מקרה אמיתי
מתועד

הכתב הפרוטו-עילמי: לוחות בני 5,000 שנה מאיראן שאף אחד לא יודע לקרוא

2026-11-21 · · צפנים שלא פוענחו · 6 דקות קריאה

בסוף המאה ה-19 חפרו ארכיאולוגים צרפתים בתל עצום בשושן, עיר עתיקה בדרום-מערב איראן, לא רחוק מהגבול עם עיראק.

התל היה עשוי מאלפי שנים של חורבות, עיר אחת בנויה על גבי הקודמת. עמוק למטה, בשכבות הכי עתיקות, מצאו החופרים 2 לוחות קטנים ושטוחים מחימר.

הם נכנסו בכף היד. על הפנים שלהם היו סימנים שנלחצו לתוך החימר כשהוא עוד היה רך: עיגולים קטנים, חריצים, וסימנים מצוירים מוזרים, בשורות מסודרות.

קראו את התיק החדש ביותר עכשיו, בחינם. רק השאירו מייל.
מייל אחד בשבוע. בלי ספאם, הסרה בלחיצה אחת.

זה היה כתב. אבל זה לא היה שום כתב שמישהו ראה קודם.

בעשרות השנים הבאות חפרו הצרפתים עוד ועוד לוחות כאלה. היום יש בערך 1,600. יותר מ-125 שנה אחרי ש-2 הראשונים יצאו מהאדמה, אף אחד לא מצליח לקרוא אותם.

מה התעלומה

הכתב הזה נקרא הכתב הפרוטו-עילמי. פירוש השם הוא "לפני העילמי", על שם העילמים, עם שחי מאוחר יותר באותו אזור.

השתמשו בו זמן קצר, לפני בערך 5,000 שנה. המקורות נותנים תאריכים קצת שונים: מבערך 3100 או 3200 לפני הספירה עד בערך 2900 לפני הספירה. זה הופך אותו לאחד מכתבי היד הכי עתיקים בעולם.

חוקרים יודעים לקרוא את המספרים שלו. הם יודעים, בערך, על מה הלוחות מדברים: אלה חשבונות. רשימות של סחורות, בעלי חיים ואנשים.

מה שהם לא יודעים לעשות זה לקרוא את המילים. אף אחד לא יודע באיזו שפה דיברו הסופרים. אף אחד לא יודע מה רוב הסימנים אומרים. וזה אחד מהכתבים המעטים בגיל הזה שאף פעם לא פוענחו.

השכן שאפשר לקרוא

כדי להבין למה זה כל כך מתסכל, צריך להסתכל מערבה.

כמעט בדיוק באותו זמן, במסופוטמיה, הארץ שבין הנהרות חידקל ופרת בעיראק של היום, גם עם אחר התחיל לכתוב. הכתב המוקדם שלו נקרא פרוטו-כתב יתדות. ממנו התפתח אחר כך כתב היתדות, הכתב בצורת יתדות שהשתמשו בו 3,000 שנה. בזכות ההיסטוריה הארוכה הזאת, חוקרים יודעים לקרוא די טוב את הלוחות המסופוטמיים המוקדמים.

הלוחות משושן דומים להם מאוד. הם עשויים באותה דרך: מעצבים את החימר ללוח ריק, לוחצים לתוכו סימנים, ובגב הלוח כותבים את הסכום. שניהם שימשו לאותה עבודה: ניהול חשבונות בחברה שבה שלטון מרכזי שלט בסחורות.

גם שיטות הספירה דומות. זו הסיבה העיקרית שאפשר היום לקרוא את המספרים על הלוחות משושן.

אבל הסימנים של הדברים עצמם, הסימנים שהם לא מספרים, שונים. אז השכן נותן מפתח למספרים, ולשום דבר אחר.

לפני הכתב

הסיפור של איך התחיל כאן הכתב חוזר הרבה יותר אחורה.

במשך אלפי שנים, אנשים בכל המזרח התיכון ניהלו רישומים בעזרת אסימונים קטנים מחימר. אסימון אחד סימן כד שמן אחד, או כבשה אחת. בערך שני שלישים מכל האסימונים שנמצאו אי פעם מגיעים משושן.

מאוחר יותר אנשים התחילו לסגור את האסימונים בתוך כדורי חימר חלולים, ולחצו סימנים על הצד החיצוני כדי להראות מה יש בפנים. ואז הם הבינו שהם בכלל לא צריכים את האסימונים. הסימנים על החימר הספיקו.

הלוחות הכי עתיקים מהסוג הזה, בשני האזורים, נושאים רק מספרים. הם נמצאו בכמה אתרים, מסוריה ועד איראן. החוקרים חושבים שהכתב הפרוטו-עילמי והפרוטו-כתב יתדות המסופוטמי צמחו מתוך לוחות המספרים האלה, זה לצד זה, באותן כמה מאות שנים.

מה כתוב בלוחות

אז מה אפשר לקרוא?

הנה לוח אחד משושן, שנמצא היום במוזיאון בפריז, כפי שהחוקרים פענחו אותו. הוא מונה 47 עזים, 8 תיישים, 6 כבשות, 6 אילים, 10 גדיות, 2 גדיים, טלה נקבה אחת וטלה זכר אחד.

כך נקראים רוב הלוחות האלה. ספירות של בעלי חיים. מידות של תבואה. מספרים של עובדים.

הסופרים השתמשו בכמה שיטות ספירה בבת אחת. אחת ספרה בקבוצות של 10. אחת ספרה בקבוצות של 60, כמו הדקות והשניות שלנו. אחת ספרה ב-120. והייתה שיטה נפרדת למדידת תבואה. החוקרים למדו לזהות באיזו שיטה משתמש לוח מסוים לפי הצורה של סימני המספרים.

רוב הלוחות באים משושן. אבל לא כולם. בערך 33 נמצאו בעיר עתיקה אחרת בדרום איראן, 27 באתר בדרום-מזרח, 12 באתר נוסף, 5 באתר במרכז איראן, ואחד בכל אחד מעוד 3 מקומות, אחד מהם ליד הגבול עם אפגניסטן. מישהו הפיץ את שיטת הכתיבה הזאת על פני רוב השטח של איראן של היום.

למה לא פוענח

הפענוחים המפורסמים בהיסטוריה, ההירוגליפים המצריים או הכתב היווני "לינארי B", נשענו על 2 דברים: טקסט ב-2 שפות שאחת מהן ידועה, או ניחוש טוב לגבי השפה שמאחורי הכתב.

לכתב הפרוטו-עילמי אין אף אחד מהם.

אין טקסט דו-לשוני. אף לוח לא מביא את אותו מסר בכתב הזה ובכתב שאפשר לקרוא.

והשפה לא ידועה. כמה חוקרים הציעו שזו הייתה צורה מוקדמת של עילמית, השפה של העם שחי באזור מאוחר יותר. אבל אין לזה שום הוכחה. אף אחד לא יודע מה דיברו בשושן לפני 5,000 שנה.

ויש את הסימנים עצמם. חלקם נראים כמו הדבר שהם מסמנים. רובם לא. הרבה סימנים מופיעים רק פעם אחת בכל האוסף, ולכן אין למה להשוות אותם. במשך עשרות שנים החוקרים אפילו לא הסכימו אם 2 סימנים שנראים דומים הם 2 סימנים שונים, או 2 דרכים לצייר את אותו סימן. רק ב-1974, כשחוקר איטלקי פרסם רשימה מלאה של הסימנים, הייתה מספיק הסכמה כדי להתקדם.

יש גם משהו יוצא דופן במה שהסופרים ציירו. הם ציירו בעלי חיים וחפצים. אבל כמעט אין דמויות של בני אדם, חוץ מ-2 סימנים שבעזרתם ציינו אם עובד הוא גבר או אישה.

הסופרים הרשלנים

ב-2012 הכריז חוקר מאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה על פרויקט חדש. קוראים לו יעקב דאל. הוא עבד על הלוחות האלה כבר יותר מ-10 שנים.

הצוות שלו בנה כיפה, עם מצלמה ברזולוציה גבוהה בראש שלה ו-76 נורות מסביב בצד הפנימי. מניחים לוח מתחת לכיפה ומצלמים אותו 76 פעמים, כל פעם עם אור מכיוון אחר. מחשב מחבר אחר כך את התמונות, כך שכל סימן זעיר בחימר נראה באור ובצל.

התמונות עלו לאינטרנט, כדי שכל אחד יוכל לחקור אותן. היום אפשר לראות ברשת כמעט את כל 1,600 הלוחות.

התמונות החדשות תיקנו עבודות ישנות. כמה חוקרים מוקדמים בלבלו בין סימנים של הכתב הפרוטו-עילמי לבין הסימנים של "עילמית קווית", כתב מאוחר בהרבה ושונה מאוד מאותו אזור.

אבל ככל שדאל הסתכל מקרוב, הוא גילה בעיה שאף אחד לא ציפה לה. הסופרים עשו המון טעויות.

במסופוטמיה מצאו ארכיאולוגים רשימות של סימנים שתלמידי סופרים העתיקו שוב ושוב, ותרגילים. בשושן אין לזה שום זכר. אין רשימות. אין תרגילים. דאל הסיק שהסופרים לא הוכשרו כמו שצריך, ושהטעויות שלהם מקשות מאוד למצוא את הדפוסים הקבועים שמפענח צריך.

הוא הלך רחוק יותר. הכתב, אמר, לא סתם יצא משימוש. הוא התקלקל לאט, עד שכבר לא היה שימושי, ונעלם תוך כמה מאות שנים. הוא קרא לזה כנראה המקרה הראשון בעולם של "קריסת ידע".

ב-2012 הוא אמר שהוא חושב שהצוות שלו "סוף-סוף על סף פריצת דרך". כמה מומחים כינו את זה הייפ עיתונאי. אפילו מילים בסיסיות כמו "פרה" עוד לא היו ידועות.

**כאן נגמר מה שיודעים. את המספרים אפשר לקרוא, הנושא של הלוחות מובן, אבל אף אחד לא קרא אף משפט אחד בכתב הפרוטו-עילמי, ואף אחד לא יודע באיזו שפה הוא נכתב.**

מסקנות ושאלות פתוחות

ב-2020 הודיע ארכיאולוג צרפתי, פרנסואה דסה, שהצוות שלו פענח את "העילמית הקווית", הכתב המאוחר מאותו אזור, שהשתמשו בו בערך בין 2300 ל-1800 לפני הספירה. הם עבדו בעיקר מ-8 כתובות על גביעי כסף, וקראו שמות ותארים של מלכים, למשל מלך של ארץ בשם אוואן.

הצוות גם טען שהעילמית הקווית והכתב הפרוטו-עילמי הישן יותר קרובים מאוד זה לזה.

דאל לא הסכים. הוא אמר שיש ל-2 הכתבים בערך אותו מעט במשותף שיש לכל אחד מהם עם הכתב הסיני הכי מוקדם. הוא גם הטיל ספק בכמה חפצים שהצוות השתמש בהם, מאתר בדרום-מזרח איראן, שלדעתו אולי מזויפים.

אלה העמדות העיקריות.

**השפה הייתה עילמית מוקדמת.** זו הייתה השפה של האזור מאוחר יותר, וזה הופך אותה למועמדת הטבעית. הבעיה: אין שום הוכחה. אף מילה על הלוחות לא הוכחה כעילמית.

**הכתב קשור לעילמית הקווית, שאולי אפשר לקרוא עכשיו.** זו העמדה של דסה, ואם היא נכונה, הכתב המאוחר יכול לפתוח את המוקדם. הבעיה: המומחה המוביל לכתב הפרוטו-עילמי אומר שאין ביניהם כמעט שום דבר משותף, וגם הפענוח של העילמית הקווית עצמו לא התקבל על כולם.

**אולי אף פעם לא יהיה אפשר לקרוא אותו כשפה.** הלוחות הכי עתיקים מכילים רק מספרים וציורים של סחורות, בלי סימן ברור למילים שנכתבו לפי הצליל. הבעיה: דיווח אחד ציטט את החוקר מאוקספורד שאמר שכמה מילים אולי נכתבו בסימנים של צלילים. אם זה נכון, יש שם שפה שמתחבאת איפשהו.

אז השאלות נשארות פתוחות. באיזו שפה דיברו אנשי שושן? האם הסופרים שלהם באמת לומדו כל כך גרוע, עד שהכתב שלהם עצמם התפרק? והאם 1,600 הלוחות, שאפשר לראות עכשיו בכל מסך בעולם, ימסרו את המילה הראשונה שלהם לחוקר, או למישהו שפשוט יסתכל מספיק זמן?

אהבתם את התיק? השאירו מייל וקראו עכשיו את התיק החדש ביותר, בחינם. ובכל יום שישי — התיקים החדשים.
מייל אחד בשבוע. בלי ספאם, הסרה בלחיצה אחת.

שתפו את הכתבה:

תגובות הקוראים (0)
רק מנויים פעילים עם תשלום מאומת יכולים לכתוב תגובות. גישה מלאה