הבוקר שבו נקרעה בייג'ינג: הפיצוץ של 1626 שאיש לא הסביר
זה אמצע הבוקר של 30 במאי 1626, בבייג'ינג, בירת סין.
בדרום מערב העיר המוקפת חומה מתחיל לעלות עשן ממתחם של סדנאות. אנשים מצביעים עליו.
ואז, לפי הכתבים שנרשמו אחר כך, נשמע רעם מתגלגל, כאילו משהו כבד נע בשמיים. בתים מתחילים לרעוד. מופיע אור חזק. ואחריו הפיצוץ.
כשהאבק שוקע, שטח של בערך 4 קמ"ר איננו. לא פגוע. איננו.
המתחם היה בית חרושת קיסרי לאבק שריפה, אחד מ-6 שהפעילה מחלקת העבודות הציבוריות. ייצרו ואחסנו בו אבק שריפה, שריונות, כלי ירייה ותחמושת לחיילים ששמרו על הבירה. הוא עמד בערך 3 ק"מ דרומית מערבית לארמון שבמרכז העיר.
מספר ההרוגים הרשום הוא כ-20,000 איש.
ומאותו בוקר ועד היום אף אחד לא הצליח לומר בוודאות מה קרה. זה לא מקרה שבו התשובה ברורה והפרטים חסרים. זה ההפך. הפרטים שרדו בכמות חריגה, וכמה מהם בכלל לא מתאימים למחסן אבק שריפה שהתפוצץ.
מה שהכתבים מתארים
המקור המרכזי מהתקופה הוא עלון ממשלתי רשמי שאסף דיווחים על האסון, יחד עם כרוניקות פרטיות שנכתבו בשנים שאחריו.
הם מתארים את הרצף באותו סדר. קודם רעש מכיוון מסוים, אחר כך רעידה, אחר כך הבזק של אור גדול, ואז הפיצוץ עצמו.
הם מתארים שהקרקע במרכז האתר שקעה ביותר מ-6.5 מטר.
הם מתארים אלפי בתים שהושווו לקרקע בתוך אזור ברוחב של כ-2 ק"מ.
הם מתארים אריה אבן במשקל כ-3 טונות שהועף מעל חומת העיר.
הם מתארים עצים גדולים שנעקרו מהאדמה ונישאו צפונה.
הם מתארים ענן שנשאר בשמיים שעות אחר כך, צבוע בפסים, ולפי אחד הכתבים בצורת פטרייה שחורה.
על הרעש דיווחו מעיירות במרחק של עד 150 ק"מ בכמה כיוונים, ורעידת הקרקע הורגשה במרחקים דומים.
המקורות חלוקים על המרחק שאליו הגיע הרעש. כמה כתבים מדברים על עד 150 ק"מ. לפחות מקור מודרני אחד טוען הרבה יותר. אף אחד לא מדד כלום, וכל מספר מגיע ממישהו שרשם מה שאנשים אחרים סיפרו לו.
הארמון
באותו אביב שיפצו את הארמון שבמרכז העיר, והכתבים אומרים שיותר מ-2,000 פועלים היו על הגגות כשזה קרה. הם הועפו מהם.
הקיסר היה בפנים. הוא רץ מאולם אחד לאחר. לפי הכתבים, השומר היחיד שהיה איתו נהרג בדרך מרעף שנפל.
בנו, יורש העצר, היה בן 7 חודשים. הוא מת זמן קצר אחר כך, והכרוניקות תולות את זה בהלם.
כך איבד הבית המלכותי את יורשו באותו בוקר שבו איבד רובע שלם בבירתו.
החלק שלא מסתדר
והנה הפרט שהחזיק את התיק הזה בחיים 4 מאות שנים.
הכתבים אומרים שרבים מההרוגים נמצאו בלי בגדים. לא שרופים. מופשטים.
הם אומרים שהבגדים ירדו במקום אחר. בעיירה במרחק כ-40 ק"מ צפונית לעיר, מתאר אחד הכתבים ערימות בגדים בחצר בית ספר, מעורבבים עם מטבעות כסף ותכשיטים. בגדים אחרים תוארו כתלויים על עצים בגבעות שממערב לבירה.
כרוניקה אחת מתעדת אישה שישבה באפיריון ברחוב כשהרעש הגיע. גג האפיריון הוסר. כשהתעשתה היא הייתה שלמה, ולא היה עליה כלום.
פיצוץ של אבק שריפה שורף ומעיף. הוא לא מפשיט אנשים ששרדו אותו, ואחר כך מניח את הבגדים שלהם בערימה מסודרת במרחק 40 ק"מ.
אי אפשר לבדוק את זה היום. אבל זה מופיע ביותר מכתב אחד, אצל אנשים שלא הייתה להם שום סיבה ברורה להמציא פרט כל כך ספציפי, ושבתור מוסר השכל הוא חסר תועלת.
הקיסר עונה
בחצר של אותה תקופה, אסון בסדר גודל כזה לא היה עניין הנדסי. זה היה פסק דין של השמיים על האיש שיושב על הכס.
הקיסר היה בן 20, ויצא לו שם שהנגרות מעניינת אותו הרבה יותר מהשלטון. את הממשל ניהלו בפועל אחרים.
הוא פרסם צו פומבי שבו האשים את עצמו, כמקובל, ושחרר 20,000 מטבעות זהב לסיוע לניצולים. האוצר לא באמת יכול היה להרשות לעצמו את זה.
השושלת נפלה 18 שנה אחר כך.
את מי האשימו
אף אחד.
בפועל ניהלו את החצר סריס ארמון רב עוצמה ואומנתו לשעבר של הקיסר. קבוצה של פקידים רפורמיים התנגדה להם, ואחרי הפיצוץ השתמשה הקבוצה הזאת באירוע כהוכחה שהכס איבד את חסד השמיים.
הממצא הרשמי היה שהאסון הוא אירוע שמימי. לא תאונה, לא רשלנות, ולא כישלון של בית מלאכה ממשלתי. אות.
ולכן אף מהנדס לא נחקר. אף מחסנאי לא נעצר. שום רשימת מלאי לא הופקה. הרגע היחיד שבו מישהו היה יכול להיכנס לאתר ולשאול מה היה בו, בוזבז על ויכוח מה השמיים התכוונו לומר.
זה חלק גדול מהסיבה שהתיק עדיין פתוח 400 שנה אחר כך.
כאן נגמר מה שיודעים
כל מה שלמעלה מגיע מכתבים. לא הייתה שום חקירה במובן המודרני. אף אחד לא מדד כלום, אף אחד לא אסף שברים, אף אחד לא חפר באתר כדי לגלות מה עמד במרכזו.
**לא שרד שום רישום של כמות אבק השריפה שהייתה במחסן באותו בוקר. בלי המספר הזה אי אפשר להכריע מה הייתה הסיבה, וזה לא הוכרע.**
כתבות פופולריות היום משוות את הפיצוץ לנשק גרעיני קטן. ההשוואה הזאת אינה מדידה. היא חישוב שנעשה לאחור מתוך התיאורים בכרוניקות, והיא שווה בדיוק כמוהם.
מסקנות ושאלות פתוחות
**זו הייתה תאונה בבית החרושת לאבק שריפה.** הראיות: האתר היה מפעל ומחסן של אבק שריפה, ההרס מרוכז סביבו, והקרקע מתחתיו קרסה. כרוניקות מזכירות טיפול רשלני באבק בסדנאות. הבעיה: אין רישום כמה אבק היה שם, ולכן אף אחד לא יכול להראות שהכמות הספיקה. ופיצוץ כימי לא מסביר בגדים שנעלמו מגופות, ולא בגדים ותכשיטים שנחתו במרחק 40 ק"מ.
**זה היה מטאור שהתפוצץ באוויר מעל העיר.** הראיות: הרעם שהתקרב מכיוון מסוים לפני הפיצוץ, ההבזק, מעגל ההרס הרחב, הענן שנשאר תלוי אחר כך, וגל לחץ חזק מספיק כדי לקרוע בד מגופות. הבעיה: מעולם לא תועדו או נאספו שברים, וזה דורש להניח שגוף מהחלל התפוצץ בדיוק מעל המקום היחיד בעיר שהיה מלא בחומרי נפץ.
**רעידת אדמה שחררה משהו מתחת לאדמה, והוא נדלק.** הראיות: הכתבים ממקמים את הרעידה לפני ההבזק, ובאזור אכן תועדו רעידות אדמה. הבעיה: רעידה חזקה מספיק כדי להיות מורגשת במרחק 150 ק"מ הייתה אמורה לפגוע בכל העיר. ההרס היה מוגבל לאזור אחד.
**זו הייתה סופת טורנדו, והפיצוץ היה רק חלק ממנה.** הראיות: זו ההצעה היחידה שמסבירה בגדים שנישאו עשרות ק"מ ונפלו על עצים ובחצרות, פועלי גגות שהועפו מבניין, וחפצים שהורמו במקום להתנפץ. הבעיה: טורנדו לא מייצר בום אחד שנשמע במרחק 150 ק"מ, והוא לא משטח רובע שלם במעגל.
**הכתבים מוגזמים.** הראיות: הם נכתבו בתוך חצר שהייתה צריכה שלאירוע תהיה משמעות, בתקופת שלטון שכבר נחשבה כושלת. המספר 20,000 הרוגים לא נשען על שום ספירה ששרדה. הבעיה: הפרטים הכי מוזרים, כולל הבגדים, מופיעים ביותר ממקור אחד, והם בדיוק הפרטים שלכותב שממציא אות משמיים אין שום סיבה להמציא.
מה שמוסכם הוא קטן ומוצק. באותו בוקר משהו החריב חלק גדול מבירה מוקפת חומה, הרג מספר עצום של אנשים, ונשמע והורגש במרחק 150 ק"מ.
מה שלא מוסכם הוא כל השאר. והמדידה היחידה שהייתה מכריעה, כמות האבק שהייתה במחסן, לא נרשמה מעולם בידי מי ששרד כדי לכתוב.