מקרה אמיתי
פוענח

שני בני דודים, תג משטרה מזויף ו-10 נשים: כך פוענחה פרשת "חונק הגבעות"

2026-11-20 · · פיענוח הפשעים החמורים ביותר · 10 דקות קריאה

בסתיו 1977 למדו תושבי לוס אנג'לס לפחד מתג של שוטר.

נשים נעלמו מתחנות אוטובוס, ממרכזי קניות ומהשכונה שלהן. כמה ימים אחר כך מצאו אותן מתות, זרוקות על הגבעות והמדרונות שמסביב לעיר, לרוב ליד כביש מהיר או דרך שקטה.

העיתונים נתנו לרוצח שם: "חונק הגבעות".

קראו את התיק החדש ביותר עכשיו, בחינם. רק השאירו מייל.
מייל אחד בשבוע. בלי ספאם, הסרה בלחיצה אחת.

זה הסיפור במשפט אחד. בין אוקטובר 1977 לפברואר 1978 נחטפו, נאנסו ונחנקו בלוס אנג'לס 10 נשים ונערות, בנות 12 עד 28. צוות החקירה הגדול ביותר שהעיר הקימה עד אז לא הצליח למצוא את מי שעשה את זה.

כשהתשובה הגיעה, היא הפתיעה פעמיים. הרוצח לא היה אדם אחד אלא שניים: קנת' ביאנקי ובן דודו המבוגר ממנו, אנג'לו בואונו. והתיק לא פוענח בכלל בלוס אנג'לס. הוא פוענח 15 חודשים אחר כך, בקצה השני של החוף המערבי של ארצות הברית, ליד הגבול עם קנדה, אחרי שביאנקי רצח שוב.

עיר אחת, פחד אחד

לוס אנג'לס היא העיר הגדולה ביותר במדינת קליפורניה שבארצות הברית. היא פרושה על גבעות, עמקים וכבישים מהירים. צמוד אליה יושבת עיר קטנה יותר, גלנדייל. רבות מהגופות נמצאו על המדרונות שבין שתי הערים.

כמעט בכל פעם, אותה תבנית.

אישה צעירה נראתה בפעם האחרונה במקום רגיל לגמרי. אחר כך מצאו אותה עירומה, על מדרון או בצד הדרך, עם סימנים של חבל סביב הצוואר, פרקי הידיים והקרסוליים. באדמה לא היו סימני גרירה. מישהו נשא אותה לשם.

ולאט לאט המשטרה הבינה עוד דבר. הנשים לא נגררו בכוח למכונית של זר. הן הלכו בשקט. רבות מהן נעצרו בידי גבר שהראה להן תג משטרה.

הרציחות

הגופה הראשונה נמצאה ב-18 באוקטובר 1977. יולנדה וושינגטון, בת 19, שכבה על גבעה ליד אחד הכבישים המהירים של העיר.

ב-1 בנובמבר נמצאה ג'ודית מילר, בת 15, בצד כביש בפרבר הררי מצפון לגלנדייל.

ב-6 בנובמבר נמצאה ליסה קסטין, בת 21, על סוללה בגלנדייל, ליד מועדון גולף.

עד אז העיתונות כמעט לא שמה לב. 2 הנרצחות הראשונות היו צעירות שחיו ברחוב, ומותן כמעט לא הגיע לחדשות. קסטין הייתה שונה. היא באה מבית רגיל של מעמד הביניים. כך גם רוב הנשים שנרצחו אחריה.

ואז הגיע שבוע נורא אחד.

ב-20 בנובמבר 1977 נמצאו 2 תלמידות יחד, על גבעה ליד אצטדיון הבייסבול של העיר. דולורס ספדה הייתה בת 12. סוניה ג'ונסון הייתה בת 14. בפעם האחרונה ראו אותן במרכז קניות בשכונה בצפון-מזרח העיר.

באותו יום נמצאה גם קריסטינה וקלר, בת 20, סטודנטית לאמנות, על גבעה בין גלנדייל לאותה שכונה.

ב-23 בנובמבר נמצאה אוולין ג'יין קינג, בת 28, בין שיחים ליד יציאה מכביש מהיר.

4 גופות בפחות משבוע. העיר נכנסה לפאניקה.

ב-29 בנובמבר נמצאה לורן ריי וגנר, בת 18, ברחוב בשכונה הררית בצפון-מזרח לוס אנג'לס. שנים אחר כך הודה ביאנקי שהוא ובן דודו עצרו אותה כשהם מתחזים לשוטרים.

ב-14 בדצמבר נמצאה קימברלי דיאן מרטין, בת 17 (יש מקורות שכותבים 18), במגרש ריק ליד בניין העירייה, במרכז העיר. קראו לה לדירה בהוליווד, והשיחה נעשתה מטלפון ציבורי.

ואז, במשך חודשיים, שקט.

ב-17 בפברואר 1978 נמצאה מכונית על שפת צוק, ליד דרך הררית מצפון לגלנדייל. זו הייתה המכונית שלה. בתא המטען הייתה סינדי לי הדספת', בת 20.

היא הייתה האחרונה. הרציחות בלוס אנג'לס פסקו. אף אחד לא ידע למה.

האישה שהראתה רישיון נהיגה

הייתה אישה אחת שהצליחה לצאת מזה. הסיפור שלה התברר רק שנים אחר כך.

בסוף 1977 עצרו 2 גברים צעירה בהוליווד ואמרו לה שהם שוטרים מהיחידה למוסר. היא הייתה בתו של שחקן קולנוע מפורסם. היא הראתה להם את רישיון הנהיגה שלה, ואיתו תמונה שלה כילדה עם אבא שלה.

הגברים שחררו אותה.

רק אחרי המעצרים היא פנתה למשטרה. היא אמרה ש-2 הגברים שעצרו אותה והתחזו לשוטרים היו בני הדודים שהואשמו אחר כך ברציחות.

החקירה: צוות שטובע בטלפונים

אחרי הרצח של אוולין ג'יין קינג הוקם צוות חקירה משותף. בהתחלה היו בו כ-30 שוטרים מ-3 גופים: משטרת לוס אנג'לס, משרד השריף של המחוז ומשטרת גלנדייל.

בתחילת 1978 כבר היו בו 162 שוטרים.

היה קו טלפון למידע שפעל 24 שעות ביממה. הטלפונים לא הפסיקו. לפי ספירה אחת, החוקרים רשמו יותר מ-10,000 פיסות מידע, בדקו כ-4,800 אסירים משוחררים על תנאי, ועברו על כ-120,000 כרטיסי טביעות אצבע.

זה לא הספיק. וחלק מהסיבה הייתה החקירה עצמה.

3 הגופים לא עבדו כגוף אחד. כל גופה נמצאה בשטח של מישהו, וכל גוף שמר את התיקים שלו לעצמו. בלש אחד אמר אחר כך שלא היה "שום תיאום, בכלל".

המשטרה גם לא ידעה את מי היא מחפשת.

בהתחלה רבים חשבו שיש חונק אחד. אבל הגופות נישאו ולא נגררו, וכמה בלשים חשבו שזה אומר שהיה יותר מאדם אחד. קצין בכיר אחד הרחיק לכת ואמר שאולי פועלים בעיר "4 או 5 צוותים של חונקים".

היו גם טעויות.

בעקבות עדות של מודיע בכלא עצרה המשטרה הנדימן מבוורלי הילס. הוא היה עצור 3 ימים. אחר כך שחררו אותו, עם התנצלות פומבית. לא היה לו שום קשר לרציחות.

התג

הרעיון שהכי קשה היה לחוקרים לקבל היה הרעיון של התג.

כמה מהנשים נלקחו בלי שום מאבק. בתוך הצוות התגבשה הערכה שהרוצח הוא שוטר, או מתחזה לשוטר. המשמעות הייתה שאי אפשר פשוט להגיד לנשים בעיר לסמוך על המשטרה. היו שוטרים שחששו שהרוצח הוא אחד משלהם.

הוא לא היה. אבל הוא היה קרוב יותר ממה שהם ידעו.

בחודשים שבהם נמשכו הרציחות, קנת' ביאנקי הגיש מועמדות להתקבל למשטרת לוס אנג'לס. הוא גם הצטרף כמה פעמים לסיורים, בניידות, עם שוטרים שחיפשו את חונק הגבעות.

השם שלו עלה בחקירה יותר מפעם אחת. פעם אחת הוא אפילו הסכים לעבור בדיקת פוליגרף. אף אחד לא המשיך עם זה.

אחר כך החוקרים גילו סיבה אחת לכך. השם שלו הוקלד עם שגיאות כתיב במחשב של המשטרה. בכל פעם שהוא צץ, הוא נראה כמו אדם אחר.

השנה השקטה

אחרי פברואר 1978 הרציחות פסקו.

הצוות המשיך לעבוד. קו הטלפון המשיך לצלצל. אבל לא היו גופות חדשות. בלי גופות חדשות אין זירות חדשות, ואין ראיות חדשות.

מה שאף אחד בלוס אנג'לס לא ידע: ביאנקי עזב את העיר.

הוא עבר צפונה, לבלינגהם, עיר אוניברסיטה קטנה במדינת וושינגטון, ליד הגבול עם קנדה. שם הוא מצא עבודה בחברת אבטחה מקומית, כשומר. הוא גם הצטרף למשטרת המתנדבים של השריף המקומי.

כמעט שנה שלמה הוא חי בשקט.

בלינגהם, 11 בינואר 1979

קרן מנדיק הייתה בת 22. דיאן וויילדר הייתה בת 27. שתיהן למדו באוניברסיטה המקומית, וגרו יחד בבית שכור.

מנדיק עבדה גם בחנות כלבו. כמה ימים קודם היא סיפרה לחברים על הצעה שקיבלה מאדם שהכירה מהעבודה, שומר בשם קן. הוא רצה ש-2 הנשים ישבו שעתיים בבית ריק, בזמן שמתקנים בו את מערכת האזעקה. הבעלים היו בחופשה באירופה. הוא ישלם לכל אחת מהן 100 דולר.

בערב 11 בינואר 1979, בסביבות 7, יצאה מנדיק מהעבודה. היא ווויילדר נסעו לבית, ברחוב שקט ומיוער בעיר.

הן לא חזרו הביתה.

עוד באותו לילה דאגו החברים והמעסיק שלה מספיק כדי להתקשר למשטרה.

המכונית ברחוב ללא מוצא

ב-12 בינואר ראה עד את המכונית של מנדיק, מרקורי ירוקה, חונה בסוף רחוב ללא מוצא בין העצים.

שתי הנשים היו בתוכה. הן נחנקו בחבל.

הפעם הרוצח השאיר עקבות, ומשטרת בלינגהם הלכה אחריהם מהר.

במכונית של מנדיק נמצא פתק קטן. היה כתוב בו: "בייסייד 334, 7 בערב, קן".

בבית של הנשים נמצא פתק בכתב היד של וויילדר. היא רשמה בו שיחת טלפון מביאנקי ב-9 בינואר.

כשהמשטרה שאלה אותו בפעם הראשונה, ביאנקי אמר שהוא לא מכיר את מנדיק. אחר כך הוא שינה גרסה. הוא אמר שבאותו ערב הוא דילג על פגישה של משטרת המתנדבים, ונסע לבד ברחובות.

עוד באותו יום המשטרה עצרה אותו, בביתן השמירה שבו עבד. המעיל של וויילדר נמצא מוסתר בקרבת מקום, כ-6 מטרים מהטנדר של החברה שלו.

הראיות הצטברו. שקע במכל הדלק של המכונית של מנדיק התאים לסלעים ליד הבית. עד ראה אדם שנראה כמו ביאנקי נוהג בטנדר של חברת האבטחה באזור. סיבי שטיח על הבגדים של הנשים התאימו לשטיח בבית. שערה קשרה את ביאנקי לוויילדר.

הכתובת בלוס אנג'לס

ואז התיק קפץ חזרה דרומה, ללוס אנג'לס.

ברישיון הנהיגה של ביאנקי עדיין הופיעה הכתובת הישנה שלו בלוס אנג'לס: בניין דירות בהוליווד.

בלש מלוס אנג'לס זיהה אותה מיד. זה היה הבניין שממנו נקראה קימברלי דיאן מרטין בלילה שבו נעלמה.

הקשרים הלכו והתרבו.

כתובת קודמת של ביאנקי, בגלנדייל, הייתה קשורה לקריסטינה וקלר. נרצחת אחרת גרה ממש מעבר לרחוב.

טביעות האצבעות שלו נמצאו על הטלפון הציבורי שממנו התקשרו למרטין, ובדירה שממנה היא נלקחה.

ובבית שלו בבלינגהם מצאה המשטרה תכשיטים שדמו לתכשיטים של נרצחות בלוס אנג'לס.

לצוות של חונק הגבעות היה סוף סוף שם. ודרך ביאנקי הגיע גם שם שני: בן דודו, אנג'לו בואונו, שהחזיק מרפדייה לרכבים בבית שלו בגלנדייל.

האיש עם 3 האישיויות

עכשיו עמדו נגד ביאנקי 2 אישומי רצח במדינת וושינגטון, וכמעט בוודאות עוד אישומים בקליפורניה. בוושינגטון היה עונש מוות. הוא בחר הגנה.

במרץ 1979 הוא שינה את הטענה שלו ל"לא אשם בשל אי-שפיות". עורך הדין שלו אמר שהוא סובל משכחה ומהפרעת אישיות מרובה.

תחת היפנוזה, מול רופאים, ביאנקי הוציא מעצמו אישיות שנייה. היא קראה לעצמה "סטיב ווקר". "סטיב" הודה ברציחות בבלינגהם. ההגנה טענה שביאנקי עצמו לא יודע עליהן כלום.

הפסיכיאטרים שבדקו אותו לא הסכימו ביניהם. חלקם חשבו שהאישיויות אולי אמיתיות.

התביעה הביאה מומחה מוביל להיפנוזה מאוניברסיטת פנסילבניה. הוא הציב 2 מלכודות.

הראשונה: הוא הזכיר בדרך אגב שבמקרים אמיתיים של אישיות מרובה כמעט אף פעם אין רק 2 אישיויות. בדרך כלל יש 3 או יותר.

זמן קצר אחר כך הופיעה אישיות שלישית. היא קראה לעצמה "בילי".

השנייה: בזמן שביאנקי כביכול היה מהופנט, המומחה אמר לו שעורך הדין שלו יושב בחדר. עורך הדין לא היה שם. ביאנקי פנה לכיסא הריק והתחיל לדבר עם עורך דין שלא היה קיים. המומחה קבע שביאנקי מעמיד פנים: מעמיד פנים שהוא מהופנט, ומעמיד פנים שיש לו כמה אישיויות.

את החלק האחרון מצאו הבלשים בעצמם.

"סטיב ווקר" לא היה המצאה. זה היה אדם אמיתי. ביאנקי פרסם מודעת דרושים מזויפת בעיתון של לוס אנג'לס, אסף את המועמדויות, ולקח לעצמו את התעודות בפסיכולוגיה ואת גיליון הציונים של אחד המועמדים. החוקרים מצאו את המודעה הישנה בארכיון העיתון.

ההגנה קרסה.

העסקה

באוקטובר 1979 קבע שופט בוושינגטון שביאנקי כשיר לעמוד לדין.

כדי להימלט מעונש מוות, הוא עשה עסקה. הוא הודה ב-2 הרציחות בבלינגהם. בלוס אנג'לס הוא הודה ב-5 מרציחות הגבעות. בתמורה הוא התחייב להעיד נגד בן דודו.

באוקטובר 1979 נעצר אנג'לו בואונו במרפדייה שלו בגלנדייל והואשם ברציחות בלוס אנג'לס. (רוב המקורות כותבים 22 באוקטובר. מקור אחד כותב 19 באוקטובר.)

עכשיו החוקרים הבינו סוף סוף את השיטה. 2 הגברים שוטטו יחד ברחובות. הם הראו תג מזויף, אמרו שהם שוטרים מהיחידה למוסר, אזקו את הנשים והושיבו אותן מאחור. רוב הנשים נלקחו לבית ולמרפדייה של בואונו בגלנדייל, ונרצחו שם. אחר כך הגופות הוסעו והושלכו על הגבעות.

התיק שכמעט התפרק

מכאן זה היה צריך להיות פשוט. זה לא היה.

התיק נגד בואונו נשען בעיקר על עד אחד. העד הזה היה ביאנקי.

בדיון המקדמי, שנמשך 10 חודשים, ביאנקי שינה את הגרסה שלו שוב ושוב. פעם הוא אמר ששניהם חנקו את הנשים בתורות. פעם הוא אמר שהוא לא היה שם, או שרק הסתכל.

ביולי 1981 החליטה התביעה המחוזית בלוס אנג'לס שאי אפשר לנצח. התובע שניהל את התיק אמר שביאנקי "שרף בעצמו את האמינות שלו". הפרקליטות ביקשה לבטל את כל אישומי הרצח נגד בואונו, ולהעמיד אותו לדין רק על עבירות קלות יותר, שהעונש עליהן לכל היותר כמה שנים.

הבלשים זעמו. הם האמינו שהראיות הפיזיות חזקות, ושהתובעים פשוט לא סומכים על תיק שבנוי על ראיות נסיבתיות.

השופט הסכים עם הבלשים.

ב-21 ביולי 1981 הקריא השופט החלטה של 36 עמודים. הוא סירב לבטל את האישומים. הוא אמר שהתובעים "החליקו" את הראיות שתמכו בדברי ביאנקי. הוא הורה להמשיך במשפט, והתיק הועבר למשרד התובע הכללי של קליפורניה.

אחר כך סיכם השופט את עמדתו במשפט אחד: "10 גופות לא מטאטאים מתחת לשטיח!"

המשפט

בחירת המושבעים התחילה בנובמבר 1981.

התובעים החדשים בנו את התיק אחרת. הם לא נשענו על המילה של ביאנקי. הם השתמשו בו רק במקומות שבהם הראיות הפיזיות תמכו בו.

היו סיבים. סיבי פוליאסטר שנמצאו על 2 מהנרצחות התאימו לחומרים במרפדייה של בואונו.

היה מידע שרק רוצח יכול לדעת. ביאנקי תיאר פרטים מהרציחות שמעולם לא פורסמו, ובהם הזרקה של נוזל ניקוי לגופה של אחת הנרצחות.

התביעה דיברה בגלוי עם המושבעים על העד המרכזי שלה. אחד התובעים אמר להם: "תצפו לכמה שקרים".

המשפט נמשך שנתיים. העידו בו כמעט 400 עדים, 392 לפי ספירה אחת. בית המשפט קיבל 1,807 מוצגים. בזמנו תואר המשפט כמשפט הפלילי הארוך ביותר בתולדות ארצות הברית.

פסק הדין

בין 30 באוקטובר ל-14 בנובמבר 1983 הודיעו המושבעים את ההכרעות שלהם, רצח אחרי רצח.

אנג'לו בואונו הורשע ב-9 רציחות.

הוא זוכה מרצח אחד: הרצח של יולנדה וושינגטון, הנרצחת הראשונה.

המושבעים בחרו במאסר עולם בלי אפשרות לשחרור, ולא בעונש מוות.

ב-4 בינואר 1984 גזר השופט את הדין. הוא אמר שאילו החוק היה מאפשר לו, הוא לא היה מהסס לגזור עונש מוות. והוא אמר ששני בני הדודים "לא צריכים לראות לעולם שום דבר מחוץ לתא הכלא".

בואונו לא ראה. הוא מת מהתקף לב בתא שלו בכלא בדרום קליפורניה, ב-21 בספטמבר 2002. הוא היה בן 67.

ביאנקי מרצה את עונשו במדינת וושינגטון, בכלא המדינה בעיר וואלה וואלה. ב-1990 קבעה ועדת השחרורים שם שהתקופה המינימלית שלו היא 116 וחצי שנים. בקשות השחרור שלו נדחו ב-2010 ושוב ב-2025. אם וושינגטון תשחרר אותו אי פעם, לקליפורניה יש צו שיעביר אותו לרצות את העונשים שלו שם.

ומה נשאר פתוח

אירוע מוזר אחד שייך גם הוא לסיפור. ב-1980, כשביאנקי ישב בכלא, אישה שהתכתבה איתו תקפה אישה בבלינגהם וניסתה לחנוק אותה. המטרה הייתה ליצור רושם שהחונק עדיין חופשי, ושביאנקי חף מפשע. הקורבן שרדה. התוקפת הורשעה ב-1981 בניסיון לרצח.

נשארו כמה שאלות, והן קטנות.

למה בואונו זוכה מהרצח הראשון? מהפרוטוקול עולה שהמושבעים לא השתכנעו בסעיף הזה, אבל הוא לא מסביר את השיקולים של כל אחד מהם.

כמה ממה שביאנקי אמר היה נכון? שופטים בשתי המדינות אמרו אחר כך שהוא לא העיד ביושר. הגרסאות שלו על מי עשה מה השתנו פעמים רבות. את האמת המלאה על מה שקרה בבית בגלנדייל יודעים רק 2 הגברים. אחד מהם מת. השני מעולם לא סיפר את אותו הסיפור פעמיים.

אהבתם את התיק? השאירו מייל וקראו עכשיו את התיק החדש ביותר, בחינם. ובכל יום שישי — התיקים החדשים.
מייל אחד בשבוע. בלי ספאם, הסרה בלחיצה אחת.

שתפו את הכתבה:

תגובות הקוראים (0)
רק מנויים פעילים עם תשלום מאומת יכולים לכתוב תגובות. גישה מלאה