הצחוק שסגר את בתי הספר: טנגנייקה, 1962
הגשמים בקושי שככו מעל אגם ויקטוריה בבוקר ה-30 בינואר 1962, כששלוש תלמידות בפנימיית בנות מיסיונרית בכפר קשאשה, במחוז בוקובה של טנגנייקה דאז, החלו לצחוק בכיתה. הצחוק לא היה תגובה לבדיחה. הוא הגיע בגלים שכיפפו את הבנות לשניים, וכשגל אחד חלף בא אחריו גל נוסף. תוך שעות התפשט לבנות שישבו לצדן, ומהן לבנות שלצד ההן, עד שהמורות שעמדו בחזית הכיתה איבדו אותה כליל. במהלך שמונה-עשר החודשים הבאים ירוקן אותו מצב עצמו ארבעה-עשר בתי ספר ויפגע בכאלף בני אדם בפינה אחת של מדינה שהייתה עצמאית פחות מחודשיים.
הכינוי העממי, "מגפת הצחוק", מתאר את ההתפרצות בצורה גרועה. עדים והרופאים שבדקו מאוחר יותר את הנפגעות תיעדו התקפים שבהם התחלפו צחוק ובכי ללא התראה, לצד צרחות, ריצה חסרת מטרה, חוסר שקט, התעלפויות, קשיי נשימה, פריחות על העור וכאב מפושט שהבנות לא ידעו לאתר. אחדות מהנפגעות דיווחו על פחד שמשהו או מישהו רודף אחריהן. התקף בודד יכול היה להימשך משעות אחדות ועד שישה-עשר ימים, בממוצע של כשבוע, ואותה בת יכלה להיתקף שוב אחרי שנראה היה שהחלימה. בין ההתקפים נראו הנפגעות והתנהגו כרגיל. כמעט כולן היו צעירות, בנות שתים-עשרה עד שמונה-עשרה בקירוב, וכל עוד אחז ההתקף בבת, היא הייתה, מכל בחינה מעשית, בלתי-נגישה.
ניצלתם את הקריאות החופשיות שלכם החודש.
פתחו את כל 151 התעלומות המתועדות - ב-6 שפות, בלי פרסומות.
גישה מלאה