כשהפנטגון הודה שהוא לא יודע
אחר צהריים בהיר בנובמבר 2004, כמאה מייל דרומית-מערבית לסן דייגו, צנח מטוס קרב סופר הורנט של חיל הים האמריקאי מטיסת אימון שגרתית אל עבר משהו שאנשי המכ"ם על סיפון הסיירת יו-אס-אס פרינסטון לא ידעו לקרוא בשם. כשבועיים עקב המכ"ם המתקדם של הפרינסטון אחר עצמים שהופיעו בגובה של כשמונים אלף רגל, ירדו אל האוקיינוס בתוך שניות, ואז החזיקו מעמד במקום. סגן-אלוף דייוויד פרייבור, טייס בכיר בכוח המשימה של נושאת המטוסים נימיץ, הופנה אל הקואורדינטות. לפי דיווחו הוא מצא שם גוף אליפטי לבן וחסר כנפיים, בערך בגודל מטוס הקרב שלו, מרחף מעל כתם ים גועש. לא היה לו זרם פליטה, לא רוטור, ולא משטחי היגוי נראים לעין. כשירד אליו בסיבוב, נדמה היה שהעצם מחקה את פנייתו, ואז האיץ והתרחק ונעלם. דקות אחדות לאחר מכן איתר הפרינסטון מגע במרחק של כשישים מייל, סמוך לנקודה שבה תוכננה נקודת המפגש הבאה של הטיסה.
בשל צורתו הלבנה והחלקה כסוכריה קיבל העצם כינוי בקרב אנשי הצוות: ה"טיק-טק". צילום אינפרא-אדום ממטוס שני, שהמריא מאוחר יותר באותו יום, תיעד עצם דומה. במשך יותר מעשור נותר המפגש בעיקר בתוך עולם התעופה הימית, שבו למדו הטייסים שתיאור פומבי של תצפיות כאלה הוא דרך בטוחה לפגוע בקריירה.
זה השתנה בדצמבר 2017. הניו יורק טיימס דיווח על קיומה של תוכנית פנטגון מעטת פרסום בשם "התוכנית לזיהוי איומים אווירו-חלליים מתקדמים", שמומנה בשקט מ-2007 ואילך, ופרסם סרטוני תא-טייס שנודעו לימים כ-FLIR1, GIMBAL ו-GOFAST. בסרטונים עוקבים חיישני חיל הים אחר עצמים שמסתובבים, מאיצים או מחליקים מעל פני הים, בעוד אנשי הצוות המתעדים נשמעים מנסים, ולא מצליחים, לזהות את מה שהם רואים. הפנטגון אישר לאחר מכן שהצילומים הם חומר אותנטי של חיל הים ושמעולם לא אושרו רשמית לפרסום. תוך שבועות עבר הנושא משולי העיתונות אל העמוד הראשון, וחברי קונגרס החלו לדרוש דין וחשבון רשמי.
הדין וחשבון הגיע ב-25 ביוני 2021, כשמשרד מנהל המודיעין הלאומי פרסם הערכה מקדמית בת תשעה עמודים על מה שכינה "תופעות אוויריות בלתי מזוהות". המסמך סקר 144 דיווחים שהגישו אנשי ממשל אמריקאים, רובם המכריע טייסי חיל הים, בין 2004 ל-2021. הממצא המרכזי היה חד. מתוך 144 המקרים יכלו החוקרים להסביר בביטחון בדיוק אחד: בלון גדול שהתרוקן מאוויר. 143 הנותרים נותרו בלתי פתורים. במקום להציע תשובה אחת, פרסה ההערכה קטגוריות שאליהן עשויים הדיווחים ליפול בסופו של דבר: פסולת אוויר כמו ציפורים, בלונים ושקיות ניילון; תופעות אטמוספריות טבעיות; תוכניות פיתוח מסווגות של ממשלת ארצות הברית או של התעשייה; מערכות שהפעילה מעצמה יריבה כמו רוסיה או סין; וסל שיורי לכל היתר. נכתב בה שלא נמצאה ראיה למקור חוץ-ארצי, וכן שלא נמצאה ראיה לפריצת דרך של מעצמה זרה. עוד סומנו בה 18 מקרים שבהם נראו עצמים עומדים במקומם מול רוחות עזות בגובה, מתמרנים בפתאומיות, או נעים במהירות ללא אמצעי הנעה נראה. הסיבה שניתנה להימנעות מהכרעה הייתה איכות הנתונים: דלים, לא עקביים, ולעתים קרובות נאספו במכשירים שנועדו לעקוב אחר מטוסים ולא לאפיין עצמים בלתי מזוהים.
