12 שנה, 52 קורבנות ובדיקת דם ששיקרה: איך נתפס אנדריי צ'יקטילו
באזור רוסטוב שבדרום רוסיה, בתחילת שנות ה-80, אנשים התחילו לדבר על רצועות היער.
אלה היו פסים צרים של עצים, שנטעו בין השדות כדי לעצור את הרוח. הם נמשכו קילומטרים לאורך מסילות הרכבת והכבישים. מי שהלך ברגל מתחנה קטנה לכפר, היה צריך לא פעם לעבור דרך אחת מהן.
בין 1978 ל-1990 נמצאו שוב ושוב גופות ברצועות האלה, ובפארקים, במטעים ובשדות שלידן. ילדים וילדות. נשים צעירות. רבים מהם נסעו לבד. רבים נראו בפעם האחרונה בתחנת אוטובוס או בתחנת רכבת.
כולם נרצחו בסכין, באכזריות שזעזעה גם בלשים ותיקים.
זה הסיפור של אנדריי צ'יקטילו, האיש שכינו אחר כך "המרטש מרוסטוב", ושל המצוד שנמשך 12 שנה עד שתפסו אותו. ב-1992 הוא הורשע ב-52 רציחות.
בדרך, החקירה שלחה אדם חף מפשע לכיתת יורים. היא דחקה אנשים חלשים להודות במה שלא עשו. והיא החזיקה את הרוצח האמיתי בתא 3 חודשים - ואז שחררה אותו.
איש שקט עם תיק מסמכים
אנדריי צ'יקטילו נולד ב-16 באוקטובר 1936, בכפר באוקראינה, שהייתה אז חלק מברית המועצות. הוא שירת בצבא מ-1957 עד 1960. ב-1961 התחיל לעבוד כמהנדס תקשורת ליד רוסטוב על הדון, העיר הגדולה של האזור.
ב-1963 הוא התחתן. נולדו לו 2 ילדים. ב-1970 סיים תואר בספרות רוסית בלימודים מרחוק, ומ-1971 עבד כמורה.
הקריירה שלו כמורה נגמרה רע. מבית ספר אחד הוא עזב אחרי תלונות של תלמידים. במרץ 1981 עזב את ההוראה לגמרי, אחרי תלונות נוספות שפגע מינית בילדים.
הוא עבר לעבוד כאחראי רכש במפעל. העבודה הזאת שלחה אותו לנסוע בכל האזור ומחוצה לו, ברכבות ובאוטובוסים.
לאדם כמוהו, זה היה כיסוי מושלם. פקיד בגיל העמידה עם תיק מסמכים, שמחכה על רציף, היה המראה הכי רגיל בברית המועצות.
הרצח הראשון, והאיש הלא נכון
הרצח הראשון שהוכח נגדו בהמשך קרה ב-22 בדצמבר 1978, בשחטי, עיר כורים באזור רוסטוב.
ילנה זקוטנובה הייתה בת 9. היא הלכה הביתה ממגרש החלקה על הקרח, ואיש פנה אליה.
הגופה שלה נמצאה יומיים אחר כך, ב-24 בדצמבר, מתחת לגשר מעל נהר גרושבקה.
המשטרה מצאה חשוד מהר. אלכסנדר קרבצ'נקו היה פועל שכבר היה לו עבר פלילי. הוא נעצר ונחקר. הוא הודה - תחת לחץ, כמו שאמר אחר כך - ואז חזר בו מההודאה.
למרות זה הוא הורשע ונידון למוות. בדצמבר 1980 בית המשפט העליון הקל בעונש ל-15 שנות מאסר.
אבל קרובי המשפחה של הילדה המשיכו ללחוץ. קרבצ'נקו נשפט שוב והורשע שוב. ביולי 1983 הוצא להורג בכיתת יורים.
הוא לא רצח את ילנה זקוטנובה. אנדריי צ'יקטילו רצח אותה. רק ב-1992 בית משפט קבע את זה.
מתגלה דפוס
בספטמבר 1981 נעלמה לריסה טקצ'נקו, בת 17, בזמן שחיכתה לאוטובוס חזרה לפנימייה שלה. היא נמצאה מתה.
ב-12 ביוני 1982 נחטפה ליובוב בירוק, בת 13, כשהלכה הביתה מקניות בכפר דונסקוי. המוות שלה היה הראשון בסדרה שהמשטרה קשרה למצוד אחד.
במהלך 1982 נמצאו עוד גופות. השיטה הייתה זהה בכל פעם.
הרוצח פנה לקורבן במקום ציבורי: תחנה, תחנת אוטובוס, רכבת. הוא הציע משהו או הבטיח משהו. ואז הוביל את הקורבן ברגל אל היער או אל שטח פתוח, הרחק מעיני אנשים. ושם השתמש בסכין.
בינואר 1983 קשרו באופן ראשוני 4 רציחות לרוצח אחד. ממוסקבה נשלח צוות חוקרים לרוסטוב. בהתחלה היו בו בערך 10 אנשים.
במרץ 1983 מונה אנליסט זיהוי פלילי בשם ויקטור בורקוב לעמוד בראש המצוד. ב-6 בספטמבר 1983 הפרקליטות הסובייטית קשרה באופן רשמי 6 רציחות לאדם אחד.
החשודים הלא נכונים
מה שקרה אחר כך הוא החלק הכי אפל בחקירה.
לא היה עד ולא היה שם. אז המשטרה חיפשה בין האנשים שנראו לה מתאימים.
מספטמבר 1983 הביאו לחקירה כמה צעירים עם מוגבלות שכלית, וחקרו אותם שעות ארוכות. חלקם הודו. ההודאות שלהם לא התאימו לעובדות. ובזמן שהם ישבו במעצר, הרציחות נמשכו.
המשטרה רדפה גם הומוסקסואלים ועברייני מין מוכרים. הלחץ היה כל כך כבד, ש-3 הומוסקסואלים ועבריין מין אחד שהורשע בעבר שמו קץ לחייהם.
ויקטור בורקוב כבר לא האמין בהודאות. הוא ראה יותר מדי הודאות שנולדו בחקירות ארוכות, והתפרקו ברגע שבדקו אותן.
כתוצאה צדדית, החיפוש העצום פתר יותר מ-1,000 פשעים אחרים, שלא היו קשורים לעניין. את הפשע שבשבילו הוא התחיל, הוא לא פתר.
ספטמבר 1984: הרוצח בתא
ואז, ב-13 בספטמבר 1984, החקירה הגיעה צעד אחד מהתשובה.
2 בלשים סמויים עקבו אחרי ההמון ברוסטוב. הם שמו לב לאיש בגיל העמידה, שניגש שוב ושוב לנשים צעירות וניסה לפתוח איתן בשיחה. הם הלכו אחריו עד השוק המרכזי, ושם עצרו אותו.
זה היה אנדריי צ'יקטילו.
בתיק המסמכים שלו מצאו סכין, חבל וצנצנת וזלין.
הוא נשאר במעצר בזמן שבדקו אם הוא קשור לרציחות. הבדיקה החשובה הייתה בדיקת דם.
בזירות של 6 רציחות מ-1984, הרוצח השאיר זרע. המעבדה קבעה שהוא מסוג דם AB. סוג הדם של אנדריי צ'יקטילו היה A.
התוצאה לא התאימה. החוקרים בעצם הורידו אותו מרשימת החשודים.
הוא לא שוחרר מיד. החזיקו אותו באשמה אחרת, של גניבה, שלא הייתה קשורה לרציחות. הוא הורשע, סולק מהמפלגה הקומוניסטית ונידון לשנה. ב-12 בדצמבר 1984, אחרי 3 חודשים במעצר, הוא יצא לחופשי.
זמן קצר לפני כן, ב-8 באוקטובר 1984, הפרקליטות איחדה באופן רשמי 23 רציחות לתיק אחד, וביטלה את האישומים נגד האנשים שהודו קודם.
**ביום שהוא יצא מהכלא, אף אחד בחקירה לא ידע שהרוצח עצמו בדיוק שוחרר.**
המצוד גדל
בנובמבר 1985 מונה פרקליט מיוחד לנהל את כל התיק. באותו זמן הצוות כבר גדל ל-15 פרקליטים ו-29 בלשים.
באותה שנה פנה ויקטור בורקוב לפסיכיאטר, אלכסנדר בוכנובסקי. הוא ביקש ממנו לתאר את האיש שהם מחפשים.
בוכנובסקי כתב פרופיל באורך 65 עמודים. יש מקורות שאומרים שזה היה הפרופיל הפסיכולוגי הראשון ששימש אי פעם בחקירה פלילית בברית המועצות.
הוא תיאר גבר בן 45 עד 50. מתבודד. חסר אונות מינית. סדיסט. בעל אינטליגנציה רגילה. ובעל עבודה שמחייבת אותו לנסוע לפי לוח זמנים.
כל פרט התאים לאנדריי צ'יקטילו. אבל אף אחד לא חיבר בין הפרופיל לבין הפקיד שנעצר בשוק.
העבודה שלו לקחה אותו רחוק מהבית, והרציחות הלכו איתו. ברשומות של התיק יש קורבנות שהוא פיתה לרדת מרכבות רחוק מהאזור: אחד בטשקנט, במרכז אסיה, ועוד אחד בלנינגרד, העיר שנקראת היום סנקט פטרבורג.
ב-1988 הגיע לחוקרים חוזר רשמי. היה כתוב בו שבמקרים נדירים, סוג הדם של גבר יכול להיות שונה מהסוג שנמצא בזרע וברוק שלו. גם אז אף אחד לא חזר לפקיד מ-1984.
אוקטובר 1990: המלכודת בתחנות
ב-1990 החוקרים כבר היו בטוחים לפחות בדבר אחד. הרוצח נע ברכבות, וקורבנות רבים נלקחו מתחנות קטנות על אותם קווים.
ב-27 באוקטובר 1990 המשטרה פתחה במבצע חדש. היא הציבה 360 אנשים בתחנות הרכבת של אזור רוסטוב.
בתחנות הגדולות עמדו שוטרים במדים, גלויים לעין, על הרציפים. ב-3 התחנות הכי קטנות על הקו החשוב, שבהן כמעט לא הייתה סיבה להציב מישהו, הם הציבו במקום זה שוטרים סמויים.
הרעיון היה פשוט. רוצח שרואה שוטרים בתחנות הגדולות יעבור לקטנות. ושם מישהו יחכה לו.
6 בנובמבר 1990: הקורבן האחרונה
ב-6 בנובמבר 1990 נרצחה סבטלנה קורוסטיק, בת 22, ביער ליד תחנה קטנה בשם דונלסחוז.
באותו יום עצר שוטר סמוי בתחנה גבר אחד. כמה דברים בו נראו לשוטר לא בסדר. אבל לא הייתה גופה ולא היה דיווח על פשע, ולכן לא הייתה לו סיבה לעצור אותו.
הוא עשה מה שהמבצע דרש. הוא בדק את המסמכים של האיש ורשם את שמו.
השם היה אנדריי צ'יקטילו.
ב-13 בנובמבר 1990 נמצאה הגופה של סבטלנה קורוסטיק ליד התחנה. היא הייתה המקרה ה-38 שנקשר למצוד.
החוקרים עברו על השמות שנאספו באותה תחנה. אחד מהם היה של אדם שנעצר כבר ב-1984, עם סכין וחבל בתיק.
המעצר
מ-14 בנובמבר 1990 עקבו אחריו.
ב-20 בנובמבר 1990 הוא נעצר בנובוצ'רקסק, עיר באזור. היה לו פצע באצבע. הרופאים קבעו שזו נשיכה של אדם.
ב-21 בנובמבר בדקו שוב את הדם שלו. הוא היה מסוג A, בדיוק כמו ב-1984. הפעם לקחו ממנו גם דגימת זרע. התוצאה: סוג AB. בדיוק כמו בדגימות מזירות הרצח.
ימים שלמים הוא הכחיש הכול. החוק נתן לחוקרים להחזיק אותו 10 ימים. אחרי זה הם היו חייבים להגיש נגדו אישום או לשחרר אותו.
ההודאה
ב-29 בנובמבר 1990, כשהזמן כמעט נגמר, ויקטור בורקוב קיבל החלטה לא רגילה. הוא נתן לפסיכיאטר אלכסנדר בוכנובסקי לדבר עם העצור.
בוכנובסקי ישב איתו והקריא לו מהפרופיל שכתב 5 שנים קודם.
אנדריי צ'יקטילו התחיל לבכות. ואז התחיל להודות.
האישום הוגש עוד באותו יום, לפני שנגמרו 10 הימים. ב-30 בנובמבר 1990 הואשם רשמית ב-36 רציחות.
הוא הודה ב-36 מתוך 38 המקרים שהמשטרה קשרה אליו, והכחיש את 2 האחרים. בימים הבאים הודה בעוד כ-20 רציחות, שהמשטרה בכלל לא קשרה לתיק.
בדצמבר 1990 הוא הוביל את החוקרים לשטח. הוא הראה להם את הגופה של אלכסיי חובוטוב, ואת השרידים של קורבנות נוספים.
בסוף הוא הודה ב-56 רציחות.
המשפט
ב-20 באוגוסט 1991 הוא נשלח למכון סרבסקי במוסקבה, המרכז הפסיכיאטרי הראשי של המדינה, להסתכלות של 60 יום. ב-18 באוקטובר 1991 קבעו הפסיכיאטרים שיש לו הפרעת אישיות עם מאפיינים סדיסטיים, ושהוא כשיר לעמוד לדין.
המשפט נפתח ב-14 באפריל 1992, בבית המשפט האזורי ברוסטוב. הוא הואשם ב-53 רציחות וב-5 תקיפות מיניות.
הוא ישב בתוך כלוב ברזל. הכלוב נבנה כדי להגן עליו מבני המשפחות של הקורבנות, שישבו באולם.
ההתנהגות שלו במשפט הייתה פרועה. הוא צעק על השופט. הוא קרא למשפט "הצגה". הוא שר המנונים סוציאליסטיים. לפעמים הוא חשף את עצמו. השופט נזף בו שוב ושוב, ולפעמים המשפט נמשך בלעדיו.
ב-21 באפריל הוא הפסיק לענות על שאלות. ב-13 במאי חזר בו מההודאות ב-6 מהרציחות. הוא גם טען שרצח עוד 4 אנשים שלא הופיעו בכתב האישום.
ביולי אמרו מומחים ממכון סרבסקי לבית המשפט שההתנהגות שלו מחושבת: ניסיון להיחשב לא שפוי.
ב-14 באוקטובר 1992 בית המשפט הרשיע אותו ב-52 מתוך 53 הרציחות, ובכל 5 התקיפות המיניות. ב-15 באוקטובר 1992 הוא נידון למוות.
בקיץ 1993 שמע בית המשפט העליון את הערעור שלו. הוא קבע ש-9 מתוך 52 הרציחות לא הוכחו מספיק. את 43 האחרות הוא אישר, ואישר גם את גזר הדין.
ב-4 בינואר 1994 דחה נשיא רוסיה את בקשת החנינה שלו.
ב-14 בפברואר 1994, בכלא בנובוצ'רקסק, הוצא אנדריי צ'יקטילו להורג בירייה אחת. הוא היה בן 57. הוא נקבר בקבר בלי שם בבית הקברות של הכלא.
מה שנשאר פתוח
התיק פוענח. אבל 2 דברים בו לא נסגרו עד הסוף.
הראשון הוא בדיקת הדם של 1984. במשפט העידה מומחית לבדיקות דם שצ'יקטילו הוא מקרה נדיר של מה שהיא כינתה "הפרשה פרדוקסלית": גבר שהזרע שלו מראה סוג דם אחר מהדם שלו. מומחים אחרים לבדיקות דם ול-DNA דחו את זה. אחד מהם אמר שהסיבה הסבירה יותר היא חומרי מעבדה סובייטיים פגומים, שנתנו תוצאה שגויה. המקורות לא מסכימים, והשאלה לא הוכרעה אף פעם.
השני הוא אלכסנדר קרבצ'נקו. הוא הוצא להורג ב-1983 על הרצח של ילנה זקוטנובה, הרצח שפתח את הסדרה. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל תיעד שאדם נשפט והוצא להורג בטעות על הרצח הראשון של צ'יקטילו.
גם האנשים שהודו תחת לחץ, וגם 4 האנשים ששמו קץ לחייהם, נפגעו מהמצוד. קרבצ'נקו היה היחיד שהמדינה הוציאה להורג.