הילדה שיצאה אל הסופה: עשרים ושש שנים של אשה דגרי
מתישהו אחרי שתיים וחצי לפנות בוקר ביום שני, 14 בפברואר 2000, קמה ילדה בת תשע בשלבי שבצפון קרוליינה ממיטתה, התלבשה, לקחה תיק בית ספר ארוז ויצאה מבית משפחתה אל תוך סופה. אשה ג'קווילה דגרי לא נראתה מאז. עשרים ושש שנים אחר כך התיק שלה נחקר כרצח, בדיקות DNA קשרו חפצים שנשאה לאנשים מסוימים, ואיש לא הועמד לדין.
אשה נולדה ב-5 באוגוסט 1990, הילדה השנייה של הרולד ואיקווילה דגרי, שנישאו ביום האהבה 1988. המשפחה גרה ברחוב אוקרסט, בשכונה שקטה מצפון לשלבי שבמחוז קליבלנד. הרולד עבד כסוור במפעל הזכוכית פיטסבורג פלייט גלאס; איקווילה הרכיבה פסנתרים במפעל קאוואי אמריקה. אשה למדה בכיתה ד' בבית הספר היסודי פולסטון ושיחקה כרכזת בקבוצת הכדורסל של הבנות. היא חלקה חדר עם אחיה אובריאנט, בן עשר.
הלילה שקדם להיעלמותה היה יום ראשון רגיל שהופרע ממזג האוויר. שני הילדים הלכו לישון בשמונה. בסביבות תשע נותק החשמל בעקבות תאונת דרכים סמוכה, והוא חזר רק בחצות וחצי. הרולד הציץ בילדים כשהאור חזר ומצא את שניהם ישנים. הוא בדק שוב בסביבות שתיים וחצי לפני שהלך לישון בעצמו. זמן קצר אחר כך, כפי שסיפר אובריאנט לחוקרים, שמע את מיטת אחותו חורקת. הוא הניח שהיא מתהפכת. הוא חזר לישון.
בחוץ ירד גשם חזק ונשבה רוח. אשה לקחה תיק ובו כמה חליפות בגדים וחפצים אישיים. כשאמה עברה על חדר השינה יומיים אחר כך, הבינה שכמה מהבגדים האהובים על אשה נעלמו, ובכללם ג'ינס עם פס אדום. שום דבר בבית לא נפרץ. איש לא נכנס.
הזיהויים המאומתים היחידים שלה באותו לילה הגיעו מהכביש. בין 3:45 ל-4:15 לפנות בוקר בערך ראו לפחות שני נהגים שנסעו בכביש 18 של צפון קרוליינה, קצת יותר ממייל מביתה, ילדה קטנה צועדת דרומה בשולי הדרך בחושך ובגשם. היא לבשה חולצת טי לבנה ארוכת שרוול ומכנסיים לבנים. אחד הנהגים סיפר אחר כך שנראה לו מוזר שילדה כה קטנה תהיה בחוץ לבדה בשעה כזאת. הוא הסתובב עם רכבו כדי לחזור אליה, וכשעשה זאת היא רצה מהשוליים אל בין העצים ונעלמה מעיניו.
הוריה גילו שאיננה בסביבות שש וחצי באותו בוקר. החיפוש שבא בעקבות זאת היה מהגדולים בתולדות המחוז. מתנדבים, סגני שריף וה-FBI סרקו רדיוס של שניים עד שלושה מיילים ורשמו כתשעת אלפים שעות חיפוש; מאות קצוות הגיעו בתוך שבועות. כלבי גישוש עקבו אחרי ריחה עד הכביש המהיר ואיבדו אותו שם.
ב-15 בפברואר בדקו המחפשים סככה מסחרית ממש ליד כביש 18, לא הרחק מהמקום שבו ראו אותה הנהגים. בפנים מצאו עטיפות ממתקים, עיפרון, טוש ירוק וסרט שיער צהוב שהוריה של אשה זיהו כשלה. נמצאה שם גם תמונה קטנה של ילדה שבני משפחת דגרי לא הכירו. מאוחר יותר זוהתה כחברה מבית הספר של אשה. האם התחבאה בסככה מפני הגשם, או שהחפצים הונחו שם בזמן אחר, מעולם לא הובהר.
ואז, במשך שנה וחצי, כלום. באוגוסט 2001 חפרו פועלי בנייה שפינו קרקע ליד כביש 18 במחוז ברק, סמוך למורגנטון וכעשרים ושישה מיילים מצפון לשלבי, ומצאו תיק בית ספר. הוא היה של אשה. הוא היה עטוף כפליים בשני שקי אשפה שחורים וקבור באדמה. מישהו נקט צעדים מכוונים כדי להטמין אותו במקום שבו לא יימצא.
מה שהיה בתוכו העמיק את התעלומה. לצד חפציה שלה, הכיל התיק ספר של דוקטור סוס, "מקאליגוט'ס פול", שהושאל מספריית בית הספר פולסטון בתחילת 2000, וחולצת הופעה של להקת ניו קידס און דה בלוק. כשה-FBI תיאר בפומבי את התכולה בפברואר 2020, נמסר שנראה כי אף אחד משני הפריטים לא היה שייך לאשה לפני שנמצא בתיק שלה.
במאי 2016 פרסם ה-FBI פרט נוסף. ייתכן שאשה נראתה נכנסת ללינקולן קונטיננטל מארק 4 ירוקה כהה מתחילת שנות השבעים, או אולי לפורד ת'אנדרבירד מאותה תקופה, עם חלודה סביב בתי הגלגלים. הרכב נראה לאורך כביש 18 סמוך למקום שבו נצפתה לאחרונה.
התיק זז באופן מכריע בספטמבר 2024. משרד השריף של מחוז קליבלנד, בשיתוף ה-FBI, ביצע סדרת צווי חיפוש אצל אנשים ובנכסים הקשורים למשפחה מקומית אחת בשלבי, בשארלוט ובוויל. החוקרים תפסו רכב AMC ראמבלר ירוק משנת 1964 עם נזק בחזית מאחד הנכסים, לצד פריטים נוספים. שרידי אדם לא נמצאו. לראשונה נכתב בבקשות לצווים מה שהחוקרים הגיעו להאמין בו: שאשה דגרי הייתה קורבן רצח ושגופתה הוסתרה.
הסיבה לחיפושים הייתה פורנזית. מסמכי בית המשפט חשפו שבדיקות של פריטים מהתיק הקבור הניבו שתי תוצאות DNA. אחת נקשרה לראסל בראדלי אנדרהיל, אדם שהתגורר בלפחות שני נכסים שהפעילו רוי לי דדמון וקוני אליוט דדמון בתקופת ההיעלמות, ושנמצא מת במחוז לינקולן ב-2004. השנייה נקשרה לקרוב דם של בני הזוג דדמון. שערה שנמצאה על גופייתה של אשה נקשרה לבתם, אנאלי דדמון רמירז.
ב-13 בפברואר 2025 בוצעו שלושה צווים נוספים. סגני השריף תפסו טלפונים ניידים של רוי דדמון ושל שתיים מבנותיו, ליזי פוסטר ושרה קייפל, בטענה שיש להם יסוד סביר להניח שהמכשירים מכילים ראיות לשיבוש הליכי חקירה. הבקשות טענו שהיה צורך בסיוע של מבוגרים כדי לבצע או להסתיר עבירה. חיפוש נוסף בנכס נערך ב-4 באפריל 2025.
את המצב המשפטי יש לומר בבירור. רוי וקוני דדמון זוהו בפומבי בצווים כחשודים, ובני משפחה נוספים מוזכרים במסמכים. איש לא נעצר. איש לא הועמד לדין. איש לא הואשם בשום עבירה הקשורה להיעלמותה של אשה דגרי, וכל האמור בבקשה לצו חיפוש הוא טענה לא מוכחת שמעלה חוקר כדי לקבל חתימת שופט. בני משפחת דדמון הכחישו כל מעורבות בפרשה. נכון לפברואר 2026, עשרים ושש שנים אחרי שאשה יצאה מביתה, זה עדיין המצב, והפרס על מידע שיוביל להרשעה עומד כעת על מאה אלף דולר.
מסקנות ושאלות פתוחות
ארבעה הסברים מתחרים זה על זה מאז 2000, והראיות שצפו מאז 2024 צמצמו את השאלה אך לא הכריעו אותה.
הראשון, שהיה במשך שנים הנחת העבודה, גורס שאשה עזבה את הבית לגמרי מיוזמתה ומסיבותיה שלה, ואז נאספה בידי מישהו בכביש 18. הוא מתיישב עם התיק הארוז, הבגדים שנבחרו, הבית שלא נפרץ והזיהויים בדרך. חולשתו היא שאינו מסביר דבר ממה שקרה אחרי קו העצים. ילדה שבורחת מאורות של זר אינה צועדת אחר כך עשרים ושישה מייל צפונה, ואינה יכולה לקבור את תיקה שלה בשני שקי אשפה במחוז ברק.
השני גורס שהיא הלכה להיפגש עם מישהו שכבר הכירה, ושמישהו שכנע אותה לעזוב. הטוענים כך מצביעים על האריזה השקולה ועל התמונה הלא מוכרת שנמצאה בסככה. חולשתו היא ששום עקבות של תקשורת מעולם לא צפו. לילדה בת תשע בתחילת 2000 לא היה טלפון ולא דואר אלקטרוני, והחוקרים מעולם לא תיארו בפומבי מבוגר שהייתה לו גישה בלתי מוסברת אליה.
השלישי הוא חטיפת הזדמנות: נהג בכביש כפרי חשוך בסופה שניצל רגע. יתרונו שאינו מחייב היכרות מוקדמת כלל. הוא מתקשה עם מה שבא אחר כך. חוטף מזדמן אינו נוהג לשמור תיק של ילדה במשך חודשים, להכניס לתוכו חפצים זרים, לעטוף אותו פעמיים ולקבור אותו הרחק מהמקום שבו מצא אותה. התיק נראה כמעשה ידיו של מי שהיו לו זמן, רכב והיכרות עם השטח.
הרביעי הוא הכיוון שהחוקרים עצמם רודפים אחריו כעת, כפי שנוסח בבקשות לצווים ב-2024 וב-2025: שאנשים הקשורים למשפחה מקומית אחת היו מעורבים במותה של אשה ושמבוגרים מתוכם סייעו להסתיר זאת. חוזקו הוא שזו התיאוריה היחידה הבנויה על חומר פורנזי, ה-DNA מהתיק והשערה מהגופייה. חולשותיו ממשיות באותה מידה. DNA בכמות זעירה מוכיח מגע עם חפץ, לא את נסיבות המגע; התיק שכב באדמה שמונה עשר חודשים; וראסל בראדלי אנדרהיל, שאחד משני הפרופילים הוא שלו, מת ב-2004 ולעולם לא ייחקר ולא ייבחן בבית משפט. יש לחזור ולומר שהאנשים שנקובים בצווים לא הואשמו בדבר, מכחישים מעורבות, וזכאים לחזקת החפות.
שני פרטים נוספים שדווחו מתוך בקשות הצווים הזינו ספקולציות רבות ומחייבים זהירות ולא משקל. האחד הוא עדות ששמעה בת משפחה בוכה במסיבה ואומרת שהרגה את אשה דגרי; השני הוא בדיקת פוליגרף מ-2025 שתוארה כמעידה על אי אמירת אמת. אף אחד מהם אינו הוכחה. עדות שמועה על אמירה שנאמרה לפני שנים במסיבה מעולם לא נבחנה בחקירה נגדית, ותוצאות פוליגרף אינן קבילות ככלל כראיה בבתי המשפט של צפון קרוליינה.
מה שנותר באמת בלתי מוסבר פשוט לניסוח. מדוע ילדה בת תשע, מסודרת ומאושרת, התלבשה ויצאה אל סופה בשתיים וחצי לפנות בוקר? היכן הייתה בין קו העצים לבין הרגע שבו מישהו הטמין את תיקה באדמה עשרים ושישה מייל משם? למי שייכים ספר הספרייה וחולצת הלהקה שהונחו בתיק, ומתי הוכנסו לשם? מדוע נקבר התיק דווקא במקום שאליו תגיע בסופו של דבר עבודת סלילה? ומדוע נדרשו עשרים וארבע שנים עד שעבודת המעבדה הפיקה את השמות הראשונים בפרשה?