מטר הבשר של קנטקי: היום שבו בשר נפל משמיים בהירים
השמיים מעל מחוז באת' שבקנטקי היו נקיים מעננים בבוקר ה-3 במרץ 1876, והפרט הבודד הזה הוא הסיבה שהסיפור מסרב למות כבר מאה וחמישים שנה. אי-שם בין אחת-עשרה לצהריים, בחוותו של אלן קראוץ' במרחק שניים-שלושה מייל מעיירת הנופש הקטנה אולימפיה ספרינגס, עמדה אשתו בחצר והכינה סבון. היא הייתה כארבעים צעדים מן הבית כשהאוויר סביבה החל להתמלא פתיתים שנראו, בלי צל של ספק, כמו בשר אדום טרי. הם ירדו בעדינות, בלי רוח שתישא אותם, על רצועת קרקע באורך כמאה יארד וברוחב חמישים. מרבית הנתחים היו כשני אינץ' רבועים; הגדול שבהם, כך נמסר, הגיע כמעט לארבעה. לא היה ענן מעל, לא נראתה ציפור, שום דבר באוויר המרץ הדומם שיסביר מאין בא הבשר, ואשת קראוץ', לפי כל העדויות, נחרדה עד עמקי נפשה.
עד למחרת בבוקר כבר באו השכנים לראות במו עיניהם. הריסון גיל, אדם שהדיווחים המוקדמים טורחים לכנותו "אמין מעל לכל ספק", הלך על פני הקרקע ומצא שאריות בשר עדיין נדבקות למוטות הגדר ומפוזרות בצפיפות על הדשא. הידיעה נסעה במהירות מפתיעה למחוז כפרי. הניו יורק הראלד, סיינטיפיק אמריקן והניו יורק טיימס כולם פרסמו את הסיפור בתוך שבועות, והעיתונים חטפו מיד את השמות שהלמו את מצב הרוח: "מטר הבשר הגדול של קנטקי", "מטר הבשר", "גשם הבשרים". הפרשה קיבלה את הפרט שיקבע אותה בזיכרון לנצח כששני גברים מקומיים החליטו להכריע את השאלה בדרך הישירה ביותר שאדם מסוגל לה. הם טעמו. אחד מהם, צייד בשם בנג'מין פרנקלין אלינגטון, יצא נשבע שזה בשר דוב, שאם לא כן, כדבריו, שמו אינו בנג'מין פרנקלין אלינגטון; אחרים חשבו שזה קרוב יותר לכבש או לצבי. מעשה הטעימה, יותר מן הנפילה עצמה, הרים בוקר מוזר בחווה בקנטקי לכדי סנסציה לאומית, חציה אימה וחציה פארסה.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם