחיה בודדת.

הוא גם אף פעם לא חפף את השירים של הלווייתן הכחול או הלווייתן האמיתי. הוא נע ביניהם ושר לפי לוח זמנים משלו.

והוא חזר כל שנה. הוא הופיע בכל אוגוסט והפסיק להישמע בערך בדצמבר, 12 שנים ברצף.

שתים עשרה שנה של חיה אחת

המעקב הזה הניב פירוט שבדרך כלל שמור לחיות שמורכב עליהן משדר.

הקול נע בצפון האוקיינוס השקט, בין המים מול אלסקה לחופי קליפורניה. בשנים מסוימות הוא עבר קצת יותר מ-700 ק"מ בעונה. בעונת 2002 עד 2003 הוא עבר יותר מ-11,000 ק"מ.

מיום ליום הוא התקדם 30 עד 70 ק"מ, וזאת מהירות רגילה ללווייתן גדול שנוסע לאנשהו.

המסלול שלו לא התאים לנדידה של לווייתנים כחולים. העיתוי שלו לא התאים ללווייתנים אמיתיים. הוא עשה משהו משלו.

העבודה פורסמה ב-2004, בכתב עת מדעי, כמאמר ענייני על מקור קול לא מזוהה בצפון האוקיינוס השקט. החוקר שהוביל את ההאזנה במשך יותר מעשור מת באותה שנה, זמן קצר לפני שהמאמר יצא.

בשום מקום במאמר ההוא לא נכתב שהחיה בודדה. המילה הזאת הגיעה אחר כך, מהעיתונים, והיא הסיבה שרוב האנשים בכלל שמעו על המקרה.

הקול הולך ויורד

פרט אחד בהקלטות קל לפספס, והוא כנראה הראיה החזקה מכולן.

גובה הצליל יורד. הוא התחיל בערך ב-52 הרץ, וירד לבערך 50 הרץ עד 2004.

זה חשוב כי זה בדיוק מה שמצפים מחיה אחת חיה שמתבגרת וגדלה. גוף גדול יותר מפיק צליל נמוך יותר. הקול הזה הוא לא מכונה, לא תקלה בהקלטה ולא ציוד כלשהו על איזו ספינה.

משהו חי מפיק אותו, והוא הלך וגדל לאורך השנים שבהן אנחנו מאזינים.

מה זה יכול להיות

הוצעו ארבעה הסברים, וארבעתם עדיין על השולחן.

זה יכול להיות לווייתן כחול עם מום, משהו שונה במבנה שבו הוא מפיק קול, ששר את השיר הרגיל של המין שלו בגובה הלא נכון.

זה יכול להיות בן כלאיים, צאצא של לווייתן כחול ולווייתן אמיתי. בני הכלאיים האלה נדירים אבל אמיתיים, והם אומתו גנטית במקרים אחרים. סביר שבן כלאיים יישא קול שנמצא בין שני המינים ולא מתאים לאף אחד מהם.

זה יכול להיות לווייתן חירש, או חירש חלקית, ששר בגובה שהוא לא יכול לשפוט.

או שזה יכול להיות האחרון, או כמעט האחרון, של אוכלוסייה או של מין שמעולם לא תיעדנו לפני שהוא נעשה כל כך נדיר.

**כל ארבעת ההסברים הם ניחושים על חיה שמעולם לא ראו, לא צילמו ולא דגמו בזמן שהיא קוראת. כל מה שידוע עליה מגיע מצליל.**

2010: אותו קול בשני מקומות

ואז הגיע ממצא שקיבל הרבה פחות תשומת לב מכותרות "הלווייתן הבודד בעולם".

ב-2010 קלטה מערך מיקרופונים מול חופי קליפורניה קריאות של 52 הרץ עם התבנית המוכרת, שהגיעו לחיישנים שמרוחקים מאוד זה מזה.

חוקר אוקיינוסים שעבד על הנתונים הצביע על המסקנה המתבקשת. אם אותה קריאה מגיעה לחיישנים מרוחקים בזמנים חופפים, ייתכן שיש יותר מחיה אחת ששרה.

התצפית האחת הזאת הורסת את הסיפור שרוב האנשים מכירים. אם יש שניים, או קבוצה קטנה, אז זה לא הלווייתן הבודד בעולם. זה קול נדיר, אולי אוכלוסייה קטנה, אולי שושלת משפחתית.

העניין לא הוכרע. לקבוע כמה חיות מעורבות רק מתוך צליל, באוקיינוס שבו קריאה נוסעת מאות קילומטרים, זה באמת קשה.

המשלחת שיצאה לחפש

ב-2021 מימן צוות סרט תיעודי משלחת למים מול קליפורניה, עם ביולוגים ימיים על הסיפון, כדי לנסות לעשות את הדבר היחיד שאף אחד לא עשה: לראות את החיה בעיניים.

הם האזינו במיקרופונים תת ימיים, רדפו אחרי כיוון הקריאות, ובשלב מסוים הקליטו קריאות של 52 הרץ קרוב מספיק כדי להיות בטווח של סירה.

מה שהמשלחת הביאה איתה היה צילומי וידאו של לווייתן שהחוקרים ראו בו בן כלאיים של לווייתן כחול ולווייתן אמיתי, והאמינו שהוא מקור הקריאות.

"האמינו" היא המילה הנכונה. יש מרחק בין לצלם לווייתן בן כלאיים באזור שממנו מגיעות הקריאות לבין להוכיח שהחיה המסוימת הזאת השמיעה את הצליל המסוים הזה. מעולם לא נלקחה דגימת רקמה מלווייתן בזמן שהוקלט שר ב-52 הרץ.

מסקנות ושאלות פתוחות

**החיה אמיתית וחיה.** ירידת גובה הצליל לאורך השנים, שמתאימה לגוף שגדל, ועוד 12 שנים של מעקב אחרי תנועה בצפון האוקיינוס השקט. הבעיה: אחרי יותר מ-35 שנות האזנה, אין לאף אחד תצלום מזוהה, דגימת רקמה או תצפית מאומתת שאפשר להצמיד לצליל.

**כנראה מדובר בבן כלאיים.** לווייתנים כחולים ולווייתנים אמיתיים אכן מזדווגים ביניהם, בני כלאיים אומתו גנטית במקומות אחרים, וסביר שבן כלאיים יפיק קול שלא מתאים לאף אחד מההורים. צילומי 2021 מצביעים לאותו כיוון. הבעיה: עדיין אף אחד לא הקליט את הקריאה של 52 הרץ ולקח דגימה מהחיה שמשמיעה אותה באותו מפגש עצמו. עד שזה יקרה, תשובת הכלאיים היא ההתאמה הטובה ביותר, לא ההוכחה.

**כנראה הוא לא לבד.** הקליטות של 2010 בחיישנים מרוחקים מרמזות על יותר מקורא אחד. הבעיה: צליל במים עמוקים מתעקם ונוסע בדרכים מוזרות, ולהפריד בין שתי חיות רחוקות לבין חיה אחת שנשמעה פעמיים זה לא פשוט. הממצא הוא רמז חזק, לא ספירה.

**הבדידות מעולם לא הייתה טענה מדעית.** המאמר המקורי מתאר מקור קול לא מזוהה שעוקבים אחריו. הוא לא אומר שהחיה מבודדת או שלא עונים לה. הבעיה: לווייתנים ממינים שונים שומעים בטווחי תדר רחבים, ואין שום ראיה שלווייתנים אחרים לא שומעים את זה. מה שהתחיל כסקרנות טכנית הפך בידי אנשים לסיפור על בדידות, והסיפור נסע הרבה יותר רחוק מהנתונים.

מה שנשאר זה זה. כבר 35 שנה קול נע למעלה ולמטה בצפון האוקיינוס השקט, שר שיר בצורה הנכונה ובגובה הלא נכון, והולך ומעמיק לאט ככל שמי שמשמיע אותו גדל.

אנחנו יכולים לעקוב אחריו לאורך אוקיינוס שלם. אנחנו יכולים לסמן את המסלול שלו על מפה. אף פעם, ולו פעם אחת, לא הצלחנו להסתכל עליו.

אהבתם את התיק? קבלו את התיקים החדשים של השבוע בכל יום שישי, בחינם במייל.
מייל אחד בשבוע. בלי ספאם, הסרה בלחיצה אחת.

שתפו את הכתבה:

תגובות הקוראים (0)
רק מנויים פעילים עם תשלום מאומת יכולים לכתוב תגובות. גישה מלאה