צופן דורבלה: 87 סלסולים שמלחין דגול מעולם לא הסביר
בקיץ 1897 הגיע מכתב תודה אל בית הכמורה של הכומר אלפרד פני בוולברהמפטון. המלחין אדוארד אלגר ורעייתו אליס התארחו שם זה עתה כמה ימים, והמכתב, המתוארך ל-14 ביולי, היה נימוס שגרתי. מה שנסע יחד איתו לא היה. בתוכו הסתתר כרטיס קטן שיועד לבתו של הכומר, דורה, אז כמעט בת עשרים ושלוש, מכוסה בשלוש שורות שוטפות של סמלים מסולסלים דמויי ווים: שמונים ושבעה במספר, משורבטים ביד אחת בטוחה. דורה הפכה את הכרטיס שוב ושוב, מחפשת פתח. היא לא הצליחה לקרוא בו מילה אחת. וגם איש אחר לא הצליח, במאה עשרים ותשע השנים שחלפו מאז.
באותה עת שום דבר בכל זה לא נראה כמו היסטוריה. אלגר היה בן ארבעים, מורה למוזיקה מהפרובינציה שעדיין לא כתב את היצירה שתעשה לו שם; וריאציות אניגמה היו במרחק שנתיים, אבירות המלוכה במרחק שמונה. דורה פני, ילידת 1874, הייתה צעירה ממנו בכמעט שבע-עשרה שנים, בתו החיה והמוזיקלית של כומר כפרי. השניים חיבבו זה את זה מיד, ונשארו ידידים עד סוף חיי המלחין.
ניצלתם את הקריאות החופשיות שלכם החודש.
פתחו את כל 151 התעלומות המתועדות - ב-6 שפות, בלי פרסומות.
גישה מלאה