האוכל על הכיריים, איש לא על הסיפון: ספינת הרפאים של דיאמונד שולס
באור האפור הראשון של 31 בינואר 1921 הרים סי.פי. בריידי, איש תחנת משמר החופים של קייפ האטרס, את משקפתו לעבר דיאמונד שולס - שרטונות החול הטבועים מול צפון קרולינה שדורות של יורדי ים כינו "בית הקברות של האוקיינוס האטלנטי" - וראה משהו שאינו שייך לשם. סקונה אדירה בעלת חמישה תרנים ישבה תקועה עמוק בקרקעית כשכל מפרשיה פרושים, הבד מתוח ומלא רוח, כאילו היא עדיין מתכוונת להגיע לאנשהו. הייתה זו קרול א. דירינג מבאת', מיין - סקונת עץ באורך 255 רגל, שהושקה שנתיים בלבד קודם לכן בידי חברת G.G. Deering ונקראה על שם בן המשפחה - והיא היתה בדרכה הביתה מריו דה ז'ניירו אחרי שמסרה מטען פחם. ארבעה ימים היה הים סוער מכדי שסירה כלשהי תגיע אליה; היא פשוט עמדה שם תחת מלוא מפרשיה, דוממת, בעוד המשברים נושכים בגופה. כשאנשי גוררת החילוץ "רסקיו" טיפסו לבסוף על סיפונה ב-4 בפברואר, לא נותר מי להציל.
מה שמצאו במקום זאת מזין מאה שנות של ויכוח. במטבח, לפי דיווחי העולים לסיפון, עמד אוכל באמצע הכנה - צלעות, מרק אפונה וקפה, בגרסה המצוטטת ביותר. חתולי הספינה עדיין היו על הסיפון, חיים ושלווים. אבל יומן הספינה, מכשירי הניווט, הכרונומטר, המסמכים, תיבות הצוות וחפציהם האישיים, שתי סירות ההצלה והעוגנים הכבדים - כולם נעלמו. מערכת ההיגוי היתה הרוסה: גלגל ההגה מנופץ, בית המצפן מרוסק, ההגה נעקר מציריו ומתנדנד חופשי. אחד-עשר גברים הפליגו בה בפיקודו של קפטן ויליס ב. וורמל, רב-חובל בן 66 עם עשורים של פיקוד בימים פתוחים מאחוריו. כל אחד מהם נעלם, ובמאה השנים שחלפו מאז לא צף מהם דבר - לא גופה, לא סירה, לא פיסת מעיל ים. פחות מכל היתה זו ספינה טרופה ויותר מכל תמונה קפואה: כלי עבודה שנקטע בין רגע רגיל אחד למשנהו, ואז נמסר למזג האוויר כשהקומקום עוד חם.
ניצלתם את הקריאות החופשיות שלכם החודש.
פתחו את כל 151 התעלומות המתועדות - ב-6 שפות, בלי פרסומות.
גישה מלאה