מגילת הנחושת: רשימת האוצרות מים המלח שאיש מעולם לא פדה
בבוקר ה-14 במרץ 1952 סרק צוות בראשות הארכיאולוג הצרפתי אנרי דה-קונטנסון מערה סתומה למחצה במצוקי הקירטון שמעל ים המלח, ליד חורבות קומראן, בשטח שהיה אז בידי ירדן. הארכיאולוגים ניהלו מרוץ שקט מול הבדואים המקומיים, שכבר חמש שנים מצאו - ומכרו - את מגילות ים המלח מהר יותר משחוקר הצליח להגיע אליהן. מערה 3, כפי שסומנה עד מהרה, הניבה עד אז רק כדי אחסון שבורים וכמה קרעי קלף. ואז, בירכתיה ממש, שעונים אל הסלע, תפס אור המנורה שני גלילים של מתכת ירקרקה ומאובנת. כל מגילה אחרת מן המערות האלה כתובה בדיו על קלף או פפירוס, וכמעט כולן מכילות ספרות דתית - מזמורים, ספרי מקרא, ספר הסרך של כת. החפץ הזה, שסומן 3Q15, נחקק בנחושת כמעט טהורה. וכשנחשף לבסוף הטקסט שבו, לא נמצא בו ולו פסוק אחד. הייתה זו רשימת מצאי של אוצר קבור.
במשך שלוש שנים איש לא הצליח לקרוא בה מילה. אלפיים שנות חמצון הפכו את המתכת למשהו שדומה לקליפת ביצה; כל ניסיון לפתוח את הגליל היה מנפץ את הטקסט לרסיסים. הפתרון הגיע ממהנדס, לא מארכיאולוג. ב-1955 שלחו הרשויות הירדניות את הגלילים למכללת מנצ'סטר למדע וטכנולוגיה שבאנגליה, שם ציפה אותם פרופסור ה' רייט בייקר בדבק, והחל ב-1 באוקטובר 1955 פרס אותם ל-23 רצועות קמורות באמצעות להב מסור שעוביו שבריר מילימטר. בתחילת 1956 נגלה הטקסט במלואו: שנים-עשר טורים של עברית פקידותית ותמציתית, המונים כ-64 מקומות מסתור וסכום כולל של כ-4,600 כיכר זהב וכסף. משקלה של כיכר במאה הראשונה שנוי אף הוא במחלוקת, אך בכל המרה סבירה מגיעים הסכומים לעשרות טונות של מתכת יקרה - יש אומדנים המדברים על 26 טונות זהב ו-65 טונות כסף. זהו יותר מכל הון פרטי שאפשר להעלות על הדעת בתקופה ההיא.
ניצלתם את הקריאות החופשיות שלכם החודש.
פתחו את כל 151 התעלומות המתועדות - ב-6 שפות, בלי פרסומות.
גישה מלאה