שלושה אחים, נשף שבוטל ושדה עם שחר: רציחות גאטון
בערב של יום שני, 26 בדצמבר 1898, רתם מייקל מרפי סוס לעגלה שאול.
זו הייתה עגלה קלה עם 2 גלגלים, מקום ל-2 או 3 אנשים. היא הייתה של הגיס שלו. אחד הגלגלים שלה התנדנד כשהוא הסתובב.
מייקל היה בן 29. אחר הצהריים הוא לקח את אחותו הצעירה, אלן, למרוץ סוסים כפרי. אלן הייתה בת 18. עכשיו הם יצאו לנשף, יחד עם האחות השלישית, נורה, בת 27.
משפחת מרפי הייתה משפחת חקלאים גדולה, קתולים ממוצא אירי. החווה שלהם עמדה ליד נחל, כ-13 ק"מ מגאטון. גאטון היא עיירה חקלאית קטנה במדינת קווינסלנד שבאוסטרליה, כ-90 ק"מ מערבית לעיר בריסביין.
הנשף היה אמור להתקיים באולם העירוני של גאטון. זה היה יום חג, ונשף היה אחד הבילויים הבודדים שהיו לאנשים בכפר.
בערך ב-8 בערב יצאו השלושה לדרך. בערך ב-9 הם הגיעו לאולם.
האולם היה חשוך. הנשף בוטל.
אז הם סובבו את העגלה ונסעו חזרה הביתה. זה היה לילה חם של קיץ. באוסטרליה דצמבר הוא אמצע הקיץ.
הם לא הגיעו הביתה.
במה מדובר
רציחות גאטון, במשפט אחד: 3 צעירים נרצחו בשדה בפאתי עיירה קטנה, בלילה של 26 בדצמבר 1898. המשטרה עבדה על זה חודשים, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, וחוקרים עוסקים בזה כבר יותר מ-120 שנה. אף אחד לא הואשם מעולם.
המקרה הפך לאחד הפשעים המפורסמים בתולדות קווינסלנד. הוא הפך גם לשיעור איך לא מנהלים חקירת רצח.
החיפוש בבוקר
בבוקר של 27 בדצמבר הבינה האמא שהילדים שלה לא חזרו.
היא ביקשה מהחתן שלה, האיש שהשאיל להם את העגלה, שייצא לחפש אותם.
הוא רכב בדרך לכיוון גאטון. כ-2 ק"מ לפני העיירה הוא ראה משהו על הדרך המאובקת: סימנים של גלגל שמתנדנד. הוא הכיר את הגלגל הזה. זה היה הגלגל שלו.
הסימנים פנו מהדרך דרך פתח בגדר. זה היה פתח שסוגרים בקורות עץ שאפשר להזיז הצידה. העגלה עברה דרכו לתוך שדה מגודר, שדה מרעה.
הוא הלך אחרי הסימנים כ-1.2 ק"מ לתוך השדה.
ושם הוא מצא אותם.
מה הוא מצא
מייקל ואלן שכבו על האדמה, גב אל גב.
נורה שכבה במרחק של כ-8.5 מטרים, על שמיכה שנפרשה על הדשא.
הידיים של שתי האחיות היו קשורות במטפחות.
הסוס שכב מת בין המוטות של העגלה. ירו בו בראש. העגלה, הסוס והגופות יצרו מעין משולש על הדשא.
שלושתם הוכו בראש באכזריות. מייקל ואלן מתו ממכות בגולגולת. סביב הצוואר של נורה הייתה מהודקת רצועת עור של רתמה. בדיקה מאוחרת יותר מצאה ששתי האחיות נאנסו.
חום הבוקר כבר עלה. נמלים זחלו על הגופות.
הטעות הראשונה
מה שהגיס עשה אחר כך היה מובן. וזה היה אסון לחקירה.
הוא רכב לגאטון, לבית המלון, וסיפר לאנשים שם מה הוא מצא.
תוך זמן קצר מיהרו לשדה עד 40 איש. הם הסתובבו סביב הגופות. הם דרכו על כל השטח. חלק באו לעזור, חלק באו להסתכל.
עקבות רגליים, עקבות פרסות וסימני גלגלים שהרוצח השאיר, אם היו כאלה, כנראה נמחקו באבק.
השוטר המקומי בגאטון היה ממלא מקום סמל. הוא שלח מברק למטה המשטרה בבריסביין. אבל הוא לא רשם שום דבר בזירה, לא תשאל את האנשים שהיו שם, ולא שמר על השדה. הוא השאיר 2 אזרחים אחראים על המקום, וגם הם לא שמרו עליו.
באותו אחר צהריים העבירו את הגופות לבית המלון בעיירה.
רופא מעיירה קרובה בדק אותן שם. הבדיקה התחילה ב-4 אחר הצהריים, ב-27 בדצמבר, ונמשכה בערך שעה. אחר כך קבעו שהיא הייתה מהירה ושטחית מדי.
המברק שאף אחד לא פתח
בבריסביין כבר נעשתה הטעות הבאה.
המברק מגאטון הגיע למטה המשטרה ב-12:52 בצהריים, ב-27 בדצמבר. אבל 27 בדצמבר היה גם יום חג. המברק שכב סגור עד 9 בבוקר למחרת.
אחד האחים של משפחת מרפי היה בעצמו שוטר בבריסביין. ב-27 בדצמבר הוא קיבל מברק משלו על המוות של האחים. הוא ביקש לפעול מיד. סירבו לו. הבלשים חשבו שאולי זו מתיחה.
ב-28 בדצמבר, ב-4 אחר הצהריים, השתכנע סוף סוף המפקח שעמד בראש מחלקת הבילוש בבריסביין שהרציחות אמיתיות.
הוא חיכה בערך 5 שעות לפני שדיווח למפכ"ל המשטרה.
בחצות יצאה רכבת לגאטון. המפקח ו-2 בלשים לא עלו עליה. הם יצאו רק ב-7:30 בבוקר למחרת, ב-29 בדצמבר.
הם הגיעו בערך 48 שעות אחרי שהגופות נמצאו. עד אז עשרות אנשים כבר דרכו בשדה, הגופות הועברו, נבדקו והוכנו לקבורה, והעקבות התקררו.
האחים מרפי נקברו בבית הקברות של גאטון ב-28 בדצמבר. הבלשים מבריסביין עוד לא יצאו לדרך.
החקירה
כשהבלשים כבר הגיעו, החקירה הפכה לעצומה.
בחודשים הבאים המשטרה גבתה אלפי עדויות כתובות. היא חקרה יותר מ-100 אנשים כחשודים אפשריים: פועלים נודדים, גברים מהאזור, אנשים עם טינה, אנשים שהיו על הדרך באותו לילה.
ב-3 בינואר 1899 הציעה ממשלת קווינסלנד פרס של 1,000 לירות שטרלינג למי שיביא מידע שיוביל להרשעה. זה היה סכום עצום באותה תקופה.
העיתונים סיקרו כל תפנית. עיתונאים מבריסביין ומערים אחרות באוסטרליה הגיעו לגאטון. הם האשימו את המשטרה שהיא מקלקלת את החקירה. המפקח האשים את העיתונות בדיווח טיפשי ולא אמין.
כמה דברים נמצאו. כל אחד מהם העלה יותר שאלות משתשובות.
הארנק של מייקל נמצא ליד הגופה שלו. הוא היה ריק. חשבו שהיו עליו 15 שילינג.
הידיים שלו, בניגוד לידיים של האחיות, לא היו קשורות כשמצאו אותו. אף אחד לא ידע להגיד אם הן אף פעם לא נקשרו, או שמישהו התיר אותן לפני שהמשטרה הגיעה.
חשבו שבהתקפה השתמשו בשוט. השוט לא נמצא אף פעם.
הכדור
הגילוי הגדול ביותר הגיע רק אחרי הקבורה.
הוציאו את הגופות מהקבר לבדיקה שנייה.
בגולגולת של מייקל מצאו הרופאים כדור.
ירו בו בראש. הבדיקה הראשונה, החפוזה, פספסה את זה, כי המכה שבאה אחר כך הסתירה בחלקה את פצע הירי.
זה שינה את התמונה. לרוצח, או לרוצחים, היה אקדח. בסוס ירו. במייקל ירו. אבל את האחיות היכו.
זה גם אומר שהגרסה הרשמית הראשונה של איך מתו השלושה הייתה שגויה.
החקירה של השופט
בינואר 1899, יותר משבועיים אחרי הרציחות, נפתחה בגאטון חקירה רשמית לפני שופט שלום.
האמא של המשפחה העידה. היא אמרה שהיא יודעת על מישהו שנטר טינה לילדים שלה. החקירה לא הובילה בעקבות זה למעצר.
הגיס, שמצא את הגופות, סירב לתת לאשתו להעיד. הוא הוציא אותה מהאזור לעיירה אחרת. השופט מתח עליו ביקורת בפומבי והורה לה להופיע.
בגלל זה, ובגלל שהוא זה שמצא את הגופות, גם הגיס עצמו נחקר, ודיברו עליו בפומבי. הוא לא הואשם מעולם בשום דבר. כמו כל אדם אחר שנחקר בפרשה הזאת, הוא חף מפשע.
החקירה של השופט לא הביאה שום תשובה חדשה.
2 החשודים העיקריים
עם השנים בלטו 2 גברים מבין יותר מ-100 שנחקרו. אף אחד מהם לא הואשם מעולם, ושניהם בחזקת חפים מפשע.
הראשון היה נווד. כך קראו באוסטרליה לפועל שהלך ברגל מחווה לחווה וחיפש עבודה, וכל מה שהיה לו נשא בצרור על הגב. האיש הזה השתחרר זמן קצר קודם מהכלא. ב-7 בינואר 1899 הוא נעצר, ובמשך כמה ימים כתבו העיתונים שהרציחות פוענחו.
אחר כך המשטרה בדקה איפה הוא היה. היה לו אליבי חזק. אפשר היה להראות שביום החג הוא היה במקום אחר. שחררו אותו.
השני היה צעיר נודד, בן 20 בערך. הוא הגיע לגאטון זמן קצר לפני הרציחות ועבד אצל הקצב של העיירה. הוא גר בצריף במרחק של כ-270 מטרים מהשדה שבו נמצאו הגופות.
כמה אנשים אמרו שראו אותו הולך בדרך הזאת בלילות שלפני כן. עד אחד אמר שראו אותו עומד ליד הפתח בגדר של השדה.
אחרי הרציחות, הקצב שהעסיק אותו ראה דם על הבגדים שלו. הצעיר אמר שזה דם של בהמות, מהעבודה.
ב-1898 לא הייתה שום בדיקה מדעית שיכלה להבדיל בין דם של בהמה לדם של אדם. בדיקה כזאת נכנסה לשימוש רק כמה שנים אחר כך.
הקצב אמר לו לא לכבס סוודר אחד מסוים. יום או יומיים אחר כך הצעיר כיבס את הסוודר הזה, הרתיח אותו פעמיים ושפשף אותו במברשת.
נגדו לא נעשה שום דבר נוסף. כמה שבועות אחרי הרציחות הוא עזב את האזור.
לאן הוא הלך
מכאן, העקבות של הפועל הצעיר של הקצב מיטשטשים, והמקורות לא מסכימים.
לפי גרסה אחת, זמן קצר אחרי שנחקר הוא התגייס לצבא, ובמאי 1899 ערק.
לפי גרסה אחרת, שהמקורות שלה חלשים יותר, הוא מת ב-1900 בבית חולים בסידני מפצע ירי, תחת שם אחר.
אף אחת מהגרסאות לא יכולה לאשר מה הוא עשה, או לא עשה, בלילה של 26 בדצמבר 1898.
האקדח שנמצא ב-1906
ב-1906, 8 שנים אחרי הרציחות, נמצא אקדח ליד האטליז שבו עבד פעם הצעיר. היו בו 4 תאים ריקים, כלומר נורו ממנו 4 כדורים.
היו שראו בזה קשר, כי לפי מה שנכתב, גם ברציחות גאטון וגם ברצח נוסף מאותו חודש, שיתואר מיד, נורו 4 יריות. אבל אף פעם לא הוכח שזה היה כלי הרצח. הטענה הזאת נשענת על פרשנות מאוחרת, לא על בדיקה מעבדתית.
הרצח האחר
רציחות גאטון לא קרו לבד.
כמה שבועות קודם, ב-10 בדצמבר 1898, נעלם נער בן 15 ליד אוקסלי. אוקסלי הייתה אז אזור כפרי בשולי בריסביין. הגופה שלו נמצאה ב-7 בינואר 1899, בשדה. ירו בו בעורף. גם בפוני שלו ירו.
מורה לשעבר הואשם ברצח הנער. התיק נגדו נסגר, והוא לא הורשע מעולם ברצח הזה. הוא בחזקת חף מפשע.
כבר אז שוטר אחד השתכנע שבשני המקרים השתמשו באותו אקדח.
ב-2025 פרסמו 2 היסטוריונים אוסטרלים ספר שטוען שהפשעים קשורים. הם מונים 26 נקודות דמיון. למשל: בשני המקרים ירו בקורבנות באקדח מאותו קליבר. בשני המקרים ירו בסוס בראש. הקורבנות נלקחו מהדרך לתוך שדות. והגופות הונחו כשהרגליים מכוונות לאותו כיוון. לדבריהם, הסיכוי ששני פשעים לא קשורים יהיו דומים כל כך, בהפרש של כמה שבועות, קטן מאוד.
