העיר שלא הצליחה להפסיק לרקוד: שטרסבורג, 1518
בבוקר ה-14 ביולי 1518 יצאה אישה, הידועה להיסטוריה רק בשם פראו טרופאה, מביתה הצר, בית של עץ וטיח, אל רחוב בשטרסבורג - והחלה לרקוד. לא הייתה מוזיקה, לא חתונה, לא חג, ולא טיפת יין. עדים תיארו משהו שקרוב יותר לעינוי מאשר לשמחה: התמדה קודרת, מעוותת, כמו בטראנס, שעה אחר שעה, איבריה מיטלטלים כאילו הניע אותם רצון שאינו שלה. בעלה, כך מספרות הכרוניקות, התחנן שתפסיק. היא לא הפסיקה, או לא יכלה. היא רקדה עד שקרסה שטופת זיעה ותשושה, ישנה כמה שעות, קמה ורקדה שוב על רגליים שכבר החלו להתנפח ולדמום. לפי חלק מהעדויות המשיכה כך ארבעה עד שישה ימים, בחום המכה של אחד הקיצים החמים ביותר שהעיר זכרה, בעוד קהל מתעבה סביבה - תחילה כדי לצחוק, אחר כך כדי לבהות, ואז, המטריד מכול, כדי להצטרף.
בתוך שבוע רקדו כשלושה תריסר בני אדם. בתוך חודש, כך טענו הכרוניקאים, עד 400. זה איננו פולקלור שהוחלק והתעגל במאות שנים של סיפור חוזר. ההתפרצות שרדה בפרוטוקולים של מועצת העיר שטרסבורג, בדרשות הקתדרלה, ברשימותיהם של רופאי העיר, ובפנקסי החשבונות העירוניים המתעדים, בלשון היבשה של הנהלת חשבונות, את הכסף ששולם כדי להתמודד עמה. בין נכבדי העיר באותם ימים היה סבסטיאן בראנט, מחברה הנודע של "ספינת השוטים", שכיהן אז כקנצלר שטרסבורג. כפי שאומר ההיסטוריון ג'ון וולר, שחקר את הפרשה מקרוב מכל אחד אחר, עצם התרחשות האירוע אינה שנויה במחלוקת. חוקרים מודרניים שניפו את אותם מסמכים מעמידים את מספר הנפגעים בין 50 ל-400. גם המספר הנמוך היה הופך זאת לאחד מאירועי הבריאות המוזרים ביותר שהועלו אי פעם על הכתב.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם