רירן הכוכבים: הריר מהשמיים שהמדע ממשיך להיכשל בזיהויו
בבוקר סתווי וצונן של שנת 2009 עצר מטייל שחצה את אדמות הבור של רמות סקוטלנד מול משהו שלא היה שייך למקום. פזורים על הדשא הרטוב היו גושים של ג'לי חיוור ושקוף, קרירים למגע ורוטטים קלות בכל נגיעה, חסרי צורה משל עצמם ולא שייכים לשום צמח או חיה שידע לנקוב בשמם. באותו לילה נראו כוכבים נופלים. הוא עשה מה שאנשים במצבו עושים כבר קרוב לשבע מאות שנה. הוא הרים את מבטו והניח שרסיס מן השמיים נשר באפלה.
להנחה הזו יש שם מימי הביניים. הרופא האנגלי ג'ון מגדסדן, שחי בערך בין 1280 ל-1361 ושירת בחצרו של אדוארד השני, תיאר בכתביו חומר רירי המונח על פני הקרקע, שהלטינית של זמנו כינתה stella terrae, כוכב הארץ, והמליץ עליו כתרופה למורסות. לוולשים היה מונח משלהם, pwdre ser, שמשמעותו הבוטה היא ריקבון הכוכבים. מילון אנגלי-לטיני משנת 1440 לערך מונה את הצירוף sterre slyme. השם השתנה משפה לשפה, אך הרעיון שמתחתיו נותר יציב: שהג'לי והמטאורים הם דבר אחד, ושמה שבער מעל הראש בלילה נמצא קר וחסר צורה על הדשא עם שחר.
ניצלתם את הקריאות החופשיות שלכם החודש.
פתחו את כל 151 התעלומות המתועדות - ב-6 שפות, בלי פרסומות.
גישה מלאה