שני כרטיסים לקולנוע: שלושים וארבע שנים אחרי שראש ממשלה נורה ברחוב
אולוף פאלמה טלפן לבנו בערב ה-28 בפברואר 1986 ושאל אם עוד יש כרטיסים לסרט.
הוא היה בן חמישים ותשע וראש ממשלת שוודיה. למאבטחיו נאמר מוקדם יותר באותו יום שלא יזדקק להם באותו ערב — החלטה שקיבל דרך קבע, ושאנשי האבטחה שלו חדלו להתווכח עליה, מפני שראה חשיבות בכך שראש ממשלת שוודיה יוכל ללכת ברגל בבירתו בלי ליווי. זו הייתה מדינה קטנה, והוא חשב שכך היא צריכה להישאר.
הוא ואשתו ליסבט נסעו ברכבת התחתית אל מרכז העיר. הם נפגשו עם בנם ובת זוגו בקולנוע "גרנד" ברחוב סוואוואגן, אחד הרחובות הראשיים של שטוקהולם, וצפו בקומדיה שוודית בשם "האחים מוצרט". הסרט הסתיים בערך ברבע אחרי אחת עשרה. הם עמדו בחוץ ושוחחו כמה דקות, אמרו לילה טוב, והחלו ללכת דרומה לעבר תחנת הרכבת התחתית, שלובי זרוע.
בפינת סוואוואגן וטונלגאטן, ניגש אליהם גבר מאחור.
הוא ירה פעמיים. הכדור הראשון עבר דרך גבו של פאלמה ויצא מחזהו. השני שרט את ליסבט. האיש רץ מזרחה במעלה טונלגאטן ועלה במדרגות המובילות אל הרחובות שמעל, ונעלם.
זה היה בערך ברבע לחצות, בליל שישי, ברחוב מרכזי סואן. היו אנשים על המדרכה. נהג מונית חולף קרא לעזרה בקשר. שתי נשים צעירות שהיו בקרבת מקום ניגשו לפאלמה וניסו לעזור לו. אמבולנס הביא אותו לבית החולים, שם נקבע מותו זמן קצר אחרי חצות. ליסבט שרדה.
ראש ממשלת שוודיה נורה למוות בפומבי, מטווח קצר, מול עדים, והאיש שעשה זאת עלה במדרגות ונעלם אל תוך העיר.
למה היו אויבים לראש ממשלת שוודיה
כדי להבין את היקף החקירה שבאה אחר כך, כדאי להבין במי ירו.
פאלמה לא היה דמות מוסכמת. הוא הוביל את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית וכיהן בשתי כהונות נפרדות כראש ממשלה, ובילה את חייו הפוליטיים באמירת דברים בקול שראשי מדינות קטנות וניטרליות בדרך כלל אינם אומרים. הוא גינה את ההפצצות האמריקניות בווייטנאם במילים החריפות ביותר וצעד בשטוקהולם לצד שגריר צפון וייטנאם, מה שגרם לקרע דיפלומטי עם וושינגטון. הוא השווה אירועים במלחמה לזוועות היסטוריות, בשפה שדווחה בהרחבה ועוררה טינה בהרחבה. הוא היה מתנגד קולני לאפרטהייד בדרום אפריקה ותומך בתנועות שחרור במקומות אחרים. הוא מתח ביקורת גם על ברית המועצות, אף שזה נזכר פחות אחר כך.
בזירה הפנימית הוא היה מקטב באותה מידה. הוא היה האדריכל של הרחבת מדינת הרווחה השוודית ושל הצעות להסיט בעלות במשק לעבר קרנות עובדים, מה שחלקים מהעסקים בשוודיה ראו כקרוב להפקעה. בתוך שירותי הביטחון של שוודיה וסגל הקצונה שלה היו אנשים שראו בו תמים במקרה הטוב באשר לאיום הסובייטי, והיו חשדות ממושכים — שמעולם לא הוכחו — לגבי מה שגורמים בשירותים האלה חשבו עליו.
