תקרית הטיק-טק: היום שבו טייסי חיל הים רדפו אחרי משהו שהפנטגון עדיין מכנה בלתי מזוהה
במשך כמעט שבוע שלם בנובמבר 2004 עקב צוות סיירת הטילים יו-אס-אס פרינסטון אחר עצמים שלא היו אמורים להופיע על מסכיו. הפרינסטון שטה מול חופי דרום קליפורניה וליוותה את קבוצת הקרב של נושאת המטוסים נימיץ בתרגילי ההכנה שקודמים לפריסה. מכ"ם ה-Aegis SPY-1 שלה שודרג זמן קצר לפני ההפלגה והיה מן המשוכללים בצי. במרכז הבקרה הקרבי המוחשך החל מפעיל המכ"ם הבכיר קווין דיי לראות החזרים שלא ידע להסביר.
המגעים הראשונים הופיעו סביב ה-10 בנובמבר. הם הגיעו בקבוצות, בגובה של כ-80 אלף רגל, הרחק מעל כל תנועה אזרחית או צבאית באזור. הם שהו בגובה הזה זמן מה, ואז, לפי המפעילים שצפו בהם, ירדו לעבר האוקיינוס בקצב שלא התאים לשום כלי טיס שמישהו על הסיפון ידע לנקוב בשמו. ההנחה הראשונה של הצוות הייתה השפויה: הציוד החדש תקול. המכ"ם נבדק וכויל מחדש. העקבות לא נעלמו. בימים שלאחר מכן תיעד דיי עשרות רבות מהם, וקבוצת הקרב החלה להתייחס למגעים כאל בעיית אימון שראוי ליירט.
בבוקר ה-14 בנובמבר עשתה הפרינסטון דבר חריג עם אחת העקבות האלה. שני מטוסי F/A-18F סופר הורנט מנושאת המטוסים נימיץ היו כבר באוויר בטיסת אימון שגרתית, באותות הקריאה פאסט איגל 01 ופאסט איגל 02, והסיירת כיוונה אותם אל מגע במרחק של כ-160 קילומטרים דרומית-מערבית לסן דייגו. במטוס המוביל ישב קומנדר דייוויד פרייבור, מפקד טייסת בלאק אייסס ובוגר בית הספר לנשק אווירי של חיל הים. בשני ישבה סגן-קומנדר אלכס דיטריך. בכל מטוס ישב קצין מערכות נשק במושב האחורי, כך שארבעה אנשי צוות מיומנים טסו אל עבר מה שחיכה שם.
מזג האוויר היה בהיר והשעה הייתה אמצע היום. הדבר הראשון שהצוותים הבחינו בו היה המים. כתם אוקיינוס מתחתיהם געש והלבין, כאילו משהו ממש מתחת לפני השטח מטריד אותו. מעל אותו כתם ריחף עצם לבן וחלק, מאורך, באורך של אולי שנים-עשר מטרים, בצורה שפרייבור יתאר לימים כסוכריית טיק-טק. לא היו לו כנפיים, לא רוטורים, לא מנוע נראה לעין, לא פליטת מנוע ולא סימני זיהוי. הוא החזיק את מקומו מעל המים הגועשים בלי אף אחת מהתנועות שכוח עילוי או הנעה מסגירים בדרך כלל.
פרייבור פתח בירידה סלילית לעברו, חותך את המעגל כדי לקצר את המרחק. תוך כדי הירידה, כפי שסיפר לימים, החל העצם לטפס לקראתו ולשקף את תנועתו, כאילו שניהם נמצאים בצדדים מנוגדים של גלגל בלתי נראה. כשהתקרבו זה לזה, האיץ העצם ונעלם. פרייבור תיאר עזיבה מיידית, מהירה מכל דבר שטס בו או נגדו. דיטריך, ששמרה על גובה מעל היירוט, ראתה את אותה צורה ואת אותה היעלמות.
שניות אחדות אחר כך איתרה הפרינסטון מגע מחדש. הוא לא היה סמוך לנקודת היירוט. הוא ישב בנקודת המפגש שהוקצתה לטייסים מראש, עמדת הסיור הקרבי-אווירי שלהם, במרחק של כ-95 קילומטרים, מרחק שנראה כי העצם חצה בפחות מדקה. עד שהגיעו שני הסופר הורנט לעמדה, המגע נעלם שוב.
