מגילת הנחושת: רשימת האוצרות מים המלח שאיש מעולם לא פדה
ב-14 במרץ 1952 הגיעה משלחת ארכאולוגית, שסרקה את המצוקים מעל ים המלח, אל עומקה של מערה סתומה למחצה ליד קומראן, בשטח שהיה אז בידי ירדן. בין כדים שבורים, בירכתי המערה שסומנה לימים כמערה 3, נחו שני גלילים של מתכת אכולת קורוזיה. כל שאר מגילות ים המלח נכתבו בדיו על קלף או פפירוס, וכמעט כולן מכילות ספרות דתית. המגילה הזאת, שקיבלה את הסימון 3Q15, נחקקה בנחושת כמעט טהורה — ולא היה בה ולו פסוק אחד.
במשך שלוש שנים איש לא הצליח לקרוא אותה. אלפיים שנות חמצון הפכו את המתכת לפריכה כל כך, שכל ניסיון לפתוח את הגליל היה מנפץ את הטקסט לרסיסים. הפתרון הגיע ממהנדס, לא מארכאולוג. ב-1955 שלחו הרשויות הירדניות את הגלילים למנצ'סטר שבאנגליה, שם ציפה אותם פרופסור ה' רייט בייקר בדבק, והחל ב-1 באוקטובר 1955 פרס אותם ל-23 רצועות קמורות באמצעות להב מסור שעוביו שבריר מילימטר. בתחילת 1956 נגלה הטקסט במלואו — והתברר שהוא רשימת מצאי.
בעברית יבשה ופקידותית מונה המגילה כ-64 מקומות מסתור ובהם כמויות מסחררות של אוצר: זהב וכסף, מטבעות וכלים, ספורים בכיכרות. בקריאה מילולית מגיעים הסכומים לעשרות טונות של מתכת יקרה — יותר, כפי שמעירים חוקרים, מכל הון פרטי סביר בתקופה ההיא. הרשומות נשמעות כמו רשימת ביקורת של פקיד: סכום קבור בבור מים מתחת למדרגות, אחר מתחת לחצר, שלישי בתוך קבר. ומוזר מכול — שבע רשומות מסתיימות בצירופי אותיות יווניות קטנים שאיש לא הצליח להסביר באופן משכנע.
הוויכוח המחקרי פרץ מיד ולא שכך מאז. יוזף מיליק, העורך הראשון שהופקד על המגילה, הסיק שהרשימה היא פולקלור — אגדת מטמון שהועלתה על הכתב אך מעולם לא הייתה אמיתית. אחרים, ובהם ג'ון אלגרו, שדחף לפתיחת המגילה במנצ'סטר, טענו את ההפך: חומר יקר ועמיד כמו נחושת מעיד על תיעוד אמיתי — אולי אוצר בית המקדש בירושלים, שהוסתר בטרם החריבו הרומאים את העיר בשנת 70 לספירה. הסגנון החשבונאי היבש, מוסיפים המצדדים, הוא בחירה משונה לסיפור בדים.
אם האוצר היה אמיתי, איש לא מצא אותו. אלגרו הוביל ב-1960 משלחת שחפרה באתרים סבירים והעלתה חרס. ההוראות שבמגילה נשענות על ציוני דרך — מאגרי מים, שערים, קברים, חצרות — שהיו מובנים מאליהם לכותב ואינם ניתנים לזיהוי כיום; אלפיים שנים של מלחמות, בנייה מחדש וסחף מחקו את נקודות הייחוס מן השטח. וגם אם המטמונים היו קיימים, ייתכן שפשוט רוקנו אותם מזמן — חיילים רומאים, או אלה שקברו אותם מלכתחילה.
כיום מוצגות הרצועות, עדיין במקטעיהן החתוכים, במוזיאון ירדן שבעמאן, שאליו הועברו ב-2013. המבקרים חולפים על פני מה שעשוי להיות מפת האוצר העתיקה האותנטית היחידה בעולם — או יצירת הבדיון היקרה ביותר שנחקקה אי פעם. אי שם בין שתי הקריאות האלה, מגילת הנחושת שומרת את חשבונותיה סגורים.