היטי מתחת למיקרוסקופ: כיצד ה-DNA סגר את התיק בשקט
בבוקר ה-8 בנובמבר 1951 ירדו שני גברים תשושים במורד קרחון מתחת למֶנְלוּנג לָה, מעבר הרים גבוה על הגבול שבין נפאל לטיבט, כשלפתע חדל השלג שלפניהם להיות ריק. אריק שיפטון, מן המטפסים המנוסים ביותר שפעלו אי פעם בהימלאיה, ובן לווייתו המנתח מייקל וורד בילו שבועות בסריקת דרכי הגישה הדרומיות לאוורסט. עתה, בגובה של בערך 5,000 עד 5,500 מטר, נמתחה לפניהם שורת עקבות על פני השלג הטרי ונעלמה מעבר לקרח. הן היו גדולות. הן היו ברורות. ובברורה שבהן נלחצה אל תוך קרום השלג בוהן רחבה ופרושה, באופן שנראה לשני אנגלים רציונליים הרחק מביתם דומה עד אימה לטביעת רגלו של ענק יחף. השֶׁרְפָּה שליווה אותם, סֶן טֶנְסִינְג, לא היה מוטרד כלל מן השאלה מי הותיר אותן. שיפטון, שלא נשא עמו סרגל, הניח את גרזן הקרח שלו לצד טביעה אחת, הציב את נעלו של וורד לצד אחרת, וצילם ארבע תמונות בטרם יַמֵס אותן השמש.
התמונות ההן חצו את העולם. אחת מהן בפרט, טביעה בודדת עם גרזן קרח לצדה כקנה מידה, פורסמה ב'טיימס' בדצמבר של אותה שנה והפכה לפיסת הראיה הפיזית המפורסמת ביותר שהיטי הניב אי פעם. הנה סוף סוף, כך נדמה, משהו שאפשר למדוד. לא סיפורו של נוסע, לא אגדת נזירים, אלא סימן בשלג שנלכד על סרט צילום בידי אדם שאיש לא פקפק ביכולתו. עבור דור שלם של קוראים היא לא יישבה דבר והלהיטה הכול. אם יצור מסוגל להותיר טביעה כזאת, גבוה על גג העולם במקום שכף רגל אדם כמעט אינה דורכת בו, מי יוכל לומר בוודאות שאיננו קיים?
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם