מצנח בשלג: הטיסה האחרונה של איימי ג'ונסון
זה היה יום ראשון, 5 בינואר 1941, וירד שלג מעל הים.
שורה של ספינות מלחמה התקדמה לאט בשפך התמזה. זה הפה הרחב של הנהר שעובר בלונדון, כ-85 ק"מ מזרחית לעיר. המים היו סוערים. הזרם היה חזק. הקור היה מהסוג שהורג אדם במים תוך דקות.
ואז המלחים על הסיפון ראו משהו יורד מתוך העננים. מצנח.
הוא נחת בים. מישהו היה במים, חי, וקרא לעזרה. כמה מהאנשים ששמעו את הקול אמרו אחר כך שזה היה קול של אישה.
הספינה הכי קרובה פנתה לעברה.
מי היא הייתה
האישה הייתה איימי ג'ונסון. ב-1941 כמעט כל אחד בבריטניה הכיר את השם שלה.
היא נולדה ב-1903, בת של סוחר דגים בצפון אנגליה. היא למדה לטוס בשנות ה-20 לחייה, בתקופה שבה מעט מאוד נשים טסו.
במאי 1930 היא עשתה משהו שאף אחד לא עשה לפניה. היא טסה לבד מאנגליה לאוסטרליה, במטוס קטן ופתוח עם מנוע אחד. הדרך הייתה בערך 18,000 ק"מ, ולקחה לה 19 יום. היא הייתה האישה הראשונה שעשתה את הטיסה הזאת.
היא הפכה לכוכבת לאומית. המונים חיכו לה. כתבו עליה שירים. בשנים שאחר כך היא קבעה עוד שיאים בטיסות ארוכות, ביניהם טיסות מלונדון לקצה הדרומי של אפריקה.
היא התחתנה עם טייס מפורסם אחר. הנישואים לא היו מאושרים, והם התגרשו ב-1938.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, היא הצטרפה לשירות אזרחי שהעביר מטוסים צבאיים ממקום למקום בבריטניה. הטייסים של השירות הזה לא נלחמו. התפקיד שלהם היה לקחת מטוסים חדשים או מתוקנים מהמפעלים ומהמוסכים, ולהביא אותם לבסיסים של חיל האוויר. זו הייתה עבודה קשה, ולעתים קרובות מסוכנת, בכל מזג אוויר.
הטיסה האחרונה
בתחילת ינואר 1941 היא קיבלה משימת העברה. היא הייתה צריכה להטיס מטוס אימון דו-מנועי מסקוטלנד לבסיס אווירי ליד אוקספורד, בדרום אנגליה.
מזג האוויר היה רע. היא עצרה באמצע הדרך וישנה לילה בבלקפול, עיר נופש על החוף הצפון-מערבי של אנגליה.
בבוקר של 5 בינואר היא המריאה שוב מבלקפול. הבסיס ליד אוקספורד היה במרחק של בערך 250 ק"מ, לכיוון דרום-מזרח. בשביל מטוס מהסוג הזה, זו הייתה טיסה קצרה.
העננים היו כבדים. לפי הדיווחים על היום האחרון שלה, היא טסה עם מצפן שהיא לא סמכה עליו, ומזג האוויר הלך והחמיר.
איפשהו בדרך היא טיפסה מעל העננים. מעליהם לא רואים כלום, רק רצפה לבנה לכל הכיוונים. בלי ערים, בלי נהרות, בלי קו חוף.
מה שקרה בשעות הבאות לא נרשם בשום מקום. אף עד לא סיפר אף פעם שראה את המטוס שלה בדרך.
בערך 5 שעות אחרי שהמריאה, השיירה בשפך התמזה ראתה את המצנח שלה.
אז היא כבר לא הייתה בכלל ליד אוקספורד. היא הייתה מעל הים, בערך 170 ק"מ מזרחית לבסיס שאליו הייתה אמורה להגיע.
ההסבר המקובל ביותר פשוט. היא הלכה לאיבוד מעל העננים, המשיכה לטוס עד שהדלק כמעט נגמר, וקפצה.
ההצלה
הספינה שפנתה לעברה הייתה מעבורת נוסעים ישנה, שחיל הים גייס למלחמה. בשיירה היא שימשה ספינת בלון: היא הניפה מעליה בלון חסימה גדול, כדי שמטוסי אויב לא יוכלו לצלול נמוך.
הצוות התקרב כמה שהיה אפשר בים הסוער. הם זרקו חבלים לעבר הדמות במים. החבלים נחתו לידה, אבל היא לא הצליחה להיאחז בהם. היא נראתה קפואה מדי או חלשה מדי.
ואז הירכתיים של הספינה התרוממו על גל, והיא נעלמה מתחתיהם.
קברניט הספינה עשה משהו יוצא דופן. הוא קפץ בעצמו לים הקפוא.
הוא שחה אל משהו שצף במים. כמה מהאנשים שצפו חשבו שזו גופה עם קסדת טיסה. הוא החזיק בזה כמה דקות. ואז הרפה.
הורידו סירת הצלה. כשהיא הגיעה אליו, הוא היה מחוסר הכרה.
לקחו אותו לבית חולים. כמה ימים אחר כך הוא מת מהקור. במאי 1941 הוא קיבל, אחרי מותו, אחד מעיטורי הגבורה הגבוהים בבריטניה על הצלת חיים.
מה נמצא, ומה לא
**הגופה של איימי ג'ונסון לא נמצאה אף פעם. מכאן והלאה, כל מה שקשור לאיך היא מתה לא ודאי.**
כמה דברים כן חזרו מהים. התיק העמיד למים שלה נסחף לחוף, ליד המקום שבו נפלה. גם יומן הטיסות שלה ופנקס הצ'קים שלה.
כמה עדים על הספינות היו בטוחים שראו במים גופה שנייה, לא רק אחת. לזה אין הסבר עד היום.
המטוס עצמו לא נמשה באופן רשמי אף פעם.
השם שלה נחקק אחר כך באנדרטה גדולה מערבית ללונדון. היא מנציחה יותר מ-20,000 אנשי ונשות צוות אוויר ממלחמת העולם השנייה, שאין להם קבר ידוע.
במשך עשרות שנים, כאן הסיפור נעצר.
קול מ-1999
ב-1999, 58 שנה אחרי ההתרסקות, אדם זקן סיפר לעיתון סקוטי משהו שלדבריו שמר לעצמו כל החיים.
ב-1941, הוא אמר, הוא שירת בצוות של תותח נגד מטוסים על החוף. הופיע מטוס, וביקשו ממנו את קוד הזיהוי הנכון. זה האות שאומר לתותחנים שמדובר במטוס ידידותי.
לפי הסיפור שלו, הטייס נתן קוד לא נכון פעמיים. התותחים פתחו באש. נורו 16 פגזים, והמטוס צלל לתוך השפך.
הוא אמר שהצוות האמין שהפיל מטוס אויב. למחרת הם קראו בעיתון שאיימי ג'ונסון נעלמה. הקצינים שלהם, הוא אמר, אמרו להם לא לדבר על זה לעולם.
הסיפור שלו לא אושר אף פעם על ידי שום רישום רשמי. לא הוצג שום מסמך שתומך בו.
המדחפים, וחתיכה מהמטוס
ב-2016 היסטוריון בריטי דיווח על עדות נוספת. הבן של אדם ששירת על ספינת ההצלה אמר שאבא שלו האמין שאיימי ג'ונסון נשאבה למדחפים של הספינה, כשהירכתיים עלו וירדו.
האבא לא ראה את זה קורה בעצמו. זה מה שהוא האמין, ומה שסיפר למשפחה.
ואז, ב-2024, חתיכה מהמטוס צצה בבית של משפחה.
אדם מצפון לונדון הציע למכירה פומבית שבר של דלת. השבר היה של הדוד שלו, שב-1941 היה מלח על ספינת ליווי קטנה של חיל הים באותם מים. הדוד תמיד סיפר שבזמן ניסיון ההצלה הוא שלה את החתיכה מהים ושם אותה בכיס.
רישומי השירות של הדוד בחיל הים מאשרים שהספינה שלו הייתה במקום ההתרסקות.
לפי ההערכה, החתיכה היא חלק מדלת היציאה לצניחה, הדלת שדרכה איימי ג'ונסון הייתה אמורה לקפוץ. היא נמכרה בפברואר 2024 ב-2,800 לירות שטרלינג לפני עמלות, למוזיאון של תעופה ממלחמת העולם השנייה בדרום-מזרח אנגליה.
מאמינים שזו החתיכה היחידה מהמטוס שלה שעוד קיימת.
איפה הסיפור נגמר
אז זה מה שיודעים. ב-5 בינואר 1941 איימי ג'ונסון המריאה מבלקפול לטיסת העברה קצרה. בערך 5 שעות אחר כך היא צנחה במצנח לים, רחוק מאוד מזרחה מהמקום שבו הייתה צריכה להיות. שיירה ראתה אותה, ספינה ניסתה להציל אותה, והקברניט שלה מת בניסיון. התיק והמסמכים שלה נסחפו לחוף. אותה עצמה לא ראו יותר.
מה שלא יודעים: למה היא סטתה כל כך מהדרך, אם היא הייתה לבד במים, ואיך בדיוק היא מתה.
מסקנות ושאלות פתוחות
יש 4 הסברים עיקריים. כל אחד עונה על חלק מהתעלומה. אף אחד לא עונה על הכול.
**היא הלכה לאיבוד מעל העננים ונגמר לה הדלק.** זו העמדה של מוזיאון חיל האוויר הבריטי, וההסבר המקובל ביותר. מזג האוויר היה רע, המצפן היה חשוד, והיא טסה מעל שכבת עננים סגורה, בלי שום דרך לראות את הקרקע. 5 שעות זה הרבה יותר ממה שהטיסה הייתה אמורה לקחת. הבעיה: זה מסביר למה היא נפלה, אבל לא את הגופה השנייה שכמה מלחים היו בטוחים שראו.
**תותחים בריטיים הפילו אותה.** זה נשען על הסיפור של ותיק אחד, שפורסם ב-1999. הבעיה: הוא סופר 58 שנה אחרי האירוע, על ידי אדם אחד, בלי שום מסמך מאחוריו. הוא גם לא מסביר איך היא הצליחה לצנוח במצנח, שלמה, אם המטוס שלה נפגע.
**היא נשאבה למדחפים של ספינת ההצלה.** זה היה מסביר למה הגופה לא נמצאה. הבעיה: זו עדות מכלי שני, שעברה מאב לבנו. אף אחד לא אמר שראה את זה קורה.
**היה במים עוד מישהו.** כמה עדים אמרו את זה, והקברניט שחה אל משהו שנראה כמו גופה עם קסדת טיסה. הבעיה: אף פעם לא הוצג שום רישום של נוסע בטיסה שלה. "הגופה השנייה" הייתה אולי התיק שלה, שבר של המטוס, או איימי ג'ונסון עצמה, שנראתה פעמיים בין הגלים.
כמה שאלות נשארות פתוחות, ואולי יישארו פתוחות לתמיד.
למה טייסת עם הניסיון שלה הגיעה בערך 170 ק"מ אחרי היעד שלה, מעל הים?
מה המלחים באמת ראו במים באותו יום?
ואיפה נחה סוף סוף האישה שפעם טסה לבד חצי עולם?
ב-2016 נחנך פסל שלה על החוף, מול הים, קרוב למקום שבו ראו אותה בפעם האחרונה בחיים.