סופר הורנט שני הוזנק להמשך הבדיקה. קצין מערכות הנשק שלו, סגן-קומנדר צ'אד אנדרווד, נעל את מצלמת האינפרא-אדום מסוג ATFLIR על עצם ותיעד כתשעים שניות של וידאו. הקטע הזה מוכר היום כ-FLIR1. נראית בו צורה חיוורת וחסרת פרטים, בלי חתימת חום, נעולה בכוונת, ובסוף ממש היא חומקת אל מחוץ למסגרת משמאל. אנדרווד מעולם לא ראה את העצם בעיניו שלו. הוא ראה רק את מה שהחיישן הראה לו.
המטוסים נחתו. דוחות הוגשו. ואז הסיפור נעצר למעשה. לא הייתה חקירה פומבית, לא הודעה לעיתונות ולא מסקנה מוכרזת. במשך שלוש-עשרה שנים הסתובבה התקרית כשמועה בקרב טייסי חיל הים וכמעט בשום מקום אחר.
היא צפה ועלתה ב-16 בדצמבר 2017, כשהניו יורק טיימס דיווח על קיומו של מיזם פנטגון בשם התוכנית המתקדמת לזיהוי איומים אוויריים, ופרסם לצד הכתבה צילומים של חיל הים. פרייבור מסר את גרסתו בשמו המלא. קטע וידאו ששכב בתוך חיל הים למעלה מעשור הפך למסמך ציבורי.
ב-27 באפריל 2020 נקט משרד ההגנה האמריקאי צעד חריג ושחרר רשמית שלושה סרטוני חיל ים, ובהם FLIR1. המשרד אישר שההקלטות אותנטיות ולא נערכו, הסביר שהשחרור נועד להסיר בלבול ציבורי בשאלה אם הן אמיתיות, וקבע במפורש שהתופעות הנראות בהן נותרו בלתי מזוהות.
הנושא עבר משם אל מנגנוני הממשל. הערכה מקדימה שפרסם משרד מנהל המודיעין הלאומי ביוני 2021 בחנה עשרות רבות של דיווחים צבאיים ומצאה שכמעט אף אחד מהם אינו ניתן להסבר בנתונים הזמינים. הפנטגון הקים בהמשך משרד ייעודי, שנקרא בסופו של דבר המשרד לפענוח חריגות בכל התחומים, כדי לרכז ולחקור דיווחים כאלה. ב-2021 דיברה דיטריך בפומבי לראשונה, תיארה את התקרית בתוכנית 60 Minutes ואמרה ששתקה שנים בין השאר מחשש לקריירה שלה.
ב-26 ביולי 2023 חזר פרייבור על עדותו בשבועה בפני ועדת משנה של ועדת הפיקוח של בית הנבחרים. כשנשאל מה ראה, אמר לקונגרס שביצועי העצם היו, במילותיו, הרבה מעבר למדע החומרים וליכולות שהיו לנו באותה עת. כמעט עשרים שנה אחרי הטיסה, שם נעצר התיעוד הרשמי. שום גוף לא זיהה מאז את העצם, ושום גוף לא ביטל את התווית שהוצמדה לו מלכתחילה.
מסקנות ושאלות פתוחות
שני דברים במקרה הזה סגורים. הווידאו אותנטי, וממשלת ארצות הברית אומרת שהעצם שנראה בו לא זוהה. כל השאר הוא ויכוח, והוויכוח הוליד ארבע עמדות מרכזיות, שכל אחת מהן מסבירה חלק מהתיעוד ונתקלת בקושי בשאר.
ההסבר הספקני המוביל שייך לאנליטיקאי מיק וסט, שפרסם שחזורים פריים אחר פריים של FLIR1. לטענתו ההאצה הדרמטית בסוף היא תוצר של מערכת ה-ATFLIR עצמה: המצלמה מסתובבת תוך כדי מעקב, ומטוס קרב מהיר ומתמרן יוצר פרלקסה שיכולה לגרום לכלי טיס רגיל ומרוחק להיראות כמי שחוצה את המסגרת בבת אחת. הוסיפו לכך סנוור אינפרא-אדום ומוזרויות של מכ"ם שזה עתה שודרג, ולפי הקריאה הזאת לא נותר שום דבר אקזוטי. החולשה היא שהטיעון מטפל בווידאו הרבה יותר טוב משהוא מטפל באנשים. אין הוא נותן מענה למה שפרייבור ודיטריך אומרים שראו מטווח קרוב, באור טוב, במשך מה שהם מתארים כדקות ולא כשניות.
תיאוריה שנייה גורסת שכל הפרשה היא שרשרת של זיהויים שגויים רגילים: מטוס רגיל ומרוחק, בלון או ציפור, שנראו בתנאים שהחמיאו להם, על גבי עקבות מכ"ם שהשתבשו בדיוק בגלל הציוד שהצוות עצמו האשים תחילה. חוזקה בפשטותה. חולשתה במידת צירוף המקרים שהיא דורשת, שכן כמה אנשי מקצוע עצמאיים ולפחות שתי מערכות חיישנים נפרדות היו צריכים להיות מוטעים בדרכים עקביות זו עם זו באותו אחר צהריים עצמו, והיא אינה מסבירה עצם שנראה מטווח קרוב בלי משדר, בלי כנפיים ובלי פליטה.
מחנה שלישי, שקט ואסטרטגי יותר, חושד בחומרה סודית: או תוכנית אמריקאית שהצוותים מעולם לא תודרכו עליה, או כטב"ם של יריב. הסבר כזה היה מיישב הן את הביצועים והן את השתיקה. הוא נתקל בפיזיקה: שום כלי טיס ידוע בציבור, אז או היום, אינו מרחף בלי כוח עילוי ואז מאיץ כמתואר. עליו גם להסביר מדוע ממשלה תסמן רשמית את הציוד שלה עצמה כבלתי מזוהה בפרסום ציבורי.
העמדה הרביעית, שמקדמים תומכי עב"מים ואישים לשעבר כמו לואיס אליזונדו, שהיה מקושר בעבר לתוכנית הפנטגון, גורסת שהעצם היה משהו שחורג באמת מן ההנדסה האנושית הנוכחית, ואולי אינו ממקור אנושי כלל. יש הטוענים אף יותר מכך, שכלי טיס כאלה נצפים סמוך למתקנים צבאיים מזה עשורים ומוסתרים במכוון מן הדיווח הציבורי. הקריאה הזאת לוקחת את העדים ואת התווית הרשמית כפשוטם. חולשתה היא העתיקה ביותר בתחום: היא נשענת על עדות ועל קטע קצר ושנוי במחלוקת, בלי שברים, בלי תמונות ברזולוציה גבוהה ובלי דבר שאפשר לשקול או למדוד.
מה שנותר באמת בלתי מוסבר צר יותר משני הצדדים נוטים להודות, ואין זה הווידאו. זו התצפית מטווח קרוב באור יום של ארבעה אנשים שמקצועם הוא זיהוי מהיר של עצמים בשמיים, יחד עם מגע מכ"ם שהופיע מחדש בעמדה שהוקצתה לטייסים במרחק כ-95 קילומטרים רגעים אחדות לאחר מכן. יש הטוענים שיש לפצל את המקרה לשניים, ושייתכן שווסט צודק ברובו לגבי FLIR1 בעוד המפגש החזותי נותר שאלה נפרדת ופתוחה.
השאלות שנותרו ללא מענה הן מעשיות. האם העקבות המקוריות בגובה רב היו עצם אמיתי או תוצר של המכ"ם המשודרג, והאם עדיין אפשר לבחון את הנתונים הגולמיים? מה עלה בגורל ההקלטות והיומנים הנוספים שאנשי צוות טוענים שהיו? מדוע חלפו שלוש-עשרה שנים עד שמשהו מזה הגיע לציבור? ואחרי שימועים בקונגרס, הערכת מודיעין לאומית ומשרד פנטגון ייעודי, מדוע לא הצליח שום גוף להזיז את התיק מן המילה שבה התחיל, כלומר בלתי מזוהה?