קובנהאבן: ספינת המפרשים הגדולה בעולם נעלמה עם 60 מלחים צעירים
ערב ה-22 בדצמבר 1928, באמצע האוקיינוס האטלנטי, הרחק בדרום.
אוניית משא נורווגית חוצה קטע ים ריק. איש הרדיו שלה קולט אות מספינת מפרשים שנמצאת אי שם בסביבה.
ההודעה קצרה. הכול בסדר על הסיפון.
ספינת המפרשים הזאת היא הקובנהאבן, ספינת המפרשים הגדולה בעולם. יש עליה כ-60 איש. רובם נערים שלומדים להיות קציני ים. הם בים כבר 8 ימים, בדרך לאוסטרליה, ומתכוננים לחגוג את חג המולד על הסיפון.
באותו לילה מנסה איש הרדיו הנורווגי לקרוא לספינה שוב. אין תשובה.
מאז אף אחד לא שמע מהקובנהאבן.
זה הסיפור של הקובנהאבן, ספינת אימונים דנית שנעלמה עם כל מי שהיה עליה. אף שבר לא אומת. אף גופה לא זוהתה. אף סירת הצלה לא הוכחה כשלה. כמעט 100 שנה אחר כך, אף אחד לא יודע איפה היא טבעה, מתי, או למה.
ענקית שנבנתה כדי ללמד
הספינה נבנתה ב-1921 במספנה בסקוטלנד, בשביל חברת ספנות דנית גדולה שסחרה עם אסיה.
היא הייתה עצומה. אורכה היה כ-130 מטר, והיו לה 5 תרנים. כל תורן התנשא כ-60 מטר מתחתית הספינה. כשכל המפרשים היו פרושים, הם כיסו יותר מ-4,600 מטר רבוע. זה יותר מחצי מגרש כדורגל של בד.
היה לה גם מנוע דיזל קטן, לימים בלי רוח ולכניסה לנמלים. אבל היא נבנתה כדי להפליג ברוח.
החברה השתמשה בה כבית ספר צף. בכל הפלגה היו עליה כמה מלחים ותיקים וכמה עשרות צוערים, נערים שרצו להיות קצינים. הם למדו לטפס על החבלים, לטפל במפרשים, להחזיק הגה, ולמצוא את המיקום שלהם לפי השמש והכוכבים.
בין 1921 ל-1928 היא עשתה 9 הפלגות ארוכות. היא הקיפה את העולם פעמיים והגיעה כמעט לכל יבשת. בדנמרק קראו לה פשוט "הדנית הגדולה". משפחות היו גאות כשהבן שלהן נבחר להפליג עליה.
ההפלגה האחרונה
ב-21 בספטמבר 1928 יצאה הקובנהאבן מנמל קטן בצפון דנמרק. היא הובילה גיר ושקי מלט לארגנטינה.
ב-17 בנובמבר היא הגיעה לבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. משפחות דניות שגרו בעיר ירדו לנמל לראות אותה. פרקו את המטען.
התוכנית הייתה להמשיך לאוסטרליה, ולהעמיס שם מטען לדרך הביתה. אבל בבואנוס איירס החברה לא מצאה שום מטען לאוסטרליה.
אז הספינה יצאה ריקה. לפרט הזה עוד תהיה חשיבות.
ב-14 בדצמבר 1928 הפליגה הקובנהאבן מבואנוס איירס. הדרך שלה עברה מזרחה, לרוחב האטלנטי הדרומי, מדרום לאפריקה, ואז דרך האוקיינוס ההודי עד אוסטרליה. ההפלגה הייתה אמורה להימשך כ-45 ימים.
ב-22 בדצמבר, אחרי 8 ימים בים, הגיע הקשר עם האונייה הנורווגית. עד אז עברה הספינה כ-2,000 קילומטר. הכול בסדר, אמרה ההודעה.
ואחר כך שקט.
למה בהתחלה אף אחד לא דאג
בהתחלה השקט לא הבהיל אף אחד.
הקברניט היה ידוע בכך שהוא כמעט לא משתמש ברדיו. ספינות מפרש באותן שנים עברו לא פעם שבועות בלי שום קשר. והדרך דרך הדרום הרחוק הייתה ארוכה וריקה.
הספינה הייתה אמורה להגיע לאוסטרליה בסביבות סוף ינואר 1929. סוף ינואר עבר. ואחריו רוב פברואר.
בפברואר התחילה חברת הספנות לשאול שאלות דרך לוידס של לונדון, שוק הביטוח שעקב אחרי ספינות בכל העולם. אף אחד לא ראה אותה.
בתחילת אפריל החברה הכריזה רשמית על אזעקה. הצי הבריטי הסכים לעזור.
עד אז הספינה שתקה כבר יותר מ-3 חודשים. אם היו ניצולים איפשהו, הם כבר חיכו הרבה זמן.
החיפושים
באפריל 1929 שלחה החברה דרומה את אחת מאוניות המנוע שלה, כדי לחפש. הרעיון היה לבדוק את האיים הבודדים שלאורך הדרך, שאולי ניצולים הגיעו אליהם.
אונייה אחרת נשלחה לחפש באיים קטנים הרחק בדרום האוקיינוס ההודי. אלה מקומות קרים וסוערים, אלפי קילומטרים מכל עיר. אם סירת הצלה נסחפה לשם, הנערים יכלו עוד להיות בחיים, ולחיות מכלבי ים ומעופות ים.
באף אחד מהאיים לא מצאו איש.
אחר כך שכרו עוד אוניות, מאוסטרליה ומדרום אפריקה. החיפושים נמשכו חודשים, בשני אוקיינוסים. הם הופסקו רשמית ב-9 בספטמבר 1929.
לא מצאו כלום. לא קרש, לא סירת הצלה, לא גלגל הצלה עם שם הספינה.
ב-1 בינואר 1930 רשמה לוידס של לונדון את הקובנהאבן רשמית כנעדרת.
ספינה ליד האי
יש עדות אחת שעד היום מתווכחים עליה.
היא מגיעה מטריסטן דה קוניה, אי געשי זעיר באמצע האטלנטי הדרומי, כ-2,800 קילומטר מדרום אפריקה. גרו בו רק כמה משפחות. לא היה בו רדיו, ואוניות עגנו שם רק כמה פעמים בשנה.
כשהמחפשים הגיעו לאי, סיפר להם כומר אנגלי שגר שם מה ראה ב-21 בינואר 1929. זה היה חודש שלם אחרי הודעת הרדיו האחרונה.
הוא אמר שהופיעה ספינה גדולה עם 5 תרנים, שבאה מכיוון דרום. גוף הספינה היה שחור, עם פס לבן לאורכו. התרנים הקדמיים היו שבורים. כמעט לא היו עליה מפרשים. הירכתיים שלה ישבו נמוך מאוד במים, כאילו מים חדרו פנימה.
הוא אמר שהים היה סוער מדי, ותושבי האי לא יכלו להוריד את הסירות שלהם. "לא יכולנו לעשות שום דבר חוץ מלהסתכל עליה", אמר. הוא היה בטוח שהספינה במצוקה. הוא ראה אותה נסחפת לעבר השוניות בקצה האי, ואז איבד אותה מעיניו.
הגרסאות של העדות שלו לא מתאימות זו לזו. לפי גרסה אחת, הספינה התקרבה לכ-400 מטר מהחוף. לפי גרסה אחרת, היא נשארה במרחק של כ-5 קילומטר. באחת כתוב שנסחפה מערבה, ובאחרת מזרחה.
אחר כך סיפרו תושבי האי שמצאו על השוניות ארגזים וחתיכות עץ. בחלק מהגרסאות מוזכרת גם סירה קטנה עם תחתית שטוחה, באורך של כ-9 מטר. אבל שום דבר שנפלט לחוף לא נקשר לקובנהאבן. גם הסירה אבדה אחר כך בים.
**כאן נגמר מה שמתועד. הודעת הרדיו מ-22 בדצמבר היא הדבר האחרון שידוע בוודאות. כל מה שאחריה, כולל הספינה שנראתה ליד האי, הוא עדות שאף אחד לא הצליח לאמת.**
השמועות שבאו אחר כך
במשך שנים המשיכו לצוץ סיפורים חדשים.
דייגים בצ'ילה סיפרו שראו ספינת רפאים עם 5 תרנים. ב-1930 דיווחו מלחים על אוניית משא ארגנטינאית שראו ספינה עם 5 תרנים בזמן סערה. הקברניט שלהם רשם מה אמר כל אחד מהם, ותהה בכתב אם זו רוח הרפאים של הספינה הדנית שאבדה.
ב-1934 אמר קברניט פיני שראה בים מדרום לאוסטרליה שבר עם שם הספינה, אבל לא הצליח להעלות אותו לסיפון.
באותה שנה דיווח עיתון אמריקאי גדול שנמצא בקבוק על אי נידח בדרום האטלנטי, ובתוכו יומן של אחד הצוערים. ביומן נכתב שקרחונים ריסקו את הספינה, והצוות ירד לסירות ההצלה.
זה היה זיוף. מאוחר יותר התברר שעיתונאי דני המציא את היומן, והעתיק קטעים מרומן ספרדי.
ב-1935 דווח על 7 שלדים ושרידים של סירת הצלה, קבורים למחצה בחול על חוף דרום-מערב אפריקה. כמה עיתונים קישרו אותם לקובנהאבן. אף אחד לא הוכיח את זה אף פעם.
למשפחות, כל סיפור חדש פתח את הפצע מחדש. ב-1934 ציטט עיתון בריטי הורים של צוערים שאבדו. "אנחנו יודעים שהבנים שלנו מתים", הם אמרו, "אבל נורא לא לדעת איך, למה ואיפה זה קרה."
הצוללנים ליד האי
בסביבות 2011 ו-2012 חקרו 2 צוללנים שגרים בטריסטן דה קוניה את קרקעית הים מול חופי האי. הם מצאו שרידים של ספינת מפרשים ישנה וגדולה. היו שם 2 עוגנים גדולים, מוט חרטום מברזל, ותוף שבעזרתו המלחים משכו את שרשרת העוגן.
מוזיאון ימי בדנמרק דיווח מאוחר יותר שנמצאו שם גם אותיות מפליז.
זה נשמע כמו תשובה. אבל עד היום אין הוכחה שהשבר הזה הוא הקובנהאבן. המים סביב האי הטביעו לאורך השנים גם ספינות אחרות, ואף אחד עוד לא מצא שם חלק עם השם שלה, או פרט ששייך רק לה.
אז זה מה שיודעים. הספינה יצאה ריקה מבואנוס איירס ב-14 בדצמבר 1928. היא דיווחה שהכול בסדר 8 ימים אחר כך. ואז היא נעלמה עם כ-60 איש. כל השאר, הספינה שנראתה מהאי, השלדים באפריקה, השבר בקרקעית, עדיין לא אומת.
מסקנות ושאלות פתוחות
יש כמה הסברים. אף אחד מהם לא הוכח.
**אולי היא התנגשה בקרחון.** זה ההסבר שחוזר הכי הרבה בסיפורים הדניים והבריטיים. הדרך שלה עברה רחוק בדרום, במים שקרחונים נסחפים בהם. בחושך או בערפל, התצפיתן יכול לראות קרחון רק כשכבר מאוחר מדי. ספינה שנקרעה יכולה לטבוע תוך דקות, לפני שמישהו מגיע לסירות. הבעיה: טביעה כזאת משאירה בדרך כלל משהו צף. החיפושים לא מצאו שום דבר.
**אולי היא התהפכה בסערה.** היא הפליגה ריקה, בלי מטען בבטן. ספינות מפרש גדולות צריכות משקל נמוך בבטן, מטען או נטל, כדי לא להתהפך. בלי מספיק משקל, משב רוח חזק ופתאומי על כל כך הרבה מפרשים יכול היה להפיל אותה על הצד. הבעיה: היו לה מכלים שאפשר למלא במים בתור נטל, וקברניט מנוסה הכיר את הסכנה של הפלגה בלי מטען. לא נשאר שום מסמך שמראה כמה נטל היא לקחה בהפלגה הזאת.
**אולי היא הספינה שנראתה ליד טריסטן דה קוניה.** התיאור מתאים: 5 תרנים, גוף שחור, פס לבן. אם כך, היא שרדה אסון כלשהו, נסחפה חודש שלם עם תרנים שבורים, ובסוף טבעה ליד האי. הבעיה: הספינה נראתה 4 שבועות אחרי הודעת הרדיו האחרונה, הגרסאות של העדות סותרות זו את זו, ושום דבר שנמצא באי לא הוכח כשלה. השבר שהצוללנים מצאו לא זוהה.
**אולי חלק מהצוות הגיע ליבשה בסירת הצלה.** השלדים שנמצאו בדרום-מערב אפריקה ב-1935 גרמו לכמה אנשים להאמין בזה. הבעיה: אף אחד לא הראה שלסירה או לעצמות יש קשר לקובנהאבן. והיומן שנראה כאילו הוא תומך בסיפור הזה התברר כזיוף.
אפילו המספר הכי בסיסי שנוי במחלוקת. מקורות דניים מדברים על 59 או 60 איש על הסיפון, מתוכם 45 צוערים. כמה מקורות באנגלית נותנים מספרים גבוהים יותר, עד 75. להבדל הזה אין הסבר עד היום.
נשארות שאלות. למה לא נשלחה קריאת מצוקה, אם היה לספינה רדיו? האם היא טבעה בלילה של ה-22 בדצמבר, או חודש אחר כך ליד אי בודד? והאם השבר מול טריסטן דה קוניה הוא הקבר שלה, או של ספינה אחרת?
עד שמישהו יצליח לתת שם לשבר הזה, ספינת המפרשים הגדולה של זמנה נשארת נעדרת, יחד עם כל מי שהיה עליה.