הערפד מדיסלדורף: איך מכתב שנשלח לכתובת הלא נכונה סיים את המצוד אחרי פטר קירטן
ב-1929 הפסיקו ההורים בדיסלדורף לתת לבנות שלהם ללכת הביתה לבד אחרי שהחשיך.
דיסלדורף היא עיר תעשייה גדולה על נהר הריין, במערב גרמניה, כ-40 ק"מ צפונית לקלן. באותה שנה מישהו בעיר תקף אנשים זרים. נשים שהלכו הביתה בלילה. ילדות קטנות. גבר ברחוב.
חלק מהקורבנות נדקרו במספריים. חלק נחנקו. בהמשך השנה חלק מהם הוכו בפטיש בראש. רבים שרדו. 8 לא שרדו.
העיתונים נתנו לתוקף האלמוני שם: הערפד מדיסלדורף.
זה הסיפור של הפרשה הזאת, שנגמרה במעצר של אדם בשם פטר קירטן. הנה הוא בקיצור, כדי שאף דבר בהמשך לא יבלבל. בין פברואר לנובמבר 1929 נרצחו בדיסלדורף 8 אנשים, ועוד רבים הותקפו ושרדו. המשטרה חיפשה יותר משנה. היא קיבלה אלפי מכתבים ורמזים, הכינה רשימה של מאות אלפי שמות, ועדיין לא מצאה את הרוצח. במאי 1930 צעירה שהותקפה ושוחררה כתבה מכתב לחברה. המכתב הגיע למשטרה במקרה. הוא הוביל אותה לדלת של גבר נשוי ושקט. הוא הודה, נשפט באפריל 1931, והוצא להורג ביולי 1931.
השאלה הפתוחה ב-1929 הייתה פשוטה: מי עושה את זה? השאלה שהכתבה הזאת עוקבת אחריה שונה: איך אדם שרצח שוב ושוב, בעיר אחת, הצליח לעבור ליד המשטרה במשך 15 חודשים?
מי הוא היה
פטר קירטן נולד ב-26 במאי 1883 במילהיים שעל הריין. היום מילהיים היא חלק מהעיר קלן. הוא היה הבכור מתוך 13 ילדים. 2 מהם מתו קטנים.
המשפחה הייתה ענייה מאוד. לפי תיאורי הפרשה, שני ההורים שתו, והאב היכה את אשתו ואת הילדים. ב-1897 נשלח האב ל-18 חודשי מאסר, כי אנס את הבת הבכורה שלו. היא הייתה בת 13. האם קיבלה צו פירוד, התחתנה שוב ועברה לדיסלדורף.
הבן עזב את בית הספר ב-1897 והתחיל ללמוד מקצוע בבית יציקה. אחרי כשנתיים הוא גנב כסף וברח. מאז החיים שלו היו שרשרת ארוכה של עבירות קטנות. מ-1899 ועד המעצר האחרון שלו הוא נשלח לכלא 17 פעמים.
ב-1921 הוא השתחרר מכלא צבאי ועבר לעיירה אלטנבורג שבמזרח גרמניה. שם הכיר את האישה שתהיה אשתו. הם התחתנו כעבור כשנתיים. הוא עבד בעבודות קבועות, ואפילו נעשה פעיל באיגוד מקצועי. ב-1925 עבר הזוג לדיסלדורף.
בעיני הסובבים אותו הוא היה גבר נשוי רגיל בשנות ה-40 שלו, עם עבודה. אף אחד לא ידע שכבר ב-1913, באמצע פריצה, הוא רצח ילדה.
הרצח הראשון, 16 שנה קודם
ב-25 במאי 1913 פרץ קירטן לפונדק במילהיים כדי לגנוב. בחדר מעל המסבאה הוא מצא את בת בעל הפונדק ישנה. קראו לה כריסטינה קליין. היא הייתה בת 9.
הוא חנק אותה, חתך את גרונה ויצא.
הרצח של כריסטינה קליין לא פוענח אז. **במשך 17 שנה אף אחד לא ידע מי הרג אותה.** המשטרה קיבלה את התשובה רק ב-1930, כשקירטן הודה בזה בעצמו.
ב-1930 הוא טען גם שכילד, ב-1893, הטביע 2 ילדים. הטענה הזאת לא הוכחה מעולם, ובית המשפט לא הכניס אותה לפסק הדין.
הרציחות מתחילות: פברואר 1929
הסדרה שהפחידה את דיסלדורף התחילה בפברואר 1929, בפלינגרן. פלינגרן היא שכונת פועלים במזרח העיר.
ב-3 בפברואר 1929 הותקפה ברחוב אישה בשם אפולוניה קון. היא נדקרה 24 פעמים במספריים. היא שרדה.
כמה ימים אחר כך נרצחה ילדה בשם רוזה אוליגר. היא הייתה בת 9. המקורות נותנים את התאריך 8 או 9 בפברואר. היא נחנקה ונדקרה במספריים, והגופה שלה נגררה אל מתחת לגדר חיה. הרוצח חזר מאוחר יותר וניסה לשרוף את הגופה בנפט. היא נמצאה מתחת לגדר למחרת.
ב-13 בפברואר נדקר מכונאי בשם רודולף שאר כ-20 פעמים, ונשאר למות באותו אזור בעיר. רוב המקורות אומרים שהוא היה בן 45. מקור אחד אומר 54.
אחר כך סיפר קירטן לפסיכיאטר שבדק אותו, שאחרי הרצח של שאר הוא חזר למקום, בזמן שהמשטרה עבדה שם. הוא דיבר עם בלש והעמיד פנים שרק שמע על המקרה.
אדם מודה, והמשטרה פונה לכיוון הלא נכון
כאן עשתה החקירה את הטעות הרצינית הראשונה שלה.
ב-1929 הודה צעיר חולה נפש ב-3 מהרציחות וב-2 פשעים נוספים. המשטרה התייחסה להודאה ברצינות.
ההודאה הייתה שקרית. לפי הספרות הגרמנית על הפרשה, היא עיכבה את החקירה, והפנתה את הבלשים אל האדם הלא נכון, בזמן שהרוצח האמיתי עדיין היה חופשי.
בינתיים, בין מרץ ליולי 1929, הותקפו עוד 4 נשים בידי גבר שניסה לחנוק אותן. מאוחר יותר התברר שכולן היו קורבנות של קירטן.
אוגוסט 1929: קיץ של אימה
באוגוסט 1929 חזרו ההתקפות, מהר יותר וגלוי יותר מקודם.
ב-8 באוגוסט הכיר קירטן משרתת צעירה בשם מריה האן. הם קבעו להיפגש שוב ביום ראשון, 11 באוגוסט, לטיול בעמק נאנדרטל, ממש מזרחית לעיר.
הם בילו יחד כמה שעות. בערב הוא לקח אותה לאחו. שם הוא אנס אותה, חנק אותה ודקר אותה פעמים רבות. הוא קבר את הגופה שלה בשדה.
אף אחד לא ראה. אף אחד לא דיווח על גופה. ב-3 החודשים הבאים מריה האן הייתה פשוט נעדרת.
10 ימים אחר כך, בלילה של 21 באוגוסט, נדקרו ברחוב 3 אנשים בהתקפות נפרדות: נערה בת 18, גבר בן 30 ואישה בת 37. שלושתם שרדו.
היריד בפלהה
ביום שבת, 24 באוגוסט 1929, ערכה פלהה, שכונה בדרום העיר, את היריד השנתי שלה.
באותו ערב הלכו 2 אחיות אומנה הביתה מהיריד דרך השדות. הקטנה הייתה גרטרוד המאכר, בת 5. הגדולה הייתה לואיזה לנצן. המקורות אומרים שהיא הייתה בת 13 או 14.
גבר עצר אותן. הוא נתן לגדולה כסף וביקש ממנה לחזור ולקנות לו סיגריות.
בזמן שהיא לא הייתה שם, הוא חנק את הילדה בת ה-5 וחתך את גרונה. הוא השאיר את הגופה שלה בשדה שעועית.
כשלואיזה חזרה עם הסיגריות, הוא תקף גם אותה. הוא חנק אותה ודקר אותה. אחר כך מצאו את עקבות הרגליים שלה ליד הגופה. היא ניסתה לברוח.
למחרת בבוקר נמצאו שתי הגופות בשדות.
יום אחרי זה, ב-25 באוגוסט, נדקרה פעמים רבות עוזרת בית בת 27 בשם גרטרוד שולטה. היא שרדה. היא תהיה אחת העדות החשובות ביותר בפרשה, כי היא ראתה את הפנים שלו.
הפטיש
מסוף ספטמבר השתנה הנשק.
בלילה שבין 29 ל-30 בספטמבר 1929 הוכתה בפטיש בראשה משרתת בת 31 בשם אידה רויטר. היא נאנסה ונרצחה. ב-11 באוקטובר הותקפה באותה דרך משרתת בת 22 בשם אליזבת דריר, על שביל ליד הדיסל. הדיסל הוא הנהר הקטן שנתן לעיר את שמה. היא נמצאה למחרת בבוקר בתרדמת ומתה בבית החולים.
ב-25 באוקטובר הוכו בפטיש עוד 2 נשים. שתיהן שרדו.
למשטרה זה נראה מבלבל. מספריים, סכין, ידיים, פטיש. ילדות, נשים, גבר. חלק מהקורבנות נאנסו וחלק לא. בלשים רבים חשבו שאולי פועל בדיסלדורף יותר מתוקף אחד.
המכתבים
ואז הרוצח התחיל לכתוב.
בסתיו 1929 הגיעו מכתבים שטענו שהם מהרוצח. באחד מהם, מ-14 באוקטובר, הוא הודה ברצח של מריה האן, וכתב שהיא קבורה "בשולי היער".
ב-7 בנובמבר נעלמה בפלינגרן ילדה בת 5 בשם גרטרוד אלברמן. היא נחנקה ונדקרה פעמים רבות. היא הייתה האדם האחרון שקירטן רצח.
כמה ימים אחר כך קיבל עיתון בעיר מפה מצוירת ביד. היא הראתה איפה שוכבת הגופה של גרטרוד אלברמן, בין הגינות הקטנות שבשולי השכונה. היא הראתה גם מקום שני: הקבר של מריה האן.
גרטרוד אלברמן נמצאה במקום שהמפה סימנה.
ב-15 בנובמבר 1929 חפרו המחפשים במקום השני שעל המפה, ומצאו את השרידים של מריה האן. עד אותו יום אף אחד לא ידע בוודאות שהיא מתה.
מומחה לכתב יד השווה בין המכתבים, וקבע שאדם אחד כתב את כולם.
המצוד הגדול של התקופה
עכשיו דיסלדורף כולה פחדה. הורים החזיקו ילדים בבית. הפרשה הופיעה בעיתונים בכל גרמניה ומחוצה לה.
המשטרה בדיסלדורף ביקשה עזרה מברלין. בלש בכיר, ראש היחידה לחקירות רצח של משטרת ברלין, הגיע לעיר. הוא למד את ההתקפות, והגיע למסקנה שרובן, ואולי כולן, הן עבודה של אדם אחד, למרות כלי הנשק השונים.
לבלש הזה מייחסים גם את המילה הגרמנית "Serienmörder", כלומר רוצח סדרתי. הוא טבע אותה בקשר לפרשה הזאת.
המספרים של המצוד היו עצומים לתקופה. עד סוף 1929 קיבלה המשטרה יותר מ-13,000 מכתבים מהציבור. יותר מ-9,000 אנשים נחקרו. החוקרים בדקו 2,650 כיווני חקירה נפרדים. רשימת החשודים האפשריים גדלה לכ-900,000 שמות.
לפי הספרות הגרמנית על הפרשה, לפחות 3 מהרמזים שהגיעו הצביעו על פטר קירטן. אף אחד מהם לא נבדק עד הסוף.
המקורות לא מסבירים למה. מה שידוע הוא שהרמזים הגיעו באלפים, ושההודאה השקרית כבר שלחה את הבלשים לכיוון אחר. האיש עצמו היה נשוי, עבד, והמשטרה הכירה אותו רק כעבריין קטן ותיק.
החורף והאביב של 1930
אחרי נובמבר 1929 לא היו עוד רציחות.
ההתקפות לא נפסקו. בין פברואר למאי 1930 תקף קירטן שוב ושוב: מכות פטיש, ניסיונות חניקה, התקפות על צעירות שפגש ברחוב. לפי התיעוד, כ-10 נשים נפגעו בתקופה הזאת, וכולן שרדו.
למשטרה עדיין לא היה שם.
הצעירה מקלן
ב-14 במאי 1930 הגיעה צעירה בת 20 לתחנת הרכבת המרכזית של דיסלדורף. השם שלה מופיע במקורות בשתי צורות: מריה בודליק במקורות באנגלית, ומריה בוטליס במקורות בגרמנית. היא באה מקלן לחפש עבודה, ולא היה לה איפה לישון.
בתחנה התחיל גבר לדבר איתה, והציע להראות לה את הדרך לאכסניה. הוא הוביל אותה דרך פארק שקט. הם התווכחו.
גבר שני ניגש ושאל אם האיש מטריד אותה. כשהיא הנהנה, הגבר הראשון הלך.
הגבר השני היה פטר קירטן.
הוא לקח אותה לדירה שלו, ונתן לה לאכול ולשתות. היא אמרה לו בפירוש שהיא לא מעוניינת ביותר מזה. הוא אמר שזה בסדר, והציע לקחת אותה למקום שבו תוכל לישון.
במקום זה הוא הוביל אותה ליער גרפנברג, בשולי העיר. שם הוא תפס אותה בגרון ואנס אותה.
ואז, מסיבות שרק הוא ידע, הוא הרפה.
הוא שאל אותה אם היא זוכרת איפה הוא גר. היא אמרה שלא. זה היה שקר. אחר כך היא אמרה שלדעתה השקר הזה הציל את חייה.
הוא נתן לה ללכת.
המכתב שהגיע לכתובת הלא נכונה
היא לא הלכה למשטרה. במקום זה היא כתבה מכתב לחברה, וסיפרה בו מה קרה.
היא טעתה בכתובת.
אי אפשר היה למסור את המכתב. ב-19 במאי 1930 פתח אותו פקיד דואר כדי למצוא את השולח, קרא מה כתוב בו, ומסר אותו למשטרה.
הבלש מברלין קרא את המכתב בעצמו, ויצא לחפש את הצעירה.
היא סיפרה לו הכול. את השם של האיש היא לא ידעה, אבל את הרחוב היא זכרה. ב-21 במאי היא הובילה את הבלשים בעיר, ועצרה ליד בניין ברחוב מטמנר. בעלת הבית אמרה להם שהדייר של החדר שתיארה הוא פטר קירטן.
3 הימים האחרונים
קירטן ראה אותם. הוא היה בבניין כשהצעירה והבלשים עלו במדרגות, והוא יצא.
באותו לילה הוא לא חזר הביתה.
הוא אמר לאשתו שאנס צעירה, ושכנראה ישלחו אותו שוב לכלא. הוא נעלם ליומיים.
ב-23 במאי 1930 הוא חזר, ואמר לאשתו משהו אחר. הוא אמר לה שהוא הערפד מדיסלדורף.
לפי התיאורים, הוא אמר לה ללכת למשטרה ולקבל את הפרס שהוצע.
למחרת היא הלכה למשטרה. היא אמרה להם שבעלה אמור לפגוש אותה ליד כנסיית סנט רוכוס בדיסלדורף.
אחר הצהריים של 24 במאי 1930 עצרו אותו שוטרים ליד הכנסייה, באיומי אקדח.
גרטרוד שולטה, האישה ששרדה את הדקירות באוגוסט, והצעירה מקלן זיהו אותו שתיהן.
ההודאה
קירטן הודה ביום המעצר. בשבועות הבאים הוא תיאר 68 פשעים, ובהם 9 רציחות ו-31 ניסיונות רצח, מאז 1913.
הוא נתן תאריכים, מקומות ופרטים שרק הרוצח יכול היה לדעת, כמו המפות ששלח והמקום שבו קבר את מריה האן.
כך פוענח סוף סוף גם הרצח של כריסטינה קליין במילהיים, 17 שנה קודם.
לא כל מה שאמר היה נכון. הוא הודה ב-3 רציחות וב-4 ניסיונות רצח ליד אלטנבורג, שם גר בתחילת שנות ה-20. בדקו את הטענות האלה והתברר שהן שקריות.
ביוני 1930 הוא חזר בו מההודאה ברציחות. באוגוסט 1930 הוא אישר אותה שוב.
הפסיכיאטר שבדק אותו הכי מקרוב היה פרופסור לרפואה משפטית בשם קרל ברג. ברג ראיין אותו שעות רבות, בכלא ובזמן המשפט. קירטן אמר לו שמראה הדם ריגש אותו, ושאצלו אלימות והנאה מינית היו קשורות זו בזו. הוא אמר גם שהוא נוקם בחברה שהתייחסה אליו רע מאז הילדות. ברג כתב אחר כך ספר על הפרשה.
הדברים שקירטן אמר לברג על דם הם שנתנו לפרשה את השם שהיא נושאת עד היום.
המשפט
המשפט נפתח בדיסלדורף ב-13 באפריל 1931. הוא הואשם ב-9 רציחות וב-7 ניסיונות רצח.
עורך הדין שלו טען שהוא לא אשם בגלל אי שפיות. מאוחר יותר שינה קירטן את תשובתו, והודה באשמה.
השאלה המשפטית המרכזית לא הייתה אם הוא עשה את זה. הוא הרי הודה. השאלה הייתה אם הוא אחראי למעשיו לפי החוק. 5 רופאים ופסיכיאטרים העידו שהוא שפוי לפי החוק. קרל ברג אמר לבית המשפט שלהערכתו המניע היה 90 אחוז סדיזם ו-10 אחוז נקמה.
ב-22 באפריל 1931, אחרי פחות משעתיים של דיונים, מצא אותו בית המשפט אשם בכל 9 סעיפי הרצח ובכל 7 סעיפי ניסיון הרצח. הוא נידון 9 פעמים למוות, ועוד ל-15 שנות עבודת פרך על ניסיונות הרצח.
הוא לא ערער. בקשת חנינה נדחתה בידי ממשלת פרוסיה בסוף יוני 1931.
ב-2 ביולי 1931, ב-6 בבוקר, הוצא פטר קירטן להורג בגיליוטינה, בחצר בית הכלא קלינגלפוץ בקלן. הוא היה בן 48.
אחר כך
הפרשה השאירה 2 סימנים שקיימים עד היום.
הראשון הוא סרט. במאי 1931, כמה שבועות אחרי פסק הדין, הוציא הבמאי הגרמני פריץ לאנג את הסרט "M" (בגרמנית: "M - עיר מחפשת רוצח"). הסרט מספר על רוצח ילדים בדיוני בעיר גרמנית, שגם המשטרה וגם העולם התחתון צדים אותו. הפרשה של דיסלדורף היא אחת מכמה פרשות אמיתיות שהשפיעו עליו.
השני מוזר יותר. אחרי ההוצאה להורג נחתך הראש של קירטן לשניים ונשמר למחקר מדעי. הרופאים לא מצאו שום דבר חריג במוח שלו. אחרי מלחמת העולם השנייה הועבר הראש לארצות הברית. היום הוא מוצג במוזיאון של מוזרויות במדינת ויסקונסין.
נשארו כמה שאלות פתוחות, והן קטנות. המספר המדויק של האנשים שהוא תקף לא ידוע, כי חלק מהקורבנות לא דיווחו, וחלק מהטענות שלו היו שקריות. המקורות גם חלוקים בכמה תאריכים וגילים, ולכן הכתבה הזאת נותנת יותר מאפשרות אחת כשהם חלוקים.
אבל השאלה הגדולה של 1929 סגורה. הערפד מדיסלדורף נמצא, לא בזכות 900,000 השמות שברשימה, אלא בזכות מכתב אחד שהגיע לכתובת הלא נכונה.