לוך נס: מה הראיות באמת אומרות
בואו אל לוך נס בבוקר דומם ותבינו, בגוף עוד לפני שתבינו בשכל, מדוע הסיפור הזה מעולם לא מת. המים שחורים. לא כחולים, לא אפורים, אלא שחורים עמוקים וספוגי כבול הבולעים מטבע שנופל אליהם בתוך פחות מחצי מטר מן הפני שטח. האגם משתרע עשרים ושלושה מייל לאורך העמק הגדול, וצולל במקומות מסוימים ליותר ממאתיים ושלושים מטר, ומכיל יותר מים מתוקים מכל האגמים של אנגליה וויילס גם יחד. עמדו על החוף מתחת למגדלים ההרוסים של טירת אורקהארט, כשהרוח שוככת ופני המים הופכים לזכוכית, והצד הרחוק של האגם כמו נושם. משהו זע בקצה שדה הראייה. אתם מפנים את הראש, והוא כבר איננו. אלף וחמש מאות שנה בני אדם מפנים את מבטם אל אותה תנועה ושואלים את אותה שאלה, והאגם מעולם לא ענה עליה במפורש.
הדיווח העתיק ביותר הרשום הוא עתיק בהרבה ממה שהתיירים מדמיינים. במאה השביעית תיאר אב-מנזר אירי בשם אדומנאן, שכתב את קורות חייו של הקדוש קולומבה כמאה שנה לאחר מותו, מפגש מסביבות שנת 565. קולומבה נתקל בפיקטים הקוברים אדם על גדות נהר נס, ולדבריהם חיית מים תפסה אותו והתעללה בו בזמן שחייה. כאשר נשלח אחד מנזיריו של קולומבה, לוגנה מוקומין, אל תוך הנהר להביא סירה, זינקה עליו החיה בשאגה ובפה פעור. הקדוש הרים את ידו, עשה את אות הצלב, וציווה על החיה לבל תוסיף להתקדם, והיא נמלטה. זהו סיפור נפלא, וכמעט בוודאות סיפור דתי, נס שנכתב כדי להציג את כוחו של קדוש, המתרחש בנהר ולא באגם. אך הוא מלמד אותנו שהמים נושאים מוניטין כבר זמן רב מאוד.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם