הפתק בגל האבנים: 129 אנשים שיצאו דרומה ולא הגיעו
האחרונים באירופה שראו אותן היו ציידי לווייתנים. בסוף יולי 1845, במפרץ באפין, פגשו אנשי הצוות של "פרינס אוף ויילס" ו"אנטרפרייז" שתי אוניות מלחמה בריטיות קשורות לקרחון, ממתינות שהקרח יתרופף כדי שיוכלו לפרוץ מערבה. קצינים חצו בסירה לביקור. דיברו על מזון לשלוש שנים במחסנים, על המנועים שהותקנו מתחת לסיפון, על מפקד שציפה לחזור הביתה הרבה לפני שייגמר האוכל. אחר כך הקרח זז, האוניות נפרדו, והמשלחת יצאה מכל תיעוד כתוב.
"ארבוס" ו"טרור" יצאו מגרינהית' שבמחוז קנט ב-19 במאי 1845, כדי למצוא את המעבר הצפוני מערבי. אלה היו אוניות מרגמה, בנויות כבד כדי לספוג את הרתע של תותחים גדולים, וזה בדיוק מה שהפך אותן למועמדות טובות לקרח. הצי המלכותי שיפץ אותן לקוטב: ציפוי ברזל בחרטום, מדחפים שאפשר להרים מהמים, חימום קיטור למגורים, מנועי קטר מפורקים, ספריות של יותר מאלף כרכים, ועשרות אלפי פחיות שימורים. סר ג'ון פרנקלין, בן חמישים ותשע, במסעו הרביעי לקוטב, פיקד על 134 איש. חמישה שוחררו כבלתי כשירים במפרץ דיסקו שבגרינלנד ונשלחו הביתה. נשארו 129.
הכתבות החדשות שמורות למנויים.
פתחו את כל 168 התעלומות המתועדות - ב-8 שפות, בלי פרסומות.
גישה מלאה