פרשת זרוע הכריש: זרוע מקועקעת באקווריום, עד שנורה למוות, ו-2 רציחות שסידני לא פתרה
ביום שני, 8 באפריל 1935, בסביבות 9:30 בבוקר, יצא ג'ים סמית' מהבית שלו בסידני שבאוסטרליה.
הוא אמר לאשתו שהוא הולך לדוג.
הוא היה בן 45. כמה עיתונים של אז כתבו שהוא בן 40. בצעירותו הוא היה מתאגרף. אחר כך עבד כקבלן בניין, והעסק שלו פשט רגל. הוא ניהל מועדון ביליארד וקיבל הימורים לא חוקיים. היו לו כמה הרשעות קטנות.
היה לו גם סוד שמעט מאוד אנשים ידעו. הוא העביר מידע למשטרה. בעולם התחתון של סידני קראו לאנשים כמוהו "פיזגיג", כלומר מלשין.
באותו יום הוא לא הלך לדוג. בסביבות 2:30 אחר הצהריים הוא נכנס למלון ססיל בקרונולה. קרונולה היא שכונת חוף בקצה הדרומי של סידני, כ-25 ק"מ ממרכז העיר.
שם הוא פגש חבר ותיק, אדם שהתפרנס מזיוף צ'קים. השניים שתו ושיחקו קלפים.
הפעם האחרונה שבה ראו את ג'ים סמית' בוודאות היא בסביבות 6 בערב, עם החבר הזה. בכמה תיאורים מאוחרים התאריך הוא 7 באפריל ולא 8. העיתונים של 1935 לא אחידים בזה.
ביום שבת, 13 באפריל, מישהו טלפן למשפחת סמית'. הוא אמר שג'ים יחזור הביתה ביום שני.
ג'ים לא חזר.
כריש בבריכה
ביום רביעי, 17 באפריל 1935, יצאו דייג והבן שלו לים, כ-2 ק"מ מחוף קוג'י שבמזרח סידני. הם פרשו חכות עם פיתיון.
הדייג היה הבעלים של אקווריום קוג'י. זה היה בניין על שפת הים, עם בריכת שחייה ציבורית ומכלים של בעלי חיים ימיים.
למחרת בבוקר הם משכו את החכות. על אחת מהן היה כריש קטן. כריש נמר גדול בהרבה בלע אותו ונתפס בחוט.
לפי המקורות, אורכו של כריש הנמר היה בין 3.5 ל-4.4 מטרים. כמה מקורות אומרים שהוא שקל קרוב לטונה.
באותה שנה סידני פחדה מכרישים. בפברואר ובמרץ הרגו כרישים 3 צעירים בחופים של המדינה. כריש נמר חי היה אטרקציה.
אז הדייג לא הרג אותו. הוא שם אותו בבריכה של האקווריום, כדי להציג אותו בחג של יום אנז"ק, ב-25 באפריל. זה יום הזיכרון הלאומי של אוסטרליה.
שבוע שלם הכריש שחה לאט. הוא כמעט לא אכל. הוא נראה חולה.
מול הקהל
ביום חמישי, 25 באפריל, יום אנז"ק, בסביבות 4:30 אחר הצהריים, הכריש התחיל להשתולל בבריכה.
הוא הקיא ענן של קצף חום עם ריח נורא. יצאה ציפור, יצא עכברוש, ועוד פסולת.
ואז צף למעלה משהו אחר. זרוע של אדם.
זו הייתה זרוע שמאל, מכף היד ועד מעל המרפק. על האמה היה קעקוע של 2 מתאגרפים, אחד מול השני, עם אגרופים מורמים. סביב פרק היד היה קשור בקשר חבל זול, בעובי של כ-2 ס"מ.
כאן מתחילה הפרשה שסידני קראה לה מהר מאוד "פרשת זרוע הכריש".
במילים פשוטות: כריש באקווריום בסידני הקיא זרוע של אדם שנעלם. הרופאים הוכיחו מהר שהזרוע נחתכה מהגוף בלהב. השאלה הייתה, והיא עדיין, מי הרג אותו, ולאן נעלם שאר הגוף.
הכריש לא אשם
המשטרה לקחה את הזרוע. הניחוש הראשון היה שהכריש תקף שחיין. היו שחשדו שזו מתיחה של סטודנטים לרפואה.
למחרת בדק את הזרוע הרופא הממשלתי, יחד עם רופא שהיה המומחה הגדול במדינה להתקפות כרישים.
מה שהם מצאו שינה הכול.
הזרוע לא ננשכה. היא נחתכה, בכתף, בכלי חד כמו סכין, ובידי מישהו שאינו מנתח. על העצם היו סימנים של להב.
הרופאים העריכו שהזרוע הייתה בתוך הכריש בין 8 ל-18 ימים. היא נשמרה טוב באופן מפתיע. הסבר אחד הוא שקודם בלע אותה הכריש הקטן, ואחר כך כריש הנמר בלע את הכריש הקטן.
כמה ימים אחר כך הרגו בעלי האקווריום את כריש הנמר ופתחו אותו. בקיבה שלו מצאו רק עצמות של דגים.
לא היה שם שום חלק אחר של גוף אדם. והכריש, העד היחיד שהיה יכול לעזור, כבר לא היה. המשטרה התלוננה אחר כך שההריגה שלו הקשתה על החקירה.
האח שקרא עיתון
שבועון בסידני פרסם תיאור של הקעקוע.
האח של ג'ים סמית' קרא אותו. הוא הלך למשטרה ואמר שאולי הזרוע של אחיו, שנעלם כבר כמה שבועות.
ב-29 באפריל זיהו את הקעקוע גם האח וגם אשתו של ג'ים.
לבית משפט זה לא מספיק. המשטרה הייתה צריכה הוכחה.
העור של האצבעות היה פגוע, אבל מומחי המשטרה הצליחו לקחת טביעות מהאגודל ומאצבע אחת. טביעות האצבעות של ג'ים סמית' היו בתיק במשטרה מאז 1932, אחרי פשיטה על מועדון הימורים.
הטביעות התאימו.
הזרוע הייתה של ג'ים סמית'. ומאחר שהרופאים כבר פסלו את הכריש, המשטרה חיפשה עכשיו רוצח.
הבקתה והמונית
הבלשים התחילו מהמקום שבו נקטע השביל: מלון ססיל בקרונולה, והחבר שג'ים שתה איתו.
הזייפן שכר בקתה קטנה בקרונולה, ממש על שפת מפרץ שקט. לפי המשטרה, אחרי המלון חזרו שני הגברים לבקתה הזאת.
הבלשים חיפשו בה. הם לא מצאו דם ולא נשק.
אבל עדים אמרו ש-2 דברים נעלמו: מזרן, וארגז פח גדול מספיק כדי להכניס לתוכו גופה. לפי תיאורים אחרים, הזייפן קנה ארגז חדש ומזרן חדש כמה ימים אחרי שג'ים נעלם. המקורות מספרים את הפרט הזה בצורות שונות.
ואז הגיע נהג מונית.
הוא סיפר שביום שאחרי הפעם האחרונה שבה ראו את ג'ים, הוא אסף את הזייפן בקרונולה והסיע אותו לאורך כל סידני, לבית בצד הצפוני של הנמל.
הנהג זכר היטב את הנוסע. האיש נראה מוזנח. הוא החזיק יד אחת בכיס כל הדרך. הוא נראה מפחד שמישהו עוקב אחריהם.
הבית היה של רג'ינלד הולמס.
בונה הסירות
רג'ינלד הולמס היה איש עסקים מכובד. הוא ניהל את מספנת הסירות של המשפחה בנמל של סידני. היה לו כסף.
היו לו גם חיים אחרים. המשטרה חשבה שהוא השתמש בסירות המהירות שלו כדי לאסוף סחורה מוברחת, שזרקו מאוניות מחוץ לפתח הנמל. הוא היה מעורב בהונאות ובתרמיות ביטוח.
ג'ים סמית' עבד אצלו.
באפריל 1934, שנה לפני שג'ים נעלם, טבעה מול החוף מצפון לסידני יאכטה בשם "פאת'פיינדר". היא הייתה של הולמס. היא הייתה מבוטחת בכ-8,500 ליש"ט, בערך פי 3 משוויה.
חברת הביטוח חשדה וסירבה לשלם. הולמס הפסיד את הכסף. לפי המשטרה, ג'ים סמית' היה מעורב בהטבעה, ואחרי שהעניין השתבש הוא סחט מהולמס כסף.
עכשיו היה למשטרה קשר. אדם שאולי היה לו מניע להשתיק את ג'ים. חבר שהיה האחרון שראה אותו חי. ונסיעה במונית ביניהם.
כשהבלשים שאלו, הולמס אמר שהוא בכלל לא מכיר את הזייפן.
המעצר
ב-16 במאי 1935 עצרה המשטרה את הזייפן בסידני. הוא ניסה לברוח דרך חלון בחדר האמבטיה.
לבלשים עוד לא היה מספיק כדי להוכיח רצח. בהתחלה החזיקו אותו באישומים ישנים על צ'קים מזויפים בסכום של אלפי לירות, מ-2 מדינות באוסטרליה.
חקרו אותו כ-6 שעות. הגרסאות שלו סתרו זו את זו. הוא אמר שלא היה בקרונולה באותו יום. אחר כך אמר שראה את ג'ים לאחרונה יומיים אחר כך.
בסוף, לפי התיאורים של החקירה, הוא נתן גרסה חדשה, ובה הצביע על רג'ינלד הולמס.
המשטרה האשימה אותו ברצח של ג'ים סמית'.
המרדף בנמל
3 או 4 ימים אחר כך, המקורות אומרים 19 במאי או 20 במאי, עשה רג'ינלד הולמס משהו שאף אחד לא ציפה לו.
הוא יצא לבד באחת מסירות המרוץ שלו אל הנמל של סידני, עם בקבוק משקה.
ליד אי קטן בנמל הוא הצמיד אקדח לראש וירה.
הכדור לא חדר לגולגולת. הוא נפל למים, מדמם, טיפס בחזרה לסירה, והתניע את המנוע.
משטרת הים יצאה אחריו. כ-4 שעות רדפו אחריו ברחבי הנמל, וקהל צפה מהחוף. בסוף הגיע אליו אח שלו, לקח את המפתחות של הסירה, והולמס נכנע.
לקחו אותו לבית חולים והוציאו את הכדור מהמצח שלו.
מה הולמס סיפר למשטרה
בהתחלה הולמס אמר שאנשים לא ידועים ניסו להרוג אותו. המשטרה האמינה שהוא ניסה להתאבד.
ואז הוא התחיל לדבר.
הוא סיפר לבלשים שהזייפן הרג את ג'ים סמית' בבקתה בקרונולה. הוא אמר שהזייפן ביתר את הגופה וזרק אותה לים בתוך ארגז.
הוא אמר שהזייפן בא לבית שלו עם הזרוע, ואיים עליו בה כדי לסחוט ממנו כסף. הוא אמר שהוא עצמו זרק אחר כך את הזרוע לגלים, בחוף במזרח סידני.
עכשיו הולמס הודה שהוא כן מכיר את הזייפן. המשטרה הזהירה אותו שאפשר להאשים אותו כשותף לרצח.
הוא הסכים להיות עד התביעה הראשי.
החקירה של חוקר מקרי המוות על מותו של ג'ים סמית' הייתה אמורה להיפתח ב-12 ביוני 1935. שם הולמס היה אמור להעיד.
הלילה שלפני החקירה
ב-11 ביוני 1935 משך הולמס מהבנק 500 ליש"ט במזומן. בערב הוא יצא מהבית.
בסביבות 1:10 בלילה, כבר ב-12 ביוני, מצאה ניידת משטרה את המכונית שלו חונה על הרציף, ממש ליד הקצה הדרומי של גשר הנמל של סידני.
רג'ינלד הולמס היה שמוט על ההגה. ירו בו 3 כדורים מטווח קצר, מאקדח קטן מסוג "32". לפי חלק מהמקורות הפצעים היו בחזה, ולפי אחרים בראש. הוא היה מת.
הזירה סודרה כך שתיראה כאילו הוא ירה בעצמו. המשטרה לא האמינה. 3 יריות, אמרו השוטרים, זו לא התאבדות. נפתחה חקירת רצח.
כמה שעות אחר כך, באותו בוקר, נפתחה כמתוכנן החקירה על מותו של ג'ים סמית'. העד הראשי שלה שכב בחדר המתים.
הולמס נשרף למחרת.
זרוע היא לא גופה
החקירה המשיכה בלעדיו. העדים העידו תחת הגנת המשטרה.
ואז עורך הדין של הזייפן העלה טענה משפטית שנעשתה מפורסמת במשפט האוסטרלי.
החוק, הוא אמר, מחייב את חוקר מקרי המוות לראות את גופת המת. חוקר מקרי המוות לא ראה גופה. הוא ראה זרוע. זרוע, טען עורך הדין, היא לא גופה. ואדם יכול לחיות בלי זרוע. אז אף אחד לא יכול להיות בטוח שג'ים סמית' בכלל מת.
עורך הדין פנה לבית המשפט העליון של המדינה. ב-24 ביוני 1935 שופט בבית המשפט הזה הסכים איתו. הוא קבע שאי אפשר לקרוא לאיבר אחד גופה, והורה לחוקר מקרי המוות להפסיק.
החקירה נסגרה.
התביעה לא ויתרה. בדיון נפרד לפני שופט שלום, שהסתיים ב-16 ביולי 1935, הוחלט בכל זאת להעמיד את הזייפן לדין על רצח.
המשפט
המשפט נפתח בבית המשפט העליון בספטמבר 1935.
בלי רג'ינלד הולמס כמעט לא נשאר כלום. לתביעה היו נהג המונית, המזרן והארגז שנעלמו, והגרסאות המשתנות של הנאשם. לא הייתה גופה, לא היה נשק, לא היה דם, ולא היה עד שראה רצח.
ההגנה גם הזכירה שהנאשם היה אדם קטן ונמוך, בלי שום עבר של אלימות.
