בדצמבר 1946 עלתה סטודנטית בת 18 בשביל הררי בוורמונט, באור יום, וכמה אנשים ראו אותה. ואז היא נעלמה. מאות אנשים חיפשו, ולא מצאו שום דבר.

ב-11 ביוני 1962 השאירו שלושה אסירים ראשי דמה במיטותיהם וחתרו אל מפרץ סן פרנסיסקו על רפסודה מחמישים מעילי גשם גנובים. שישים וארבע שנים אחר כך אף אחד לא יודע אם טבעו או הגיעו לחוף.

באחר צהריים קפוא של דצמבר 1944 עלה מנהיג הביג בנד המפורסם בעולם למטוס חד־מנועי קטן בשדה תעופה בבדפורדשייר וטס לעבר צרפת. לא נמצאו הריסות, לא גופות ולא אתר התרסקות, והוויכוח על הסיבה נמשך שמונים שנה אחר כך.

מטוס בריטי שחצה את האנדים חתם את המסר בשבע אותיות שאיש לא ידע לקרוא, ואז נעלם לחמישים ואחת שנים. ההר בסוף הסביר את ההתרסקות. את המילה הוא מעולם לא הסביר.

בעשר לפני אחת, ב-8 ביוני 1924, גאולוג שעמד לבדו על הרכס הצפוני של האוורסט ראה שתי נקודות שחורות מטפסות לעבר הפסגה, ואז נסגר הענן. גופה חזרה ב-1999, נעל ובתוכה כף רגל ב-2024, והחפץ היחיד שיכול להכריע את השאלה מעולם לא נמצא.

בבוקר יום ראשון ב-1942 יצא בלימפ של הצי האמריקאי מתוך הערפל ונחת ברחוב בקליפורניה. הקשר פעל, המצנחים היו במקומם, הדלתות היו פתוחות. שני הקצינים שהטיסו אותו נעלמו, ומעולם לא נמצאו.

הרודוטוס כתב שצבא פרסי צעד אל המדבר המערבי של מצרים כדי לשרוף אורקל, ונקבר חי בסופת חול בזמן ארוחת הצהריים. עשרים וחמש מאות שנים אחר כך, לא נמצא ולו חייל מאומת אחד מאותו צבא. שתי טענות מתחרות מכריזות שפתרו את התעלומה, ורוב האגיפטולוגים אינם מקבלים אף אחת מהן.

ב-1912 התרחק ילד בן ארבע מהמבוגרים בביצה בלואיזיאנה ונעלם. שמונה חודשים אחר כך נמצא ילד בדרכים עם איש מלאכה נודד, ושתי אמהות תבעו אותו לעצמן. בית המשפט בחר באחת מהן. תשעים ושתיים שנים אחר כך הוכיחה בדיקת DNA שהוא בחר לא נכון.

היא כתבה שירי זמר-יוצר אישיים בניו יורק שנים לפני שהיה לזה שם, וכמעט אף אחד לא שמע. באוגוסט 1974 כתבה כמה מכתבי פרידה רגועים, העמיסה את הפולקסווגן שלה ונסעה מאן ארבור. לא קוני קונברס ולא המכונית שלה נמצאו מעולם.

בבוקר שבו היה אמור לטוס לאמריקה עשה כותב המילים של מניק סטריט פריצ'רס צ'ק-אאוט ממלון בלונדון ונסע מערבה, כשהדרכון נשאר מאחור. שבועיים אחר כך נמצאה מכוניתו בתחנת שירות ליד גשר הסוורן, מצבר ריק, תצלומי משפחה על המושב. על כל השאר בריטניה מתווכחת כבר שלושים ואחת שנים.

מכונית מרוסקת בכביש חשוך בניו המפשייר. נהג אוטובוס שהציע עזרה ונדחה. תשע עשרה דקות אחר כך הגיעה המשטרה והנהגת נעלמה. עשרים ושתיים שנים אחר כך, הטלפון וכרטיסי הבנק שלה לא נרשמו בשום מקום בעולם.

היא הייתה בת תשע, ובשתיים וחצי לפנות בוקר התלבשה, ארזה תיק ויצאה אל הגשם. נהגים ראו אותה בכביש; כשאחד מהם הסתובב לחזור אליה, היא ברחה אל בין העצים. שנה וחצי אחר כך נחפר התיק שלה עשרים ושישה מייל משם, עטוף בפלסטיק וקבור באדמה.