במקום לסגור את התיק, הרחיב אותו הממשל. ביולי 2022 הקים הפנטגון את "משרד יישוב האנומליות בכל התחומים", המוכר כ-AARO, והטיל עליו את האחריות לאסוף ולנתח דיווחים מכל רחבי הצבא וקהילת המודיעין. גם הלשון השתנתה: המילה "אווירי" הוחלפה ב"אנומלי", והרחיבה רשמית את סמכות המשרד גם לעצמים המדווחים בחלל ומתחת למים, ולא רק באוויר. הקונגרס אף יצר הגנות משפטיות לאנשי מערכת שיבחרו לדווח, והסיר בכך חלק מן הסיכון המקצועי ששימר את השתיקה במשך עשורים.
נאס"א בחרה בדרך נפרדת. היא כינסה צוות מחקר עצמאי של שישה-עשר מדענים, מהנדסים ומומחי נתונים, בראשות האסטרופיזיקאי דייוויד שפרגל, ופרסמה את ממצאיו בספטמבר 2023. הדוח נמנע במכוון מהשערות על מקור והתרכז במצב הראיות: תמונות מטושטשות, מטא-דאטה חסרה, חיישנים לא מכוילים, היעדר שרשרת ראיות מסודרת, ותצפיות שנקלטו בציוד שנבנה למשימות אחרות לגמרי. ההמלצה הייתה שהתחום יוכל לעבור מאנקדוטה למדע רק באמצעות תצפית שיטתית ייעודית וצינורות דיווח טובים יותר, כולל מן התעופה האזרחית. המנהל ביל נלסון סיכם את התוצאה בזהירות: הצוות לא מצא ראיה לכך שהתופעות הן ממקור חוץ-ארצי, וגם לא יכול היה לומר מה הן היו.
בחודש שלאחר מכן התרחשה העימות הפומבי החריף עד כה. בשימוע של ועדת משנה בקונגרס ב-26 ביולי 2023 תיאר פרייבור בשבועה את מפגש 2004. הטייס לשעבר ראיין גרייבס העיד שצוותי אוויר שהתאמנו מול החוף האטלנטי נתקלו בעצמים בלתי מזוהים בתדירות כזאת בין 2014 ל-2015, עד שהדיווח עליהם הפך שגרתי. העד השלישי משך את הכותרות. דייוויד גראש, קצין מודיעין לשעבר בחיל האוויר שעסק בנושא עבור שני גופי פנטגון, אמר למחוקקים שבמסגרת תפקידו הרשמי נמסר לו על תוכנית בת עשרות שנים לאיסוף ולהנדסה לאחור של כלי טיס ממקור לא-אנושי, ושהממשל מחזיק במה שכינה "ביולוגיים לא-אנושיים" שחולצו מהם. הוא אמר שמסקנותיו נשענות על ראיונות עם כארבעים עדים שנערכו לאורך ארבע שנים. הוא גם הצהיר במפורש שלא ראה בעצמו שום כלי טיס או גופה, וסירב שוב ושוב למסור פרטים בשימוע פתוח, באומרו שיוכל להרחיב רק במתקן מסווג. טענותיו נותרו בלתי מאומתות.
ב-מרץ 2024 פרסם AARO את הכרך הראשון של סקירה היסטורית המכסה את מעורבות ממשלת ארצות הברית בנושא מ-1945 ועד היום. מסקנותיה היו נחרצות. החוקרים דיווחו שלא מצאו ראיה אמפירית לכך שתופעה בלתי מזוהה כלשהי מייצגת טכנולוגיה חוץ-ארצית, לא תוכנית הנדסה-לאחור סמויה המוסתרת מהקונגרס, ולא חומר חוץ-ארצי מאומת. דגימת מתכת שסביבה נרקמו שמועות ארוכות כאילו היא מתוצרת חייזרית נבדקה ונמצאה ארצית ורגילה. עוד טען הדוח שאגדת החילוץ ניזונה במידה רבה מ"דיווח מעגלי", לולאה סגורה שבה אותן טענות חוזרות הלוך ושוב בין מספר קטן של אנשים, ושמנכ"לים ומנהלי טכנולוגיה בחברות שהעדים נקבו בשמן הכחישו לפרוטוקול שאי פעם טיפלו בחומר כזה. עדים כנים רבים, הציע AARO, נתקלו בתוכניות אמריקאיות אמיתיות אך מסווגות והסיקו מהן מסקנה שגויה.
מאז ממשיך AARO לפרסם דוחות תקופתיים. רוב המקרים החדשים נפתרים כבלונים, רחפנים, ציפורים, מטוסים, מערכי לוויינים או שיבושי חיישנים. מספר קטן יותר נסגר ללא הסבר, לרוב משום שאין די נתונים לעבוד איתם. שלושת סרטוני חיל הים שפורסמו ב-2017 מעולם לא הוסברו רשמית.
מסקנות ושאלות פתוחות
כמה הסברים מתחרים על השארית, ולכל אחד מהם יש דובר מתועד וחולשה מסוימת.
העמדה הרווחת ביותר, שאותה מציגים צוות המחקר העצמאי של נאס"א ורוב המדענים העוסקים בתחום, גורסת שמדובר בעצמים רגילים ובאפקטים של מכשור שנקראו לא נכון בתנאים קשים. חוזקה הוא ההיסטוריה שלה: מקרה מפורסם אחר מקרה מפורסם נפל בפניה. חולשתה היא שהיא מתפקדת הכי פחות טוב דווקא היכן שהראיות הטובות ביותר, בקומץ המקרים שבהם היו כמה חיישנים עצמאיים וצופים מנוסים.
גרסה ממוקדת יותר של הטיעון הזה מגיעה מאנליסטים כמו מיק ווסט, שייחס את הסיבוב הנראה בסרטון GIMBAL לתנועת מנגנון הגימבל של המצלמה עצמה, ואת המהירות הנראית של העצם ב-GOFAST לאפקט פרלקסה, בחישוב שהראה שהוא נע לאט יחסית. החוזק כאן הוא שהניתוחים ניתנים לשחזור מתוך הצילומים שפורסמו. החולשה היא שצילום לבדו אינו מתמודד עם מסלולי המכ"ם ועם עדויות ראייה שנלוו לחלק מן המפגשים.
השערת המעצמה הזרה הועלתה בהערכת 2021 עצמה וחזרה בפי כמה חברי קונגרס. חוזקה הוא שאין היא דורשת פיזיקה לא מוכרת. חולשתה היא שאף מדינה יריבה לא חשפה יכולת כזאת בעשרים שנה, ולא ברור מדוע תבחן אותה שוב ושוב מעל כוחות נושאות מטוסים אמריקאיים.
השערת התוכנית המסווגת מרכזית לממצאי AARO עצמו: אנשי מערכת אמריקאים מזהים לא נכון חומרה אמריקאית. חוזקה תיעודי, נשען על ארכיונים ועל ראיונות עם אנשים ששמם ידוע. חולשתה היא שאין היא מסבירה בקלות את מאפייני התעופה שדווחו ב-18 המקרים המסומנים.
לבסוף, יש הטוענים, ובראשם דייוויד גראש, שקיימת תוכנית חילוץ והנדסה לאחור שהוסתרה מהקונגרס. תיאוריה אחת גורסת שההכחשות הרשמיות הן עצמן חלק מאותה הסתרה. חוזקה של קריאה זו הוא שהיא מסבירה את התמדת הטענות בקרב אנשים בעלי סיווג ביטחוני. חולשתה המכרעת ראייתית: היא נשענת על עדות מכלי שני שאיש מבחוץ לא הצליח לאמת, והחברות שנקבו בשמן הכחישו זאת לפרוטוקול.
מה שנותר בלתי מוסבר צר יותר ממה שהכותרות מרמזות, אבל הוא אמיתי. מתוך 144 מקרים שנסקרו, 143 נותרו פתוחים. בשמונה-עשר מהם דווחה תנועה שהחוקרים לא הצליחו להתאים לשום כלי טיס מוכר. שום פרסום פומבי לא יישב בין עדותם המושבעת של טייסים מעוטרים לבין מחקרים ארכיוניים שלא מצאו דבר.
השאלות הפתוחות נובעות מן הפער הזה. מדוע ממשל בעל רשת החיישנים המשוכללת ביותר בעולם לא הפנה אותה פשוט לאיסוף נתונים מכוילים ומכוונים על הבעיה? כיצד יש לשקול עדות ראייה מושבעת של צופים מיומנים מול מחקר תיעודי הסותר אותה? האם סיווג החומר הרלוונטי משקף שיקולי ביטחון לאומי אמיתיים, או שהוא גם מגן על מוסדות מפני מבוכה? ואם התשובה תתברר כתערובת, רובה שגרתית עם שארית עיקשת וחריגה, האם יהיו אי פעם הכלים להבחין בין השתיים? העמדה הניתנת להגנה במידה הרבה ביותר היא עדיין המספקת פחות מכול, והיא כיום גם העמדה הרשמית: איש עדיין אינו יודע מה הם היו.