ב-10 בספטמבר, אחרי פחות מיומיים, קבע נשיא בית המשפט העליון של המדינה שהראיות לא מספיקות להרשעה. הוא הורה לחבר המושבעים לזכות את הנאשם. חבר המושבעים זיכה.
האיש שזוכה יצא מהדלת האחורית של בית המשפט. כ-50 מטרים משם עצרו אותו בלשים שוב, על האישומים הישנים של הזיופים.
המשפט על הרצח של הולמס
גם את הרצח השני המשטרה לא עזבה.
2 גברים הואשמו ברצח של רג'ינלד הולמס. אחד מהם היה שותף עסקי של הולמס, אדם שהולמס עצמו הזכיר למשטרה כשהודה בהונאות בנייה וביטוח.
האיש הזה עמד לדין פעמיים. במשפט הראשון חבר המושבעים לא הגיע להחלטה. במשפט השני, בדצמבר 1935, הוא זוכה.
אף אחד לא הורשע אף פעם ברצח של רג'ינלד הולמס.
איפה זה עומד
**מכאן והלאה הרשומות ריקות. אף בית משפט לא קבע אף פעם מי הרג את ג'ים סמית', ומי הרג את רג'ינלד הולמס.**
וזה מה שלא נמצא אף פעם.
שאר הגופה של ג'ים סמית' לא נמצא. חיפושים של חיל הים ושל חיל האוויר במים סביב העיר לא העלו כלום. הארגז לא נמצא.
המקום שבו הוא מת לא הוכח. בבקתה לא היה שום סימן לרצח.
כריש הנמר, שהחזיק את הראיה הפיזית היחידה, נהרג ונפתח בידי בעליו תוך ימים.
האיש שבמרכז הפרשה, העד שטען שהוא יודע מה קרה, נורה למוות כמה שעות לפני שהיה אמור לדבר בבית המשפט.
ואף אקדח מהרצח של הולמס לא נקשר אף פעם לאף אחד.
הזייפן שזוכה חי עוד 30 שנה. רוב הזמן הזה הוא נכנס ויצא מהכלא על הונאות. הוא מת בבית חולים בסידני באפריל 1965, בגיל 76. עד הסוף הוא אמר שהוא לא הרג את ג'ים סמית'.
מסקנות ושאלות פתוחות
אלה ההסברים שמופיעים ברשומות. אף אחד מהם לא הוכח אף פעם בבית משפט.
**תיאוריה 1: הזייפן הרג את ג'ים, כמו שהולמס אמר.** זו הייתה הגרסה של המשטרה. היא נשענת על העדות של הולמס, על הנסיעה במונית ועל הארגז שנעלם. הבעיה: הולמס עצמו היה מעורב עד הצוואר, הוא שינה את הגרסה שלו יותר מפעם אחת, והוא מת לפני שמישהו הספיק לבדוק את דבריו בבית משפט.
**תיאוריה 2: הולמס הזמין את הרצח, ואחר כך הזמין גם את מותו שלו.** המשטרה של אז העלתה את האפשרות שהולמס, שעמד מול חרפה וכלא, שילם למישהו שיירה בו. הסיבה: פוליסת ביטוח חיים לא משלמת על התאבדות. היסטוריון של המשפט תמך ברעיון הזה בספר על הפרשה שיצא ב-1995. הבעיה: זה מסביר את 3 היריות, אבל אין שום ראיה ישירה לעסקה כזאת.
**תיאוריה 3: הזייפן חזר הביתה ומצא את ג'ים כבר מת.** אותו היסטוריון הציע שהזייפן יצא לדוג, חזר, ומצא את ג'ים הרוג בבקתה בידי אחרים, ואז שתק מפחד. אשתו של הזייפן סיפרה ששמעה קבוצה של גברים שותים ומשחקים קלפים בבקתה. הבעיה: אף אחד אחר לא אישר את הסיפור שלה.
**תיאוריה 4: נקמה של העולם התחתון.** ג'ים סמית' הלשין על שודד בנקים, שנתפס בגללו על חם. אותו היסטוריון הזכיר את הפושע הזה כחשוד אפשרי במותו של הולמס, וכדמות שעמדה מאחורי כל הפרשה. הבעיה: 2 מקרי המוות לא נקשרו אליו אף פעם באופן רשמי, והמשטרה לא האשימה אותו.
ב-2020 חזרו 2 כותבים אוסטרלים לפרשה בספר "Shark Arm: A Shark, A Tattooed Arm and Two Unsolved Murders" (זרוע הכריש: כריש, זרוע מקועקעת ו-2 רציחות לא פתורות). היא עדיין לא פתורה.
כל המעורבים מתים כבר עשרות שנים. הדבר היחיד שעלה אי פעם מהים הוא זרוע אחת, עם 2 מתאגרפים מקועקעים עליה וחבל קשור סביב פרק היד.