זו הטענה שלהם, לא קביעה רשמית. המשטרה מעולם לא הכריזה שהמקרים קשורים.
ועדת החקירה הממלכתית
ב-1899 הקימה ממשלת קווינסלנד ועדת חקירה ממלכתית. זו חקירה ציבורית רשמית, עם סמכות לזמן עדים. היא בדקה איך המשטרה טיפלה ברציחות גאטון וברצח הנער ליד אוקסלי.
המסקנות שלה היו קשות. היא כתבה שרצף העיכובים אחרי המברק מגאטון הוא בלתי מובן. היא מצאה אדישות פסולה מצד המפקח שעמד בראש מחלקת הבילוש. היא קבעה שלמשטרה חסרים לכידות וארגון יעיל כדי לטפל בפשעים חמורים.
היא המליצה להוציא את המפקח ממחלקת הבילוש ולמנות במקומו מישהו מוכשר יותר.
גם הרופאים שבדקו את הגופות העידו. הגרסאות שלהם על הבדיקה ועל הקבורה סתרו זו את זו.
המפקח הועבר מתפקידו. שנים אחר כך, בין 1917 ל-1921, הוא כיהן כמפכ"ל המשטרה של קווינסלנד, הקצין הבכיר ביותר במדינה.
איפה זה עומד היום
רציחות גאטון לא פוענחו אף פעם. אף אחד לא הואשם.
**כאן נגמר מה שיודעים: התיעוד מראה מי נרצח, איפה ובערך איך. הוא לא מראה מי עשה את זה.**
הסיבות פשוטות.
הזירה נהרסה תוך שעות על ידי עשרות מבקרים. הבדיקה הרפואית הראשונה פספסה כדור. הבלשים הגיעו באיחור של יומיים. הראיה החשובה ביותר, הסוודר עם הדם, כובסה והורתחה לפני שמישהו הספיק לבדוק אותה, ובכל מקרה לא הייתה אז בדיקה כזאת. השוט לא נמצא. על האקדח מ-1906 לא הוכח שהוא כלי הרצח.
כל מי שנחקר אי פעם בפרשה מת כבר לפני עשרות שנים.
התיאוריות
**זר על הדרך.** התיאוריה הנפוצה ביותר היא שאדם אחד, שהלך ברגל, פגש את העגלה בדרך החשוכה ואילץ אותה באיומי אקדח להיכנס לשדה. הראיות: העגלה פנתה מהדרך דרך הפתח בגדר, בסוס ירו, וההתקפה קרתה רחוק מכל בית. הבעיה: קשה להסביר איך אדם אחד שולט ב-3 מבוגרים, כולל גבר צעיר, אלא אם כן ירה קודם במייקל.
**הפועל הצעיר של הקצב.** הרבה כותבים הצביעו על הצעיר הנודד שגר 270 מטרים משם. הראיות: הצריף שלו היה קרוב, עד ראה אותו ליד הפתח בגדר, היה דם על הבגדים שלו, והוא שפשף אותו למרות האזהרה של המעסיק, ואז עזב את האזור. הבעיה: אף פעם לא הוכח שהדם היה של אדם, הוא לא הואשם מעולם, והוא בחזקת חף מפשע.
**אותו רוצח כמו באוקסלי.** 2 היסטוריונים טוענים שהנער מאוקסלי ו-3 האחים מרפי נרצחו בידי אותו אדם. הראיות: 26 נקודות הדמיון, ובראשן הסוסים שנורו והאקדח מאותו קליבר. הבעיה: דמיון הוא לא הוכחה, ואף פעם לא הוכחה התאמה מעבדתית בין הכדורים משני המקרים.
**מישהו שהכיר אותם.** העדות של האמא על טינה, והשמועות של אותה תקופה על מתחים בתוך המשפחה ומסביב לה, גרמו לחלק להאמין שהרוצח לא היה זר. הראיות: האמא אמרה את זה בעצמה, בעדות. הבעיה: שום שם מהעדות שלה לא הוביל לכתב אישום, והשמועות לא הוכחו אף פעם.
יותר מ-120 שנה אחר כך, השדה ליד גאטון הוא עדיין סתם שדה. 3 האחים מרפי קבורים בבית הקברות של העיירה. והשאלה שהאמא שלהם שאלה בבוקר של 27 בדצמבר 1898 עדיין לא קיבלה תשובה.