הסרט המצויר ששלח 700 ילדים לבית החולים
בשש וחצי בערב, ב-16 בדצמבר 1997, ברחבי יפן, בערך ארבעה מיליון בתי אב עשו את הדבר הכי רגיל שאפשר לדמיין. הם הדליקו את הטלוויזיה כדי לצפות בפוקימון. הסדרה היתה תופעה, המשחקים היו תופעה, וזה היה פרק שלושים ושמונה, סיפור בשם דנו סנשי פוריגון, שתרגומו בערך לוחם המחשב פוריגון. בו מתכווצים אש, מיסטי וברוק ונוסעים אל תוך רשת מחשבים כדי לעצור את צוות רוקט. במשך כעשרים דקות זה היה בדיוק הבידור הבהיר, הקדחתני וחסר הפגיעה שמיליוני ילדים התיישבו מולו אחרי בית הספר והארוחה.
ואז, כעשרים דקות פנימה, בסביבות 6:51 בערב, פיקאצ'ו השתמש בהתקפת הרעם שלו כדי להשמיד גל של מה שהיו, בסיפור, טילי חיסון וירטואליים. המאיירים תיארו את הפיצוץ בעזרת טכניקה שהתעשייה מכנה פאקה-פאקה, הבזקים מתחלפים של אדום וכחול הממלאים את כל הפריים, החותכים מצבע לצבע בכל פריים בקצב של כשנים עשר הבזקים בשנייה. במשך כארבע שניות ספגו עשרות מיליוני רשתיות צעירות אור אדום וכחול עז, רווי ומהבהב שמילא את כל המסך. ואז, בסלונים בכל רחבי הארץ, ילדים החלו לקרוס.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם