הקראקן היה אמיתי: כך עבר דיונון הענק מן האגדה אל ספרי השיאים
במרבית ההיסטוריה המתועדת התקיים חסר החוליות הגדול ביותר באוקיינוס רק כסיפור. אריסטו כתב על 'תאותוס' גדול מול חופי יוון, ופליניוס הזקן תיאר מפלצת שפשטה על בריכות הדגים של ספרד הרומית. אך דווקא בצפון הקר לבש היצור את דמותו המתמשכת. במשך מאות שנים חלק הקראקן מדף אחד עם בת הים ונחש הים: הר של זרועות וכוסות יניקה, העולה מן המצולות כדי למשוך ספינה אל מותה או להטביעה במערבולת צלילתו.
ב-1755 תיאר הבישוף הנורווגי אריק פונטופידן את היצור, בספרו 'תולדות הטבע של נורווגיה', כגדול והמפליא שביצירה, עגול ורצוף זרועות, כה עצום עד שדייגים טעו לחשוב שגבו הוא אי. הוא ייחס את הסיפור לתיאורים איסלנדיים קדומים יותר של ה'הפגופה', מפלצת ערפילי הים. קרל לינאוס, גדול ממייני החי, מנה לזמן קצר את הקראקן בין ראשי-הרגל במהדורה מוקדמת של 'שיטת הטבע' שלו, ואחר כך מחק אותו בשקט. אלפרד טניסון חיבר עליו שיר ב-1830, יצור הישן את שנתו העתיקה וחסרת החלומות על קרקעית הים עד קץ העולם.
ניצלתם את הקריאות החופשיות שלכם החודש.
פתחו את כל 151 התעלומות המתועדות - ב-6 שפות, בלי פרסומות.
גישה מלאה