האותות שנמשכים אלפית שנייה מקצה היקום
ב-2007 התיישב אסטרונום מול נתונים שכבר היו בני שש שנים, ומצא בתוכם זעקה קבורה. דאנקן לורימר מאוניברסיטת מערב וירג'יניה מסר לסטודנט בשם דיוויד נרקביץ' אוסף הקלטות מארכיון של טלסקופ הרדיו פארקס באוסטרליה, תצפיות שנעשו עוד ב-2001 בעת שהצלחת הענקית סרקה את השמיים סמוך לענן מגלן הקטן. אי שם בערימת המספרים ההיא הסתתר קוץ בודד: התפרצות של אנרגיית רדיו שנמשכה פחות מחמש אלפיות השנייה, כה בהירה שלרגע האפילה כמעט על כל דבר אחר בשמיים, ואז נעלמה. זה קרה פעם אחת, ב-24 ביולי 2001, ולא חזר לעולם. איש לא הבחין בו במשך שנים.
הקוץ הזה, המוכר היום כהתפרצות לורימר, היה התפרצות הרדיו המהירה הראשונה, ובעברית מקוצר כ-FRB, והוא נשא טביעת אצבע מוזרה שתעצב את כל התחום. גלי רדיו בתדרים שונים אינם חוצים את היקום בדיוק באותו קצב. כשפעימה חדה חוצה את הפלזמה הדלילה של החלל הבין-כוכבי והבין-גלקטי, התדרים הגבוהים שלה מגיעים מעט לפני הנמוכים, נמרחים לכדי סחיפה כלפי מטה. מידת המריחה הזאת נקראת מדד הפיזור, והיא פועלת כמו מד מרחק: ככל שהאות חצה יותר חלל, כך עבר דרך יותר אלקטרונים, וכך תדריו מתפזרים יותר. מדד הפיזור של התפרצות לורימר היה עצום, גדול פי עשרה בערך מכל מה שגלקסיית שביל החלב שלנו יכולה להסביר לאורך אותו קו ראייה. אם המספר משמעו כפי שנראה, ההתפרצות הגיעה מרחוק הרבה מעבר לשביל החלב, ממשהו אולי במרחק מיליארדי שנות אור, שמשחרר בכמה אלפיות שנייה כמה אנרגיה שהשמש שופכת בימים.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם