הנסיכים במגדל: 2 אחים שנכנסו למבצר בלונדון ב-1483 ולא יצאו ממנו
בקיץ 1483 אנשים בלונדון יכלו לפעמים לראות 2 ילדים משחקים בגנים של המגדל, המבצר המלכותי הגדול שעל הנהר.
הגדול היה בן 12. הוא היה מלך אנגליה.
הקטן היה אחיו, בן 9.
ככל שעברו השבועות, ראו אותם פחות ופחות. קודם רק מאחורי החלונות. אחר כך מאחורי הסורגים. ואז בכלל לא.
אף אחד לא ראה אותם יותר. ההיסטוריה זוכרת אותם בשם "הנסיכים במגדל".
זו התעלומה במשפט אחד: 2 ילדים מבית המלוכה נעלמו בתוך הבניין השמור ביותר באנגליה, אף אחד לא הוכיח מה קרה להם, ו-2 השלדים הקטנים שאולי שייכים להם לא נבדקו אף פעם בשיטות מדעיות מודרניות.
איך ילד נהיה מלך
באפריל 1483 מת פתאום מלך אנגליה, אחרי מחלה של 3 שבועות בערך. הבן הבכור שלו היה בן 12.
ילד לא יכול לשלוט לבד. המלך המת מינה את אחיו הצעיר, הדוד של הילדים, לשומר הממלכה עד שהילד יגדל. השם של הדוד הזה היה ריצ'רד.
בסוף אפריל נסע המלך הילד ללונדון, להכתרה שלו. הדוד פגש את השיירה בדרך. למחרת בבוקר הוא הורה לעצור את המלווים של הילד. ביניהם היו הדוד של הילד מצד אמו, ואחיו למחצה. שניהם הוצאו להורג ביוני.
הילד הגיע ללונדון בשליטת הדוד.
הוא שוכן במגדל. בזמנו זה היה דבר רגיל. המגדל היה גם ארמון מלכותי, ומלכים נהגו לגור בו לפני ההכתרה.
אמא של הילדים הבינה מה קורה. היא ברחה עם הבן הקטן ועם הבנות למקלט במנזר וסטמינסטר, הכנסייה הגדולה של לונדון. לפי המנהג, אף אחד לא היה רשאי לתפוס אותם שם.
ב-16 ביוני, כשחיילים מקיפים את המנזר, היא הסכימה לשחרר את הבן הקטן. לקחו אותו למגדל, אל אחיו.
הכתר עובר לידיים אחרות
3 ימים אחר כך נדחתה ההכתרה.
ב-22 ביוני הודיע מטיף בדרשה פומבית בלונדון שהילדים אינם חוקיים. הטענה הייתה שאביהם הבטיח להתחתן עם אישה אחרת לפני שהתחתן עם אמם, ולכן הנישואים שלו, והילדים שלו, לא נחשבים.
ב-26 ביוני תפס הדוד את כס המלוכה. ב-6 ביולי הוא הוכתר למלך ריצ'רד השלישי.
הפעם האחרונה שראו אותם
העד הכי טוב שיש לנו הוא מבקר איטלקי שהיה בלונדון באותו קיץ ועזב לפני סוף יולי. הוא כתב את מה שראה ושמע עוד באותה שנה.
הוא תיאר איך העבירו את הילדים לחדרים הפנימיים של המגדל, ואיך ראו אותם פחות ופחות. הוא רשם גם דבר מצמרר. הרופא של הילד הגדול סיפר שהילד מתוודה כל יום ועושה תשובה, כי הוא מאמין שהמוות קרוב.
בסוף יולי היה ניסיון כושל לחלץ את הילדים.
בסתיו כבר אמרו השמועות בכל אנגליה שהם מתים. באוקטובר פרץ מרד. בהתחלה המורדים רצו להחזיר את המלך הילד לכס. ואז, פתאום, הם שינו את המטרה ותמכו במועמד אחר: אציל גולה בשם הנרי טיודור. היסטוריונים רבים רואים בזה סימן שהמורדים האמינו שהילדים כבר מתים.
בינואר 1484 אמר פקיד בכיר של מלך צרפת בכינוס פומבי שהילדים נרצחו.
הדוד מעולם לא ענה על זה בכך שהראה אותם חיים.
**כאן נגמר מה שמתועד. אחרי קיץ 1483 אין שום רישום אמין על אף אחד מהילדים, לא חי ולא מת.**
קרב, מלך חדש, וצעירים שטענו שהם הנסיך
באוגוסט 1485 נהרג הדוד בקרב, והנרי טיודור נהיה המלך הנרי השביעי. הוא התחתן עם האחות הגדולה של הילדים.
ואז הגיעו המתחזים. בשנות ה-90 של המאה ה-15 הופיע באירופה צעיר שטען שהוא הנסיך הקטן, ושהוא הצליח לברוח. הדודה של הילדים, אחות של אביהם, קיבלה אותו כאחיין שלה. ב-1497 הוא נתפס. הוא הודה שהוא לא הנסיך, אלא בן של תושב פשוט מפלנדריה, באזור שהיום שייך לבלגיה. שנתיים אחר כך הוא הוצא להורג.
הסיפור שנהיה הגרסה הרשמית
ב-1502 הוצא להורג אביר ששירת את הדוד, על פשע אחר.
בערך 11 שנה אחר כך כתב סופר ומדינאי אנגלי מפורסם ספר היסטוריה על השנים ההן. הוא כתב שהאביר הזה הודה לפני מותו שרצח את הילדים בפקודת הדוד. לפי הספר, 2 אנשים חנקו את הילדים בכריות בלילה, וקברו אותם למרגלות מדרגות, מתחת לערימת אבנים. אחר כך, כך כתב, כומר העביר את הגופות למקום סודי.
הסיפור הזה נהיה הגרסה המפורסמת. מאה שנה אחר כך הוא עלה על הבמה, במחזה האנגלי הכי מפורסם על הדוד.
אבל שום הודאה כתובה לא נמצאה אף פעם. הסופר היה בן 5 ב-1483, והוא כתב בימי בית המלוכה הבא, זה שהחליף את הדוד.
העצמות מתחת למדרגות
ביולי 1674 פירקו פועלים גרם מדרגות ישן ליד המגדל העתיק ביותר במבצר. כ-3 מטרים מתחת לאדמה הם מצאו ארגז עץ. בתוכו היו שלדים של 2 ילדים.
המלך של אותה תקופה הורה להניח את העצמות בכד משיש לבן במנזר וסטמינסטר. על הכד יש כתובת בלטינית שקובעת, כעובדה, שאלה 2 הנסיכים, שנרצחו בידי דודם.
אם הכומר העביר את הגופות, כמו שכתוב בספר המפורסם, אז העצמות שמתחת למדרגות לא אמורות להיות שלהם.
הבדיקה היחידה
הכד נפתח פעם אחת בלבד, ביולי 1933. הארכיונאי של המנזר, אנטומי ומומחה לשיניים בדקו את העצמות.
הם קבעו שאלה 2 ילדים, אחד בן 12 עד 13 בערך ואחד בן 9 עד 11 בערך. הם העריכו שהשניים קרובי משפחה, לפי שיניים חסרות בשתי הלסתות. האנטומי הצביע גם על כתם אדום על אחת הגולגולות, והציע שהוא נגרם מחנק.
הרבה מהעצמות היו חסרות. בין העצמות נמצאו 3 מסמרים חלודים.
מומחים מאוחרים יותר מתחו ביקורת על הבדיקה. הבודקים יצאו מההנחה שאלה הנסיכים. הם לא ניסו לקבוע אם הילדים היו בנים או בנות. וב-1933 לא הייתה שום דרך לתארך עצמות. באופן עקרוני, הן יכולות להיות ממאה אחרת לגמרי.
הכד נסגר באותו יום. מאז הוא לא נפתח.
2 הארונות האחרים
ב-1789 שיפצו פועלים את הקפלה המלכותית בטירת וינדזור, כ-35 ק"מ מערבית ללונדון. בטעות הם פרצו לקבר של האבא והאמא של הילדים. בחדר קבורה צמוד הם ראו 2 ארונות של ילדים, בלי שמות. הקבר נסגר בלי שבדקו אותם.
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 התבקש אישור להכניס פנימה מצלמה קטנה. הבקשה נדחתה.
מסקנות ושאלות פתוחות
יש 4 הסברים עיקריים. לכל אחד יש ראיות. לאף אחד אין הוכחה.
**הדוד הורה להרוג אותם ב-1483.** זו הדעה של רוב ההיסטוריונים. היה לו מניע: כל עוד הילדים חיים, הם מוקד להתקוממות נגדו, כמו שהראה ניסיון החילוץ ביולי. הוא שלט במגדל. שמועות על מותם התפשטו כמה חודשים אחרי ההכתרה שלו. וכשהאשימו אותו בפומבי, הוא מעולם לא הראה אותם חיים, דבר שהיה עוצר את השמועות מיד. הבעיה: אין שום ראיה ישירה. אין פקודה, אין גופה מזוהה, אין הודאה ששרדה. הסיפור המפורט על הרצח נכתב עשרות שנים אחר כך, בימי המשפחה שלקחה ממנו את הכתר.
**בעל ברית חזק של הדוד עשה את זה, אולי בלי פקודה.** התומך הקרוב ביותר של הדוד באותו קיץ היה דוכס שבגד בו במרד של אוקטובר והוצא להורג. מסמך פורטוגלי ורישום אנגלי מאוחר יותר מציינים את הדוכס הזה כאחראי. הבעיה: הילדים היו שמורים בתוך המגדל. כדי להגיע אליהם צריך היה את העזרה של הדוד. ואחרי הבגידה של הדוכס, היו לדוד כל הסיבות להאשים אותו בפומבי. הוא מעולם לא עשה את זה.
**הנרי טיודור הורה להרוג אותם אחרי 1485.** הוא התחתן עם האחות שלהם, ואחים חיים היו בעלי זכות חזקה יותר לכתר מהזכות שלו. גם הוא מעולם לא חקר מה עלה בגורלם. הבעיה: הוא היה בגלות מחוץ לאנגליה עוד לפני 1483 ועד הקרב ב-1485. השמועות על מות הילדים התפשטו כבר ב-1483, הרבה לפני שהיה לו כוח כלשהו. ואף אחד מהאויבים הרבים שלו לא האשים אותו בזה.
**אחד מהם או שניהם שרדו.** כבר שנים מנהלת חוקרת בריטית פרויקט שמחפש עקבות של הילדים בארכיונים באירופה. זו אותה חוקרת שהובילה את החיפוש שמצא ב-2012 את הקבר האבוד של הדוד. ב-2023 היא פרסמה מסמכים שלדבריה מראים ששני הילדים היו בחיים שנים אחר כך. ביניהם רישום חשבונות מ-1487, שמזכיר פלישה בשם בנו של אבי הילדים. הבעיה: היסטוריונים אחרים אומרים שהמסמכים האלה הם תעמולה שכתבו התומכים של הילדים, ושאף אחד מהם לא מוכיח מי היו הצעירים באמת. ב-2024 פרסם היסטוריון בריטי בכיר הפרכה מפורטת בכתב עת אקדמי, וקבע שתיאוריית ההישרדות לא הוכחה.
מה שנשאר פתוח:
האם העצמות בכד הן בכלל של 2 הנסיכים? תיארוך מודרני ובדיקת די-אן-איי יכולים לענות על זה. השלד של הדוד נמצא ב-2012 וזוהה בדי-אן-איי שנה אחר כך, כך שכבר יש למה להשוות.
מי הם 2 הילדים בארונות בלי השמות בווינדזור?
והאם מישהו יקבל רשות להסתכל? פתיחה של קבר מלכותי דורשת הסכמה גם של הכנסייה וגם של בית המלוכה. עד היום, הכד נשאר סגור.
ייתכן שהתשובה כבר מונחת בקופסת שיש בלונדון. כבר יותר מ-90 שנה אף אחד לא פתח אותה.