ג'ק המפשיט: 6 נשים, שנה אחת ליד התמזה, ורוצח שהסקוטלנד יארד לא העמיד לדין
בחורף 1964 פחדו הנשים שעבדו בלילות ברחובות מערב לונדון מהנהר.
הנהר הוא התמזה. במקום שבו הוא מתפתל דרך השכונות המרסמית' וצ'יזיק, כ-7 ק"מ מערבית למרכז לונדון, היו על הגדות מספנות קטנות, פאבים, בתי מלאכה ורצועות ארוכות של בוץ. הגאות מכסה את הבוץ הזה ומגלה אותו פעמיים ביום.
בין פברואר 1964 לפברואר 1965 נמצאו באזור הזה גופות של 6 נשים. חלקן שכבו על הבוץ ליד הנהר. אחרות שכבו בסמטאות, בחניון, ברחוב מגורים שקט. כולן היו עירומות.
כל ה-6 היו צעירות. כל ה-6 התפרנסו מזנות. רובן נחנקו.
העיתונים נתנו לרוצח האלמוני שם. הם לקחו אותו מהרציחות הלא מפוענחות המפורסמות ביותר בתולדות בריטניה. הם קראו לו ג'ק המפשיט.
זו התעלומה במשפט אחד: הסקוטלנד יארד ניהל את אחד המצודים הגדולים של התקופה, חקר אלפי גברים, הגיע עד לחצר של מפעל שבה הרוצח הסתיר לפחות גופה אחת - ובכל זאת לא העמיד לדין אף אחד.
הרציחות נפסקו ב-1965. שמו של הרוצח לא נאמר אף פעם בבית משפט. יותר מ-60 שנה אחר כך, אף אחד לא יודע בוודאות מי הוא היה.
זה הסיפור של 12 החודשים האלה, של החקירה שבאה אחריהם, ושל הסיבה שהיא נכשלה.
לפני שהכול התחיל
יש חוקרים שחושבים שהרוצח התחיל עוד לפני 1964. בדרך כלל מוסיפים לרשימה 2 מקרי מוות ישנים יותר, אף שהמשטרה של אז לא קשרה אותם בוודאות.
ב-17 ביוני 1959, ב-5:10 בבוקר, נמצאה גופה של אישה בת 21 בפארק על גדת הנהר בצ'יזיק. שמה היה אליזבת פיג. השמלה שלה נקרעה במותניים. הסימנים על הצוואר הראו שנחנקה בידיים.
התחתונים שלה, הנעליים והתיק נעלמו. הם לא נמצאו אף פעם. החוקרים שאלו את עצמם מאוחר יותר אם הפשיטו אותה בתוך מכונית, ואם החפצים האלה פשוט נשארו במכונית כשהגופה הושלכה.
4 שנים אחר כך, ב-8 בנובמבר 1963, פינו פועלים מזבלה ליד הנהר, בשכונת מורטלייק. את החפירה הם עשו באתים. אחד האתים פגע בגופה קבורה וכרת בטעות את הראש.
המתה הייתה גוונט ריס, בת 22, מוויילס. היא נעלמה 6 שבועות קודם, ב-29 בספטמבר 1963. היא הייתה עירומה, חוץ מגרב אחד על הרגל הימנית.
המקורות לא מסכימים איך היא מתה. לפי מקור אחד, אי אפשר היה לקבוע את סיבת המוות. לפי מקור אחר, היא נחנקה בחבל או ברצועה, וכמה משיניה היו חסרות. הפרט הזה - שיניים חסרות - עוד יחזור.
אף אחד משני המקרים לא פוענח. באותו זמן הם היו 2 מקרי מוות עצובים מתוך הרבה בעיר גדולה. ב-1964 זה השתנה.
הגופה הראשונה על הגדה
ב-2 בפברואר 1964 נמצאה גופה של אישה על גדת התמזה, ברצועת הבוץ שנחשפת בשפל, ליד הגשר של המרסמית'.
זו הייתה האנה טיילפורד, בת 30, שנולדה בצפון אנגליה. היא נעלמה בינואר.
היא הייתה עירומה. כמה משיניה היו חסרות. התחתונים שלה נדחפו לתוך הפה שלה.
גם כאן התיעוד לא אחיד. לפי חלק מהמקורות היא נחנקה. לפי אחרים, סיבת המוות שנרשמה היא טביעה. מה שבטוח: מישהו הפשיט אותה והשאיר אותה ליד הנהר.
חודשיים אחר כך, ב-8 באפריל 1964, נמצאה גופה שנייה על הגדה, בצ'יזיק, לא רחוק מהמקום שבו נמצאה האנה טיילפורד.
זו הייתה איירין לוקווד, בת 25. ראו אותה בפעם האחרונה ב-7 באפריל, בלילה שלפני. היא הייתה בהיריון. סיבת המוות שנרשמה: טביעה.
2 נשים עירומות, שתיהן עבדו ברחוב, נמצאו על אותו קטע של הנהר בתוך 9 שבועות. עכשיו התחילה המשטרה לדבר בגלוי על קשר בין המקרים. היא גם חזרה לבדוק את אליזבת פיג מ-1959.
הודאה שהתמוטטה
בסוף אפריל 1964 נראה היה שהחקירה נגמרה עוד לפני שהתחילה באמת.
אדם בן 57, שעבד כשרת במועדון טניס בלונדון, נכנס לתחנת משטרה. ב-27 באפריל הוא הודה שהרג את איירין לוקווד.
הוא הואשם ונשלח למשפט. אבל בבית המשפט הוא חזר בו מההודאה. בסיפור שלו היו פרטים שלא התאימו לעובדות, ולא היו נגדו שום ראיות אחרות.
ב-23 ביוני 1964 קבעו המושבעים שהוא לא אשם. הוא זוכה, ועל פי החוק הוא חף מהפשע הזה. כל מי שמספר את הסיפור חייב לומר את זה בבירור.
עד אז זה כבר לא שינה דבר לחקירה. כי בזמן שהוא ישב במעצר, הרוצח היכה שוב.
הצבע על הגופות
ב-24 באפריל 1964, כשהשרת עוד היה בחקירה, נמצאה גופה של אישה בסמטה מאחורי בית בברנטפורד, שכונה קצת מערבית לצ'יזיק.
זו הייתה הלן ברתלמי, בת 22. היא נעלמה יומיים קודם, ב-22 באפריל. היא נחנקה.
הפעם מצאו המדענים במעבדת המשטרה משהו חדש. על העור שלה היו פתיתים קטנטנים של צבע.
זה לא היה צבע שמגיע לבגדים של אישה במקרה. החוקרים התחילו לחשוד שהרוצח עובד במקום שבו מרססים צבע, או שיש לו גישה למקום כזה, ושהגופה שכבה שם לפני שהושלכה.
ב-14 ביולי 1964 נמצאה גופה רביעית, בגלוי, מול בית ברחוב מגורים שקט בצ'יזיק.
זו הייתה מרי פלמינג, בת 30. היא נעדרה מאז 11 ביולי. תושבים סיפרו למשטרה ששמעו מכונית נוסעת ברוורס ברחוב זמן קצר לפני שהיא נמצאה.
גם היא נחנקה. וגם על הגופה שלה היו כתמי צבע.
עכשיו היה דפוס. כל אישה נעלמה בלילה. כל אחת נמצאה כעבור כמה ימים, עירומה, מושלכת כאילו מתוך רכב. והצבע קשר לפחות 2 מהן לאותו מקום לא ידוע.
מכונית אפורה בקנזינגטון
בלילה של 23 באוקטובר 1964 נכנסה אישה בת 21 בשם פרנסס בראון למכונית של לקוח. חברה שעבדה איתה ראתה את זה.
החברה מסרה אחר כך למשטרה תיאור של הגבר ושל המכונית. היא חשבה שזו הייתה מכונית פורד מדגם זפייר או זודיאק, בצבע אפור. אלה היו מכוניות משפחתיות גדולות ונפוצות באותה תקופה.
פרנסס בראון לא חזרה. ב-25 בנובמבר 1964, יותר מחודש אחר כך, נמצאה הגופה שלה בחניון בקנזינגטון, קצת מזרחית להמרסמית'. היא נחנקה.
היה לה עבר ציבורי. ב-1963 היא העידה מטעם ההגנה במשפט מפורסם בלונדון שהיה קשור לפרשת פרופיומו. זו הייתה שערוריית מין פוליטית שטלטלה את ממשלת בריטניה. סופר אחד ציין שגם האנה טיילפורד הייתה קשורה מרחוק לאותם חוגים. אף אחד לא הראה אף פעם שלקשר הזה הייתה משמעות.
בשביל החוקרים, המכונית הייתה התיאור האמיתי הראשון שהיה להם. אבל לונדון הייתה מלאה במכוניות פורד אפורות. בלי מספר רישוי, זה לא הוביל לשום מקום.
הבלש מהסקוטלנד יארד
בסוף 1964 כבר הייתה החקירה בידיים של אחד הבלשים המפורסמים של הסקוטלנד יארד, ניצב-משנה ג'ון דו רוז.
הוא קיבל צוות שעבד כבר חודשים, והבהיר עד כמה המצוד גדול.
לפי המקור המצוטט ביותר, נחקרו במהלך החקירה כמעט 7,000 גברים. מקורות אחרים נותנים מספר נמוך יותר, כ-1,700 חשודים אפשריים. המקורות לא מסכימים, ושני המספרים מופיעים בתיעוד.
היו לחוקרים 3 סוגים של רמזים. הגופות עצמן, מופשטות ומושלכות. התיאור של מכונית אפורה. והצבע.
הצבע היה הקצה החזק ביותר. הם האמינו שאם ימצאו את המקום שממנו הוא בא, ימצאו את האיש.
הקורבן האחרונה
ב-16 בפברואר 1965 נמצאה גופה של אישה ליד מחסן מאחורי אזור תעשייה בשם "הרון", בשכונת אקטון, שכונה סמוכה במערב לונדון.
זו הייתה ברידג'ט אוהרה, בת 27, שכולם קראו לה ברידי. היא נעדרה 5 שבועות, מאז 11 בינואר 1965.
היא מתה מחנק. וגם על הגופה שלה היו פתיתים של צבע תעשייתי.
אבל הפתולוג הבחין בעוד משהו. הגופה הראתה סימנים לכך שהיא נשמרה זמן מה במקום חם אחרי המוות, לפני שהושארה בחוץ.
זה אומר שלרוצח היה מקום להסתיר בו גופה במשך שבועות. מבנה שאף אחד לא נכנס אליו. מקום חם.
השנאי
המדענים השוו את הצבע מהגופה של ברידי אוהרה לצבע שנמצא על הקורבנות הקודמות. הוא התאים.
עכשיו התמקד החיפוש באזור התעשייה "הרון" עצמו. השוטרים עברו בו מבנה אחרי מבנה.
באביב 1965 הם מצאו את מה שחיפשו. מאחורי אחד המבנים עמד שנאי חשמל, מוסתר מהעין. מתחתיו היה צבע מאותו סוג שנמצא על הגופות. מולו היה בית מלאכה שבו ריססו צבע.
שנאי חשמל פולט חום. המקום שסביבו נשאר חם כל החורף. החוקרים האמינו שכאן הרוצח החזיק את הגופה של ברידי אוהרה.
זה היה הרגע שבו החקירה הגיעה הכי קרוב לרוצח. הוא היה כאן. הוא הכיר את החצר הזאת. הייתה לו גישה אליה בלילה.
הבלוף
עכשיו עשה ג'ון דו רוז משהו לא רגיל. הוא פנה לעיתונות.
בכמה מסיבות עיתונאים הוא הודיע שהמשטרה צמצמה את רשימת החשודים ל-20 גברים. אחר כך ל-10. אחר כך ל-3.
לפי מה שסופר אחר כך, זה לא היה נכון. זה היה בלוף. המטרה הייתה להפחיד את הרוצח - לגרום לו להאמין שהמשטרה עומדת לדפוק לו בדלת, ולעצור אותו מלרצוח שוב.
בגלל הבלוף או לא, לא נמצאו עוד גופות. ברידי אוהרה הייתה האחרונה.
**כאן נגמרת החקירה המתועדת. המשטרה לא עצרה אף פעם את האיש שחיפשה, ושום בית משפט לא שמע את התיק.**
השומר
לבלשים היה אדם אחד בראש.
זה היה שומר סקוטי שעבד באזור התעשייה "הרון". העבודה שלו נתנה לו גישה לחצר שבה עמד השנאי, בשעות שבהן המקום היה ריק.
הוא נעשה חשוד אחרי הרצח של ברידי אוהרה. זמן קצר אחרי שהמשטרה קשרה את הצבע למקום העבודה שלו, הוא התאבד במוסך שלו בגזי הפליטה של מכונית.
הוא השאיר מכתב. במכתב נכתב שהוא לא יכול לסבול את זה יותר, ושימצאו אותו במוסך - כדי לחסוך למשטרה את הטרחה לחפש אותו.
הוא לא הודה אף פעם. הוא לא הואשם אף פעם. הוא מת בלי ששום בית משפט שקל את הראיות.
ב-1970, בראיון לטלוויזיה של ה-BBC, אמר ג'ון דו רוז שהחשוד העיקרי שלו התאבד לפני שהספיקו לחקור אותו. הוא לא אמר את שמו. הוא קרא לו רק "ג'ון הגדול". חוקרים מאוחרים יותר זיהו את "ג'ון הגדול" כשומר הזה.
בדיקה חוזרת של התיק בסקוטלנד יארד, ב-2006 וב-2007, תיארה את הראיות הנסיבתיות נגדו כ"חזקות מאוד".
ובכל זאת יש בעיה רצינית. מחקר מאוחר יותר מצא ראיות לכך שבלילה שבו נעלמה ברידי אוהרה, השומר היה בסקוטלנד, מאות קילומטרים משם. הסקוטלנד יארד העלה אפשרות שרישומי העבודה שלו זויפו - אבל גם את זה לא הוכיחו אף פעם.
איפה התיק עומד
התיק לא פוענח. אף אחד לא הואשם אף פעם ברצח 6 הנשים של 1964 ו-1965. 2 מקרי המוות המוקדמים לא נקשרו אליהן באופן רשמי.
הראיות הפיזיות שנאספו אז - דגימות הצבע, הבגדים, החומר מהגופות - כנראה הושמדו או אבדו. זה אומר שאי אפשר להשתמש כאן בבדיקת DNA מודרנית, שפתרה רציחות ישנות אחרות בבריטניה.
כל החשודים העיקריים שהוזכרו לאורך השנים כבר מתים. בלי הראיות, ובלי אדם חי שאפשר לחקור, סביר מאוד שהתיק לא ייסגר אף פעם.
החשודים והתיאוריות
כל שם ברשימה הזאת הועלה על ידי מישהו באופן מתועד. אף אחד מהם לא הורשע ברציחות האלה. כל אחד מהם הוא תיאוריה, לא עובדה.
**השומר הסקוטי.** את התיאוריה הזאת העלה ג'ון דו רוז עצמו, והבדיקה המאוחרת של הסקוטלנד יארד תמכה בה. הראיות: הגישה שלו לאזור התעשייה, העיתוי של ההתאבדות, המכתב. הבעיה: לפי המחקר, הוא היה בסקוטלנד בלילה שבו נעלמה ברידי אוהרה.
**מתאגרף מפורסם.** אלוף בריטניה לשעבר באגרוף במשקל חצי-כבד הואשם כרוצח על ידי סופר אחד ב-1972, ושוב ב-2001 על ידי בנו של גנגסטר לונדוני. ביולי 1965, כמה חודשים אחרי הרצח האחרון, הוא נמצא ירוי למוות במכונית שלו, כנראה בידי עצמו. הראיות: העיתוי של המוות שלו, וסיפורים שעברו מפה לאוזן. הבעיה: אין שום ראיה של ממש, והמשטרה אמרה שהוא לא היה חשוד אף פעם.
**בלש בכיר.** בספר שיצא ב-2002 האשימו 2 כותבים ניצב מוכר ביחידת "פליינג סקוואד" של משטרת לונדון. הוא מת ב-1970. הבעיה: הטענה לא נשענת על שום ראיה שפורסמה.
**רוצח ילדים מוויילס.** ב-1921, כשהיה נער, רצח צעיר מהעיירה אברטילרי שבוויילס 2 ילדות. הוא היה צעיר מדי כדי לתלות אותו. הוא שוחרר ב-1941, וב-1947 כבר גר בפולהאם, ליד המרסמית'. הוא מת בהמרסמית' ב-1971. ספר מ-2011 וסרט תיעודי של ה-BBC בשם "Dark Son" (הבן האפל), ששודר בינואר 2019, הציעו שהוא הרוצח. הראיות: הוא היה רוצח מוכח, שגר באזור הנכון בזמן הנכון. הבעיה: שום דבר לא קושר אותו ישירות לאף אחת מהנשים.
6 נשים - האנה טיילפורד, איירין לוקווד, הלן ברתלמי, מרי פלמינג, פרנסס בראון וברידי אוהרה - ואולי עוד 2 לפניהן. הרוצח שלהן עמד בחצר של מפעל באקטון, ליד שנאי חם, בחורף 1965. המשטרה הגיעה עד כמה מטרים מהמקום שבו הוא היה.
קרוב יותר היא לא הגיעה אף פעם.