התוצאה המעשית לחקירה הייתה שרשימת האנשים והארגונים בעלי מניע לא הייתה קצרה. היא כללה שירותי מודיעין זרים, אינטרסים בתעשיית הנשק, קיצונים פוליטיים מקומיים מיותר מסוג אחד, ואנשים פרטיים עם טינות אישיות. כל אחד מהקווים האלה נבדק בשלב זה או אחר לאורך שלושים וארבע שנים. אף אחד מהם לא הניב כתב אישום.
השעות הראשונות, ומה שאבד בהן
מה שקרה אחר כך הוא הסיבה שהתיק הזה נלמד בבתי ספר לשוטרים.
לא היה מנגנון תיאום ארצי לאירוע מסוג כזה, מפני שדבר מסוג כזה לא קרה. ראש ממשלת שוודיה לא נרצח בעת החדשה. התגובה הראשונית נוהלה מקומית, והקצין האחראי בחר בתאוריה מוקדם: שזו עבודתו של ארגון מיליטנטי כורדי בעל נוכחות בשוודיה.
ההחלטה הזו עיצבה הכול. המשאבים הופנו לשם. הקווים החלופיים נעבדו דלילות, או מאוחר יותר, או כלל לא. התאוריה קרסה בסופו של דבר, אבל עד אז הימים הראשונים חלפו — והימים הראשונים הם המקום שבו תיק כזה נקבע.
דברים בסיסיים לא נעשו, או נעשו באיחור. כלי הרצח מעולם לא נמצא — אקדח תופי מסוג מסוים ומזוהה. שני הכדורים כן נמצאו, אבל לא מיד: אחד הורם בידי אזרח והוגש, והשני נמצא ברחוב למחרת בבוקר. השטח לא נסגר ביעילות. לא כל העדים תושאלו במהירות, וחלקם תושאלו באופנים שהפכו אחר כך את עדותם לניתנת לערעור.
יש פרט אחד בנוגע לנתיב המילוט שמעולם לא חדל להטריד את החוקרים. המדרגות שהיורה עלה בהן — גרם מדרגות ציבורי ארוך ותלול המחבר את הרחוב התחתון לרובע שמעליו — אינן דבר שזר לשטוקהולם היה יודע להשתמש בו. הן אינן נראות מהמקום שבו התרחש הירי. אדם שנמלט באקראי, בחשכה, היה נוטה הרבה יותר לרוץ לאורך הרחוב. מי שעלה במדרגות ההן או הכיר את העיר היטב, או שכבר הלך במסלול הזה קודם.
התצפית הזו חותכת לכיוון לא נוח, והיא נעשתה מוקדם. היא מרמזת על מישהו מקומי. היא אינה מרמזת, כשלעצמה, על מי.
בעשורים שאחר כך גדלה החקירה למשהו חסר תקדים בשוודיה: יותר מעשרים ושניים אלף קווי חקירה נפרדים, עשרות אלפי עמודים, ארכיון שנמדד במטרי מדף. כמאה ושלושים בני אדם הודו ברצח. אף הודאה לא החזיקה.
התיק צבר גם משהו אחר, שקשה יותר למדוד והוא הזיק באמת: הפרשה הפכה לאובססיה לאומית. חוקרים פרטיים, קצינים בגמלאות, עיתונאים וחובבים בנו תאוריות מתחרות והגנו עליהן בפומבי במשך עשורים. נכתבו ספרים. חלק מהתאוריות היו עבודה רצינית. אחרות לא, והרעש הקשה בהדרגה על כל מי שבתוך החקירה להישמע כשאמר משהו זהיר.
האיש שהורשע, ואז לא
ב-1988, שנתיים אחרי הרצח, עצרה המשטרה אדם בשם כריסטר פטרסון.
הוא היה תושב מקומי עם עבר של אלימות והתמכרות. התיק נגדו נשען במידה רבה על זיהוי: ליסבט פאלמה הצביעה עליו וזיהתה אותו כאיש שירה בבעלה. גם בנה מסר עדות. ב-1989 הורשע פטרסון ברצח.
הוא לא נשאר מורשע. בערעור קבע בית המשפט שהזיהוי אינו בטוח. אופן עריכת מסדר הזיהוי ספג ביקורת — פטרסון היה, לדעת ערכאת הערעור, ניתן להבחנה מיתר הגברים באופן שערער את התרגיל, וליסבט פאלמה כבר ראתה עד אז את פניו בעיתונות. לא היה כלי נשק שקשר אותו לפשע ולא הייתה ראיה פורנזית. ההרשעה בוטלה והוא שוחרר. בקשה מאוחרת של התביעה למשפט חוזר נדחתה בבית המשפט העליון.
פטרסון מת ב-2004. בנקודות שונות הוא גם הכחיש את הרצח וגם מסר אמירות שניתן היה לקרוא כהודאות — דפוס נפוץ אצל אנשים שנהנים מתשומת הלב, ששוויו הראייתי אפסי לשני הכיוונים.
זה הותיר את התיק במקום שבו היה ב-1986, אלא שאדם ישב בכלא בגינו ושוחרר, ואלמנת ראש הממשלה לא נמצאה אמינה בפומבי בידי בית משפט. אף אחד משני הדברים האלה לא הקל על שלושים השנים הבאות.
איש סקנדיה
ב-10 ביוני 2020, שלושים וארבע שנים ושלושה חודשים אחרי הירי, כינס התובע הראשי כריסטר פטרסון — ללא קשר לאיש שהורשע ב-1989, וצירוף השמות בלבל את התיק הזה במשך עשורים — מסיבת עיתונאים ואמר שהחקירה הסתיימה.
הוא נקב בשם סטיג אנגסטרם.
אנגסטרם היה מעצב גרפי שעבד בחברת הביטוח "סקנדיה", שמשרדיה עמדו במרחק קצר מהמקום שבו נורה פאלמה. הוא היה בעבודה באותו ערב, בשעות נוספות. הוא יצא לרחוב מיד אחרי הירי. הוא דיבר עם המשטרה, מסר ראיונות לעיתונים ותיאר את מה שראה — ולאורך השנים תיאר זאת פעמים רבות, בגרסאות שהשתנו.
לאורך רוב החקירה הוא היה עד. הוא היה, למעשה, אחד העדים הבולטים יותר, מפני שהמשיך לדבר עם עיתונאים. בתיקים הוא נודע כ"איש סקנדיה".
התיק שהתובע פרס ב-2020 היה נסיבתי, והוא אמר זאת. אנגסטרם היה בדיוק במקום הנכון בדיוק ברגע הנכון. תיאורו את תנועותיו שלו לא התיישב עם מה שעדים אחרים תיארו, והפערים היו מסוג שהקשה למקם אותו בזירה כעובר אורח יותר מאשר כמשהו אחר. הוא עבר שירות צבאי עם הכשרת נשק, והייתה לו גישה — דרך קשר למועדון ירי — לסוג האקדח שנחשב לכלי הרצח. הוא נע בחוגים עוינים לפאלמה פוליטית. לבושו, לפי תיאורים שנמסרו באותה עת, דמה למה שחלק מהעדים אמרו שלבש היורה.
ואנגסטרם מת ב-26 ביוני 2000, בידי עצמו, עשרים שנה לפני שהתובע נקב בשמו.
זו הסיבה שהתיק נסגר ולא הוגש כתב אישום. לפי החוק השוודי לא ניתן להעמיד לדין אדם מת. עמדת התובע הייתה שהגיע לנקודה שבה הוא מאמין שהוא יודע, שאין אפשרות להאשים, ושאי אפשר להצדיק המשך הוצאת משאבי ציבור על התיק.
מה נאמר, ומה לא
חשוב לדייק במה שההודעה של 2020 הייתה ומה שלא הייתה.
זה לא היה פסק דין. שום בית משפט מעולם לא בחן את הראיות נגד אנגסטרם. הוא מעולם לא הואשם, מעולם לא נשפט, ומעולם לא ניתנה לו הזדמנות להשיב — והתיק נגדו הורכב ברובו אחרי מותו, מחומר שישב בארכיון שנים.
אין ראיה פורנזית הקושרת אותו לרצח. האקדח מעולם לא נמצא. שום עד לא זיהה אותו כיורה. התובע הציג קריאה של התיק שנראתה לו הסבירה ביותר, והוא אמר במפורש שזה מה שהיא.
בני משפחתו של אנגסטרם דחו את המסקנה. כך גם מספר חוקרים ועיתונאים שעבדו על התיק עשורים, שחלקם רואים בנקיבת שמו של אדם מת שאינו יכול להתגונן את הדרך החלשה ביותר האפשרית לסיים את החקירה הגדולה בתולדות המדינה. בקשה מאוחרת יותר לפתוח מחדש את החקירה נדחתה.
מסקנות ושאלות פתוחות
תיק פאלמה נדון בדרך כלל כתעלומה. מדויק יותר לומר שהוא מקרה מבחן לאופן שבו חקירה יכולה לאבד את עצמה בשבוע הראשון ולעולם לא להתאושש.
**ההחלטה המוקדמת עלתה בתיק.** הבחירה בתאוריה אחת בימים הראשונים, וארגון התגובה סביבה, היא הכישלון שממנו נגזר כל השאר. ראיות פיזיות לא הובטחו. ההיקף לא נשמר. עדים לא עובדו באופן שיטתי בזמן שזיכרונם היה טרי. עד שנזנחה התאוריה הראשונית, החומר שחוקר מאוחר יותר היה זקוק לו כבר לא היה קיים בצורה שמישה. סביר להסיק ששבוע ראשון מנוהל אחרת היה מניב תוצאה אחרת — אם כי יש לומר שרצח פוליטי בידי יורה בודד בלי שותף ובלי הודאה הוא מהפשעים הקשים ביותר שקיימים, ושבוע ראשון נקי אינו מבטיח מעצר.
**האם אנגסטרם היה האיש?** בכנות: לא הוכח, וכעת לא ניתן להוכיח. לתיק הנסיבתי יש תוכן אמיתי — המיקום, העיתוי, התיאורים הסותרים, רקע הנשק, הפוליטיקה. יש לו גם חולשה מבנית שאי אפשר לתקן. הוא נבנה לאחור, ממסקנה לעבר הראיות, מתוך ארכיון שבו כמעט כל אחד מעשרים ושניים אלף הקווים יכול להיראות מרמז אם בוחנים אותו כששם כבר בראש. זו אינה האשמה בחוסר תום לב כלפי התובע. זהו תיאור של מה שקורה כשמחפשים בתיק בסדר גודל כזה צורה מסוימת.
**למה הזיהוי נכשל?** ליסבט פאלמה עמדה לצד בעלה כשנורה והיא עצמה נפגעה. היא נקבה בשם. ערכאת ערעור קבעה שהתהליך שבו נקבה בו אינו אמין דיו כדי להרשיע על בסיסו. שתי האמירות האלה יכולות להיות נכונות בו זמנית, והתיק מעולם לא התאושש מכך שהן כאלה. הטיפול בעדותה נותר אחד ההיבטים השנויים ביותר במחלוקת בכל הפרשה בשוודיה.
**והשאלה שלא תיסגר:** ראש ממשלה נהרג בגלוי, במדינה שהניחה שדבר כזה אינו יכול לקרות בה, והמדינה לא הצליחה לקבוע מי עשה זאת ברמה שבית משפט כלשהו היה מקבל. שוודיה בנתה את תגובתה לכך — הסדרי האבטחה, מבני התיאום — מתוך מה שהשתבש באותו לילה. התיק סגור. השאלה מה קרה בסוואוואגן ברבע לחצות אינה סגורה, וכעת גם אינה יכולה להיסגר.