אורות לאבוק: המבנים הזוהרים מעל טקסס שמדענים ראו וחיל האוויר לא הסביר
בערב של 25 באוגוסט 1951 ישבו כמה גברים בחצר אחורית בלאבוק, עיר במישורים השטוחים של מערב טקסס, בארצות הברית.
הם היו מרצים בקולג' הטכני המקומי: גיאולוג, מהנדס כימיה, ראש המחלקה להנדסת נפט, ולפחות עוד אחד. זה היה לילה חם. הם שתו תה ודיברו על העבודה. לפי אחד התיאורים, הנושא היה מטאוריטים זעירים.
בסביבות 9 בערב עבר משהו מעל הראשים שלהם.
זה היה מבנה של אורות. בין 15 ל-30 אורות, התיאורים שונים. הם היו בצבע כחול-ירקרק, רכים יותר מכוכבים אבל גדולים יותר. הם היו מסודרים בקשת, כמו האות V פתוחה. הם לא השמיעו שום קול.
הם חצו את כל השמיים בתוך כמה שניות ונעלמו.
הגברים הסתכלו זה על זה. אף אחד מהם לא ידע להגיד מה זה היה.
בערך שעה אחר כך זה קרה שוב. אותם אורות, אותו שקט. הפעם הם לא היו בשורה מסודרת, אלא מפוזרים.
מה התעלומה
זה המקרה שנקרא "אורות לאבוק".
במשך כשבועיים, בסוף הקיץ של 1951, נראו שוב ושוב קבוצות של אורות זוהרים חוצות את שמי הלילה מעל לאבוק. העדים הראשונים היו מדענים. סטודנט צילם אותם 5 פעמים. חיל האוויר האמריקאי שלח את החוקר הראשי שלו לעצמים מעופפים לא מזוהים, והוא חזר עם תשובה.
השאלה היא אם התשובה הזאת נכונה. מדענים שהיו שם אמרו שלא. והתמונות לא הוסברו עד היום.
באותו לילה, 560 קילומטר משם
המרצים לא היו היחידים שראו משהו באותו לילה.
לפי מה שכתב מאוחר יותר החוקר של חיל האוויר עצמו, כ-560 קילומטר מערבה, באלבקרקי שבמדינת ניו מקסיקו, ראו גבר ואשתו עצם גדול עובר מעליהם בשקט. הוא היה בצורת כנף. לאורך הקצה האחורי שלו היו 6 עד 8 זוגות של אורות כחלחלים. הגבר עבד במעבדה שעסקה בנשק גרעיני, והיה לו סיווג ביטחוני גבוה. החוקר ראה בזה סימן לכך שמדובר בעד זהיר.
בערך שעה אחר כך, ליד לאבוק, אשתו של חוואי בגמלאות אמרה שראתה עצם שקט מחליק מעל הבית שלה, עם זוגות של אורות כחלחלים לאורך הקצה האחורי.
באותו לילה ראו זוג אחר מלאבוק קבוצות של אורות עוברות מעליהם. קבוצה שלישית הסתובבה נמוך מעל הבית שלהם. הפעם הם יכלו לראות ולשמוע מה זה: ציפורים. חופמים, סוג של ציפור שחיה ליד מים.
כדאי לזכור את הפרט הזה. הוא יהיה חשוב.
המרצים מנסים למדוד
המרצים עשו מה שמדענים עושים. הם סיפרו לעיתון המקומי, והתחילו לצפות בשמיים.
בשבועות שאחרי, לדבריהם, הם ראו את האורות עוד כ-12 פעמים. האורות תמיד עפו מצפון לדרום. הם ניסו לחשב את המהירות. הם הציבו 2 צוותים עם מכשירי קשר, במרחק זה מזה, כדי שכל צוות ירשום את הזווית של האורות באותו רגע בדיוק, ואז אפשר יהיה לחשב את הגובה. זה לא עבד טוב. הם אף פעם לא קיבלו גובה אמין.
ב-5 בספטמבר 1951 היו כמה מהמרצים שוב יחד, והפעם גם מרצה למתמטיקה. אחד העדים באותו לילה תיאר 12 עד 15 אורות, כחול-ירקרקים, זוהרים קצת, עגולים לגמרי, כל אחד בגודל של צלחת.
באחד הלילות עבר מבנה של אורות מעל שכבה דקה של ענן. הענן נתן להם משהו למדוד לפיו. חוקר מאוחר יותר רשם את התוצאה: אם הענן היה בגובה של כ-600 מטר, האורות נעו במהירות של יותר מ-950 קילומטר לשעה.
המספר הזה טוב רק כמו ההערכה של גובה הענן. אבל זה הרבה יותר מהר מכל ציפור.
הסטודנט עם המצלמה
בערב של 30 באוגוסט 1951 היה סטודנט שנה ראשונה מאותו קולג' בחצר האחורית של ההורים שלו. קראו לו קרל הארט הבן. מקור אחד נותן את התאריך 31 באוגוסט.
הוא ראה מבנה של 18 עד 20 אורות לבנים בצורת V עובר מעליו. הוא הביא את המצלמה שלו, קודאק 35 מ"מ.
האורות חזרו. הוא צילם 2 תמונות. אחר כך עבר עוד מבנה, והוא צילם עוד 3.
בתמונות רואים שורות של נקודות בהירות על רקע שמיים שחורים, מסודרות בקשת.
הוא מכר אותן לעיתון המקומי ב-10 דולר. תוך כמה ימים הן הודפסו בכל הארץ. באפריל 1952 פרסם אותן המגזין הארצי "לייף", בכתבה ארוכה על צלחות מעופפות.
החוקר מגיע
באותה תקופה היה לחיל האוויר משרד קטן שאסף דיווחים על עצמים מעופפים לא מזוהים. החוקר הראשי שלו היה סרן בשם אדוארד רופלט. בסוף ספטמבר 1951 הוא טס ללאבוק.
הוא ראיין את המרצים. הוא ראיין את הסטודנט. הוא דיבר עם עדים אחרים. עד אז כבר מאות אנשים בעיר אמרו שראו את האורות.
הוא שם לב לדבר אחד. מעט מאוד מהעדים האלה ראו משהו לפני שקראו על המרצים בעיתון.
אדם מעיירה קרובה הציע תשובה: חופמים. ב-1951 התקינו בלאבוק פנסי רחוב חדשים, מסוג שנותן אור חזק. הרעיון היה פשוט. להקת ציפורים עפה נמוך מעל העיר בלילה. הבטן הלבנה שלהן קולטת את האור מלמטה וזוהרת. מהקרקע זה נראה כמו מבנה של אורות שנע בשקט.
היה לזה גיבוי. ב-31 באוגוסט ראה חקלאי מקומי ציפורים עפות מעל קולנוע פתוח לרכבים, והבטן שלהן מוארת מהאורות. והזוג מ-25 באוגוסט ראה בדיוק את זה, מקרוב.
חיל האוויר קיבל את הסבר הציפורים לגבי הרבה מהמקרים. החוקר גם חשב שחלק מהדיווחים, כמו העצם בצורת כנף, היו אולי מפציץ ניסיוני של חיל האוויר עצמו, שנבנה בצורה של כנף. אבל הוא לא הצליח להסביר למה אף אחד לא שמע את המנועים שלו.
המדענים שאמרו לא
לא כולם קיבלו את הציפורים.
ראש המחלקה לביולוגיה בקולג' אמר שהאורות לא יכלו להיות חופמים. פקח של רשות הטבע הסכים איתו. לדבריהם, חופמים עפים לאט יותר ממה שנראה, ובקבוצות קטנות, לא במבנים של 20 או 30.
גם המרצים שראו ראשונים את האורות דחו את ההסבר. אחד העדים אמר שהעצמים היו גדולים מדי ומהירים מדי בשביל כל ציפור.
ואז היו התמונות. הצלם הראשי של העיתון ניסה לשחזר אותן. הוא יצא בלילה וצילם ציפורים שעפו מעל הפנסים החדשים. הוא לא הצליח לקבל שום דבר שדומה לתמונות של הסטודנט.
חיל האוויר שלח את התמונות למעבדה שלו בבסיס במדינת אוהיו. התוצאה הייתה משיכת כתפיים. החוקר אמר לעיתונאים שהתמונות "לא הוכחו כזיוף, אבל גם לא הוכחו כאמיתיות".
והמרצים עצמם העלו עוד בעיה. בתמונות האורות מסודרים בצורת U. מה שהם ראו היה V. כמה קוראים מלאבוק כתבו ל"לייף" אחרי הכתבה ואמרו אותו דבר: האורות בתמונות לא נראים כמו מה שהם ראו.
התשובה שאף אחד לא שמע
ב-1956 פרסם החוקר ספר על השנים שלו בתפקיד. הוא הקדיש לאורות לאבוק פרק שלם.
הוא כתב שהאורות של המרצים "זוהו בוודאות" כ"תופעת טבע רגילה שקל להסביר".
אבל הוא לא כתב מה התופעה. הוא כתב שהבטיח למדען שפתר את זה שלא יגלה את השיטה. אז התשובה הרשמית קיימת, אבל היא אף פעם לא פורסמה.
**כאן נגמר מה שמתועד. האורות של המרצים הוכרזו כפתורים, אבל הפתרון לא פורסם אף פעם. והתמונות של הסטודנט לא נפתרו בכלל.**
מסקנות ושאלות פתוחות
לפי ארכיונאי של הקולג', עד שנות ה-70 כמעט כל העדים, כולל המרצים, הפסיקו לתת ראיונות. יותר מ-40 שנה אחרי אותו קיץ, הסטודנט אמר לחוקר שהוא עדיין לא יודע מה צילם.
אלה ההסברים שמופיעים בתיעוד.
**ציפורים שמוארות מפנסי הרחוב החדשים.** זו הייתה התשובה של חיל האוויר. זוג אחד ראה ושמע חופמים באותו לילה, וחקלאי ראה ציפורים מוארות מעל קולנוע. הבעיה: ביולוג ופקח אמרו שחופמים עפים לאט מדי ובקבוצות קטנות מדי. צלם העיתון לא הצליח לצלם ציפורים שנראות כמו התמונות.
**מטוס סודי.** החוקר חשד שחלק מהדיווחים, כמו הכנף השקטה מעל אלבקרקי, היו המפציץ בצורת כנף של חיל האוויר עצמו. הבעיה: מפציץ גדול עושה הרבה רעש. אף אחד לא שמע כלום.
**תופעת טבע שאף אחד לא קרא לה בשם.** החוקר כתב שמה שראו המרצים הוסבר, על ידי מדען שהוא לא הסכים לנקוב בשמו. הבעיה: הסבר שאי אפשר לבדוק הוא לא הסבר שהציבור יכול לשפוט. והוא התייחס למרצים, לא לתמונות.
**זיוף.** היו שהציעו שהסטודנט זייף את התמונות. הבעיה: המעבדה של חיל האוויר עצמו לא מצאה לזה הוכחה. והוא המשיך להגיד, כל חייו, שהוא לא יודע מה ראה.
אז השאלות הפתוחות נשארות. מה מצא המדען האלמוני של החוקר? למה התמונות מראות צורה שהמרצים לא ראו? ולמה אף אחד, עם אותה מצלמה ואותם פנסים, לא הצליח אף פעם לצלם עוד תמונה כמו אלה?