סוללת בגדאד: כד חרס שאולי ייצר ניצוצות — או רק אחסן מגילות
בגדאד, 1938. במעבדת מוזיאון עיראק סובב חוקר גרמני בשם וילהלם קניג בין ידיו כד חרס קטן וצנוע: שלושה־עשר סנטימטרים של חרס בהיר, שנחפר בחוג'וט רבּוּ, כפר סמוך לבגדאד. בתוכו ישב גליל נחושת, ובתוך הגליל מוט ברזל אכול חלודה, וכל המכלול קובע פעם במקומו בפקקי זפת. מחסני מוזיאונים מלאים בכדים משונים. הכד הזה, החליט קניג, אינו סתם משונה — הוא בלתי אפשרי. במאמר שפרסם באותה שנה הציע שהחפץ הוא תא גלווני: סוללה חשמלית פועלת, שנבנתה כאלפיים שנה לפני שאלסנדרו וולטה הרכיב את ערמתו המפורסמת ב־1800.
כדאי לעצור רגע ולהבין עד כמה הטענה הזאת קיצונית. סוללה זקוקה רק לשתי מתכות שונות ולנוזל חומצי ביניהן, והכד בלי ספק מספק את המתכות. קניג תיארך אותו לתקופה הפרתית, אי־שם בין המאה השלישית לפני הספירה למאה השלישית לספירה; חוקרים מאוחרים יותר, על פי סגנון החרס, נטו לתקופה הסאסאנית שאחריה. כך או כך, אם צדק — מישהו במסופוטמיה כלא חשמל בתוך כד יותר מאלף שנה לפני שלאירופה הייתה בכלל מילה לתופעה.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם