מחלת הזיעה: המגפה הטיודורית שהרגה תוך שעות ואז נעלמה
יש שהיו עליזים בסעודת הצהריים ומתים עד ארוחת הערב. השורה הבודדת הזאת, שהוחלקה בחמש מאות שנות סיפור מחדש, היא הדבר האמיתי ביותר שמישהו אמר אי פעם על המחלה שהטיודורים כינו 'הזיעה'. היא לא זחלה. אדם היה יכול לקום בריא, לעבוד בוקר שלם, להתיישב לאכול, ולהיות גופה בטרם הודלקו הנרות. היא החלה, כך אמרו הניצולים, בחרדה חסרת שם, בתחושה שמשהו משתבש נורא, ואחר כך צמרמורת קור עזה כל כך עד שהרעידה את כל הגוף, כאב ראש, כאב הנוקב בצוואר, בכתפיים ובגפיים, ותשישות מוחצת. תוך שעות ספורות פינה הקור את מקומו להיפוכו: זיעה סוחפת ומצחינה שהרוותה את מצעי המיטה והעניקה למגפה את שמה, הלב דוהר, הנשימה מתנשפת, ומעל לכול דחף כובש וקטלני לישון. להיכנע לשינה ההיא היה לעתים קרובות מאוד למות.
מחלת הזיעה האנגלית הכתה חמש פעמים, ואז, כאילו מעולם לא הייתה, חדלה. המגפה הראשונה פרצה בקיץ 1485, בשבועות ממש שבהם צעד הנרי טיודור מניצחונו בבוסוורת' לעבר לונדון וכתר חדש. היא שטפה את הבירה בעוצמה כזאת עד שלפי כמה עדויות המיתה אלפים רבים מבני לונדון בתוך שבועות, נטלה שני ראשי עיר עוקבים ושישה מחברי המועצה בהפרש ימים זה מזה, ואילצה את המלך החדש והחרד לדחות את הכתרתו. מחלה שהגיעה עם בית טיודור תרדוף אותו כל עוד ימלוך. ארבעה גלים נוספים באו, ב1508, 1517, 1528 ו-1551, כל אחד מהם בער בעיר אחר עיר במהירות מפחידה ואז שכך בתוך שבועות, רק כדי לרבוץ דומם שנים לפני שובו ללא כל התראה.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם