הגופה במיכל המים: מותה של אליסה לאם
ביום האחרון של ינואר 2013 נכנסה אליסה לאם, סטודנטית קנדית בת 21, לחנות הספרים The Last Bookstore במרכז לוס אנג'לס. היא קנתה ספרים וגלויות לבני משפחתה ושוחחה עם המנהלת קייטי אורפן, שתיזכר בה לאחר מכן כנערה חמה ומלאת חיים, מן הסוג שרוצה לדבר על מה שיאהבו האנשים בבית. את המתנות האלה תמצא המשטרה מסודרות בקפידה בחדרה במלון. ככל שהצליח מישהו לקבוע מאז, זו הייתה הפעם האחרונה שבה אדם מחוץ למלון ססיל ראה אותה בחיים. באותו יום עצמו פסקו השיחות היומיות שערכה עם הוריה בוונקובר, טקס קבוע במסעה הבודד לאורך חופי קליפורניה.
לאם הייתה סטודנטית באוניברסיטת בריטיש קולומביה ונסעה לבדה. היא הגיעה דרומה ללוס אנג'לס ברכבת Amtrak ועשתה את דרכה חזרה צפונה במסע שאמור היה להסתיים רחוק יותר. מטעמי תקציב יותר מכל דבר אחר בחרה בססיל, ציון דרך דהוי במרכז העיר בשולי סקיד רואו. לבניין הייתה היסטוריה כבדה: עשורים של התאבדויות, מקרי מוות אלימים ולפחות נגיעה בדיירים ידועים לשמצה. עד 2013 מותג חלק ממנו מחדש כאכסניה בשם Stay on Main, בניסיון לנער מעליו את המוניטין הזה.
הססיל נפתח ב-1924 עם כשש מאות חדרים, ונבנה עבור אנשי עסקים נוסעים ברגע שבו מרכז לוס אנג'לס עוד ציפה לצמוח סביבו. במקום זאת הגיע השפל הגדול, הרובע הידרדר, ובמחצית השנייה של המאה הפך חלק גדול מן המלון למקום מחיה ממושך לאנשים שלא היה להם לאן ללכת. זה היה הבניין שאליו נכנסה לאם: מסדרונות צרים, לובי שנשארו בו שרידי הפאר המקורי, וגג שנשא ארבעה מיכלי מים שהזינו כל ברז במקום.
תחילה קיבלה לאם מיטה בחדר משותף. לאחר שני לילות התלוננו שותפותיה על התנהגותה, ותיארו פתקים שלפי הדיווחים אמרו להן לחזור הביתה ומקרים שבהם ננעלו מחוץ לחדר. הצוות העביר אותה לחדר משלה. היא הייתה אמורה לעשות צ'ק-אאוט בסוף החודש ולהמשיך במסעה. כשלא הופיעה והשיחות הביתה פסקו, טסו הוריה ללוס אנג'לס. ב-8 בפברואר הודיעה משטרת לוס אנג'לס שהיא נעדרת. שוטרים סרקו את המלון ולא מצאו דבר.
ב-14 בפברואר פרסמה המשטרה כשתי דקות וחצי של צילומי אבטחה מן המלון, כפנייה לציבור בבקשת מידע. הסרטון צולם באחת ממעליות הססיל ביום היעלמותה. הוא מראה את לאם לוחצת על כמה שורות של כפתורים, יוצאת להציץ אל המסדרון, נסוגה ומצטופפת בפינה כאילו היא מסתתרת, ואז יוצאת ומנופפת בזרועותיה ומניעה את ידיה בתנועות מוזרות וזורמות, כמדברת אל מישהו שאינו בתוך הפריים. לאורך כל ההקלטה דלתות המעלית אינן נסגרות. בתוך ימים הועתק הסרטון, הואט, נעצר ונותח פריים אחר פריים בידי מיליוני אנשים, והחיפוש אחר אליסה לאם יצא לגמרי מידי המשטרה.
התשובה הגיעה חמישה ימים לאחר מכן, והיא הגיעה מן הצינורות. אורחי הססיל התלוננו כבר ימים אחדים על לחץ מים חלש ועל מי ברז בצבע כהה ובטעם מוזר. בבוקר ה-19 בפברואר טיפס עובד תחזוקה אל הגג ופתח אחד מארבעה מיכלים גדולים שסיפקו מים לבניין. גופתה של אליסה לאם הייתה בתוכו, צפה על גבה במים. כל מיכל הכיל כאלף גלונים והתנשא לגובה של כשלושה מטרים, ואליו הוביל סולם שהותקן על דופנו. הפתח בראשו היה צר מכדי שהכבאים יוציאו דרכו גופה, ולכן ריקנו את המיכל וחתכו אותו מן הצד.
חוקר מקרי המוות של מחוז לוס אנג'לס קבע שמדובר בטביעה בשוגג, ורשם את ההפרעה הדו-קוטבית של לאם כגורם תורם משמעותי. הדו"ח המלא יותר, שפורסם ביוני, לא מצא ראיה לחבלה ולא סימן לתקיפה מינית. בדיקות הרעלים לא מצאו אלכוהול ולא סמים. רמות התרופה שנרשמה לה היו נמוכות, מה שרמז שלא נטלה אותה בעקביות. בגדיה נמצאו צפים בנפרד במים. בגרסה הרשמית לא היה תוקף, לא מאבק ולא צד שלישי מכל סוג: צעירה, לבדה, בחשכה, על גג בניין. משטרת לוס אנג'לס בחנה את התיק מחדש ועמדה מאחורי קביעת חוקר מקרי המוות. שום ראיה אמינה לנוכחות אדם שני על הגג ההוא לא צצה מעולם.
התגלית לא סגרה את הסיפור אלא פוצצה אותו. האורחים גילו שבמשך תשעה-עשר ימים התרחצו ושתו ממים שהחזיקו גופה מתפרקת. גורמי בריאות הציבור הוציאו למלון הוראת איסור שתייה. הססיל, שכבר היה שם נרדף לאימה במרכז לוס אנג'לס, הפך ליעד לתיירות מסוג אפל יותר.
הוריה של אליסה לאם, דיוויד ויינה לאם, הגישו נגד המלון תביעה על מוות בשל רשלנות, בטענה שנכס בעל היסטוריה כזו היה צריך לאבטח את הגג ואת מיכלי המים הרבה יותר טוב מכפי שעשה. שופט דחה את התביעה ב-2015, בקובעו שהמלון לא יכול היה לצפות באופן סביר את מה שקרה.
סרטון המעלית, בינתיים, קיבל חיים משל עצמו. הוא נתפר לתוך אוספי אימה, נבחן בלי סוף בידי מנתחים חובבים, ובסופו של דבר נשזר בבדיון, בגלוי מכול בעונה החמישית של American Horror Story, שנשענה בפירוש על הססיל ועל האגדה שלו. ב-2021 פרסמה נטפליקס סדרה תיעודית ששבה אל הפרשה כולה. מוות אמיתי הפך לחומר גלם, והמרחק בין משפחה שכולה בוונקובר לבין ההקרנה החוזרת האינסופית ברשת של דקותיה האחרונות המתועדות של צעירה חולה הלך והתרחב עם כל שנה שחלפה.
לאם ניהלה בלוגים שבהם כתבה בגילוי לב על החיים עם הפרעה דו-קוטבית, תיארה בכנות מכאיבה אפיזודות דיכאון קודמות ופרסמה על המסע שערכה. היא הייתה קוראת, בת ואחות, בת 21 עם עתיד שתכננה באופן פעיל. התיעוד הזה, שנכתב במילים שלה, הוא החלק הפחות שנוי במחלוקת בכל הפרשה, וגם הפחות נדון.
מסקנות ושאלות פתוחות
קביעת חוקר מקרי המוות עומדת בעינה, ודבר לא סתר אותה מעולם. מה שהתיק אינו מכיל הוא שחזור של השעה האחרונה, ובפער הזה שוכן כל הסבר מתחרה.
ההסבר שמעדיפים החוקרים ורוב אנשי בריאות הנפש הוא אפיזודה פסיכוטית קשה, העולה בקנה אחד עם מחלתה הדו-קוטבית המתועדת של לאם ושהוחמרה בגלל תרופה שכנראה חדלה מליטול בעקביות. הוא מתיישב עם הרבה: בדיקות רעלים נקיות, היעדר כל פצע, תלונות השותפות, וכתיבתה שלה על אפיזודות קודמות. חולשתו היא המעשה הגופני שהוא דורש בשקט. הראיות אינן מראות כיצד הגיעה אל הגג או נכנסה אל המיכל. יש עדויות שמציינות כי מדרגות חירום סיפקו דרך מעלה, וכי צילום שנעשה על הגג לאחר מכן הראה שלפחות מכסה מיכל אחד עמד פתוח ולא אטום, אבל המסלול עצמו מעולם לא בוסס.
ההסבר הטכני לסרטון צר יותר ומבוסס יותר. אנשים שבחנו את מערכות המלון הסיקו שהמעלית הועברה למצב החזקה או בדיקה, שדלתותיה הושארו פתוחות בכוונה. זה מסביר את הדלתות, שהוא הפרט שנראה לרוב הצופים בלתי אפשרי. את התנהגותה הוא אינו מסביר, וגם לא נועד לכך.
תיאוריות הרצח, שמקדמים בעיקר בלשי רשת, נאחזות באי-הסבירות של הטיפוס ומתעקשות ששום תאונה רגילה לא יכלה להניח אותה במקום שבו נמצאה. חולשתן מוחלטת. אחרי שנים של בדיקה אין פצע, אין תוקף ואין שריד פורנזי. האיש היחיד שהוזכר בפומבי כחשוד, מוזיקאי שהופיע בשם Morbid והתאכסן פעם בססיל, שהה במקסיקו באותה עת וזוכה בידי המשטרה. זה קרה רק אחרי שהמונים ברשת דחקו אותו עד סף קריסה, וזה הנזק המתועד הברור ביותר שהפרשה הזו הולידה.
הקריאות העל-טבעיות, הניזונות ממניין ההרוגים הארוך של המלון ומדמיון לסרט האימה Dark Water, לוקות בבעיה הפוכה. הן מסבירות הכול ולכן דבר לא, ואינן ניתנות להפרכה מעצם טבען. הפרט שהצמרר את הרשת יותר מכול, בדיקת שחפת שחולקה בסקיד רואו באותה עונה תחת השם המסחרי LAM-ELISA, מתמוסס בבחינה לצירוף מקרים, שכן ראשי התיבות קדמו לה בשנים.
מה שנשאר בלתי מוסבר הוא מוגדר. אל הגג הובילה, לפי הדיווחים, דלת שנאמר כי הייתה נעולה ומחוברת לאזעקה, ובכל זאת שום מצלמה לא תיעדה את דרכה לשם, אף שהמעלית תיעדה אותה בבירור. המיכלים היו גבוהים ומכסיהם כבדים. העדויות חלוקות בשאלה אם המכסה שמעליה היה פתוח או סגור כשנמצאה. וגופה נשארה בלתי מתגלה יותר משבועיים בזמן שהאורחים למטה שתו והתקלחו במים שבהם צפה.
יש הטוענים שאי-הנוחות שהמקרה מעורר עד היום מלמדת על הצופים יותר מאשר על אליסה לאם: שמשבר נפשי בודד נדמה אקראי מדי ועצוב מדי מכדי לקבלו, ושקל יותר לדמיין ידיים נסתרות. זו שאלה פתוחה ולא מסקנה. העמדה המתועדת היא שמנגנון שעתה האחרונה לא תועד, ושום כמות של ניתוח פריים-אחר-פריים אינה יכולה לייצר עד שלא היה שם.