ברק הקטטומבו: הסערה שמשתוללת כבר ארבע מאות שנה
בליל 24 ביולי 1823 היה תלוי גורל עצמאותה של ונצואלה על מימיו האפלים של אגם מרקאיבו. המסורת מספרת שהצי הרפובליקני של האדמירל חוסה פרודנסיו פדיז'ה הצליח לסגור על השייטת הספרדית מפני שהשמיים עצמם הסגירו את האויב: ברקים דוממים מעל חופו הדרומי של האגם האירו מאחור את המפרשים הספרדיים שעה אחר שעה, והפכו אותם למטרות שתותחן לא יכול היה להחטיא. היסטוריונים עדיין מתווכחים כמה מכל זה הוא קישוט שהוסיפו דורות מאוחרים יותר. אבל איש אינו חולק על כך שתושבי מדינת סוליה האמינו בסיפור מספיק כדי לחרות את הברק אל תוך זהותם - על דגלם, על סמלם, ובמילות ההמנון האזורי שלהם. מעט מאוד תופעות טבע בעולם נתפרו כה עמוק אל תוך סיפור הלידה של אומה. זו זכתה בכבוד משום שהיא עושה מה שאף סערה אחרת על פני כדור הארץ אינה מסוגלת לו: היא פשוט לא נעלמת.
המקום עצמו נראה על המפה כלא-כלום - פינה ביצתית וספוגת יתושים בצפון-מערב ונצואלה, שבה נשפך נהר הקטטומבו אל אגם מרקאיבו, האגם הגדול ביותר בדרום אמריקה. אבל ברוב לילות השנה השמיים מעל אותה ביצה מציגים מחזה שלא תועד בשום מקום אחר על פני כדור הארץ. במשך תשע ואף עשר שעות ברציפות, ברקים קורעים את החשכה כמעט ללא הפסקה, מהבהבים בין שש-עשרה לארבעים פעמים בדקה ומגיעים לשיא של כ-28 הבזקים בדקה. לפי הספירות המסורתיות הסערה נדלקת ב-140 עד 160 לילות בשנה; רשומת הלוויין נדיבה עוד יותר, ומצביעה על סופות רעמים ליליות בכ-297 לילות בשנה. ב-2014 העניק ספר השיאים של גינס לאגם מרקאיבו את התואר "המקום עם ריכוז הברקים הגבוה בעולם" - צפיפות מדודה של כ-232 הבזקים לקילומטר רבוע בשנה - ונטל את הכתר מהכפר קיפוקה שבאגן הקונגו. הדירוג נשען על ניתוח לוויין בהובלת מדענית האטמוספרה רייצ'ל אלברכט, שהתבסס על שנים של נתונים מחיישני הברקים של נאס"א במסלול; כותבי המדע של נאס"א עצמה כינו לימים את התופעה "מגדלור מרקאיבו".
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם